אור ברסלב
קב חן פרשת אחרי מות

קב חן· רבי נח מקארוב

פרשת אחרי מות

פרשת תזריע

וידבר ה' כו' בקרבתם נפני ה' וימותו ויאמר ה' כו' בזאת יבא אהרן אל הקודש הנה כל ענין זו הפרשה וחטא נדב ואביהו תמוהים מאוד:

(ח) קושיות הזהר כפל הדיבור וידבר ה' ואמר כך ויאמר ה' מה זו אמירה שנית ונבאר ג"כ תירוץ הזוהר שאמר שהוא כמו ויקרא אל משה וידבר ה' אליו:

(ב) שאמר הכתוב בקרבתם לפני ה' וימותו משמע שחטאם היה שנתקרבו אל ה' יותר מדאי ובפ' שמיני כתיב החטא ויקריבו אש זרה ולא לקחו אש הקודש מעל המזבח וחללו את המזבח באש זרה והתרגום פירוש בכאן בקרביהן אשתא נוכרייתא ואין זה במשמעות הכתוב:

(ג) שעיקר הצוו הוא כאן שלא יבא בכל עת אל הקודש הקדשים רק ביוה"כ וזה לא נזכר מפורש בתורה רק אנו לומדים אותה ממדרש חכמים:

(ד) בעיקר חטאם של נדב ואביהו צריכים אנחנו להבין מה היה ובזוהר נרמז שעיקר חטאם היה מה שלא נשאו נשים וגם זה הוא תמוה וכי קודם שנשאו נשים לא היו ראוים לעבודה כי הצווי של וכפר בעדו ובעד ביתו שדרשו זו אשתו לא נצטוה רק הכהן הגדול וביוה"כ לבד לא הסגנים וגם המדרש שספר חטאם בשביל ד' דברים מתו שנכנסו שתויי יין למקדש ונכנסו במחוסר בגדים ונכנסו בלא רחיצת ידים ורגלים ולא היו להם בנים ואח"כ הוסיף עוד המדרש חטאים גדולים כאלה עליהם שלא נשאו נשים ושחצים (פי' גאים גדולים) היו שהיו אומרים איזה אשה הוגנת לנו ושהיו אומרים מתי ימותו שני זקנים הללו ואנחנו מהנים שררה. על הציבור ושזנו עיניהם מן השכינה מתוך מאכל ומשתה כאדם המביט בחבירו ושפרעו ראשיהם. והנה כל הרואה את המדרש הזה יפלא בעיניו זה המאמר הפלא ופלא כי איך יעלה על הדעת כלל שצדיקים גדולים כאלה אשר ה' קראם קרובים כמש"ה בקרובי אקדש וגדולים במעלה ממשה ואהרן כדאיתא במדרש והובא ברש"י על זה הכתוב חלילה וחלילה לנו לחשוב עליהם שעשו חטאים גדולים כאלו נגד רצון בוראם, ועוד כיון שהכתוב לא ביאר חטאם רק מה שלקחו אש זרה מנין להם לחכמים להוסיף עליהם חטאים אשר לא נתפרשו בתורה. כיון שהתורה חסה עליהם ולא גילתה יותר חטאם מדוע יפרסמוהו הם. ועוד כי בכ"מ דרך החכמים להמליץ בעד צדיקים כאלו בחטאם כמ"ש כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה וכאן לא די שלא המליצו עליהם אלא שהוסיפו עליהם כהנה וכהנה והנה זה הפלא ופלא. גם דברי פשט הכתוב אש זרה והקריבו על המזבח צריך ג"כ הבנה מדוע לא לקחו אש מעל המזבח וכי להכעיס את בוראם עברו על צויו חלילה לנו לחשוב כזאת שעשו במרד ובמעל רק בוודאי כוונתם היה לעשות רצון ה' ולתיקון האורות העליונים. דהנה שלמה המלך ע"ה אמר לכל זמן ועת לכל חפץ עת ללדת כו' והם כ"ח עתים. משה רבינו עליו השלום אמר ועתה יגדל לא כח אדנ"י. בגמרא אמרו לא כשאני נקרא אני נכתב נכתב בהוי"ה ונקרא באדנ"י. והנה צריכים אנחנו להבין מה נשתנה האמירה מהכוונה כי הקריאה הוא באדני לבד ובכוונה צריך להיות כלול בו גם הויות הכתיבה ולייחדם:

הנה ידוע כאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם האציל בחינת נקודה והוא נקרא יו"ד ומההתפשטות היו"ד נעשה ה"י ומהמשכות הה"י נעשה וא"ו ומההתפשטות הוי"ו נעשה ה"י וההתלבשות מהה"י אחרונה הוא השם אדנ"י והוא הנקרא מלכות כי זה השם הוא מלשון אדון ומושל כי הוא אדון ומושל על כל הכ"ח עתים המשתנים והוא המנהגת אותם לרצונה כי מהמלכות דעשיה הוא הזמן בא ממנה למטה הימנה עתים שונים וכוונת הבורא ב"ה במה שהאציל מדת המלכות הוא מפני שרצה הבורא ב"ה לדבק עצמו בישראל ע"י קיום צויו ומצותם הם תלוים בעתים המתחלפים זמן שבת ויו"ט וחול זמן ק"ש ותפלה וכמו כן רוב המצות לכל אחד זמנו המיוחד לו לכך האציל המלכות אשר באים ממנה העתים שונים כדי לייחד עמהם במה שהם עובדים אותו בזמן. וכאשר יש זמנים שונים ממילא יש עתים שאינם ראויים ליחוד כמ"ש עת לפרוץ ועת לבנות וכמו שאנו מצווין על הבדלה כידוע ולכך אחר שעשה שלמה המלך ע"ה היחוד מלמעלה למטה וממטה למעלה כי כל הוא התפארת כי הוא כולל כל הקצוות וזמן הוא המלכות כנ"ל והמשיך כל לזמן ואמר לכל זמן. ואח"כ העלה אותה העת הכוללות הוא המלכות אל כל הוא התפארת ואח"כ לחפץ הוא רצון הבורא ב"ה וכאשר עשה זה הייחוד ביאור אח"כ העתים וזמנים שונים לומר כי עד שם היחוד תדירי אבל בעולם הפירוד יש זמנים שאינם ראוים ליחוד ולכך אמר משה ועתה יגדל נא כח אדנ"י כי כאשר חטאו ישראל במרגלים ודברו סרה על הארץ הקדושה הגיע חטאם לארץ העליונה וכאשר רצה משרבע"ה להעביר חטאם הגביה והגדיל את המלכות עם הכ"ח עתים שלה למעלה למעלה למען לא יהיה ניכר שום חטא כלל כי בעליית המלכות נתבטל רושם החטא כי עיקר גודל החטא הוא בבחינת מלכות כאשר חוטא לאדונו ולמלכו. והמלכות לבדה היא נכרת בזה העולם כי מחמת העביות וגשמיות של העוה"ז לא ניכר בו ההויות שהתגלות רק אנו יודעים שיש אדון כל הארץ השופט ודן את העולם לפי מעשיהם כי אי אפשר לעולם בלא מנהיג ולכך בזה העולם אין לנו רשות להזכיר בפינו רק מה שניכר אצלנו אבל בפנימיותו באמת השם הוי"ה ב"ה הוא שורש כל השרשים ולכך הוצרך הכוונה להיות בשם הוי"ה ב"ה ולייחדם ואז מתייחדו מלכא במטרוניתא. ונאמר עוד דהנה ידוע מדברי המקובלים כי יש אורות קדושים מצומצמים גם קודם העשר ספירות ולפי דעת קצת המקובלים הם נקראים אור קדמון אור צח אור מצוחצח כי אלו האורות הם מצוחצחים ואין בהם לא שום התלבשות ולא שום תמונה וציור לא בשמות ולא באותיות כלל ואח"כ האציל עשר ספירות וצימצם אותם באותיות השם הוי"ה ב"ה והלבישם בשמותיו כל אחד כפי הראוי לו והם העשר שמות שאינם נמחקים ועיקר עבודתינו לעבוד את ר' ע"י הספירות המלובשין כי האורות הקודמים א"א להשיגם כלל וכלל ועיקר עבודתינו הוצרך להיות ע"י מדת המלכות אשר הוא שוכנת אתנו ומקבלת מאתנו העבדות והוא מעלת אותה מדרגא לדרגא עד אור א"ס והיא מקבלת ג"כ כל ההשפעות מהאורות העליונים ומשפעת לנו ולכך נקראת בלשון נקבה כי הנקבה הוא המקבלת ולכך עיקר העבדות של משה ואהרן היה לתקן השכינה הקדושה ומשה היה שושבינא דמלכא להמשיך את הקב"ה לשכינתו הקדוש ואהרן שושבינא דמטרנותא להביא את השכינה הקדושה להקב"ה וזה הוא עיקר העבדות בזמן הזה אבל לעתיד כשיהיה הגאולה שלימה ב"ב תהיה עבודתינו ע"י האורות הקודמים להעשר ספירות אשר אין לנו עתה בהם שום השגה כי אז יפתחו מעיינות החכמה וכמש"ה ומלאה הארץ דעה כו' וכל האורות יעלו למעלה כמש"ה והיה אור הלבנה כאור החמה כו' אבל עתה עיקר עבודתינו הוא בהשכינה הקדושה ולכך צוה ה' לאהרן שיקח אש מעל המזבח כי המזבח רמוז למלכות וממנה נקח התחלת העבדות הנקרא אש. ולכך היה אסור הכהן בשתיית יין כי כיון שעבודתינו הוא ע"י הספירות הקדושים ושם במקום היין הוא משומר כידוע היה אסור