צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ד · פסוק ב
שניך כעדר הקצובות. כי הגליות והיסורין הבאים על ישראל הכל נרמז במעשה האבות כמבואר במדרש רבה פ' וישלח על קרא דריוח תשימו בין עדר ובין עדר דהיינו שיהיה ריוח בין צרותיהן של ישראל וזהו כוונתו כאן שניך פי' אוכלייך הצרות והיסורין שמכלין אותך הן כעדר הקצובות כאשר נקצבו ע"פ העדרים ששלח יעקב לעשו כן הוא:
שעלו. שהיסורין עולים ומסתלקין מן הרחצה. כשרוחצין את כתם העונות כי נאמנים הם בשליחותן:
שכולם מתאימות. סיבת שליחות היסורין הוא בכדי לזכך הישראל שיהיו מחוברין להשכינה (מתאים הוא מלשון חיבור) וכן אמרו במדרש שהישראל הם מותאמים להשכינה:
ושכולה אין בהם. בכדי שלא ידח ממנו נדח וע"י יסורין כולם יזדככו ויתחברו להשכינה ושום שיכול לא יהיה בהם: