צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ד · פסוק ג
כחוט השני שפתותיך לכך אני מייסרך כי מובטחני אני בך שלא תבעט בי מחמת היסורין כי ידעתי ששפתותיך הן כחוט השני כי כמו שהתולעת שני אף אם ירחץ בדברים חמוצים וחריפים לא ישתנה גוון שלו כן לשון ודיבור של ישראל לא ישתנה מחמת היסורין לקרות תגר רק כשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה וזהו שאמר:
ומדברך נאוה. ודיבורך.
כפלח הרמון רקתך. אפי' הרקים שבך אם יהיו מפולחים ומבוקעים ביסורין כפלחי הרמון:
מבעד לצמתך. מ"מ הם מבפנים לקישורך ואין יוצאין ח"ו מקישור ישראל כידוע שאותן שיוצאין מכלל ישראל וממירין דתן לאו משורש ישראל הן: