קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת ויקהל
ויקהל משה
כו' ששת ימים תעשה מלאכה כו' לא תבערו אש כו'.ענין זו הפרשה אין לה הבנה:
(א) כיון שהקהיל אותם לצוותם על מלאכת המשכן למה הזהיר אותם בשמירת שבת והגם שדרשו חז"ל שאמר להם שמלאכת המשכן אינו דוחה שבת לא מצינו שנצטוה משרבע"ה מפי ה' כאשר יצום על מלאכת המשכן להזהיר להם על שמירת שבת וגם שמתחילה היה לו לצוות להם על מלאכת המשכן ואח"כ לומר להם שמירת שבת שהיה משמע שאע"פ שצויתי לכם על מלאכת המשכן אעפ"כ את שבתותי תשמורו כמו שדרשו ע הפסוק איש אמו ואביו תיראו ואף על פי כן את שבתותי תשמורו וכאן צוה להם מתחלה על שמירת שבת ואחר כך ציום עלן מלאכת המשכן משמע שאף על פי כן בנין המשכן ידחה את השבת:
(ב) שאמר אשר צוה ה' לעשות שהוא לשון עשייה וצוה להם וביום השביעי יהיה לכם קודש כל העושה בו מלאכה יומת שהוא שב ואל תעשה והצוו על מלאכת המשכן הוא צוו שנית:
(ג) מה ענין לכאן הצוו של לא תבערו אש שנחלקו בה חז"ל אם ללאו יצאה או לחלק יצאה. גם לפי דברי חז"ל שדרשו מכאן שאין דנין דיני נפשות בשבת בוודאי אין לו ענין למלאכת המשכן:
(ד) בהצוי של מלאכת המשכן לשון השנוי אשר שינה משרבע"ה ממה שנאמר בפ' תרומה צריך ביאור שמשה נצטוה ויקחו לי תרומה מאת כל איש כו' וכאן נאמר קחו מאתכם כו' כל נדיב לבו וגם בהצוו עצמו בפ' תרומה צריך פירוש שאמר הכתוב ויקחו לי ופירש"י לשמי מפני מה לא נכתב בפירוש בהכתוב לשמי ועוד מתחלה אמר לשון נסתר ויקחו ואחר כך אמר תקחו לשון נוכח נקדים הענין של פרשת החודש. החודש הזה לכם ראש חדשים. בגמרא נחלקו ר"א ור"י ר"א בניסן נברא העולם ור"י אומר בתשרי נברא העולם והנה למ"ד בתשרי נברא העולם שפיר חדשה לנו התורה בכתוב החודש הזה שלא נמנה התחלת החדשים מתשרי מפני שאז היתה בריאת העולם רק מהחודש אשר יצאו ישראל ממצרים מעת היו ישראל לעם אבל למ"ד בניסן נברא העולם מה חדשה לנו התורה שנמנה מניסן הלא בוודאי נמנה בניסן מפני שאז היתה התחלת הבריאה ועוד מפני מה היתה זו הצוו דווקא בעת יציאתם ממצרים אם נאמר כדברי ר"א וידוע דברי האר"י ז"ל שאמר שאלו ואלו דברי אלקים חיים כי בתשרי היה ההריון ובניסן הלידה וגם זה צריך פירוש במדרש אמרו בשלשה דברים נתקשה משה עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא בקידוש החודש ובמנורה ובמחצית השקל וסימנם משה מנורה שקל החודש וכדאיתא בר"מ בפ' תרומה וגם זה צריך ביאור מדוע נתקשה משה באלו שלשה דווקא. דהנה ידוע דעיקר בריאת שמים וארץ היה עבור ישראל כמש"ה בראשית ברא אלקים בשביל ישראל שנקראו ראשית כי מפני שרצון ה' להשפיע לברואיו מעשי ידיו מטובו הנעלם הפנימי לכך בחר בישראל אשר הם נולדים מייחוד וזווג האורות העליונים והם לקו האמצעי זרע יעקב מבלי נטיית ימין ושמאל. וגם נתן להם תורה ומצות כדי שהם ייחדו כל הספירות הקדושים ע"י אור הפנימי המאיר בכל ספירה וספירה מא"ס ב"ה המאיר ומאחד ומקשר את כל הספירות הקדושים וישראל במעשיהם הטובים יעלו את בחינת המלכות ע"י אור הפנימי עד אור א"ס ב"ה ועי"ז ישפיע להם כל הבורא העולמים מאור שפעו הפנימי ויאיר לכל ספירה וספירה ולכל עולם ועולם עד אשר יבוא השפע לישראל עם קרובו אשר הם גרמו הורדת זו השפע וזה הוא ההבדל שהיו בין ישראל לעכו"ם כי לעכו"ם השפעתם הוא מאור החיצון אור המקיף בלבד לצורך חיותם כי אין להם חלק כלל באור הפנימי אבל ישראל אשר שרשם הוא בחינת תפארת ישראל אשר שם מאיר השם הוי"ה ב"ה בפנימיות ובחצוניות וזה הוא עצם האלוקות המשפיע והוא כולל הכל כי כל שאר השמות שאינם נמחקים הם נקראים לפי המקבלים כי כל שם וכנוי יש לו פירוש וטעם ואין זה השם האלוקות הפנימי הכולל הכל ביחד לכך עיקר עבודתינו הוא אל שם הוי"ה ב"ה וכמו כן הבורא ב"ה מצמצם אורו הפנימי ומשפיע לישראל דרך קו האמצעי בחינת תפארת וכמש"ה והאכלתך נחלת יעקב אבוך אשר הוא הממוצע שבאבות ומשם המשיך וצימצם הבורא ב"ה אלוקותו ונתגלה אל ישראל ע"י בחינת מלכות הקדושה וישראל ייחדו את בחינת המלכות עם התפארת השם הוי"ה ב"ה ולכך אמרו חז"ל לא כשאני נקרא אני נכתב כי מחמת שהדיבור הוא בהתגלות אין לנו להזכיר בפינו בהתגלות רק מה שנמצא אתנו בהתגלות אבל השם הוי"ה ב"ה אשר הוא שרשנו הוא בהעלם לכך יהיה בו הכוונה לבד לייחד ולחבר הויות הכתיבה עם אדנות הקריאה ואז היחוד הוא בהעלם אבל במקדש אשר היה שם ההתגלות גם מהשם הוי"ה ב"ה וב"ש וכמו שאמרו באבות עשרה נסים נעשו לאבותינו בבהמ"ק אשר כל הספירות הקדושים השפיעו השפעתם בהתגלות היו מזכירין בדיבור בהתגלות גם השם הוי"ה ב"ה ואז נעשה ייחוד וזווג גמור בהתגלות כי היה השם הוי"ה בתוך הדיבור בהתגלות ולא היה שום קיטרוג כלל כי מחמת שהיה יחוד שלם נתבטלו כל הדינים ונמתקו כל הגבורות שהיו בבחינת מלכות ונתעלו וכמ"ש בזוהר רזא דשבתא איהי שבת כי המלכות נקראת שבת וסוד השבת הוא בחינת מלכות עצמה. מכד עייל שבתא איהי אתייחדת כי כאשר בא השבת אז המלכות הוא באחדות גמור. ואז אתפרשת מסט"א וכל דינין מתעברין מינה ונתבטלו ממנה כל הדינים וכל הגבורות. וזה ביאור הפרשה כאשר הקהיל אותם לצוות על מלאכת המשכן הקהיל את כל עדת בני ישראל הוא העדה הקדושה ואין עדה פחות מעשרה הוא בחינת המלכות וביאר להם תתלה שעיקר כוונת המשכן כדי לעשות את יום השביעי הוא בחינת המלכות ויעלו אותה אל לכם הוא תפארת כי שם שורש נשמת ישראל ומשם אל קודש שבת שבתון הם חכמה ובינה כי קודש הוא חכמה ושבת שבתון היא בינה. ומשם אל ה' הוא הכתר עליון ולא יעורר בזה היחוד שום מלאכה הבאה מס"א והם ל"ט מלאכות כי הם מכוונים כנגד הל"ט מלקות ולא תבערו אש. הם הגבורות. בכל מושבותיכם ביום השבת. כי כאשר הוא באחדות נפרד ממנה כל הקליפות וכל הגבורות וזה שהיה הצווי למשה ויקחו לי תרומה תורם ה' כאשר ירצו ליקח אותם אז תרומו ותנשאו את ה"ה הוא בחינת מלכות וזה שפירש"י לשמי הוא בחינת מלכות ואמר הכתוב שיעלו אותה בכל העשר ספירות והם. מאת כל איש אשר ידבנו לבו. את. הוא בחינת מלכות הנכלל בתוכה כל האותיות מא' עד תי"ו. כל היא בחינת יסוד כי מקבל ונעשה צינור לכל הספירות הקד שים. איש הוא בחינת תפארת אדם היושב על הכסא. אשר הוא בינה כי הוא המאשרנו. ידבנו לבו הוא חכמה כי רצון ונדיבות הלב הוא באה מחכמה המשפיע את הלב הוא בונה ואמר הכתוב מזה האיש אשר מעלה את המלכות בכל העשר ספירות בלי שום פירוד כלל תקחו את תרומתי ואמר הכתוב וזאת התרומה שעיקר היחוד אשר תעשו שיתחבר וא"ו הוא בחינת תפארת עם זאת הוא בחינת מלכות זה יהיה. מאתם. ע"י השתוקקותם וכסופם אל ה' ואז יבוא על ישראל. זהב וכסף ונחושת כי אז ישפיע להם ה' מטובו הגדול כל ההשפעות הבאים מעשר ספירות וכאשר אמר משה לישראל צוו ה' ביאור להם כוונת ה' ואמר קחו מאתכם תרומה לה' שעיקר לקיחת והעלאת המלכות יהיה מכם על ידי השתוקקותיכם וכסופיכם להעלות מ"נ לצורך זווגם. כל נדיב לבו יבואה את תרומת ה'. מי שיוכל להעלות את המלכות עד בחינת חכמה הוא נדיבות הלב הוא יבוא את המלכות אל ה' ואז יהיה ממילא זהב וכסף ונחשת כי כאשר נעשה היחוד העליון אז יושפע להם מיחוד וזווג האורות העליונים כל מיני השפעות טובות. וזה שאמר להם ה' החודש הזה לכם ראש חדשים כי הגם שבריאת העולם היה בתשרי מ"מ נשמת ישראל היו בבחינת עיבור עד צאתם מארץ מצרים אשר שם התגלו נשמת ישראל ולקחת אותם לו לעם ופרסם והודיע אותם לכל באי עולם בהראותו את גודל נסיו וכח מעשיו עבור ישראל ואז נתגלה שכינתו הקדושה בזה העולם לעיני כל לכך צוה ה' לקדש את החודש ניסן הוא בחינת מלכות שהוא ר"ה למלכים ולהקרא ראש וראשון לנבראים ויצורים ונעשים לכך נתקשה משה בקידוש החודש כי לפי גודל השגת משה רבינו עליו השלום אשר השיג את האורות העליונים אשר הם מופשטים מכל גשם רק הם רוחניים גמורים והם דבוקים בעילת העילות בלי שום פירוד כלל לכך נתקשה איך אפשר שתהיה המלכות בבחינת צורת לבנה ותהיה בבחינת חסרון וצריכה להשלמה ובלתי השלמה הוא חסרה ואין לה אור כלל עד שהראה לו הקב"ה כזה ראה וקדש כי החודש הזה לכם ראש חדשים לכ"ם דייקא לפי בחינת המקבלים ועל ידי עבודתם והעלותם אותה אל ה' הוא נקראת מלאה אם שהוא כלולה בכלל העשר ספירות והוא דבוקה בעילת כל העילות אעפ"כ הוא חשיכה וחסירה בלתי אור ואורה והשלמתה תלוי בישראל להאירה ולהשלימה על ידי מעשיהם. וגם במנורה נתקשה משה איך תהיה בחינת המלכות חסירה אשר בלעדי הכהן המאיר לה הוא חושך בלתי אור. וגם במחצית השקל נתקשה איך הוא נקראת מחצית בלא השלמה עד שהוצרכו ישראל להשלימה עד שהראה לו הקב"ה כזה ראה וקדש כי זה הוא מצותי. ונחת רוח לפני שתהיה בחינת המלכות תלוי דווקא במעשי התחתונים וע"י אש ההתלהבות אשר תבער בקרבם ויעלו לפני מס"נ וימלכונו עליהם אז על ידם אזהיר ואשפיע למלכותי ואשלימה ותהיה אור הלבנה כאור החמה ב"ב אמן:
בענין אחר
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל כו' עד זהב וכסף ונחושת. הדקדוקים בזו הפרשפ:
(א) לפי פירש"י צריך לתרגום ואכל יש ובכל התרוגמים כתיב וכנש:
(ב) אלה הדברים כו' לעשות אותם היאך שייך על הדיבור שיעשו אותה:
(ג) לא תבערו אש כו' ומנה הרמב"ם זאת למצוה שאין דנין דינין בשבת. הנה זה הדרש רחוק מפשוטו ואיך הביאו הרמב"ם לענין הלכה (ד) ויאמר משה כו' לאמר זה הדבר כו' לאמר מה זה שכתוב ב' פעמים לאמר:
(ה) קחו מאתכם תרומה לה' בזה הכתוב רבו הדקדוקים והזוהר פירשו אבל הדברים צריכים ביאור:
הנה בסידור האר"י ז"ל איתא על ישמח משה במתנת חלקו כי כשעלה משה למרום לקבל התורה ניתן לו אלף חלקים של אור וכשעשו ישראל את העגל נאבדו ממנו בעון ישראל ואמנם משה לא חטא שיאבדו ממנו לכך השלים הקדוש ברוך הוא אותה אליו משל ישראל והם שנתנצלו בחורב ולקחם משה ואמנם בכל ע"ש בלילה חוזר משה לקבל האלף חלקים שלו שאבד ואז הוא מחזיר לישראל חלקם ומאלו יורשים ישראל תוספות נשמה וזה סוד ישמח משה במתנת חלקו כי הוא שמח בחלקו לבד ואינו רוצה להחזיק לעצמו גם של ישראל כי עבד נאמן קראת לו עכ"ל האר"י ז"ל בקיצור. וידוע מאמר, הגמרא כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ג כדור אנוש מוחלין לו וזה פי' הכתוב ויקהל משה את כל עדת ב"י. עדת הוא לשון עדי ותכשיט שמשה כנש את כל קרני ההוד של ישראל והנה לפי פירוש הפשוט צריך התרגום לפרש ואכניש. כפירש"י כי אין באפשרי לאיש אחד להקהיל את כל ישראל אבל לפי דברינו דקאי על קרני ההוד שפיר מפרש התרגום וכנש. ויאמר אליהם אלה הדברים. כי אמר להם שדיבורם אשר אמרו אלה אלהיך ישראל זה גרם להם זאת שבאו קרני ההוד שלהם למשה וע"כ הזהרו שתשבתו בשבת ויהיה זה התיקון לישראל ע"ז החטא. ועוד ידוע מהזוהר כי עמו שישראל שובתים בעוה"ז בשבת כך הגהינם שובת בשבת ואין שום אחד מישראל נידון בשבת בגהינם וכמו שכתוב בזוהר בהדין יומא חייבא דגהינם נייחן ומשום הכא מנה הרמב"ם ז"ל מלא תבערו אש שאין דנין דינין בשבת. וגם כי אש מרומז על דין. ועוד ידוע מהגמרא דכל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר והרחבנו בזה דרוש במקום אחר וקצור הענין הוא כי מחמת שהשכינה התלבשה ודיברה מתוך גרונו ע"כ נתנבא בזה:
הדבר כלומר זה הדבר בעצמו אשר אתם שומעים הוא הדבר בעצמו אשר ה' דיבר אותו כי השכינה מדברת מתוך גרונו וזהו לאמר הראשון שיתבוננו איך השכינה מדברת מתוך גרונו ואחר כך אמר אשר צוה ה' לאמר קחו מאתכם תרומה לה' כי ידוע מאמר הכתוב עבדו את ה' ביראה וכמוהו הרבה פסוקים והנה צריך להבין מה עבדות שייך אצל הבורא כל העולמים כי אין בו חסרון ח"ו אשר יצטרך לעבודתינו כי לשון עבדות שייך אצל מי שממלא חסרונו. והענין הוא כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם צימצם עשר ספירות בלי מה וסוף מעשה במחשבה תחלה הוא בחינת מלכות הנקראת כנסת ישראל ששם מכונסים נשמת ישראל הנולדים מזווג ספירות העליונים ואחר כך צימצם הד' עולמות אבי"ע כידוע וברא בו אדם ונפח באפיו נשמת חיים ואמרו בזוהר מאן דנפח מתוכו נפח היינו שנתן בו חלק אלקי ממעל זה פירוש הכתוב' צופה רשע לצדיק כו' רשע נקרא היצה"ר כמו שדרשו זה הכתוב בגמרא דקדושין כי הוא צופה תמיד להצדיק להכשילו בדבר עבירה אך דבר תימה הוא היאך יוכל אדם גשמי להתגבר נגד. יצרו הרע שהוא מלאך אלקים לזה אמר הכתוב ה' לא יעזבנו בידו היינו החלק אלקי שיש בתוך האדם הוא העוזר אותו ולא יעזבנו ליפול ביד היצר וע"כ גם האדם הפשוט כשעושה רצון בוראו נתעלה ונתייחד החלק אלקי שיש בו אל מקום כנסיית השכינה הקדושה ושם הוא מקבל השפעה כפי מעשיו הטובים אבל האדם הצדיק אשר אינו מדבק עצמו בתאוות עוה"ז הגשמיות כי אם ברוחניותה ושם בטחונו בהקדוש ברוך הוא ומנדב כל לבו לעבוד את ה' באהבה ויראה כרצונו אז הוא מייחד בו בעצמו קודשא ברוך הוא ושכינתיה ומושך השפעה משורש טוב הצפון לכל ישראל וזה פי' הכתוב קחו מאתכם. היינו החלק אלקי שיש בכל אחד מישראל תרומה לה'. כי תרומה הוא אותיות תורם ה'. אבל הנדיב לב. הוא הצדיק. יביאה יבוא הוא בעצמו את בחינת המלכות לדודה ונתייחדו שם בזווג גמור יביאה הוא אותיות יבוא ה' הוא ה' אחרונה משם הוי"ה כי זה הצדיק הוא נעשה מרכבה לבחינת המלכות ומעלה אותה לדודה עד שנעשית תרומת ה' הוא היחוד הגמור וזה הצדיק הוא נעשה בבחינת בתולות אחריה רעותיה מובאות לך כידוע פירושו מדברי הזוהר והמקובלים. ואז הוא מוריד השפע העליונה זהב וכסף ונחושת הוא כוללות ההשפעה מהספירות הקדושים ונמשכים בדרך הטוב לכל ישראל אמן: