קב חן· רבי נח מקארוב
פרשת בא
ויאמר ה' כו' בא אל פרעה כו' למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר כו' אני ה' הדקדוקים בזו הפרשה.
(א) שאמר לו ה' בא אל פרעה ולא אמר לו שום מאמר שיאמר אליו.
(ב) מה זה נתינת טעם כי אני הכבדתי אדרבה מחמת שאין הכבידות לבו מרצונו מדוע ילקה.
(ג) למען שיתי אותותי אלה משמע הידועים ועדיין לא אמר לו איזה מכה יביא עוד עליו.
(ד) מה זה נתינת טעם שנית ולמען תספר:
(ה) באזני בנך ובן בנך משמע שאינו חייב בסיפור יצ"מ רק לבנו ולבן בנו אבל בינו לבין עצמו אינו חייב לספר ביצ"מ והוא נגד ההלכה:
(ו) וידעתם כי אני ה' מה זה אשר באלו שלשה מכות האחרונות דווקא יתברר להם שהוא ה' אם ע"י המופתים הלא כבר הי' מכות שנלקו בהם המצריים ואם נאמר שעד עתה לא נקרא ידיעה כי לא השיגו ידיעת ה' בשלימות אם כן גם אחר שלש האחרונות גם כן לא השיגו האמונה השלימה עד קי"ס כמו שאמר הכתוב וירא ישראל את היד הגדולה כו' ואז דייקא ויאמינו בה' ובמשה עבדו כי אז דייקא הגיע האמונה השלימה ולא מקודם ואם כן מה הפרש היה לישראל בידיעת ה' בשלש מכות האחרונות יותר מן ז' הראשונות:
הנה ידוע אשר הבורא ברוך הוא צימצם את עצמו בד' אותיות השם הויה ברוך הוא בכל ספירה וספירה ובכל צימצם וצימצם עד אשר נתצמצם אור יקרו אשר מלובש בארבע אותיותיו בתוך ד' יסודות ארמ"ע ומשם נשפע אל המקבלים דצח"מ בכל אחד ואחד נתצמצם אור אחד מזיו יקרו משם הוי"ה ברוך הוא אולם עד יצ"מ היה השם הוי"ה ברוך הוא בהעלם ובהסתר והיה העולם מתנהג על פי הטבע וכאשר רצה הבורא ברוך הוא לגאול את ישראל ממצרים ולקחת אותם לו לעם אז עלה ברצונו הפשוט לחדש הויות העולם כמש"ה בראשית ברא אלקים ודחז"ל בשביל התורה בשביל ישראל כי עד יצ"מ היה העולם תוהו ובוהו כמש"ה והארץ היתה תוהו ובוהו וכמשחז"ל שני אלפים תוהו כי כל אותן הכ"ו דורות אשר היו במשך שני אלפים הראשונים עד דור יציאת מצרים אשר לא נתגלה עליהם התורה היתה הארץ תוהו כי לא נתגלה עליהם השם הוי"ה ברוך הוא וכמש"ה ושמי ה' לא נודעתי להם כי נודע הוא לשון חיבור מלשון הכתוב וידע האדם כו' כי לא נתחברתי להם עם שמי ה' לעשות להם נסים נגלים וכדברי הרמב"ן ז"ל אבל כאשר רצה הבורא ברוך הוא לגאול את ישראל ולהוציא אותם מתחת יד מצרים היתה על זו הכוונה למען יקבלו ישראל את התורה כמו שאמר הכתוב תעבדון את האלקים על ההר הזה אז רצה הבורא כל העולמים לגלות הויתו בעולם והוא הבוחר בעמו ישראל לתפארתו וע"י אהבתו את ישראל הוא מראה ממשלתו על הטבע גם הד' יסודות והמקבלים מהם דצח"מ אשר הם מתנהגים ע"פ הטבע הוא משנה אותם כרצונו וע"י אהבת ישראל רצה להכניע את כל העשרה כתרין דקליפה אשר היה אחיזת מצרים והם המשוטטים בזה העולם לכך גילה הבורא ברוך הוא כח ידו מכל עשר ספירותיו הקדושים ואז ממילא נכנעו כל העשרה כתרין דקליפה. וכל הד' יסודות ודצח"מ אשר היו במצרים נלקו ונשתנו מטבעם כפי רצון הבורא ברוך הוא כי בהתגלות האלקות נכנעו הקליפות ונתבטלו מכחם ואז יצאו ישראל לחירות ואחר כך בקי"ס כאשר נטבעו מצרים כמו כן נטבעו כל הקליפות בעמקא דתהומא רבה ובזה הראה ה' לישראל כי אין עוד מלבדו ולכך כל המצות הם זכר יציאת מצרים כי דווקא על ידי יציאת מצרים נתגלה התורה אשר הוא הויתו ברוך הוא. והנה בז' מכות הראשונות הבאים מהתגלות ז' מדותיו ברוך הוא הכניע את שבע מידת הקליפות ובשלשה מכות האחרונות הבאים מכח התגלות המוחין הקדושים הכניע את בינה וחכמה וגולגלתא דקליפה.
ובזה נבוא לביאור הפרשה בא אל פרעה. ואמרו הקדמונים שמלת בא פירושו בא לפלטרין שלו הכוונה בהם כאן שזה בעצמו היתה הצוו מאת ה' אליו שיבוא בפלטרין שלו היינו מקום הסתרתו היינו המוחין שלו כי אז התחיל להכניע את השלשה ראשונות שלו ולזה במכות ברד אמר לו הנני שולח את כל מגפותי אל לב"ך מה שלא אמר כן בכל המכות. אולם הכוונה הוא כי כאשר התחיל הבורא ברוך הוא לגלות כח ידו ממידת השביעית ממטה למעלה הוא מדת חסד הקדושה ובהקדושה הוא יחוד גמור המידות עם המוחין הקדושים ומתחברין הבינה והחסד בחיבור גמור לכך כאשר הגיע אל מדת החסד רמז לו גם כן המכות מהמוחין ואמר לו אל לבך כי שם הוא מקום הבינה לב מבין. וזה שפירש רש"י כל מגפותי למדנו מכאן שמכות בכורות שקולה כנגד כל המכות. והיכן רמוז בכאן מכות בכורות. אכן הכוונה לפי דברינו כי אז רמוז לו כל המכות אשר יבואו להמוחין שלו. ולזה הכוונה כאשר ר' יהודא היה נותן סימנים היה מונה דצ"ך עד"ש באח"ב ולפי הורדת המכות מהספירות הקדושים ולקוי הכתרין דקליפה היה לו למנות אות הב' מבאח"ב הרמוז למכות ברד אל השלשה מכות הראשונות ולפי דברינו יתבאר כי זאת המכה באה ממידת החסד אשר יש לו קישור עם המכות הבאים מהתגלות המוחין הקדושים ולכך כללם במלה אחת ואמר לו ה'. כי אני הכבדתי את לבו. אל תתפלא איך אפשר שפרעה ימאן עוד לשלוח את ישראל הלא כבר נכנעו כל מדותיו ואין לו עוד בחירה אמר לו ה' כי אני הכבדתי את לבו ולמה למען שיתי אותותי אלה בקרבו. כי רוצה אני לגלות אותות מהמוחין שלי במצרים להכניע את המוחין דקליפה אשר דבק בהם ואמר עוד. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך. כי סיפור הוא מלשון אור ובהירות מלשון אבן הספיר כי גם מה שאדם מספר לחבירו איזה דבר שנקרא בשם ספור גם כן הוא מלשון אור ובהירות כי עד עתה היה נעלם מחבירו אותו הדבר והוא מאיר לו ע"י דיבורו ואמר לו ה' כי כאשר אכניע גם המוחין שלו תחתי אז תוכל להמשיך ולהאיר מהמוחין הקדושים אל בנך הם חג"ת ומשם אל בן בנך הם נה"י וכמ"ש בכוונת האר"י ז"ל על מאמר ומביא גואל לבני בניהם ולכך עיקר סיפור יציאת מצרים הם אל בנו ובן בנו כי הוא היחוד השלם כמאמרינו אולם גם כאשר הוא לבדו הוא מחויב גם כן לספר ביציאת מצרים כי על ידי ברית הלשון שלו המספר יציאת מצרים הוא מדבק עצמו אל הבורא ברוך הוא ונעשה היחוד מניה וביה ואז וידעתם כי אני ה'. כי אז יתגלו ויאירו כל הד' אותיות הוי"ה ברוך הוא כאשר יבואו המכות על מצרים גם משלשה מוחין העליונים. וזה שאמר לו משה לפרעה. עד מתי מאנת לענות מפני. האם לא הספיק לך עדיין כאשר נכנעו כל מדותיך כי באיזה מדה שתרצה לבחור לך מוכרח אתה לשלוח את ישראל ולכך במכת ברד הודה אל שם הוי"ה ברוך הוא ואמר ה' הצדיק כי לא היה לו עוד בחירה אבל לא כן היה מחשבת הבורא כי רצה להכותו עוד בשלשה מכות למען יתגלו בעולם כח כל העשר ספירות הקדושים ויכנעו כל העשרה כתרין דקליפה ואז יוכלו ישראל להמשיך השפעות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין:
בפסוק וישלח פרעה כו' והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד את לבו. והנה מפשט הכתוב משמע שהוא נתינת טעם לכך ויכבד את לבו כי לא מת ממקנה ישראל עד אחד ומה נתינת טעם הוא. ונראה דהנה ידוע דעת גדולי המפרשים שאמרו שבאמת פרעה הודה שיש אלקי מרום אשר ברא כל התחתונים ומשפיע להם אך היה כופר בהשגחה פרטיות ואמר כי אין ה' חפץ במעשי התחתונים כלל רק הוא משפיע להם בטובו ובחסדו דרך כלל וכאשר בא אליו משרבע"ה ואמר אליו כי השם בחר בישראל לחלקו ועשה בו נקמות גדולות על אשר לא אבה לשלחם אז ראה והוצרך בע"כ להודות שה' משגיח בתחתונים וחפץ במעשיהם הטובים. אך חשב עתה בדעתו כי לכך בחר ה' בישראל מחמת שהם בוחרים עתה במידות ובמעשים טובים אבל שיהיו ישראל חבל נחלה לאלקים והם דווקא מיוחדים לקבל האלוקות ומוכנים הם לכך והחטא להם במקרה זה לא עלה על דעתו כלל רק חשב שגם ישראל אם יחטא אין הפרש בינו ובין העכו"ם אשר בזה הדעת נבוכו בו כמה וכמה ולא עלה על דעתו כלל שישראל דווקא הם המיוחדים לו לעם ולנחלה גם קודם היותם לעם והם עלו במחשבה קודם בריאות העולם ולכך ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא כי לא נאבד ממנו מעלתו אשר הוא לו בעצם. ולכך במכת ברד אמר עתה אראה האם חפץ ה' בטובים דווקא ומשגיח במעשיהם ומעשי משה הם מפי ה' כי הוא ידע שיש בין ישראל רשעים דלטורין אשר הלשינו את חבריהם אליו וגם כי היתה קודם שלשת ימי אפלה אשר אז מתו כל רשעי ישראל אשר לא רצו לצאת ממצרים ואמר פרעה בדעתו אם יהיה הדבר גם אצל בהמת רשעי ישראל אז אדע כי חפץ ה' בטובים ולא ברשעים ולכך בחר בישראל כי הגם שהמכות הראשונות ג"כ לא היו אצל רשעי ישראל כמאמר המדרש אמר בדעתו כו' ה' יודע שהם בוחרים במידות טובות וממהרים לשוב תמיד מחטאיהם לכך אין המכה שולטת בהם אבל בבהמתם כיון שעכשיו לא עשו תשובה ימותו בהמתם בדבר כמו בהמת מצרים ואדרבה זה יהיו להם הגורם להזכירם לשוב ולכך כאשר ראה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד אז ויכבד את לבו כי אמר דברי משה בדאים שהרי לא נפרע ה' מרשעי ישראל. אבל האמת הוא אשר ישראל נחשבים ויקרים אצל ה' שהם בשרשם חלק אלקי ממעל והם זרע קודש בני אברהם יצחק ויעקב והם בטבעם מוכנים רק לטוב והחטא להם במקרה ומכונים לשוב עליהם בתשובה ולכך פרסה אחת של בהמת ישראל נחשב יותר אצל הקדוש ברוך הוא מכל העכו"ם עע"ג כי בשבילם נברא העולם כמו שאמר הכתוב בראשית ברא אלקים ודחז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית: