קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת ואתחנן
ואתחנן אל ה' כו' ובמדרש אין חנון אלא לשון מתנת חנם אף על פי שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים אלא מתנת חנם. וצריך להבין מדוע זה הלא כיון שיש להם לתלות במעשיהם הטובים מה להם לבקש מתנת חנם הלא זה הוא כמי שאינו צריך ליטול ונוטל עוד אמרו במדרש בעת הזאת כיון שראה משה שכבש ממלכת סיחון ועוג סבר שהותר הנדר וגם זה המדרש צריך הבנה וכי כיון שכבש ממלכת סיחון ועוג יסבור שהותר הנדר על ארץ שבעה עממין שהרי על ממלכת סיחון ועוג לא היה הנדר כלל ועוד כי לא מצינו כלל שהיה הנדר שלא יכנוס משה לארץ ומה דכתיב בקרא לכן לא תביאו הוא לשון שבועה ולא לשון נדר וידוע כי הנדר הוא ענין אחד והשבועה ענין אחד'. ולהבין זה נאמר דהנה אמרו כל הקדמונים וביחוד בספר עבודת הקודש הגדול מלא מזה אשר עיקר העבודה הוא צורך גבוה ופירוש בזה הכתוב גול על ה' דרכך כי כל דרכיו יגול על ה' היינו שיהיה כוונתו עבור ה' ולהבין זה נאמר דהנה כאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם היה רצונו כדי שיכירו ישראל גדולתו ורוממתו וזהו סוף מעשה במחשבה תחלה כי מחשבת הרצון היה כדי שיכירו ישראל גדולתו ולכך צימצם ה' אלקותו כי הבורא כל העולמים ב"ה וב"ש עילת כל העילות לית מחשבה תפיסה בי' כלל כמאמר אליהו ולא היו יכולים הנבראים להשיג אף מעט מן המעט מגדולתו וממשלתו לכך צימצם הבורא כל העולמים אלקותו והאציל מכבודו עשר ספירות והם עצם אלוקית כמאמר ספר יצירה כשלהבת הקשורה בגחלת ונפח באדם נשמת חיים כדי שיכיר קצת גדולת הבורא ב"ה וישתוקק עי"ז לעשות רצונו שע"י מעשיו הטובים יגרום היחוד באורות העליונים וברצונו הטוב. נתן תשוקה גם באורות העליונים שישתוקקו תמיד להשפיע ולקבל זה מזה ועי"ז יצפו להעובד השלם לגרום בהם היחוד והבורא כל העולמים כלה ברצונו לקבל תענוג ונחת רוח הזה מה שישראל בעולם הגשמי גורמים במעשיהם היחוד באורות העליונים ואין לזה השגה לשום נברא להשיג למה עלה ברצונו כך. עולה מדברינו שהעבודה אשר אנחנו עושים הוא צורך אלוקים הם הספירות הקדושים כי הם משתוקקים לזה שהעובד השלם יגרום בהם היחוד. ונקדים עוד דהנה אנו רואים שהאומות עע"ז הם שלוים ושקטים מיום הוסדם ולא נתבטל מלכותם וישראל פעם נופלים ופעם קמים ולא היה לגדולתם שהיה להם קיום נצחי והובא זו הקושיא בזוהר. וליישב זה על פי מאמרינו הנ"ל שעיקר כוונת ה' בבריאות העולם היה עבור ישראל כנ"ל ולכך צימצם צימצומים רבים הס"ס הוא הסט"א הוא היצה"ר אשר העכו"ם מרכבה להם כי הם חלקו ועל ידי אשר ישראל ילחמו תמיד מלחמת היצר וינצחו אותו יקבלו שכר טוב ויכלה נשמתם ויתעדנו בטעם העליון וידבקו נשמתם באור א"ס ב"ה וב"ש ואלולי שצימצם הרבה צימצומים כאלו לא היה יכול להתהוות הסט"א כלל כי האלוקית היה נגלה מאוד והיו בורחים הסט"א אשר הם היפך הקדושה ומה גם שלא היו יכולים להרים ראש כלל ולא היו ישראל צריכים לנצחם, כי היו מנוצחים. מעצמם. נמצא שעיקר רצון הבורא כל העולמים שישראל יסגל מצות ומע"ט ועי"ז יכניעו את הסט"א ויגרמו היחוד באורות העליונים ועי"ז יקבלו שכר. ואם יעברו יקבלו עונש אבל העכו"ם אשר הם מרכבת הס"ס חלק הסט"א באם שיהיה כוונת בריאתם על זו הכוונה ג"כ שיזכו על ידי מעשיהם לא היה להם שום תקומה וקיום בעולם ורצונו ב"ה שיתקיימו העכ"ם בעולם כדי שיזכו ישראל על ידם במה שימחו הקליפה ויכניעו אותם כנ"ל לכך בראם לפרנסם בקו החסד לבד וכבר אמר בזה הרב המגיד מקאזניץ רמז ע"ז בפסוק בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו מפניך כי העכו"ם אינם יוצאים כנגד ישראל רק בדרך אחד הוא קו החסד לבד אבל ישראל כאשר הם כלולים מהשבעה דרכים הם שבע מידות העליונים שעובדים את ה' בכל אלו המידות אז יניסו מפניך כי ישראל אינם זוכים בדין אם לא כאשר יש בידם מצות ומע"ט. אבל מ"מ לא יאמר האדם כאשר יזדמן לו שיחטא חלילה ויפגום בהמידות הקרובים לומר נואש הוא יען כי לא נברא רק לסגל מצות אמצ"ט אל תאמר כן כי השם ביה נתן באדם כח התשובה שיוכל לשוב מחטאיו ואז הוא מבטל את המעשה הרע שעשה לגמרי. ולהבין את זה הוא כי השם ב"ה הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואינו מתפעל משום דבר כלל ועלה ברצונו הפשוט לצמצם באלוקיתו שעשר ספירות והשלשה ספירות העליונים הנקראים כח"ב אין בהם שום רושם דין כלל רק כולו חסד ורחמים ושלום ואין שם שום רושם מחטא כלל רק החטא הוא נרשם בהמידות הקדושים כי בהם מתחיל הדין אבל בשלשה אורות העליונים הנקראים מוחין לא יתחשב שם שום חטא כלל ונתן הבורא ב"ה זה הכח באדם שכאשר יתעורר ברצונו לשוב מחטאיו ויתבונן בהמעשים שעשה שהם נגד רצון בוראו ויקבל עליו שלא לעשותם עוד אז הוא עולה אל מקום הבינה אשר אינו נרשם שם שום חטא כלל ופוסל אותם העבירות לגמרי ועי"ז נעשו לו אותם העבירות כזכיות ובאותה מעשה עבירה עצמה שעשה מעורר את האורות העליונים לטוב לו וגורם בהם היחוד כאלו אותה המעשה היה מצוה כי הגם שמתחלה בעת עשיית המעשה לא היה מ"נ מהאדם לעורר את האורות העליונים לייחד במעשיו ואדרבה היה עושה ההיפך מ"מ הבורא ברוך הוא בעצמו מעורר את האורות העליונים עתה ליחוד ע"י מעשיו בלי מ"נ כאלו אותה המעשה היה מצוה ולכך אמרו בגמרא תשובה קדמה לעולם כי תשובה עיקר שרשה הוא בעולם הבינה אשר ממנה התחיל העולם להתבנות וכמו שבמקום הבינה בהתחלת בנין העולם לא היה שוה אדם שיעורר מ"נ כדי שיצמצם הבורא ב"ה אלוקותו רק הכל היה מרצון הבורא ב"ה כמש"ה ואדם אין לעבוד את האדמה הוא האדמה העליונה כמו כן המעשים אשר עשה מקודם נהפכו נו לזכיות וגורמים עתה היחוד הגם שלא היה בהם שום מ"נ והמוחין האלו הם נקראים מתנת חנם כי הגם בעשה היפך הכוונה מ"מ כאשר שב בתשובה שלימה נותנים לו מתנת חנם ונעשים מאלו העבירות זכיות ובזה מכניע את הסט"א והקליפות שנעשו מאלו העבירות שעשה ונתבטלו לגמרי והוא נכלל בקדושה העליונה. אבל העכו"ם הם חלק הסט"א ובפרט אותם העכו"ם שצוה ה' עליהם לא תחי' כל נשמה הם היו מרכבה ממש לעשרה כתרין דקליפה ולכך צוה ה' להרוג אותם ולאבדם למען יגרמו במה תיקון העולם לאבד כל המסאבותא ויתבער גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון ובזה נבוא לביאור המדרשים שכאשר חטא משה במי מריבה והתפלל לה' שימחול לו עלה אל המוחין העליונים הנקראים מתנת חנם ולא רצה לבקש ע"י מעשיו הטובים כי במקום המעשה אין שם מחילת החטא רק ביקש מה' שיעלהו אל המוחין העליונים ושם לא יהיה שום רושם מהחטא. וזה שאמרו במדרש אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים אלא מתנת חנם כי הצדיקים יראים תמיד אולי חטאו במה וע"י שהם מבקשים מתנת חנם עי"ז אין שום רושם חטא במעשיהם כלל וכאשר ראה משה שכבש ארץ סיחון ועוג אשר הם מהקליפות המכוונים נגד חכמה ובינה שבקדושה ולכך נקראים מעבר לירדן קודם שירד נ' שערי בינה ולכך הם נחשבים שניהם ביחד כי הם קשורים יחד כידוע סבר בדעתו כי כאשר התחילו לנפול לפניו הקליפות הנקראים חכמה ובינה דקליפה כמו כן יפלו לפניו העכו"ם שהם מרכבה להשבע מידות דקליפה כי הותר הנדר כי סבר שמקום הנדר הם המוחין הותר שיכנס לארץ ע"י שהעביר הקליפות המכוונים נגדה אז אמר לו ה' רב לך כי די לך במה שהכנעת הקליפות המכוונים כנגד חכמה ובינה אבל לאלו הקליפות המכוונים כנגד המידות שהם מעבר לירדן והלאה אין לך להכניעם רק יהושע יכניעם והוא ינחיל את העם:
או יאמר פי' המדרש אין מבקשין אלא מתנת חנם ונקדים עוד מה היה זה להם דברי תוכחה כאשר לא קיבל ה' תפילתו ועוד שאמר להם משה אחר כך ויתעבר ה' בי למענכם שהרי כתיב בפירוש יען לא האמנתם בי ולא תלה ה' החטא בישראל רק במשה ואהרן. ונוכל לומר על פי הקדמה שהקדמנו במאמר הקודם דעיקר התפלה הוא שיתפלל על ה' הם האורות העליונים שיגרום בהם היחוד והחיבור והאדם המתפלל עבור יחוד ואורות העליונים זה האדם אין לו בהם שום השגה וכמש"ה החקר אלקי תמצא וכדאיתא בזוהר שאפילו בחינת מלכות שהיא מדרגה התחתונה לכך נקראת מה שאומרים לאדם מה ידעת מה השגת רק על ידי שיש לנו בקבלה אמיתיות איש מפי איש עד מפי משה רבינו עליו השלום שכל התורה והמצות ועיקר תפילותינו הוא לגרום היחוד באורות העליונים וכיון שאין לנו בהם שום השגה היאך נוכל לומר שאנחנו מייחדים אותם רק שאנו מבקשים מה' שה' בעצמו יגרום היחוד באורות העליונים על ידי כוונתינו ותפילותינו ולכך לא יוכל לתלות במעשיו הטובים כי כיון שהוא מבקש על ה' אשר אין לו בהם שום השגה היאך יוכל להתפלל עבור מעשיו אשר הם בזה העולם הגשמי כיון שהוא מבקש מה' שיחנן אותו שעל ידי קיום מצותיו ועל. ידי תפילתו יעשה ה' היחוד באורות העליונים וגם תפילת משה וכוונתו היה למען יתוקן העולם כולו על ידי שהוא יכניסם לארץ ישראל והוא יהיה הגואל האחרון אשר אנו מצפים לו כי גואל האחרון הוא גואל הראשון והיה כוונתו שהוא יהיה אז הגואל צדק והוא יכניע את כל הקליפות ויהיה אז הגאולה שלימה וידוע כי גואל מצדק צריך שלא יהיה בו שום חטא כלל כדי שלא יהיה בו שום חלק מהסט"א ועי"ז יוכל להכניעם לגמרי עד שלא יהא להם שום שריד ופליט כלל. והנה כאשר התפלל משה תפילתו בכוונה הראויה בוודאי היה ה' שומע תפילתו ולא היה חובב לו זה לחטא כלל כי לא מצינו בשום פעם שיבקש משה למחול לו החטא רק בקש מה' שיכנס לארץ כי כאשר היה משה מעורר את רצון ה' שהוא יכניסם לארץ לא היה נחשב זה לחטא כלל כאשר דברנו מזה במקומו רק לפני ה' המה גלוי שלא הגיע עדיין זמן הגאולה שלימה כי לא היו ישראל ראוים עוד לזה כי לא נתתקן חטאם לגמרי כי הגם שיציאת מצרים היה שיהיה אז הגאולה שלימה על ידי משה וה' יבנה הבית כמש"ה מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדנ"י כוננו ידיך כמו שאנו מחכים שיהיה זה בזמן הגאולה שלימה וכמש"ה אני אמרתי אלקים אתם כי בקבלת התורה נתעלו ישראל מעלה מעלה רק כאשר חטאו חזרו כל הקליפות ליינק ממקום אשר ינקו מתחלה ולא היה עוד מ"נ שיהיו הראוים לעורר הגאולה שלימה אז נאמר עליהם אכן כאדם תמותין עד לעתיד שאז יקויים בלע המות לנצח ולזה מיד שחטאו התחילו לצפות למשיח הגואל הצדק בהוא יכניע הסט"א אשר גרמו בחטאם להתעורר. וזה שאמר המדרש אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשין ממנו פי' כאשר מבקשים על ה' אינם מבקשים אלא מתנת חנם שהוא יגרום היחוד ע"י מעשיהם בדרך חנינה. וזה שאמר להם משה ויתעבר ה' בי למענכם כי אלולי שהיו גורמים מ"נ שיהיו ראויים לגאולה שלימה היה ה' מקבל תפלתו ולא היה חושב לו את המי מריבה לחטא כלל וכבר אמרו בזה הקדמונים בפ' ויתעבר כלל הוצרך משה לבוא בסוד העיבור עד שיגיע הגאולה שלימה שיהיה במהרה בימינו אמן:
בפסוק וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציונו. הדקדוקים בזה הכתוב נתעוררו בו כל הקדמונים כי אין לו שום פירוש כלל. דהנה ידוע כי עיקר עבודתינו מה באנו מכוונים לייחד הספירות הקדושים הוא כדי להמשיך את עילת כל העילות אור א"ס ביה מריש כל דרגין עד כוף כל דרגין ואז כל העולמות מקבלים חיות ואור חדש ומשפיעים זה לזה עד בחינת המלכות ומשם יורדת ההשפעה עד שמשפיע לזה העולם וזהו הנחת רוח של הבורא כל העולמים להיטב לברואיו וא"כ יש כאן לשאול כאשר אנו מכוונים ליחוד קב"ה ושכינתיה מאין מגיע היחוד עד ריש כל דרגין ולהמשיך משם את האור א"ס ב"ה. אך האמת הוא כי המוחין מקושרים עם המידות הקדושים על ידי אור הבינה אשר בו סוד הדעת כי הדעת הוא יסוד הבינה והוא המחבר המוחין עם המידות הקדושים ולכן כאשר אנו מייחדים את הקב"ה עם שכינתו הקדושה אז מתעוררין ומתייחדין גם המוחין העליונים חכמה ובינה אשר הם דבוקים יחד ומכ"ש שהם דבוקים בשרשם הוא כתר עליון בלי שום קיצוץ ופירוד כלל וככה מתעורר ממדריגה למדריגה עד אור א"ס וכאשר מתעוררים כולם אז כולם משפיעים זה לזה עד סוף כל דרגין הוא השכינה הקדושה ואנו זוכים בה ושורה עלינו ואז ותתן טרף לביתה הם ישראל וחק לנערותיה הם העכו"ם. וידוע כי השכינה נקראת צדקה ונקראת זאת לשון נקבה כי הוא מקבלת מכל האורות העליונים ובינה נקרא אשר כי הוא המאשרנו וכידוע כל אלו הלשונות מדברי הזוהר ומכוונת האר"י ז"ל הרבה פעמים ולשון מצוה הוא מלשון יחוד וחיבור וכמש"ה צו לצו וכמ"ש בגמרא כל העולם לא נברא אלא לצוות לה שענינו שיתחברו עצמם להצדיק. ובזה מבואר הכתוב וצדקה תהיה לנו שהשכינה הקדושה הנקראת צדקה, תהיה לנו ותשרה עלינו. כי נשמור לעשות. נשמור הוא מלשון ואביו שמר את הדבר שנעמוד ונצפה לעשות. את כל המצוה הזאת שציוה ויחבר כל הוא בחינת התפארת הכולל כל הקצוות עם זאת השכינה הקדושה. ואמר הכתוב שאנחנו גורמים בזה. לפני ה' אלקינו. לפני הוא לשון פני כמש"ה פנים בפנים שיאירו בהם פנים של ה' אלקינו הם חכמה ובינה. ומפרש הכתוב אח"כ ע"י מי אנו ממשיכין ומאירין את המוחין העליונים כאשר אנו מייחדין קב"ה ושכינתיה ואמר כאשר ציונו כי אשר הוא בינה והוא מצוה ומחבר את המוחין העליונים עם המידות הקדושים. וזה סוד ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. שה' אלקים הם חכמה ובינה הם עושים ומשפיעים לשמים וארץ הם תפארת ומלכות. וזה סוד כוונת הגמרא מצוה גוררת מצוה שכאשר האדם עושה מצוה וחיבור אחד הם קב"ה ושכינתיה גוררת עוד מצוה וחיבור חכמה ובינה ואז נעשה היחוד שלם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין: