קב חן· רבי נח מקארוב
וידבר ה'
כו'. במדבר סיני באוהל מועד כו' שאו את ראש כו' הנה הפרשה הזו כולה מוקשה.
(א) למה ביאר בכאן מקום האו סימן בתוך סימן במדבר סיני באוהל מועד יותר מבכל הצויות שבתורה וזו הוא גם כן קושיות הזוהר:
(ב) באחד לחודש השני בשנה השנית מה בא זה הזמן ללמדנו:
(ג) מה זה לשון שאו שהוא לשון התנשאות מה ענין יש אל המספר לשון התנשאות:
(ד) עיקר הצוו למנות את ישראל הוא תמוה מאוד. הלא הכל גלוי לפניו והוא היודע מספר כולם. ולשון המדרש שמביא רש"י יפלא מאוד שאמר בפירש שהמנוי היה כדי לידע מנין הנותרים וזה צריך פירוש ואם נאמר שקאי על ישראל שהם ידעו היל"ל כדי להודיע כי הצוו הוא מאת ה' ועוד מה זה שאמר רש"י מתוך חבתן לפניו מונה אותם כל שעה. וכי כל שעה מנה אותם הלא לא מנה אותם רק ג' פעמים ואין זה נקרא כל שעה. ועוד מה זה שאמר רש"י כשבא להשרות שכינתו בניהם מנאם באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם גם זה הוא דבר בלא כי כיון שהמנוי היה כדי להשרות שכינתו בניהם היה לו למנותם קודם הקמת המשכן ועכ"פ תיכף משהוקם המשכן ומה זה שהמתין למנותם עד החודש השני. ועוד קושיות הזוהר כיון שאין הברכה שורה על דבר המנוי מדוע מנה אותם ודברי תירוץ הזוהר שאמר כי לא מנו אותם בראשם רק נתנו שקלים וברכו אותם קודם המנוי ואחריו. עי"ז גדלה התימה כי כיון שהוצרכו הצלה ע"י ברכה מה צורך להצלה יותר היה טוב שלא יחשו לקללה ולא יצטרכו הצלה ע"י ברכה לשמור אותם. ועוד כיון שהברכה של ישראל הוא שיהיו כחול הים אשר לא יספר' וכהנה ברכות רבות מדוע צוה ה' למנותם ובהשקפה ראשונה נראה אשר הוא היפך מברכותם חלילה. ועוד מה זה אשר מנה אותם דווקא בג' זמנים הללו כשיצאו ממצרים וכשנפלו בעגל ובהקמת המשכן. כתיב בראשית ברא אלקים ודחז"ל בשביל התורה ובשביל ישראל שנקראו ראשית. ומתרגמינן בראשית בחכמתא דהנה כאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא את העולם היה עבור כנסית ישראל אשר שם כנוסים ומכונסים כל נשמת ישראל ועבור התורה אשר שם שורש נשמת ישראל כי ידוע ישראל נטריקון יש שישים רובא אותיות לתורה כי כל העולמות לא נבראו רק לצוות לזה הוא הצדיק העובד השלם וידוע כי נשמת ישראל מקום התחלת התנצצותם הוא מחכמה ובינה כי הם נולדים מזווגם ושם הם נשמת ישראל בלי צימצם כלל כמו המוחין עצמם ושם אין להם שום בחירה ורצון כלל להטות אל הרע כי הם קשורים בעילת העילות כמו המוחין וגדול מאוד רב אורם. וגם כי הכנ"י אשר במקומה הוא הבחירה והרצון הבא ממנה עץ הדעת טו"ר לא היתה יכולה לקבל השפעת. המוחין הם נשמת ישראל כי שם הם בלי גבול כמו המוחין אשר הם בלי גבול וקצבה כן השפעתם הוא ג"כ בלתי גבול וגם לא היה לישראל נטייה אל הרע אם היו באים בגודל אורם אל המלכות כמו שהם בהמוחין העליונים ועיקר הנחת רוח של הבורא כל העולמים שיהיה לישראל בחירה ורצון וע"י, אשר הצדיק העובד השלם יטה רצונו מן הרע אל הטוב, הגמור ויקיים מצות התורה אז ימשיך את הבורא כל העולמים לכל העולמות ויגיע להם החיות וישפיעו זה לזה כל אחד לשלמטה המנו עד שיבוא ההשפעה לזה העולם וזו הוא הנחת רוח של הבורא כל העולמים שיעשו רצונו וישפיעו להם כל טוב ע"י הספירות הקדושים וזו היא הפירוש מה שאמרו הקדמונים עבודה צורך גבוה שאין הפירוש חלילה שהשם צריך אל עבודתינו כי כבר מקובל אצלנו בקבלה ובידיעה אמיתות שהשם ב"ה הוא קודם שברא העולם ואחר שברא העולם מבלי שום השתנות כלל וכמו שאמר אליהו אתה הוא עד שלא בראת העולם ואתה הוא משבראת העולם שכמו שהיה קודם בריאת העולם כן הוא אחר בריאתו (ובזה. מיושב קושיות הט"ז בא"ח מה שהקשה על זו הגרסא) ואין אצלו שום שנוי ותמורה כלל. והפירוש האמת הוא שהשם ב"ה האציל את העולם על זו הכוונה להיטב לברואיו ודווקא על ידי עבודתם הטובה ישפיע להם וכאשר הם עושים עבודתם בשלימות הם גורמים שיעשה רצון ה' כי מחמת שיש להם בחירה ורצון להטות אל הרע והם נוטים מזה רק עושים כפי אשר צוה להם בוראם מהראוי שישפיע להם ה' כל טוב. לכך צימצם הבורא ב"ה את נשמת ישראל מהמוחין העליונים אל תפארת ישראל כדי שיתצמצם אורם ויוכלו להטות אל הרע אך גם במקום התפארת גדול מאוד רב אורם ולכך צימצם אותם עד מדת היסוד עד שהשפעה זו משמת ישראל נעשית קטנה מאוד כמו טפה ואז מקבלת המלכות אותה ההשפעה וכאשר ישראל הם במדת היסוד מקבלים ברכת ה' כי שם מקור הברכה כמש"ה יברכך ה' מציון כי ציון הוא הנקרא יסוד כי ציון בגמפ' יוסף שהוא מדת יסוד ולכן כנוי המקובלים את מדת היסוד בשם א"ל שד"י משני טעמים. האחד כי השם שד"י הוא מלשון שדיים המשפיעים והיסוד הוא משפיע כל הספירות שמקבל מהספירות הקדושים משפיע אל מדת המלכות וזה הוא חסד הגדול. ולכך צירפו לו שם א"ל כי הוא שם החסד כמש"ה חסד אל כל היום. וטעם הב' שאמר לעולמו די כי שם הוא צימצם ההשפעה ועיקר צימצם ההשפעה ג"כ מצד החסד כדי שתוכל המלכות לקבלה כי באם שלא נתצמצם ההשפעה לא היתה יכולה הכנ"י לקבל ההשפעה הגדולה וכמו שאנו מתפללין על רבוי הגשמים רוב טובה אינם יכולים לקבל ולכך צימצם הבורא ב"ה את השפעת המוחין עד בחינת היסוד. ומ"מ בעת בריאות העולם הגם שנתצמצם ההשפעה כ"כ ע שנעשית כמו טפה מ"מ גם זו ההשפעה היתה השפעה בלי די ואין לה שיעור כלל כי הוא אלוקית ממש וכמו שיהיה לעתיד כמש"ה והריקותי לכם ברכה עד בלי די וכאשר צפה הבורא ב"ה שיהיו רשעים בעולם והיה גלוי לפניו כי ל"י הרשעים תתקטן המלכות ולא תוכל לקבל ההשפעה הגדולה הבאה מהיסוד עי"ז צימצם גם במידת היסוד ההשפעה הגדולה וגנז מאותו האור וכמש"ה וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים ודחז"ל שגנזו לצדיקים לעתיד לבא שזה האור הבאה מהיסוד הנקרא טוב גנזו לצדיקים דייקא לעתיד לבוא כי אז כולם יקראו בשם ה' ויבוטל ממשלת הקליפות מן הארץ ויתגלה אותו האור מהיסוד צדיק כמו שהיה בעת בריאת העולם באותו הצימצום אשר נתגלה אז. אבל בלא צימצם לא היתה יכולה הכנ"י לקבל נשמת ישראל הבאים אליה ממדת היסוד. ובזה נבוא לביאור מאמרינו לכך צוה ה' למנות את ישראל כדי שיתעלו אל הצימצום האור ממידת היסוד כי בהמלכות הם פרטיים כי שם הוא הפרט כידוע בסוד כלל ופרט וכאשר יחול עליהם המנין ולא ימנו אותם לגלגלותם אז יהיו נחשבים מצומצים ולא פרטיים ואז יתברכו ושם יחול עליהם הברכות ממדת היסוד אבל אם ימנו אותם לגלגלותם אז יהיה נחשב כל אחד פרטי ובדבר הפרטי אין הברכה שורה כי שם הוא מקום הדין. וזה מה שרמז הכתוב. במדבר סיני באוהל מועד. כי מדבר רומז למקום הבלתי גבול ואוהל מועד רמוז למקום הגבול כי ממקום הבלתי גבול יתעלו אל מקום הגבול. ואמר באחד לחודש השני. כי חודש השני רמוז למדת היסוד כדאיתא בזוהר שהוא שני לספירות ממטה למעלה וביאור הכתוב שההתעלות הוא אל אחד לחודש השני. ובזה נבוא לביאור המדרש שהביא רש"י מתוך חבתן לפניו. פירוש מחמת שנשמת ישראל חביבים לפניו יתברך בשרשם בהעלם הגדול ורצונו להשפיעם לכנ"י לכך הוא מונה אותם כל שעה שבכל שעה ושעה הוא מצמצם אותם במידת היסוד ומקבלים משם מקור הברכות ונשפעים למלכות. ולכך כאשר הוציא אותם מארץ מצרים ולקח אותם לו לעם מנאם כדי שיחול עליהם המנין ויתצמצמו במידת היסוד ומשם יקבלו עליהם עול מלכותו וכאשר חטאו בעגל ופרקו עולו ואח"כ חזרו אליו ורצו לקבל עליהם עול מלכותו מחדש חזר ומנאם וכאשר הוקם המשכן ורצה להשרות שכינתי בניהם באחד בניסן אשר הואר"ה למלכים מלכותא דלעילא אח"כ בחודש השני הרמוז ליסוד הנקרא חודש זיו וכשה"כ ויהי יוסף יפה תואר כו' כדאיתא בפרדס ושם מקום הצימצום מנה אותם כי צמצם אותם שם וברכם תחלה וסוף להמשיך עליהם מקור הברכה. וזה שאמר רש"י כדי לידע מנין הנותרים. ידוע הוא לשון יחוד וחיבור כי אז ישפיע היסוד נשמת ישראל אשר נתצמצמו בו אל המלכות. וזה שאמר הכתוב שא את ראש כי על ידי המספר אשר ספר אותם נשאם למעלה ממקום כנסייתם אל מדת היסוד וקבלו משם מקור הברכה ואז באו אל המלכות מלא שפע ברכת ה':