צרור המור על שיר השירים· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק א · פסוק ז
[ד בקשת הכנס"י להשכינה]
הגידה לי. מבקשת הכנ"י להשכינה ואומרת הגידה לי שאהבה נפשי:
איכה תרעה וגו'. הגם שאני מאמין בהבטחתך שיבא עת לחננה מ"מ איכה תרעה עכשיו בגלות החיל הזה בצרה גדולה כזו. ואמר איכה תרעה ואיכה תרביץ בכפל כי דרך הרועים אף שמקום המרעה הוא במקום השמש עכ"פ מבקש להצאן מקום צל להרביצם שם לנוח ולקרר עצמם מרתיח' ואותנו אתה רועה ומרביץ:
בצהרים. בתוקף השמש המכונ' להצרות הגדולות ואין לנו שום מקום מנוח ושום שעת מנוחה:
כעוטיה. הוא מלשון אבילות כמ"ש (ויקרא י״ג:מ״ה) על שפם יעטה כלומר שלמה נהיה מעוטפים כאבלים:
על עדרי חבריך. נגד עדרי חבריך כמבואר במדרש שכל השרים של מעלה נטל כל אחד אומה אחת לחלקו והקב"ה נטל ישראל לחלקו והמה אשר תחת השרים יושבים שלוים ושקיטים ואנחנו כאבלים נגד האומות המכונים בשם עדרים והן עכשיו עדרי חבריך. ונקראים השרים של מעלה חבירי השכינה היותן עכשיו יונקים מהשכינה ונתחברה השכינה עכשיו לשרי האומות להשפיע להם טובה: