קב חן· רבי נח מקארוב
אלה הדברים
אשר דבר משה אל כל ישראל, כו' הנה צריכים אנחנו להבין ענין משנה תורה האם הם ב' תורות שנאמר שארבעה ספרים הראשונים השם אמרם ומשנה תודה משה אמרה שהחזיר אותה הלא הוא אצלנו בקבלה אמיתיות שכל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל נתנה למשה בסיני. ועוד הרי נאמרו בה מצות אשר לא נאמרו בד' ספרים הראשונים וכל התרי"ג מצות נצטוה משה בסיני ומדוע לא נכתבו אלו המצות בדי ספרים הראשונים. ומה לו למשה שכפל את התורה והחזיר אותה ומה הועיל בה ועוד בענין גוף הפרשה יש לדקדק שאמר אלה הדברים כו' אל כל ישראל מילת כל מיותר. ובמדרש והובא ברש"י אמרו לפי שאלו הוכיח מקצתם היו אלו שבשוק אומרים אלו היינו שם היינו משיבים אותו לכך כוחם כולם וזה אינו מיושב וכי עד עתה לא הוכיחם כלל שהרי שמה תוכחה יש שהוכיחם מקודם ולא כנסם מולם ועוד מה זה שאמר המדרש לפי שהן דברי תוכחות הזכירן ברמז שהרי השכל ניתן להיפך שמי שמוכיח לחבירו מבאר לו החטא ומגדל בעיניו גודל חטאו כדי להשיבו מדרך הרע ומשה סתם הדברים. ועוד שהרי אח"כ ביאר להם החטאים כל אחד ואחד. בביאור רחב. ועוד מה זה בא הכתוב ולמד במה שאמר מקום התוכחה שהיה בעבר הירדן. ועוד מפני מה פירש"י על במדבר בערבה מול סוף וכל הפסוק היפך התרגום שהרי לפי כל מפרשי התורה הקדמונים שם מקומות הם רק שרש"י סמך עצמו על התרגום שהוציאו מפשוטו ומדוע נטה הוא לצד אחר בפירושו מן התרגום. ועור לפי פירש"י שפירש על בין פארן ובין תופל ולבן. פארן ששלחו מרגלים ותופל ולבן שתפלו על המן שהוא לבן מפני מה אמר כאן מילת בין מה שלא אמר כן בכולם וגם אין לו פירוש כלל לפי דרישתו של רש"י. ועוד מפני מה לא הזכיר משה החטאים והמקומות כסדר שהיו והוקדם המאוחר ואיחור המוקדם. כתיב אם ס' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו כי עיקר כוונת משה. והשתוקקותו לכנוס לארץ הקדושה והוא יבנה הבית כדי שיהיו לישראל בארץ ולבהמ"ק קיום נצחי. ולהבין הדבר מפני מה כאשר משה היה בונה הבית היה לו קיום נצחי לא פן איש אחר כי ידוע כי משה הוא תפארת ישראל אשר מקבל השפעתו מהמוחין העליונים בלי הפסק כי משם שורשו והוא המשפיע לב"י וההשפעה הבאה לב"י מהמוחין העליונים הוא השפעה זך מבלי תערובות סטרא דמסאבותא כלל כי שם בהמוחין אין להסט"א שום אחיזה כלל ןלכך רצה משה לכנוס לארץ הקדושה אשר הוא מכוונת ממש כנגד הארץ העליונה כדי שתקבל ע"י השפעה זכה הבאה מהמוחין העליונים ולא יהיה נאחז בה שום חלק מהסט"א כלל ויהיו ישראל דבוקים בארץ הקדושה בעולם החירות הוא בינה. המוחין בהעליונים כי משם תקבל השפעתה ע"י משה אשר הוא הממוצע בין המוחין העליונים ובין הכנ"י אבל כאשר נגזרה גזירה על משה שלא יוכנס לארץ הקדושה אז לא היה לישראל בארץ ע"י מי לקבל השפעה מהמוחין העליונים כי יהושע לא היה רק כפני לבנה וגם לא היה להם קישור גמור עם התורה הקדושה כי התורה מחכמה עלאה נפקא והוא גבוה מאוד במעלה מכוללות ישראל ולכך משה אשר היתה השכינה מדברת מתוך גרונו ודיבורו היה עצם אלקי ממש המשיך הבורא ב"ה את התורה לתוך פיו של משה והיתה התורה מתקשרת עם ברית הלשון שלו ועי"ז היתה ממשיך אותה לכנ"י והיתה עיקר קישור התורה עם הכנ"י ע"י ברית הלשון שלו אשר הוא המחבר אותה תמיד עם דודה ומ"מ לא היה בזה עיקר היחוד והתיקון הגמור כי אולי היה משה קיים היה ממשיך תמיד השפעתה ממקום המוחין בקישור גמור אבל עתה אין ישראל מקבלים השפעתם רק ממקום התפארת הבאה ע"י ברית הלשון ואין להם קישור גמור עם המוחין העליונים רק עם המידות הקדושים ומ"מ עי"ז יש להם קיום בגלות המר כי נשאר להם התורה אשר המשיך להם משה ע"י ברית הלשון שלו ולכך כל המצות שנתחדשו במשנה תורה הם מרומזים על סוד הגלות כמו מצות יבום וחליצה ויפת תואר ושאר מצות אשר נתחדשו בה כאשר יראה כל משכיל כאשר יעיין שהם כי המשיך להם השפעה מהמידות הקדושים ע"י ברית הלשון שלו וזה נקרא מעבר נירדן כי ירדן הוא אותיות יר"ד נ' שהנ' שערי בינה יורדים למלכות וכאשר לא יכנס משה לארץ ולא ירדו הנ' שערי בינה אל המלכות זה נקרא מעבר לירדן כי הם רחוקים מהנ' שערי בינה רק הם מקבלים מהמידות הקדושים. וזש"ה אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן כי ע"י אשר דיבר להם משה התורה היה קישור לכל ישראל הוא כנ"י אל עבר הירדן הם המידות הקדושים והתחיל בתוכחה כי עיקר התוכחה הוא התוכחות שמתוכח עמו ומורה לו עד היכן מגיע פגמו בשורשו באורות העליונים וע"י שלומד אותו זה העמקות התורה הלימוד הזה הוא המחברם ולכך הוצרך התוכחה להיות מהאהבה הגמורה וכמש"ה טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרה כידוע פירושו מדברי הזוהר כי ע"י אשר התוכחה באה מאהבה הגמורה המסותרה יש להמוכח עם המתוכח קישור וחיבור באותו לימוד התוכחה. כי אין קישור וחיבור רק על ידי אהבה גמורה ועי"ז התוכחת מגולה הוא טובה ועושת פירות. וזה שאמר להם משה חטאם ורמז להם בדרך רמז איך פגמו בהספירות הקדושים והתחיל. במדבר שאמרו מי יתן מותנו במדבר ופגמו במידת החסד שהילוך המדבר היה חסד גדול כמ"ש זכרתי לך חסד נעורייך כו' לכתך אחרי במדבר כי מה שהיה מדבר גדול ונורא והשם הציל אותם זה היה מחסדי הבורא יתברך וע"י שמאסו בזה וכפרו בחסד הגדול הזה באמרם שההוצאה היתה להמיתם במדבר פגמו במידת החסד. ואח"כ אמר להם בערבה שחטאו בבעל פעור שהחל העם לזנות את בנות מואב פגמו במידת הגבורה כי ע"י שהתגבר עליהם אש התשוקה לזנות בבנות מואב פגמו בגבורת הקדושים המעוררים את הזווג העליון כידוע למשכילים וגם מה שהשתחוו לבעל פעור הכל היה מחמת תאוות הזנות כדאיתא בגמרא שהיתה ילדה מבחוץ וזקנה מבפנים כו' ואח"כ אמר להם מול סוף כי מה שחטאו בים סוף פגמו במדת התפארת וכי שם היה הקב"ה נגלה עליהם כבחור כדאיתא בגמרא והוא הנקרא תפארת ולכך אמר מול סוף שסוף נקרא מלכות סופה דדרגין והתפארת מכוון למעלה ממנה כנגדה. ואחר כך אמר להם בין פארן ובין תופל ולבן כי על ידי שלוח מרגלים פגמו במידת נצח והוד. ועליהם אמר הכתוב מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל כי על ידי שדברו לה"ר על הארץ הקדושה על ידי שליחותם הם מקצצים וכורתים את הרגלים הם נצח והוד תרין ירכין שהפרידו אותם מכלל הספירות על ידי הילוכם ובואם. ומה שתפלו על המן פגמו ג"כ במידת נצח והוד כי הם הטוחנין והשוחקין את המן כידוע והם השני פועלים לזווג דבשתי החטאים האלו פגמו במידת נצח והוד ועי"ז נופל לשון בין כלומר בין זה החטא מפארן ובין זה החטא מתופל ולבן היה פגמם במקום אחד ועוד נוכל לומר שלכך נופל לשון בין על נצח והוד שהם כחדא אזלין כידוע ואם פוגם באחד מניע הפגם גם להשני ואמר להם בחצירות במחלקותו של קרח כי פגמו היה במידת היסוד בהוא היה רוצה להיות מרכבה למידת היסוד כאשר אמרנו במקומו. וגם שהרבה במחלוקת ופגם בשלום הוא היסוד. ולפירוש השני של רש"י שדברו לשון הרע היה הפגם בברית הלשון שהוא גם כן בחינת יסוד. ואח"כ אמר להם ודי זהב שעשו את העגל ופגמו במידת המלכות כמו שאמרו עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו כי רצו שיהיה להם מלך מנהיג בעוה"ז שינהגם וכ"ז הורה להם משה מקום פגמם כדי שיקשרו עצמם במקום התשובה ויהיו דבוקים בהמוחין העליונים וזה שאמר רש"י והזכירן ברמז כי הזכיר להם מקום אשר רמוז חטאם למעלה וכל המשנה תורה אמר להם משה רק לא מפי עצמו אך השכינה היתה מדברת מתוך גרונו ונעשה גם מזה תורה שבכתב. וזה שרמוז בזוהר שהארבע ספרים הראשונים משה מפי עצמו אמרן ומשנה תורה משה מפי הגבורה אמרן ולכאורה נראה שהיה צריך לומר בהיפך ולפי דברינו מבואר דברי הזוהר בפשיטות כי הד' ספרים הראשונים הם בבחינת התפארת שהוא מדרגת משה ומשנה תורה מפי הגבורה שהוא בחינת מלכות וע"י ברית הלשון שלו נעשה היחוד בין הקב"ה לכנסת ישראל וזה שאמר המדרש עד שלא ניתנה התורה היה משה אומר לא איש דברים אנכי משנתן התורה אמר אלה הדברים וזה המדרש הוא תמוה ע"פ פשוטו שגם קודם שנתן התורה אמר לו ה' מי שם פה לאדם כו' אכן ע"פ דברינו עולה המדרש נכון כי קודם שנתן התורה לא התייחד עצמו עם המלכות הנקרא דיבור ולא היה איש אלקים ממש אבל משניתן התורה גרם היחוד שעל ידי ברית הלשון שלו אשר דיבר בה את התורה המשיך אותה אל המלכות וע"י ברית הלשון שלו קבלו ישראל השפעה מתפארת ישראל המלא ברכת ה'