צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ד · פסוק א
[א מוסב על תשובת השכינה]
הנך יפה רעיתי. מוסב על מה שאמר למעלה בשבח. ישראל ואמר טעם למה הי' לך כל הטובות האלו בגאולת מצרים לפי שבגאולת מצרים הנך יפה בנעשה והנך יפה בנשמע:
עיניך. היינו הצדיקים.
יונים. נמשלו ליונים שלא היו ממירין השי"ת בחטא העגל והוא שבט לוי:
מבעד לצמתך שערך. לפי הדוגמא השער באשה היא תחת הקישור של הסבכא (ומבעד לצמתך פי' מבפנים לקישורך כמו שפירש"י) וידוע שהשער הוא מותרי הגוף והנמשל שהערב רב המכונים בשם שערך שהיו אז מבעד לצמתך היינו בתוך הקשר של ישראל:
כעדר העזים. היו דומין ללבן ובניו שנמשלו לשעירים שכל אותן שהן תחת כוחות הטומא' נמשלו לשעירים כמ"ש (ישעיהו י״ג:כ״א) ושעירים ירקדו שם:
שגלשו מהר גלעד. שגלשו פי' שנקרחו כמ"ש רש"י והיינו כמו שנקרחו כחן של לבן ובניו מהר הגלעד בשעה שאמר להם הקב"ה השמר לך מדבר עם יעקב כמו כן נקרא כחן של הערב רב שלא היו יכולין להחטיאך וכל זה נעשה לך אז בשביל הצדיקים שהיה בך דהיינו העיניך יונים האמור למעלה משא"כ עכשיו שאפס צדיק וחסיד וצריך אתה ליסורין שתזדכך. אמנם לא תתייאשי מן הגאולה כי יש קצבה לכל היסורין וזהו שאמר שניך כעדר הקצובות: