צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ח · פסוק ו
[ד בקשת הכנ"י]
שימני כחותם. הישראל מבקשי' אם החבלי משיח הכרחים מבקשים אנחנו מהקב"ה לבל יגרמו ריבוי הצרות להיות נסוגים אחור מאמונתינו ח"ו ע"כ מבקשים אנחנו מהקב"ה שישימני כחותם על לבו שלא ישכחנו ולבו הוא כינוי לרחמים:
כחותם על זרועך. ואם ההכרח הוא לשלוח יסורים וזרועך יהי' נטוי' ח"ו עלינו להכות אותנו נהי' עכ"פ כחותם על זרועך הנטויה לבלתי השחותיני כי הלא אם חטאנו ונתחייבנו מות או שאול ראה נא כי הנה לנו אחד לעומת על אחד מאלה:
כמות אהבה. כי דבר הנאהב מאוד וכל חשקו עליו ואינו משיג הדב' קשה כמות כענין שאמר כי חולת אהבה אני. נפשי יצאה בדברו. ומה שאנו חולי' לאהבתך יהי' כפרה על חיוב מיתה שנתחייבנו:
כשאול קנאה. מה שאנו מקנאים על חילול כבודו יתברך וזאת הקנאה קשה עלינו כשאול יכפר על עון שנתחייבנו בשאול:
רשפיה רשפי אש. גחלים של הקנאה הוא רשפי אש בלבי:
שלהבת יה. עיקר השלהבת שלי מה שהשם אינו שלם ואינו רק שם של שני אותיו':