הכהן בשתיית יין מעולם הפירוד כי אינו משומר והיכי ישגה בשתייתו ולכך אמרו בגמרא עירובין המתפתה מיינו יש בו מדעת קונו כי ידוע כי דעת הוא יסוד הבינה וכאשר התפתה ע"י שתיית יין ונעשה טוב הוא ממקום הטוב שביין המשומר ויש בו מסוד הדעת. ולכך הוצרך הכהן להתלבש בבגדים כי עבודתו הוא ע"י הספירות המלובשים ולכך הוצרך רחיצת ידים ורגלים כי שם בהמידות יונקים ממנם החיצונים והוצרך לטהרם ולרחצם ויגרום כמו כן באורות העליונים שהמידות הקדושים יטהרו וירחצו עצמם מהמסאבותא. ולכך הוצרך הכהן להיות לו אשה כי עיקר עבודתו הוצרך להיות מהשכינה הקדושה הנקראת אשה. ולכך היו אסורים בגלוי הראש וגסות הלב כי כיון שעבודתו הוצרך להיות ע"י הספירות הקדושים הוצרך לירא מפניהם ולא להקל ראש נגדם. והנה השורש של נשמת נדב ואביהו היו מאורות הקודמים לעשר ספירות וזה מרומז בשמם. הבכור נדב כי הוא בכור וראשון לכל הנאצלים והתחלת צימצם העולמות רדל"א היה בנדיבות לבד. ואביהו הוא אותיות א"ב יה"ו כי הוא אב לאלו הספירות הקדושים המשפיעים למלכות ולזה קראם ה' קרובים כמש"ה בקרובי אקדש כי הם קרובים אל עילת כל העילות עלול הראשון. ולזה הכוונה אמרו בזוהר הבכור נדב ואביהו אלעזר ואיתמר אביהו כתרתי ונדב ככולהו כי הם מאורות הקודמים לעשר' ספירות כנ"ל. ולכך היו רוצים נדב ואביהו להמשיך את בחינת העבדות על בחינת השלשה אורות הקודמים ורצו שיהיה בימיהם התיקון הגמור המקוה לנו להיות כאשר יבא משיח צדקנו. אבל לא כן היה רצון הבורא ב"ה הגם שזה הוא עיקר העבדות ואל זה כל מאויינו ותשוקותינו אבל זה תלויה ברצון הבורא יתברך שמו כשיגיע העת גאולתינו וכמש"ה בעתה אחישנה אבל קודם שהגיע עת התיקון אין לנו רשות לעבוד על זו הבחינה רק אנחנו צריכים לקבל עלינו עול מלכות שמים ולעובדו ע"י ספירותיו ושמותיו הקדושים אבל לא כן היתה דעת נדב ואביהו כי הם רצו במעשיהם לעורר את האורות הקודמים להעשר ספירות גם קודם הגעת העת ולא היתה כוונתם כי אם לעשות נחת רוח לסיבת כל הסיבות ולגלות אורותיו הנעלמים. וכאשר הבינו זאת חז"ל הקדושים גילו לנו כל הדברים אשר בא להם על ידי כוונתם וגילו לנו במדרשם שהיו אומרים מתי ימותו שני זקנים הללו ואנחנו נוהגים שררה על הצבור כי זה היה רצונם שיהיה העולם מתנהג בבחינת עבודתם ולכך זנו עיניהם מן השכינה מתוך מאכל ומשתה כי לא חשו לה כי לא רצו לעבוד על ידה. ולכך שתו יין ונכנסו למקדש ולא נשאו נשים ולא לקחו אש מעל המזבח ולא רחצו ידיהם ורגליהם כי לא חששו אל הספירות הקדושים כלל כי עבודתם היה בבחינת האורות הקודמים כי שם היה שרשם ולכך נכנסו מחוסר בגדים כי השלשה אורות הקודמים הם במקומם באתגלייא כי אינם צריכים להסתיר עצמם מהמסאבותא כי שם אינו נאחז שום מסאבותא כלל וכלל. ובזה נבוא לביאור הכתובים כי ידוע כי דיבור הוא מלכות ולכך כאשר יצתה אש מאת ה' הוא המטרנותא לעשות בהם דין על אשר לא רצו לעבוד על ידה אז נתגלה המלכות למשה רבינו עליו השלום ואמרה לו שבעבור זה מתו בקרבתם לפני ה'. לפני דייקא שנתקרבו אל האורות אשר הם קודמים להשם הוי"ה לכך וימותו. והם הקריבו אש זרה כי הקריבו אש הוא העבדות שלהם אל א"ס וזרה הוא אותיות ז"ר ה' שהרחיקו אותה. ואחר כך ויאמר ה' אל משה. כי הקב"ה נתגלה אליו ואמר לי ואל יבוא בכל עת אל הקודש כי כיון שאצלכם יש הכ"ח עתים שונים ולכך אסור לבוא אל הקודש בכל הזמנים רק בזאת יבוא אהרן אל הקודש שלא יבוא רק בהשכינה הקדושה הנקראת זאת וכשיהיה עת עלייתה ולכך אל יבוא בקדשי הקדשים כי אם ביוה"כ וכי אז הוא שבת שבתון והוא מתקשטת בקשוטיה שעטרה לה אמה וכידוע מדברי הזוהר והאר"י ז"ל:

חסלת פרשת אחרי מות

תוכן העניינים

קב חן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה