קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת ויקהל · בענין אחר
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל כו' עד זהב וכסף ונחושת. הדקדוקים בזו הפרשפ:
(א) לפי פירש"י צריך לתרגום ואכל יש ובכל התרוגמים כתיב וכנש:
(ב) אלה הדברים כו' לעשות אותם היאך שייך על הדיבור שיעשו אותה:
(ג) לא תבערו אש כו' ומנה הרמב"ם זאת למצוה שאין דנין דינין בשבת. הנה זה הדרש רחוק מפשוטו ואיך הביאו הרמב"ם לענין הלכה (ד) ויאמר משה כו' לאמר זה הדבר כו' לאמר מה זה שכתוב ב' פעמים לאמר:
(ה) קחו מאתכם תרומה לה' בזה הכתוב רבו הדקדוקים והזוהר פירשו אבל הדברים צריכים ביאור:
הנה בסידור האר"י ז"ל איתא על ישמח משה במתנת חלקו כי כשעלה משה למרום לקבל התורה ניתן לו אלף חלקים של אור וכשעשו ישראל את העגל נאבדו ממנו בעון ישראל ואמנם משה לא חטא שיאבדו ממנו לכך השלים הקדוש ברוך הוא אותה אליו משל ישראל והם שנתנצלו בחורב ולקחם משה ואמנם בכל ע"ש בלילה חוזר משה לקבל האלף חלקים שלו שאבד ואז הוא מחזיר לישראל חלקם ומאלו יורשים ישראל תוספות נשמה וזה סוד ישמח משה במתנת חלקו כי הוא שמח בחלקו לבד ואינו רוצה להחזיק לעצמו גם של ישראל כי עבד נאמן קראת לו עכ"ל האר"י ז"ל בקיצור. וידוע מאמר, הגמרא כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ג כדור אנוש מוחלין לו וזה פי' הכתוב ויקהל משה את כל עדת ב"י. עדת הוא לשון עדי ותכשיט שמשה כנש את כל קרני ההוד של ישראל והנה לפי פירוש הפשוט צריך התרגום לפרש ואכניש. כפירש"י כי אין באפשרי לאיש אחד להקהיל את כל ישראל אבל לפי דברינו דקאי על קרני ההוד שפיר מפרש התרגום וכנש. ויאמר אליהם אלה הדברים. כי אמר להם שדיבורם אשר אמרו אלה אלהיך ישראל זה גרם להם זאת שבאו קרני ההוד שלהם למשה וע"כ הזהרו שתשבתו בשבת ויהיה זה התיקון לישראל ע"ז החטא. ועוד ידוע מהזוהר כי עמו שישראל שובתים בעוה"ז בשבת כך הגהינם שובת בשבת ואין שום אחד מישראל נידון בשבת בגהינם וכמו שכתוב בזוהר בהדין יומא חייבא דגהינם נייחן ומשום הכא מנה הרמב"ם ז"ל מלא תבערו אש שאין דנין דינין בשבת. וגם כי אש מרומז על דין. ועוד ידוע מהגמרא דכל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר והרחבנו בזה דרוש במקום אחר וקצור הענין הוא כי מחמת שהשכינה התלבשה ודיברה מתוך גרונו ע"כ נתנבא בזה:
הדבר כלומר זה הדבר בעצמו אשר אתם שומעים הוא הדבר בעצמו אשר ה' דיבר אותו כי השכינה מדברת מתוך גרונו וזהו לאמר הראשון שיתבוננו איך השכינה מדברת מתוך גרונו ואחר כך אמר אשר צוה ה' לאמר קחו מאתכם תרומה לה' כי ידוע מאמר הכתוב עבדו את ה' ביראה וכמוהו הרבה פסוקים והנה צריך להבין מה עבדות שייך אצל הבורא כל העולמים כי אין בו חסרון ח"ו אשר יצטרך לעבודתינו כי לשון עבדות שייך אצל מי שממלא חסרונו. והענין הוא כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם צימצם עשר ספירות בלי מה וסוף מעשה במחשבה תחלה הוא בחינת מלכות הנקראת כנסת ישראל ששם מכונסים נשמת ישראל הנולדים מזווג ספירות העליונים ואחר כך צימצם הד' עולמות אבי"ע כידוע וברא בו אדם ונפח באפיו נשמת חיים ואמרו בזוהר מאן דנפח מתוכו נפח היינו שנתן בו חלק אלקי ממעל זה פירוש הכתוב' צופה רשע לצדיק כו' רשע נקרא היצה"ר כמו שדרשו זה הכתוב בגמרא דקדושין כי הוא צופה תמיד להצדיק להכשילו בדבר עבירה אך דבר תימה הוא היאך יוכל אדם גשמי להתגבר נגד. יצרו הרע שהוא מלאך אלקים לזה אמר הכתוב ה' לא יעזבנו בידו היינו החלק אלקי שיש בתוך האדם הוא העוזר אותו ולא יעזבנו ליפול ביד היצר וע"כ גם האדם הפשוט כשעושה רצון בוראו נתעלה ונתייחד החלק אלקי שיש בו אל מקום כנסיית השכינה הקדושה ושם הוא מקבל השפעה כפי מעשיו הטובים אבל האדם הצדיק אשר אינו מדבק עצמו בתאוות עוה"ז הגשמיות כי אם ברוחניותה ושם בטחונו בהקדוש ברוך הוא ומנדב כל לבו לעבוד את ה' באהבה ויראה כרצונו אז הוא מייחד בו בעצמו קודשא ברוך הוא ושכינתיה ומושך השפעה משורש טוב הצפון לכל ישראל וזה פי' הכתוב קחו מאתכם. היינו החלק אלקי שיש בכל אחד מישראל תרומה לה'. כי תרומה הוא אותיות תורם ה'. אבל הנדיב לב. הוא הצדיק. יביאה יבוא הוא בעצמו את בחינת המלכות לדודה ונתייחדו שם בזווג גמור יביאה הוא אותיות יבוא ה' הוא ה' אחרונה משם הוי"ה כי זה הצדיק הוא נעשה מרכבה לבחינת המלכות ומעלה אותה לדודה עד שנעשית תרומת ה' הוא היחוד הגמור וזה הצדיק הוא נעשה בבחינת בתולות אחריה רעותיה מובאות לך כידוע פירושו מדברי הזוהר והמקובלים. ואז הוא מוריד השפע העליונה זהב וכסף ונחושת הוא כוללות ההשפעה מהספירות הקדושים ונמשכים בדרך הטוב לכל ישראל אמן: