קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת ויחי
גור אריה יהודה
כו'. מי יקימנו. דהנה יהודה היה המלך באחיו ואליו שייך המלכות בשרשו. ויוסף הוא המשפיע לכל וכמו שהיה זן את כל העולם במצרים והוא בשורשו משפיע לכל. וזהו המשך הכתובים כאשר בירך יעקב אבינו את יהודא הוא המלך. רצה לקיים בו המלכות וליתן לו שבט המושל שיהיה פח בידו לעשות חסד לאוהביו ולשומרי צויו ולעשות נקמה בשונאיו ולעוברי צויו ולעשות הכל באמת ומשפט. כאשר ראוי למלך להיות כלול מהכל. לזה ברכו יעקב ואמר לו גור אריה יהודה שאתה יהודה המלך תהיה כלול בחסד וגבורה. כי גור הוא לשון יראה כמו שאמר הכתוב ויגר מואב כו' והיראה הוא מהשמאל הנרמז לגבורה. ואריה הוא לימין. כמו שאמר הכתוב. ופני אריה אל הימין רמוז לחסד אשר ראוי למלכות להיות כלול בהם. והמשיך אליו גם מדת אמת במה שהוא ברכו. כי כח המברך במתברך ייעקב במדת אמת כמו שאמר הכתוב תתן אמת ליעקב, ומה שהקדים השמאל לימין הוא כי עיקר כח המלכות תלוי בגבורה. כי עיקר המלכות הוא שישפוט בדין ויעניש לכל מי שיצא מסדר העולם. ואמר לו יעקב בברכתו על ידי מי תזכה לאלו העליות על ידי יוסף הנקרא בני כמו שאמר הכתוב אלה תולדות יעקב יוסף כי הוא המשפיע ונותן כח במלכות לעלות למעלה. וטרף הוא לשון פרנסה כמו שאמר הכתוב טרף נתן ליריאיו. ואמר לו שמההשפעה הבאה לך מיוסף אשר הוא נקרא באמת בני על ידי השפעתו עלית למדת חג"ת כי יוסף הוא יסוד המקיים המלכות. ואמר לו עוד כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו פירוש כאשר עלית וכרעת ורבצת ושמתי קינך בין חסד וגבורה. כי לביא הוא גבורה כי היא נקבה ונקבה עיקר שרשה הוא גבורה כידוע. אז מי יקימנו כי תהיה לך תקומה עד מ"י הוא בינה כי הוא גימטריא נ' רומז לחמשים שערי בינה כי כאשר ניתן בידך החסד וגבורה תזכה לבינה ותבון למי תעשה חסד ולמי גבורה. ועל ידי הבינה מתקיים המלכות:
עוד בזו הפרשה
ויראו אחי יוסף כי מת אביהם. כל ענין זו הפרשה עד ואנכי אכלכל אתכם ואת טפכם. הנה ענין זו הפרשה אין לו פשט כלל:
(א) לו ישטמנו יוסף והשב ישוב. כי השטימה הוא בלב. כמו שאמר הכתוב וישטום עשו כו'. ויאמר עשו בלבו ואיך אמר אחר כך והשב ישיב אשר הוא במעשה. וכבר עמד בזה הבעה"ט:
(ב) כפל לשון והשב ישיב אין לו פירוש כלל כי היה די באחד מהם:.
(ג) היאך יעלה על דעת השבטים לחשוד את יוסף הצדיק שישלם להם רעה ויעבור על הלאו של לא תקום. כי הם למדו התורה מפי אביהם יעקב וביחוד יוסף הצדיק אשר מסר לו אביו כל התורה שלמד משם ועבר חלילה לחשוב עליו שיעבור על התורה:
(ד) ויצוו אל יוסף לאמר. מלת לאמר אין לו פירוש כלל:
(ה) אביך צוה לפני מותו לאמר. לאמר השני אין לו פירוש כלל וכלל:
(ו) חלילה לנו לחשוב על השבטים שבטי י"ה שידברו חלילה שקר מפני היראה. ועוד שאם שקרו חלילה הלא ידע יוסף ששקר הוא שמדוע לא צוה אליו לנוכח ולא על ידי צואה לאחר ובפרט לפי דברי הרמב"ן ז"ל אשר לא סיפר יוסף לאביו ממכירתו ולא ידע ממנה עד יום מותו:
(ז) אנא שא נא כו' ועתה שא נא כפל הדברים אין לו פירוש כלל:
(ח) מפני מה מתחלה אמרו פשע אחיך ואחר כך לפשע עבדי אלקי אביך:
(ט) ויבך יוסף כו'. מה היה הבכיה כאשר הם מתחרטים על חטאם ויראים ממנו ומבקשים אהבתו. ובפרט לפי מה שבארנו בפרשת ויגש אשר זה היה עיקר כוונתו מתחלה בטענותו מרגלים אתם כדי שיתחרטו על מכירתו ואי אפשר לומר שבהתחרטותם אז נמחק החטא לגמרי שהרי לא נמחק החטא עד אשר קבלו עונשם בעשרה הרוגי מלכות כמו שכתבו המקובלים.
(י) וילכו גם אחיו מלת גם אין לו פירוש כלל:
(יא) ויאמר אליהם יוסף התחת אלקים אני:
מה זה להם דברי תנחומין ובמדרש אמרו שאמר להם ומה עשרה נרות כו' אשר זה היה עיקר תנחומין. לפי דברי המדרש וזה לא נזכר כלל בכתוב:
(יב) ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה. מכל מקום היה מן הטבע לנקום מהם מחמת שהם היו רוצים לעשות לו רעה:
ביאור הכתובים בהקדם לבאר צוואת יעקב האספו ואגידה לכם כו', הקבצו ושמעו כו', ולפי דרך הפשט לא צוה להם כלל ועל דרך הדרוש אמרו בקש יעקב לגלות את הקץ ואין זה מיושב על פי לשון הכתוב:
ידוע דהי"ב שבטים הם הם מרכבה לבחינת המלכות י"ב צירופי הוי"ה, ויוסף עלה מזו המדרגה עוד למעלה לבחינת היסוד המשפיע למלכות, ויעקב הוא הכוללם בחינת התפארת המשפיע לכולם, וזה שצוה להם יעקב לפני מותו, האספו, שתתאספו כולכם יחד ולא יהיה בניכם שום פירוד חלילה, ואז ואגידה לכם, שאני אגיד ואקשור אתכם יחד ואשפיע לכם כמדרגתו, את אשר יקרא אתכם, שכאשר יקראו אתכם אז תהיה כולכם, באחרית הימים, סופו דיומין עלאין היא בחינת מלכות כי הוא סופה דדרגין, הקבצו ושמעו בני יעקב, מחמת שאתם כולכם בני יעקב לכך הקבצו ותתאספו יחד מבלי שום פירוד כלל, ושמעו אל ישראל אביכם, שתתקבצו כולכם יחד אל ישראל אביכם הוא התפארת להשפיע לכם. כי שמועה הוא לשון קיבוץ כמו וישמע שאול כו'. זה היה צוואת יעקב לבניו שהזהיר להם שלא יהיה בהם שום פירוד כלל. ועל ידי זה יגרמו היחוד באורות העליונים ולזה כאשר. ראו אחי יוסף כי מת אביהם. ונתפרדה החבילה בזה העולם כי נסתלק מהם הכוללם. ויאמרו לו ישטמנו יוסף אם כדברי המדרש שהיה מקרבן ומשמת אביהן לא קרבן אם כדברי הבעה"ט שכאשר עבר במדבר על הבור אשר השליכוהו אותו שם ברך שעשה לי נס במקום הזה. חששו פן ואולי יש עוד זכרון שנאה טמונה בלבו קצת על מכירתם אותו ואז. והשב ישיב לנו. מחשבתו לגרום חלילה פירוד באורות העליונים. כאשר גמלנו אותו שעשינו פירוד באורות העליונים במכירתו. ויצוו אל יוסף לאמר. כי לאמר הוא מחשבה בלב כמו ויאמר בלבו שצוו אליו שיבין מחשבת כוונתם. אביך צוה לפני מותו. שצוואת אביך לפני מותו היה. לאמר. שתבין ממנה. אנא שא נא פשע אחיך. שתשא ותרחק את חטאתם מלבך רק תתייחד עמם ביחוד גמור. ועתה. כאשר יהיו ביחוד גמור שבטי י"ה. שא נא לפשע עבדי אלקי אביך שתשא ותעלה ותמתיק את חטאתם עד מקום המוחין העליונים אשר אין שם קיטרוג כלל הם עבדי אלקי אביך האלוקות מאביך הם המוחין. ולכך תוכל להעלות את חטאתם עד שם ולהמתיקם. ולבאר עוד בביאור יותר נקדים הכתוב אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב בביאור הגמרא ח"א נושא וח"א כובש. ולהבין דברי החכמים מה הפרש יש בניהם הוא שמ"ד נושא עון היינו שהקדוש ברוך הוא מנשא ומיקל את עבירות של ישראל וממליץ בעדם כנגד מדת הדין ואומר מה הם העבירות של ישראל הלא אינם עושים מרצונם והם כמוכרחים לדבר כו כמה וכמה סיבות היה להם עד שהיו מוכרחים ואנוסים לעשות את העבירה או לבטל את המצוה, וכמו כן הרבה המלצות לאין שיעור ומספר ועל ידי ההמלצה נעשה משקל של העבירות קל ונעשה מהם כלא. וח"א כובש שהוא מכביד ומייקר את המצות של ישראל שכמה וכמה טרחות יגע עד שעשה את המצוה וכמה מניעות עברו עליו לבטלו הדבר מעשייתה והוא התגבר עצמו נגדם והכניעם וכמה גודל הצער הגיע אליו כדי לעשות המצוה ובאיזה רצון ותשוקה עשה אותה ועד היכן הגיעו מעשיו עד שגרמו יחודי וכמה נחת רוח עלה לפניו וכמה שמחה וחדוה גרם בכל העולמות בעשיית המצוה ועל ידי זה הוא כובש ומכביד את המצות וממילא נתבטלו העבירות ולא נחשבו כלל. אם כן עיקר המליצה תולה בהקדוש ברוך הוא והמליצה הוא מבחינת היסוד המושל על בחינת המלכות הדנת את העולם בדינא דמלכותא ובחינת היסוד מנהיג אותה כרצונו לפי מליצתו. ושני דברי החכמים אלו הם דברי אלקים חיים כי הקדוש ברוך הוא הוא המיקל את העבירות ומכביד את המצות. וזש"ה אמרו אליו כל. המדה הנקרא כל הוא היסוד כמו שאמר הכתוב כי כל בשמים ובארץ וגם כי הוא מקבל מכל ספירות העליונים זו המדה. תשא עון. שתשא את העונות ותיקל אותם. וקח טוב. שהטוב אשר ישראל עושים קח אותם אליך לרצונך וייקר אותם. אם כן עיקר נשיאת עון הוא תולה בבחינת היסוד. וזהו שבאו אחי יוסף אל יוסף הוא מדת היסוד ובקשו ממנו להעלות את חטאם ויקל אותם וימתיקם ויעלה אותם עד המוחין העליונים ואז. ויבך יוסף בדברים אליו. כי הבכיה הוא ההכנעה כי מההכנעה בא הבכיה והכניע והטה עצמו להם למען יגרום היחוד באורות העליונים ואז. ויבואו גם אחיו ויפלו לפניו. כי גם הם עשו כמוהו והכניעו עצמם אליו. ויאמרו הננו לך לעבדים. שאנחנו בחינת המלכות נהיו לך בחינת היסוד לעבדים ותשפיע אלינו כדרך היסוד המשפיע למלכות למען נגרום היחוד באורות העליונים. ויאמר אליהם יוסף התחת אלקים אני. האם מדרגתי הוא תחת אלקים לדין אתכם כפי מעשיכם רק אני למעלה במקום רחמים ובוודאי אמלין בעדיכם. וביאר תיכף ההמלצה. ואתם חשבתם עלי רעה. הגם שמחשבותיכם היתה לרעה מכל מקום. אלקים חשבה לטובה. כי גם במידת הדין הנקרא בשם אלקים היה טוב ולא התחיל החטא לעשות רושם כלל כי היה. למען החיות עם רב. ובזה המתיק את חטאם והעלה אותה מסוף כל דרגין עד מעלה מעלה וביטל את החטא מכל וכל. ועתה אכלכל אתכם. כי אני בחינת היסוד אכלכל אתכם ואשפיע לכם אשר אתם בחינת מלכות ונגרום היחוד באורות העליונים בלי שום פירוד כלל רק ביחוד גמור: