אור ברסלב
קב חן פרשת בשלח

קב חן· רבי נח מקארוב

פרשת בשלח

פרשת בא

ויהי בשלח פרעה כו כי קרוב הוא כו' עד ויסעו מסוכות ויחנו באיתם. הדקדוקים בזו הפרשה:

(א) ויהי בשלא כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער ומה צער היה כאן אשר כל המתנות אשר השיגו ישראל לא היה רק במדבר דווקא:

(ב) בשלח פרעה. מדוע תלה הסיבתן במדבר בשליחות פרעה דווקא היל"ל והיה כאשר יצאו ישראל ממצרים לא נחם כו':

(ג) כי קרוב הוא כי אמר. מה זה נתינת שני טעמים:

(ד) מה זה לשון ויסב היל"ל והוליך:

(ה) מדוע ספר בכאן כוונת ה' מה שהוליך אותם דרך המדבר מה שלא ביאר כן בכל מעשי יציאת מצרים ובפרט לפי המקובל בידינו אשר כל המ"ב מסעות אשר נסעו ישראל במדבר היה נגד שם מ"ב אשר בכל מקום נסיעתם הוצרכו להוציא ניצוצות הקדושים ולהעלותם א"כ היו מוכרחים ליסע דרך המדבר:

(ו) לפי דברי כל המפרשים שפרשו מלת וחמשים אין לו קישור עם ויסב אותם אלקים וזה הפסוק היה צריך לכתוב בהתחלת היציאה:

(ז) ויקח משה את עצמות יוסף. הכניסו באמצע הענין ואין לו ענין לכאן כלל כי זה הי' צריך לכתוב בסדר שלפניו קודם ויסעו ב"י מרעמסס סכותה ועיקר התחלת זה הסדר היה לו להתחיל מן ויסעו מסוכות ויחנו באיתם:

(ח) ויקח משה כו' כי השבע השביע את ב"י ואמרו במדרש שכולם פנו עצמם לכסף וזהב ומשה פנה עצמו לארונו של יוסף. והמדרש הזה הוא תמוה כיון שיוסף השביע את בני ישראל כולם האם לא נמצא בכל ישראל מי שירצה לקיים שבועת יוסף זולת בניו ובפרט שבטו אשר הם היו מחויבים בו יותר מכולם. ועוד שהרי כתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו ב"י:

כתיב גלמו ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולו אחד בהם ודחז"ל אדם הראשון אמרו:

ביאור מאמרם כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ כי עיקר סוד שמים וארץ הם בשביל ראשית המחשבה והם ישראל אשר עלו במחשבה תחלה ואחר כך והארץ היתה תוהו ובוהו עשה הבורא כל העולמים הקליפות הנקראים תוהו ובוהו כי זה לעומת זה עשה אלקים למען יתהוו העכו"ם בזה העולם וכוונת ה' היתה למען יכונו העכו"ם את זה העולם ויבנו את הארץ הקדושה ולהכינה בכל טוב כדי כאשר יבואו ישראל לנחול אותה תהיה מלא מכל טוב לא תחסר כל בה כמו שאמר הכתוב ובתים מלאים כל טוב כי כמו הפרי שצריכה הקליפה להיות קודמת לה להכין מקום לפרי שתתגדל ותתפשט כמו כן העכו"ם היו מכונים את הארץ בכל טוב כדי שיבואו ישראל וינחלו אותה כי הארץ הוא כמו גולם וישראל הם הצורה הבאים באחרונה להשלומה. וכאשר נברא אדה"ר אשר הוא היה הכולל לכל הנפשות אשר יבואו לעולם וראה אשר הצורה המשלימה את הבריאה לא הגיע עדיין אתה להתגלות אמר גלמו ראו עיניך. שעתה אני גולם הגם שעל ספרך כולם יכתבו. שכל העט"ה הם כתובים בספרו. ימים יוצרו. שגם ימהם הם האורות שלהם גם כן נוצרו אבל, ולו אחד בהם, הקדוש ברוך הוא לא בחר לחלקו כי אה אור אחד הוא אור ישראל וייחד להם ארץ הקדושה אשר עיני ה' בה מראשית השנה ועד אחרית השנה ועל ידי ההשפעה אשר ישפיע על הארץ הקדושה יקבלו כל העולם מהשפעתה ויבנה העולם. ונקדים עוד דברי האר"י ז"ל כי שורש הפלשתים הם מהשערות. ולהבין הדבר הוא כי מבשרי אחזה אלקי כי כמו השערות הם בוקעים ממותרות המוחין כמו כן למעלה כאשר בוקע האור מהמוחין העליונים בכל העולמות כאשר עולים ומתקשרים כל העולמות בשלמעלה הימנה עשיה ביצירה וכן כולם אז מהמותרות המוחין נתגלה אור דק כמו שערות לצורך חיות הקליפות כמו שאמר הכתוב ואתה מחיה את כולם. ובזה יובן מאמר המוקשה בתורתינו הקדושה מדוע כרתו אברהם ויצחק ברית עם אבימלך אשר הוא מפלשתים והארץ הזאת נתנה הקדוש ברוך הוא ג"כ לאברהם לזרעו מתנה כי הוא נחשבת גם כן לארץ ישראל מדוע כרתו אברהם ויצחק עמו ברית ובפרט כי לא יראו ממנו כלל כי אבימלך הלך אצלם והכניע עצמו תחתם ובקש מהם לכרות עמו ברית מדוע שמעו בקולו ועשו לו הדבר הזה. ולפי מאמרינו מובן היטב כי עיקר כוונת האבות היה להכניע העכו"ם וכל העולם תחת הבורא כל העולמים וכאשר ראו האבות הקדושים אשר הפלשתים רוצים לחבר עצמם אב הקדושה אז חשבו האבות הקדושים כי הם מכניעים עצמם תחת הקדושה ועל ידי הם קרובים אל הקדושה יותר מכל העכו"ם והם מקבלים ההשפעה הראשונה הבאה להקליפות וכאשר הם יכנעו אם יכנעו כל הקליפות וכל העכו"ם יהיו תחת הקדושה העליונה. אבל אבימלך לא כן היה מחשבתו להכניע עצמו תחת הקדושה ולא היתה כוונתו כי אם לינק מהקדושה לכך יעקב אבינו עליו השלום כאשר הבין זה אז ויצא יעקב מבאר שבע ואמרו במדרש שיצא מבארה של שבועה כי לא רצה לכרות עמם ברית ולא רצה לדור בארצם כי ידע אשר לא יכנעו תחת הקדושה לכך יצא מארץ הקדושה לח"ל להכניע שם קליפת ארצה בני קדם וביחוד קליפת לבן הארמי והנה פרעה כאשר שלח את ב"י אמר קומו צאו וכו' וברכתם גם אותי כי הסכים רצונו לרצון מלכות שמים ולכך בזה העולם הסיבן. דרך ישראל וקשר רצונו עם רצון ישראל ורצה לקבל מהם הברכה ולא נפרד מהם עד אשר רדף אחריהם ואז נתפרדו הרצונות לכך סוס ורוכבו ירה בים כי נפרדו הקדושה לגמרי:

ובזה נבוא לביאור הפרשה. ויהי בשלח פרעה. שכאשר פרעה שלח את העם ולא יצאו ממנו בע"כ היה זה להם לצער כי לא נתפרדו עוד הרצונות לכך כאשר רצה ה' שיקבלו עליהם עול מלכותו. לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים. כי הגם כאשר ילכו דרך ארץ פלשתים ויכניעו אותם יכנעו ממילא כל הקליפות ולא יצטרכו עוד להוציא הניצוצות מהמ"ב מסעות כי ממילא יצאו כי לא יהיה עוד כח בהקליפות להרים ראש נגד הניצוצות הקדושים כי קרוב הוא. כי קליפת פלשתים מקום קבלת השפעתם הוא קרובה אל הקדושה כנ"ל ואם כן כאשר יכנעו הם אז ממילא יוכנעו כל הקליפות אף על פי כן לא נחם אלקים דרך שם. כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה כי כאשר יראו בארץ פלשתים מלחמת היצר הרוצה לנטות אותם אל הקליפה אז. ושבו מצרימה. אל קליפת מצרים אשר היו רגילים בה עד עתה כי קליפת מצרים הוא קרובה אל קליפת פלשתים כי פרעה יניקתו מהעורף כידוע הקרובה אל השערות לכך. ויסב אותם. שסבת הסיבות הוא שער החמישים מעולם הבינה הסתום והנעלם והיא המסבב הכל וממנו התחיל התחלת בנין העולם הוא הסיבן אל. אלקים. הוא המדבר ים סוף כי ים הוא מרכבה למלכות שמים כמו שכתוב ים דומה כו' לכסא הכבוד וביחוד ים סוף הוא מרכבה ממש למידת מלכות אשר הוא סופה דכל דרגין ואמר הכתוב. וחמשים עלו ב"י מארץ מצרים כי ע"י אשר שער החמשים מעולם הבינה הוציאם מארץ מצרים לכך הוא סיבב עליהם להנהיגם במלכות שמים. ומשה רבינו עליו השלום כאשר הבין כוונת השם רצה לגרום היחוד ניחד קב"ה ושכינתיה על ידי היסוד צדיק המחברם לכך ויקח משה את עצמות יוסף עמו. העצמות של יוסף היינו אלוקותו לקח עמו אשר הוא איש האלקים אישה דייקא למען יגרום היחוד על ידי יסוד צדיק וזה גרם על ידי מעשי המצוה בזה העולם אשר לקח עמו את עצמות יוסף כי כל ישראל פנו עצמם אל ההשפעה הבאה להם מיוסף הוא כסף וזהב כי על ידו ועצמותו בא להם ההשפעה כי הוא היסוד צדיק וגם זה נקרא עצמות יוסף וקיימו גם בזה שבועות יוסף. אבל משה רבינו עליו השלום הבין כי לא יוכל להיות קיים אצלם ההשפעה עד אשר יהיה עמהם כח המשפיע כי כאשר יש כח המשפיע אז השפע קיימת לעד לכך. ויקח משה את עצמות יוסף עמו. עמו ממש כי על ידי יוסף הוא יסוד צדיק נתחבר משה בחינת תפארת עם כוללות ישראל הוא כנסת ישראל ואמר הכתוב, כי השבע השביע את בני ישראל לאמר. מלת לאמר פירושו שכוונת יוסף בשבועתו היתה שכאשר פקוד יפקוד אלקים אתכם, כאשר בחינת מלכות הנקרא אלקים יפקוד אתכם אז תראו שתעלו את עצמותי מזה היינו האלוקות שלי הוא בחינת יסוד תעלו אתכם ותגרמו היחוד על ידי כי השביע אותם על יחוד ה' ואמר הכתוב שעל ידי היחוד אשר עשה משה על ידי מדת היסוד עי"ז. ויסעו מסוכות. הוא בחינת המלכות סוכת שלום, ויחנו באיתם. כי עלו עד תם הוא בחינת יעקב כמו שאמר הכתוב ויעקב איש תם וגם עד א' י' הם המוחין העליונים וכאשר עלו אל הקדושה העליונה אז. וה' הולך לפניהם כי נתגלה עליהם השם הוי"ה ב"ה לעד ולעולמי עולמים:

עוד בענין אחר

ויהי בשלח פרעה.

בדיקדוקי הפרשה כבר קדמו כל הקדמונים. דהנה קודם יציאת מצרים היה העולם מתנהג על ידי שם אלקים לבד הוא מידת הדין וכאשר חטאו עשה מידת הדין בהם שפטים כמו דור המבול ודור הפלגה. וגם לא היה להם התורה אשר תורה להם דרך ילכו בה רק היה העולם מתנהג ע"צ הבחירה וכל אשר יחפוץ האדם יעשה כי לא היה להם רק השבעה מצות שבני נח נצטוו עליהם כי אז היה העולם מתנהג על בחינת מלכות לבד אשר שם הבחירה בלתי ידיעה אבל כאשר רצה הבורא ברוך הוא ליקח את ישראל לעמו ולהשפיע להם מכל ספירותיו הקדושים ויקשרו אליו קשר גמור ולא יתנהגו עוד על צד הבחירה לבד רק כל מעשיהם ישעבדו אל הבורא כל העולמים היודע כל מעשי בני אדם וכל מחשבותם בחר את משה רבינו עליו השלום מכל ישראל שיהיה הוא האמצעי בין הקדוש ברוך הוא לישראל וישעבדו עצמם אליו ולא יפרידו עצמם ממנו שום פירוד. וזה שאמר הכתוב, וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא"ל שד"י, כי זה השם הוא במלכות אשר שם הבחירה אבל ושמי ה'. אשר שם הידועה. לא נודעתי להם. נודע הוא לשון חיבור כמו והאדם ידע כו' שלא חיבר עם בחירתם את ידיעתו כי לא השפיע להם מאורו רק בחינת מלכות לבד. וגם הקימותי את בריתי אתם. ואף על פי כן קמתי והכנתי והתעוררתי את בריתי להתייחד עם. ארץ מגוריהם אשר גרו בה. הוא בחינת המלכות אך לא היה אז מ"נ שיהיה יחוד גמור. ועתה אני שמעתי את נאקת ב"י. ועלה לפני המ"נ שאתגלה את שמי ה' לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם. שאני ה' אוציא אתכם. וידעתם כי אני ה' אלקיכם שאז תשעבדו את בחירתכם אשר הוא בשם אלקים אל שמי ה' אשר שם הידועה. ולקחתי אתכם לי לעם. ותהיו קשורים בי חלקי ונחלתי ממש לא כן שאר האומות כי לכל אחד נתן שר מיוחד אשר יונק מצד הקדושה כמו שאמר הכתוב אשר חלק אותם כו'. וידוע דברי האר"י ז"ל אשר יניקת פלשתים הוא ממקום השערות שהוא מותרות המוחין וזה שהאבות ישבו אצל פלשתים. ימים רבים לא כן בארץ מצרים כי ארץ מצרים הוא מעשרה כתרין דקליפה ממש אבל פלשתים עבודתם קרובה אל הקדושה העליונה ואינם משוקעים כל כך בהקליפות כמו ארץ מצרים. וזה ביאור הפרשה. ויהי בשלח פרעה את העם כי העם בכל מקו יום הוא מדרגה קטנה וכאשר שלחם פרעה והיה להם קצת קישור מה אל הקליפה כי המשלח יש לו קישור עם שולחו ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים שבחינת אלקים אשר שם הבחירה לבד לא היה להנחותם דרך ארץ פלשתים. כי קרוב הוא. כי עבודת פלשתים הוא קרובה אל הקדושה. כי אמר אלקים.כי בחינת אלקים אמר פן ינחם העם בראותם מלחמה שכאשר יראו מלחמת היצר להטותם אל עבודת פלשתים אז ינחם העם אל הפן הוא הספיקות כי לשון פן הוא הספיקות כי יש לו פנים לכאן ולכאן ולא ידע למי יפנה וכיון שיגיעו אל הספיקות לחשוב אולי עבודת פלשתים הוא הנכונה ואז ושבו מצרימה יחזרו אל בחינת העבדות אשר היה להם במצרים בבחירה לבד אשר לא התייחד עמה הידיעה, אז ויסב אותם אלקים דרך המדבר ים סוף. כי סבת הסיבות הסיבן מדרך זו הנוגע לקליפה רק מדבר ים סוף אשר שם השכינה הקדושה סופה דדרגין ואמר הכתוב אל תחשבו שכל ישראל באו לבחינת מלכות לבד רק. וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, שהיו בבני ישראל גדולי המוחין אשר יצאו מארץ מצרים בבחינת חמשים שערי בינה כפי' הזוהר:

בפסוק זה אלי ואנוהו וכו' דהאדם הרוצה לעבוד את בוראו עבודה שלימה העיקר הוא להכיר האדם את בוראו דהיינו שידע בידיעה ברורה שיש אלקי בורא עולם ולהשיג השגה אמיתיות איך שהבורא מתייחד עם העובד השלם באמצעות ספירותיו הקדושים ע"י מעשיו הטובים ולהסיר ממנו כל הסיבות והמסכים המבדילים בינו לבין קונו ולהכין א"ע במעשי המצוה כדי שהשם ישכון בקרבו ממש ולא יעשה כמצות אנשים מלומדה אשר מעשי אבותיהם בידיהם ואינם יודעים מה עושים ולשם מי עושים כי במעשי מצות כאלו אינם מתקרבין עצמם להבורא ברוך הוא והשם רחוק מוגבה מאתם. וזה שאמר הכתוב. זה אלי. מי שמכיר את בוראו הכרה גמורה עד שאומר. זה אלי. כאילו מדבר לנוכח מחמת בירור הכרתו ומגודל דביקותו אליו כמאמר הכתוב ואמר ביום ההוא הנה אלוקינו זה כו' אז ואנוהו אעשה אותו נוה ודירה לי כי אשכון בקרבו ממש כמו שאמר הכתוב ושכנתי בתוכם אבל מי שאומר אלקי אבי, שאעבוד אותו מחמת שהוא אלקי אבי ורק מעשי אבותיו בידיו אז וארוממנהו ארומם עצמי ממנו ולא אשכון עמו כי אין ה' שוכן אלא במי שמקרב אליו להכירו ידיעה ברורה ומדבק כל כפשו ורוחו ונשמתו אל קדושתו. העליונה:

בפסוק והיה אם שמוע כו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. כבר דקדקו בזה הקדמונים כיון שאמר לא אשים עליך מה צריך לרפואה. דידוע אשר כל היסורים אשר הקדוש ברוך הוא מייסר את ישראל כולם לטובתם כדי לרפאותם רפואות הנפש ואינם נקמה חלילה רק הם כמו האב המייסר את בנו. ולא כן היה מכת מצרים כי בהם היו המכות לכלותם ולהראות בהם את כח גבורתו כמו שאמר הכתוב ואולם בעבור זאת העמדתיך כו' וזה שאמר. הכתוב כל המחלה כו' שאנו המכות אשר היו במצרים לכלותם לא אשים עליך ואמר הטעם כי אני ה' רופאך כי המכות ליאשר אני שולח לכם לפעמים אני מרפא אתכם בהם ולכך אינם כמכת מצרים אשר היו לכלותם כי לישראל הם המכות לרפואה ולטובה:

חסלת פרשת בשלח

תוכן העניינים

קב חן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה