צרור המור על התורה· רבי אברהם סבע
דברים
פרק א
פסוק א
חכמים נבונים
כמו פז יקרים
היו נא נוערים
לאור המאורים
ותראו נוראים
באלה הדברים
אלה הדברים. לפי שזה הספר הוא סיפור הדברים הראשונים בקצת מצות מחודשות. והוא ג"כ ספר תוכחות. שבו רצו להוכיח לישראל בדברים הראשונים. בענין שיזכרו וישובו אל ה'. ואולי השומע סבור שעכשיו הוא מתחיל להוכיחם בדברים קשים. ולא הוכיחם כל ארבעים שנה. לזה אמר שאינו כן כי זו היתה אומנותו של משה במדבר ובערבה ובכל המקומות שהזכיר. כאומרם מוכיח אדם אחרי חן ימצא זה משה. שלא נמצא בעולם מי שהוכיח לישראל כמשה. עד שבכל תוכחותיו היה דומה לשם ושני לו. כאלו היה אחריו ממש לידע הדברים על בוריין. כמו שאמר בו וראית את אחורי. וזהו מוכיח אדם אחרי חן ימצא. שנשתבח והוצק חן בשפתיו יותר מכל הנביאים. כאומרו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. במעלת הנבואה והדבור. כאומרו אלה הדברים אשר דבר משה. אותו שכתוב בו לא איש דברים אנכי. ועכשיו דבר אלה הדברים דברים רכים דברים מסודרים על נכון. מה שאי אפשר לאדם אחר לדבר ולסדר דברים כאלו. ובפרט במעמד כל ישראל עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וזהו אל כל ישראל. וכן בזמן הראוי. וזהו בארבעים שנה. לרמוז שאחר שאמרנו שאלו הדברים כבר דברם משה אל ישראל בכל המקומות הנזכרים. למה חזר עתה לאומרם להם מחדש. לזה אמר כי בסבת היות עכשיו זמן מוכן שהיה בסוף מ' שנה. שכבר היו ישראל מוכנים ומיושרים בדרך הנכונה. וראו מה עשה ה' הגדול והנורא. ועבר עליהם מה שעבר רצה להוכיחם עתה. וכמו שאמר למטה ולא נתן השם לכם לב לדעת עד היום הזה. וזהו בארבעים שנה דבר משה אל בני ישראל. אלה הדברים אשר צוה אותו ה' ולא היו מדעתו. וכן אחרי הכותו את סיחון ועוג שני מלכי האמורי אשר כגובה ארזים גבהם והיו מנעולה של א"י. וזה היה מהנסים הגדולים שעשה השם עמהם. עד שלסבת זה היה ראוי גם כן להוכיחם עתה. וכן לבאר להם התורה אחר שכבר היו מוכנים וראויים. וזהו הואיל משה באר את התורה הזאת. וסבת הכנתם היתה לפי שכבר עבר עליהם ארבעים שנה. וכן שכבר כלו מתי מדבר האנשים הפושעים והמורדים. ונשארו בני ישראל צרופים כצרוף כסף דבקים בה'. ולזה תמצא שאמר בראשונה אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל. לפי שאלו התוכחות התחיל להוכיחם בהתחלת המ' בהיות כל ישראל כאחד טובים ורעים. אבל כשאמר ויהי בארבעים שנה שזה היה בסוף הארבעים. לא אמר אלא דבר משה אל בני ישראל. הם יחידי סגולה. בני ישראל ממש דומים לאביהם. ולכן לא אמר כאן אל כל ישראל אלא אל בני ישראל:
ולהורות על זה תמצא שאמר אחד עשר יום מחורב. וכי עד עכשיו לא עבר אלא אחד עשר יום מחורב. והלא זה היה בסוף ארבעים שנה. אבל הרמז בזה מה שאמר יראת ה' תוסיף חיים ושנות רשעים תקצורנה. לא שיקצרו ממש שהרי כתיב יבלו בטוב ימיהם. אבל פירושו שאע"פ שיחיו אלף שנים פעמים. אין חייהם חיים ואינן חשובים כיום אחד. ולכן בכאן לפי שבאלו הארבעים שנה יצאו מרעה אל רעה מעגל למרגלים וממרגלים למתאוננים. לא היו חייהם חיים. והיה להם כאלו לא עבר ביניהם אלא י"א יום וזה אחד עשר יום ויהי בארבעים שנה. להורות כי ספו תמו מבלהות כאלו לא היה אלא י"א יום מחורב. ומיד פתע פתאום ויהי בארבעים שנה בסוף הארבעים. דיבר משה אלה הדברים אל בני ישראל. ולזה רמזו רז"ל שהרשעים בחייהם קרויים מתים. לפי שאין להם חיים כלל וימיהם לא ימשכו. ואמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר. להורות שמיד בתחלת הארבעים היו ישראל ראויים ודבוקים בשם. ולא היה בלבם שום פירוד וחלוק. וזהו ה' אלהינו אלהי ואלהיך בשוה. ולכן לא אמר ה' אלהיך אלא ה' אלהינו. ולכן היה רצון השם להכניסם מיד לארץ בלא עיכוב. וזה פנו וסעו לכם וגו'. וכן אמר בואו ורשו את הארץ וגו'. לולי שעכב העון. ולזה התחיל מיד במינוי הדיינים שאמר להם לא אוכל לבדי שאת אתכם. לפי שהיו טרחנים. והם השיבו טוב הדבר אשר דברת לעשות. והיה ראוי שיאמרו על פיך אנו חיים ואין אנו רוצים דיינים אחרים. אבל הם חשבו מחשבת אמת שמשה לא ישא להם פנים ולא יעוות משפט. ולכן בחרו בדיינים רבים. ובזה חטאו נגד ה' ונגד משיחו. וכן חטאו בשילוח המרגלים. כי אחר שאמר להם ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש. נתקבצו כולם בערבוביא ואמרו נשלחה אנשים לפנינו. ושמו ספק בדבר השם ובשבועת האבות. וזהו ותמרו את פי ה' אלהיכם. ורמז בזה ג"כ שמרו את פי ה' והאמינו לדברי המרגלים האחרונים ולא לראשונים. כי בראשונה כולם הסכימו ואמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נותן לנו. וזה כלול במה שאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה. ואע"פ שאח"כ חזרו לומר אפס כי עז העם וכן אמרו ארץ אוכלת יושביה היא. אחר שהשם אמר להם שהיתה הארץ טובה והם הסכימו גם כן לזה בדבריהם הראשונים. היה להם להאמין לדברי השם ולא למרות פי כבודו. וזהו ותמרו את פי ה' אלהיכם ולא האמנתם לדבריו. והאמנתם לדברי המרגלים שהוציאו דבה על הארץ. ושמעתם שמע שוא ולשון הרע. וזהו ותרגנו באהליכם וגו'. וכדי להסיר מכם הפחד והמורא של דברי המרגלים. אמרתי לכם לא תערצון ולא תיראון מהם ה' אלהיכם ילחם לכם כמו שעשה במצרים. ואם תאמרו כי מלחמת מצרים היתה הוראת שעה. לפי שהמצריים היו חייבים ואשמים ממקום אחר. לא הונח שיהיה זה כן. כבר ראיתם נסים אחרים רבים וגדולים שעשה השם עמכם במדבר. וכן יעשה עכשיו. וז"ש ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר ישא איש את בנו וגו'. ואחר שראיתם דבר זה בעיניכם שהוא דבר גדול והאמנתם בו. איך אפשר שבדבר קטן כזה של ביאת הארץ בערך הראשונים אינכם מאמינים. וזהו ובדבר הזה אינכם מאמינים. אחר שראיתם שהוא הולך לפניכם לתור לכם מקום לחנותכם וכל זה כדי להביאכם לארץ ישראל. או שיאמר ובדבר הזה אינכם מאמינים לפי שהוא הולך לפניהם בדרך. כלומר בסבת רוב הנסים והטובות שהוא עושה עמכם תמיד ביום ובלילה באש לילה ובענן יומם. אתם מואסים את ה' אשר בקרבכם ואינכם מאמינים בו. כמו שאמר במקום אחר יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם. ואמר הוקר רגלך מבית רעיך וכו':
והנה יש לראות בכאן איך אמר ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם. כי לא מצינו שמשה אמר להם דבר כזה ולא כיוצא בו. אבל שתק ונפל על פניו כאומרו שם ויפול משה ואהרן על פניהם ולא דיבר להם דבר. וא"כ איך אמר בכאן ואומר להם לא תערצון. ואולי נאמר שאחר שיהושע וכלב תלמידיו אמרו להם אך בה' אל תמרודו ואתם אל תיראו את עם הארץ סר צלם מעליהם וה' אתנו אל תיראום. חשב משה אלו הדברים כאלו הוא עצמו אמרם. ולכן אמר להם ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון. כי אלה הדברים כולם נכללים במאמר יהושע וכלב למעיין בהם. או שנאמר שאעפ"י שלא נזכר זה למעלה בענין המרגלים. אחר שמשה אמר להם עכשיו ואומר אליכם לא תערצון. בידוע שאמר להם כן. אלא שד"ת עשירות במקום אחד ורשות במקום אחר. כמאמרם ז"ל על פסוק שלח לך אנשים השומע זה סבור שהשם נתן להם עצה זו. ואינו כן שהרי כתב במקום אחר ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו. וכן בכאן נוכל לומר כי כשאמר ויפול משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת ישראל. שאמר להם לא תערצון ולא תיראון ה' ילחם לכם. וכל אלו הדברים אמר להם והתחנן לפניהם ולא הועיל לו. וזהו לפני כל קהל עדת ישראל. וכשראו יהושע וכלב שלא שמעו לדברי רבם ולא האמינו בה'. קרעו בגדיהם ומסרו עצמם על קידוש השם. ובחוזק יד אמרו אל כל עדת ישראל כי המרגלים שקר דוברים כי הארץ טובה מאד. ואם לא תמרדו בה' אל תיראו את עם הארץ. ואחר שראה השם שמסרו עצמם על קידוש השם. הצילם והגין עליהם בהוראת כבודו:
פסוק לד
ואמר וישמע ה' את קול דבריכם. להורות שהבין השם דבריהם איך מרדו בו ולא האמינו ביכלתו. כאומרם כי חזק הוא ממנו. או ששמע קול דבריהם ממש שדברו אלו הדברים בקולי קולות כדי שיכנסו דבריהם באזניו כדי להכעיסו. לכן ויקצוף וישבע אם יראה איש זולתי כלב בן יפונה שעשה רצון השם והשלים החסרון והגומא שעשו המרגלים. וזהו אשר מלא אחרי ה'. החסרון שחסרו המרגלים. ואחר שהוא השלים החסרון ראוי הוא שיקח חלקם בארץ. כמאמרם ז"ל על פסוק חיו מן האנשים ההם. או יאמר אשר מלא אחרי ה'. לרמוז כי כלב עשה דבריו בחכמה גדולה והראה פנים למרגלים שהיה עמהם בעצה בפיו ובשפתיו ולבו לא כן יחשוב. וזהו ועבדי כלב עקב אשר היתה רוח אחרת עמו. שפירושו אחד בפה ואחד בלב. כאומרו ואשיב להם דבר כאשר עם לבבי ולא כאשר עם פי. ולפי שידוע שזה דבר אשר שנא ה'. כי הוא רוצה שיהיו הלב והפה שוים כאומרם באחי יוסף ולא יכלו דברו לשלום. מתוך גנותם למדנו שבחם שלא היו מדברים אחד בפה ואחד בלב. ולכן אחר שכלב דיבר א' בפה וא' בלב שהוא נגד פי השם. נאמר בו אשר מלא אחרי השם. ולא אמר אשר מלא לפני השם אלא אחרי השם. לפי שהוא דבר שאין השם רוצה בו. אבל בכאן אחר שכוונתו לשמים. להוראת שעה רצה השם בזה כלאחר יד. וזהו אשר מלא אחרי השם:
פסוק לז
ואמר גם בי התאנף השם. אע"פ שלא מצינו דבר זה מפורש בכאן שיאמר לו השם שלא יכנס לארץ. בענין המרגלים הוא כלול כאומרו אם אתם תבואו אל הארץ כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון. שנראה מכאן שהאחרים כולם ימותו במדבר. וכן אמרו רבותינו ז"ל שמזה היה מתירא משה כל ארבעים שנה שלא להקניט נגד ישראל. והקב"ה לוכד חכמים בערמה. ולכן אמר בכאן גם בי התאנף השם בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם. כמו שאמרנו למעלה. אם יראה איש באנשים האלה. אח"כ ספר שנתחרטו ישראל ואמרו חטאנו להשם. ולא הועיל להם לפי גודל עונם. ואע"פ ששבו ובכו לפני השם. כאומרו ותשובו ותבכו לפני השם. ותנינן שערי דמעה לא ננעלו. בכאן ננעלו כאומרו ולא שמע השם בקולכם. ואע"פ שהוא רחמים יצא לו ממדת רחמים למדת הדין. ולא שמע השם בקול בכיתכם ולא האזין אליכם. שזה רמז שלא האזין לשועתם כאומרו ושועתי האזינה. ואולי לא שמע ה' בקולכם הוא כנגד שמעה תפלתי השם. ולא האזין אליכם כנגד ושועתי האזינה. ותשובו ותבכו לפני ה' הוא כנגד אל דמעתי אל תחרש. (ואם) [ואל] תאמר בכאן אחר שבכו לפני השם ולא הועיל להם. ידוע הוא שלא ישמע בקולם ולא יאזין אליהם.
פרק ב
פסוק ה
אחר כך ספר צוואת השם על בני עשו כאומרו אל תתגרו בם. להורות שבעבור זכות הצדיק יצחק אבינו. שכבדו מכל הבנים כאומרו בן יכבד אב זה עשו. רצה השם שלא יקחו ארצם ולא יתגרו בם. וזה להורות לנו שראוי לנו בגלותינו לסבול עול עשו על שכמנו. ולתת מקום לשעה כמוזכר בואלה הדברים רבה. וכן אמרו חכמים ז"ל פנו לכם צפונה. הצפינו עצמכם בפני בני עשו. ואולי לזה אמר גם כן פנו לכם צפונה. לרמוז על הגלות. כאומרו מצפון תפתח הרעה. ולזה סמך מיד ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו. שהוא מדת החושך ומקום החושך. כדכתיב כי הנה החשך יכסה ארץ. ואנו בטוחים שאנו סובלים עול גלות אדום כמו שהוזהרנו בכאן. ועלינו יזרח ה' וכבודו עלינו יראה. וזה שאמר כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל. עד שיבא אותו יום של דריסת הרגל דכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא. כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. לפי שהוא טמא וטמא יקרא. כי הר שעיר הוא מקום הטומאה והשדים דכתיב ושעירים ירקדו שם. ולפי שזה העולם והצלחותיו של עשו הרשע. צוה שישבעו בניו ברבוי הדורון של כסף וזהב. וזהו אוכל תשברו מאתם בכסף וגו'. ואע"פ שחלקך וגורלך בעולם הנשמות בטוב הצפון לצדיקים. עם כל זה חלק גדול יהיה לך בזה העולם. וזהו כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וברכך בכל מעשה ידיך. ולכן אמר הכתוב החדש הזה לכם ראש חדשים. כי כמו שהלבנה נראית ביום ובלילה. כן ישראל ממשלתם בעוה"ז ובעוה"ב. מה שאין כן השמש שאינו נראה אלא ביום. כן בני עשו אין ממשלם אלא בעוה"ז. ולכן לא תקפיד לקנות ממנו אוכל ומים בכסף. וזהו כי אחרי שהשם אלהיך עמך. ביום ובלילה לא חסרת דבר. וכמו שאמרו מלך במדינה הכל במדינה:
פסוק ח
ואמר ונעבור מאת אחינו בני עשו. לרמוז שקבלו עליהם ישראל הגזירה והגלות דכתיב אם לא כי צורם מכרם. ואמר ונפן ונעבור דרך מדבר מואב. לרמוז כי מיד בהשלמת גלות רביעית של אדום. יתגלה משיח בן דוד שבא מרות המואביה. ויושיע את ישראל תשועת עולמים. ואחר שכל זה הטוב עתיד לצאת ממואב. אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה. אח"כ אמר קומו ועברו לכם את נחל זרד. להורות שעד עכשיו מצד העונות לא יוכלו לעבור את נחל זרד. אע"פ שהיה קטן זרת ארכו וזרת רחבו. וכשהיו ישראל רצויים לא עמד הים בפניהם. כאומרו דבר אל בני ישראל ויסעו. שאין הים עומד בפניהם. ועכשיו מצד העונות נתעכבו קרוב לארבעים שנה שלא יכלו לעבור את נחל זרד. וזהו שאמר והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה. וזהו בסבת הרשעים. וזהו עד תום כל הדור אנשי המלחמה. ולזה תמצא שסמך המשורר אחר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו לעושה נפלאות גדולות לבדו לגוזר ים סוף לגזרים כל"ח. על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וכו'. להורות שבזמן הראשון עשה השם נפלאות גדולות עם ישראל עבדו. לפי שהיו קרובים אליו לקרוא כולם בשם ה'. עד שבאותו זמן הכה בכורי מצרים וקרע להם הים לגזרים והעביר ישראל בתוכו ולא עמד הים לפניהם. ועכשיו מצד העונות על נהרות בבל שם ישבנו ועמדנו לראות אם יעשה השם עמנו ככל נפלאותיו הראשונים שעשה על המים. וכשראינו שבשפלנו לא זכר לנו. גם בכינו בכי גדול בזכרנו את ציון והנפלאות שהיה השם עושה עמנו בזמן הראשון. וכן רמז המשורר שבכל זמן וזמן השם עושה נפלאות גדולות לבדו עם עמו ישראל. ואפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו. ולכן אמר לגוזר ים סוף לגזרים. בכל יום ויום. ולא אמר שגזר ים סוף לגזרים אלא לגוזר ים סוף. להולכי ימים ונהרות בכל יום עושה עמהם נסים ונפלאות. וכבר הארכתי בפירוש איכה. ושם פירשתי מזמור על נהרות בבל איך שם רמוזים גלות בבל וגלות אדום וגלות מדי. שראה אותם המשורר במראה הנבואה. ולכן אמר כנגד גלות אדום שהוא גלות ארוך. אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. שאע"פ שנראה שאני שוכח אותך אחרי כמה שנים לא יהי' כן. וכנגד גלות בבל שלא היה אלא שבעים שנה. אמר תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי. מיד אחר שבעים שנה. וכנגד גלות אדום אמר זכור ה' לבני אדום. ואל תשכח מה שעשו במקדשך שהיו אומרים ערו ערו עד היסוד בה. וכל זה מצד העונות שהיו בבית שני. כאומרם ז"ל בירושלמי מה בין דורות ראשונים לדורות אחרונים. דורות ראשונים היו בהם ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. ועם כל זה אע"פ שנחרב הבית בימיהם לא עשו אלא שהסירו את התקרה דכתיב ויגל את מסך יהודה. אבל דורות האחרונים לא בהם ע"ז וגילוי עריות והיו בעלי תורה ובעלי מצות. ובעונותם גרמו להחריב הבית עד היסוד בה. דכתיב האומרים ערו ערו עד היסוד בה. מה טעם לפי שהיו חומדים ממון ושונאים אלו לאלו. הרי לך מבואר ששנאת חנם קשה מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. אח"כ חזר לגלות בבל ואמר בת בבל השדודה וגו'. אשרי שיאחז וגו'. הנה בכאן כלל גלות מדי וקראם מאושרים. לפי שהיו קרובים אל ה' כמאמר כורש מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל. וכן בענין מרדכי ואסתר. וקראם מאושרים לפי שהחריבו לבבל ונפוצו עולליהם אל הסלע. כמו שעשו מלכות בבל לישראל. והנה יש מקום לדבר בענין שכתב איכה. ובמעלת איכה. והנושא יכול להיות איכה אשא לבדי. והמאמר שלשה פתחו באיכה תמצאהו במנורת המאור. וכן יכולים לדבר בכאן בפרשת המרגלים דכתיב בהו ויבכו העם בלילה ההוא. וכתיב בכה תבכה בלילה. וכתיב בפרשה זו ותשובו ותבכו לפני ה'. אח"כ אמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה. ואחז"ל ויהי כאשר תמו וידבר ה' אלי. אבל כל מ' שנה לא נתיחד אליו הדבור אלא בלשון אמירה לפי שהיו ישראל כמנודים. והנה יש לעיין איך אמר שכל מ' שנה לא נתיחד אליו הדיבור. שהרי מצינו שנתיחד אליו הדבור בכל מ' שנה. ובכל מקום תמצא כתוב וידבר ה' אל משה הרבה פעמים זולת שלפעמים כתיב ויאמר ה' כדרך כל התורה. וא"כ איך אמר שכל מ' שנה לא נתייחד אליו הדבור אלא בלשון אמירה. והנראה בעיני כי מה שאמר שכל מ' שנה לא נתיחד אליו הדבור. זה משמע מתחלת אלה הדברים. עד ויהי כאשר תמו. שלא תמצא שנתיחד אליו הדבור אלא בלשון אמירה. דכתיב ויאמר ה' אלי רב לכם סוב את ההר הזה. ואחר כך כתיב ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם וידבר ה' אלי לאמר. וזה להורות כי שנות רשעים תקצורנה. לא שיקצורו כי בהפך הוא כי יבלו בטוב ימיהם ויציצו כל פועלי און. אבל פירושו כי אחר שהרשעים בחייהם קרויים מתים. אין חייהם חיים אע"פ שיחיו אלף שנים פעמים. ולכן כל חייהם אינם חשובים כשנה אחת. ומזה הטעם בעצמו מנה בכאן אלו הארבעים שנה בתחלת אלה הדברים עד ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה. להורות כי ספו תמו מבלהות ופתע פתאום עברו עליהם אלו המ' שנה. כאומרו וגם יד ה' היתה בם להומם מקרב המחנה. כאלו לא היו חייהם חיים אלא כשיעור שיש מתחלת אלה הדברים עד ויהי כאשר תמו. כאלו תחלת הארבעים היה מתחלת התוכחה של אלה הדברים. וסוף הארבעים היה כשאמר ויהי כאשר תמו וידבר ה' אלי. וזהו שאמרו אבל כל ארבעים שנה לא נתייחד אליו הדיבור אלא בלשון אמירה. וא"ת אם ישראל חטאו משה ע"ה מה חטא שלא נתייחד אליו הדיבור. אבל זה יורה על מעלת ישראל ועל קדושתם. שאע"פ שהיה משרע"ה גדול הנביאים. לא היתה נבואתו אלא בסבת ישראל ובאמצעותם. כאומרו וראה כל העם אשר אתה בקרבו. כי בסבת היות אתה בקרב עם קדוש שרתה עליך השכינה. וזהו ג"כ מה שאמר נגד כל עמך אעשה נפלאות. ובסבת היות אתה בקרבם יראו מעשה ה' כי נורא הוא אשר אני עושה עמך. בסבתם ובאמצעותם. וזהו ג"כ מה שאמר וראה כי עמך הגוי הזה. ובסבתם אני מושפע ממך. וכן אמרו לך רד מגדולתך כי לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם. וא"כ אחר שישראל היו רחוקים מהשם והיו כמנודים כל מ' שנה. כלומר פרושים מזוהר עליון. איך היה ראוי שיתייחד הדיבור אל משה באספקלריא המאירה. אחר שמשה לא קבל הנבואה אלא באמצעותם. וא"כ אינו מן התימה שכשיש רשעים בדור לא יתייחד הדיבור אל הנביא ושתסתלק ממנו הנבואה. וכן אני סבור כי כשאמר אלישע ועתה קחו לי מנגן שנסתלקה שכינה ממנו. לא היה בשביל שהיה עצב על פרידת אליהו רבו. שכבר עבר בינו ובינו זמן רב. אבל היתה הסבה בעבור ראיית מלך ישראל שהיה רשע. ולכן אמר אם לא פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך ואם אראך. וכמו שאמר אסור להסתכל בדמות אדם רשע. לפי שהאדם עשוי בצלם דמות דיוקנו של הקב"ה. ולכן ראוי לכל אדם להתקשר בזה הצלם. באופן שלא יפרד ממנו בשום זמן. כאומרו אך בצלם יתהלך איש. ואם אדם יסתכל בדמות אדם רשע. כביכול שנפרד ממנו זוהר עליון. ונסתלק ממנו אותו צלם עליון. ונפרד ממנו בסבת טומאת הרשע. כמו שמסתכל במראה האשה הנדה שנראה לו שרואה שם טפות דם. ואלו האשה מטמאה האויר ובהבל פיה ניתזו שם ניצוצות של דם. וזהו סילוק שכינה שהזכירו ז"ל בסבת דור אנוש ודור הפלגה. וזהו בטמאם את משכני אשר בתוכם. כי משכן השם הוא אותו צלם שנזכר אשר הוא בתוך האדם. וכשהאדם מטמא עצמו. כביכול שמטמא אותו צלם ומשכן השם. עד שברוב טומאתו הוא מטמא לאחרים ומונע מהם אותו זיו עליון. בסבת ההסתכלות שמסתכלין בו. ולכן נסתלקה שכינה מאלישע בסבת יהורם. עד שהוצרך לומר ועתה קחו לי מנגן. עד שבסבת השמחה יחזור אליו זיו העליון אשר נפרד ממנו. וזהו והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים. ולכן אמרו בכאן אבל כל מ' שנה לא נתייחד אליו הדיבור. לפי שהיו ישראל כמנודים פרושים מאותו צלם עליון שנפרד מהם בסבת רשעתם. עד שבסבת זה נפרש ממשה ע"ה אותו זוהר העליון. לפי שהיה הולך בקרבם ומסתכל בהם. אבל כאשר תמו כל אנשי המלחמה. מיד וידבר ה' אלי באספקלריא המאירה. לפי שחזר אליו אותו זוהר העליון שנפרש ממנו בסבתם. וקראם אנשי המלחמה לפי שהיו כולם מבן עשרים שנה ומעלה ראויים לצאת למלחמה. כדכתיב מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא. וכן קראם אנשי המלחמה. לפי שהם עשו מלחמה גדולה עם ישראל ועשו רע גדול לישראל. אחר שהאמינו לדברי המרגלים וסבבו למות כולם במדבר. וגרמו שהתאחרו ישראל במדבר ארבעים שנה. כאומרו ובניכם יהיה רועים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם. וכן קראם אנשי המלחמה. על דרך סגיא נהור. לפי שהיו חלשים ורכי הלבב ולא יכלו להלחם עם אנשי הארץ ולא היה להם לב כנגדם. ואמרו אפס כי עז העם. והיה להם לב להלחם עם הארץ. שאינה רואה ואינה שומעת. ולהוציא דבה עליה לומר ארץ אוכלת יושביה היא. ונתנבאו ולא ידעו מה שנקראת כן. לפי שהיא עתידה לכלות מישראל הראויים להיות יושביה. והארץ תעזב מהם אחר שהוציאו דבה רעה עליה. וכן קראם אנשי המלחמה. לפי שלא ידעו לעשות מלחמה ולכבוש יצרם הרע. אבל נתפתו מעצת נחש הנחושת הוא שטן הוא יצר הרע. אשר על זאת המלחמה הזהירה התורה. ואמרה כי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם דייקא. זה מלאך המות שהוא צר הצורר תמיד לאדם. ומטעהו בחלקת אמרים רכו משמן. והאדם צריך ללחום עמו תמיד ולא להאמין לדברו אלא לשבר כוחו. וזהו והרעותם בחצוצרות. ולזה צותה תורה לתקוע שופר להחרידו ולהבהילו. ולזה אמרו שופר ראשי תיבות. אין שטן ואין פגע רע. ולכן קראם בכאן אנשי המלחמה לפי שלא יכלו להלחם עם יצרם הרע והוא נלחם בם ועשה עמהם מלחמה. ועל זה רמז כי תצא למלחמה על אויביך. כמו שנפרש במקומו בעזרת האל:
פסוק יט
אח"כ אמר וקרבת מול בני עמון אל תצורם ואל תתגר בם. והטעם לפי שעתידה נעמה העמונית לצאת מהם. וכן צוה במואב מפני רות המואביה. וזהו שרמז באומרו כי לבני לוט נתתיה ירושה. להורות שאע"פ שלוט עשה שלא כהוגן. מפני כבוד הבנים ראוי לחלוק לו כבוד. אחר שעתידות לצאת מהם רות המואביה ונעמה העמונית. וכל זה מפני בנות לוט שנתכוונו לשם שמים. וכמו שאמרו גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. עד שאמרו בהוריות פרק כהן משיח. ובנזיר פרק מי שאמר הריני נזיר אחרון. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם יקדים אדם לדבר מצוה. שבשכר לילה אחת שקדמה בכירה לצעירה זכתה וקדמה ארבעה דורות לישראל במלכות. עובד וישי ודוד ושלמה. ובפרק שור שנגח את הפרה אמרינן כיוצא בזה. וגרסינן תו התם ואלו צעירה עד דאתא רחבעם דכתיב ושם אמו נעמה כו'. וא"ת מנין שנתכוונו לשם מצוה. דגרסי' בהוריות בפרק כהן משיח ובפרק הריני נזיר. וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. משל ללוט ושתי בנותיו. הם נתכוונו לשם מצוה וצדיקים ילכו בם. והוא נתכוון לדבר עבירה ופושעים יכשלו בם ע"כ. ומכאן נראה שדרשו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית:
פסוק לא
אח"כ ספר ענין מלחמת סיחון ועוג. ואיך נתנם בידם ה' בדרך נס. אע"פ שהם לא היו מלומדים במלחמה. וזה שאמר ויתן ה' אלהינו בידינו גם את עוג. אע"פ שאנחנו לא היינו ראויים לפי שלא היינו מלומדי מלחמה. וכן שהיינו חלשים ולא היינו אוכלים לחם ושותים יין שהוא מחזיק ידי עושי המלחמה. כאומרו ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. ועם כל זה נתנם ה' אלהינו בידינו. וזה שאמר להם משה בסוף בפרשת כי תבא. לחם לא אכלתם ויין לא שתיתם ותבואו אל המקום הזה ויצא סיחון וכו' ועוג מלך הבשן. ועכ"ז ויתנהו ה' אלהינו בידינו. ולזה כיון בכאן ואמר ויתן ה' אלהינו בידינו גם את עוג. אח"כ סיפר איך נתן ארץ סיחון ועוג לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה והוא מבואר:
פרק ג
פסוק כג
ואתחנן. לפי שאמר למעלה ואת יהושע צויתי בעת ההוא לאמר עיניך הרואות וגו'. סמך לכאן ואתחנן אל ה' בעת ההיא. להורות לנו מה שאמרו חכמים ז"ל אפי' חרב מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. וכן בכאן אע"פ שמשה ע"ה היה יודע הגזירה שנגזרה עליו שלא יכנס לארץ. והוא עצמו הודה בדבר וצוה ליהושע ואמר לו עיניך הרואות מה שעשה השם לשני המלכים האלה כן יעשה השם לכל הממלכות אשר אתה עובר. שנראה מכאן שכבר נתיאש משה מעבור את הארץ. עם כל זה לא מנע עצמו מן הרחמים. וחזר להתחנן אל השם בעת ההיא שהיא עת צוואת יהושע אחר נצחון סיחון ועוג. והטעם לזה לפי שהשם אמר לו במלחמת סיחון ועוג היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים. ורגזו וחלו מפניך. שרמז בזה במלת אחל. שיראהו השם סוף כל הדברים וכל מלחמות כנען. לפי שאין התחלה בלא סוף. וכן באומרו ורגזו וחלו מפניך. רמז על מה שאמרו בסוף השירה שמעו עמים ירגזון אז נבהלו אלופי אדום נמוגו כל יושבי כנען תפול עליהם וגו'. וזה שאמר כאן אחל תת פחדך. וכן אמר ורגזו וחלו כנגד שמעו עמים ירגזון. וכן חזר לומר ראה החלותי תת לפניך לרמוז שסיחון ועוג יהיו התחלה. ומלכי כנען יהיו סוף המלחמה. באופן שכל זה נתן רעדה למשה לחזור ולהתפלל לפני השם. ולומר ה' אלהים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך במה שאמרת ראה החלותי. וכן באומרו אחל תת פחדך ויראתך. אם יועיל יועיל ואם לא יועיל למעט יקחו הוראה הדורות הבאים אחריו להתפלל בעת צרתם ואפי' במקום גזירה. וזהו ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. לאחרים וללמדם שיעשו כמוהו. וכמו שאמרו על פסוק וידר יעקב נדר לאמר וללמד לנודרים שיעשו כן בעת צרתם:
או שרמז בעת ההיא לעת הגזירה. וזה לרמוז לנו שתפלת ותחנת משה היתה ראויה ובזמן ראוי. כי מיד בעת החטא ובעת הגזירה מיד ואתחנן אל ה' אשר חטא כנגדו לבטל הגזירה. וזה להורות לחטאים בנפשותם שישובו מיד אל ה' בעת חטאתם. ולא יתאחרו לעמוד על נפשם. כי אם יום או יומים יעמודו לא יוכלו מלט משא. אחר שעבר יומו ובטל קרבנו. ואז צריכים רחמים גדולים וסגופים גדולים לבטל הגזרה. מה שאין כן לשבים מיד. ולזה אמרו תענית חלום אפי' בשבת. לפי שכשמראין לאדם חלום רע הוא בעבור שנמצא בו עון אשר חטא. ומן השמים מרחמים עליו לתת לו הערה שישוב. כאומרו או הודע אליו חטאתו אשר חטא. וזאת ההודעה היא מצד הייסורים או חלומות שמודיעים אליו חטאתו. כמאמר אליהו בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים אז יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום. וא"כ אחר שהודיעוהו חטאו בחלום צריך לשוב מיד מחטאתו ולהתענות אפילו בשבת. בענין שלא יעבור אותו יום שלא בקדושה. כי בכל יום ויום יש כח ידוע וממונה ידוע שהוא שואל ומשיב וטוען ומערער. ולכן צריך לתקן המעוות באותו יום ממש. באופן שלא יתקיים בו וכשלו אחור ונפלו. ועל זה נאמר אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום. ועל זה אמרו אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה. שמא עשה תשובה ס"ד אלא אימא ודאי עשה תשובה. ומה תמיהה היא זאת שיעשה תשובה ביום אחד. אבל האמת הוא כמו שאמרנו שאם הוא ת"ח לא ימתין ליום אחר כי לא ידע מה ילד יום. ומלבד שיש בזה דברים בגו ודברי חטאיו ויהיה הדבר ישן נושן אצלו. אלא שבכל יום ויום יתחרט מחטאיו ויודה על פשעיו. וכן הדבר בענין העונש כי מאהבת השם את ישראל פוקד עונם בכל יום ויום ומוכיחם. כאומרו רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם. בכל יום ויום. שלא יתישן הדבר ולא יוכלו מלט משא. והנה שלמה בתפילתו על ישראל לא שאל דבר אחר מהשם. אלא שיוכיחם בכל יום ויום על חטאתם ולא יתישן העונש. וזה שאמר יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו. שהיה פוקד עונם עליהם בכל יום ויום. במדבר בעגל ובמרגלים. אל יעזבנו ואל יטשנו להוכיחנו. להטות לבבנו אליו. בענין שבזה נשמור מצותיו ולא נשכח את ה'. ולפי שזה נראה דבר זר שישאל מהשם שיוכיחנו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. חזר לומר ויהיו דברי אלה קרובים אל ה'. שהוא דבר ראוי לנו מאד. לעשות משפט עמו ישראל דבר יום ביומו. בענין שלא יתישן הדבר ויעשה כעבות העגלה חטאה. וכן בענין התשובה צריך ג"כ שתהיה בעת הגזירה ולא יהיה ישן נושן. וזהו בעת ההיא לאמר. וללמד לאחרים שיעשו תשובה מיד:
פסוק כד
ואמר אדוני יהו"ה אתה החילות. להורות לנו שסדר תחנתו ביותר נאות שאפשר. ולזה התחיל באדני שהוא מקום מוכן להתחנן והוא שער ליכנס בו. ולכן אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד במילואו עולה כמו תרע"א. ואחר שנכנס בשער השמים. עולה עד שערי תשובה שהיא יהו"ה בנקודת אלהים. וזהו ה' אלהים אתה החילות. כי שם התחלת כל דבר. ואמר את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל. התחיל לסדר תפילתו ולצרף עצמו עם זכות האבות. כי מכאן הוציאו וסדרו שלשה ראשונות כנגד אברהם יצחק ויעקב. וזהו גדלך כנגד מדת אברהם אשר לו מדת החסד והגדולה. ואת ידך החזקה כנגד אתה גבור והוא כנגד יצחק אשר לו זרוע עם גבורה. אשר מי אל בשמים ובארץ כנגד אתה קדוש ושמך קדוש כנגד יעקב דכתיב והקדישו את קדוש יעקב. וכנגד ה' אלהים אנו אומרים ה' שפתי תפתח. שהוא כנגד שער השמים והוא פתח עינים. ואחר שאני בזה המקום פי יגיד תהלתך. ימשיך תהלתך למטה. כתרגום משכו נגידו. וכן בכאן סדר התנאים הראויים לכל המתפלל או מבקש דבר מהשם והם שלשה. האחד שיבקש שאלתו מצד החסד והרחמים ולא יחשוב שהוא ראוי לכך. וזהו את גדלך שהיא מדת טובתך שעשית לי מצד החסד אע"פ שלא הייתי ראוי. והשני שצריך שיחשוב וידע שלו היכולת הגמור בהיותו אל גבור ויש לו יכולת להשלים שאלתו. וזהו ואת ידך החזקה. והשלישי שיש לו לחשוב ולידע שאין אחר בעולם שיוכל להשלים שאלתו ולא למחות ביד השם לעשות מה שירצה. וזהו אשר מי אל בשמים ובארץ שיוכל למחות בידו. ואחר שסידר שבחיו של מקום. התחיל לבקש צרכיו. וזהו אעברה נא ואראה. וזהו כנגד ברכות אמצעיות. ואלו השלשה תנאים כלולים בשלשה ראשונות. כנגד הראשונה שיש לו לשאול על צד החסד. היא ברכה ראשונה שאומרים בה אל עליון גומל חסדים טובים קונה הכל וזוכר חסדי אבות. ואם תמו חסדי אבות מביא גואל לבני בניהם למען שמו. וכנגד השנית של היכולת. אנו אומרים אתה גבור לעולם ה' מחיה מתים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים בענין שלו היכולת הגמור. וכנגד השלישית שיש לו לידע שאין מי שימחה בידו. אנו אומרים אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה. לפי שכולם תחת ממשלתו וכולם תלויים בו והוא אינו תלוי בהם. כאומרו אין קדוש כה' כי אין בלתך. והלא דבר ידוע הוא. אבל פירשו בזוהר אין קדוש כה' והטעם כי אין בלתך. לפי שאין לאחד מהם מציאות וקיום בלתך. ואתה קיים בעצמך בלי שום אחד מהם. ואחר זה אנו שואלים צרכנו. אתה חונן וגו'. וכן סליחה ופרנסה וכיוצא בזה. ואחר כך אנו אומרים ג' אחרונות בהזכרת שבחות. והם מכוונים כנגד ג' ראשונות. כנגד החסד רצה ה' אלהינו על צד הרצון והחסד. וכן ותהי לרצון תמיד. וכן ותחפוץ בנו בשובך לציון ברחמים. כי כל זה על צד החסד. כנגד היכולת אנו אומרים מודים אנחנו לך ה' צור חיינו ומגן ישענו. כנגד הגבורה על חיינו המסורים בידך. כנגד מחיה מתים ועל נשמותינו הפקודות לך. וכן כל הברכה יורה על זה. וכנגד השלישית של האל הקדוש ואין מי שימחה בידו. אנו אומרים שים שלום טובה וברכה. אחר שלך היכולת ואתה עושה שלום במרומיך. המשל ופחד עמך ואין מוחה בידיך. אח"כ פוסע שלש פסיעות לאחוריו. לרמוז שיש לו להאמין באלו השלשה דברים שאמרנו. שהשם רב חסד ואמת. ולו היכולת והגבורה. ואין מי שימחה בידו. ואני (כופר) [נרתע] ושב לאחורי כמי שחושב שאין לו לשאול על צד החסד. ושאין לו יכולת. או שיש אחר מי שימחה בידו. ומאלו השלשה כוונות אני נרתע ושב לאחורי. ולכן אני עושה שלשה פסיעות לאחורי. להורות שאני עוזב אלו השלשה כוונות ואני שואל על צד החסד ויודע שיש לו היכולת ואין מי שימחה בידו. וכל זה רמוז במה שאמר ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי אל בשמים ובארץ אעברה נא ואראה את הארץ הטובה:
פסוק כה
ואמר ההר הטוב הזה והלבנון. להורות על מאמרם ז"ל שלא היה מתאוה לאכול מפריה. אלא לקיום המצות ולכפרת העונות בהר אלהים אשר חמד השם לשבתו. וזהו ההר הטוב הזה והלבנון ללבן העונות. וכל זה להוכיח לישראל ולהודיע להם איך כ"ז היה בסבתם. וזהו ויתעבר ה' בי למענכם. ואמר ולא שמע אלי. להורות שאע"פ שהיה ראוי שישמע אליו. אחר שסדר תפלתו ביותר נאות שאפשר. ובזמן הראוי. ובתנאים הראויים. עם כל זה לא שמע אליו ולא הקשיב בקול תפלתו בסבת ישראל. ויאמר ה' אלי רב לך. כלומר אע"פ שאתה גדול בנבואה. רב יש לך ושופט גדול ממך. אחר שיש לך רב אין לך להרהר אחר דברי. ולכן אל תוסף דבר אלי עוד וכו'. וזה יורה על פירוש הראשון כי בעת ההיא חוזר למפלת סיחון ועוג ולצוות את יהושע. וזהו אל תוסף דבר אלי עוד. שנראה מזה שכבר דבר פעם אחרת בשעת הגזירה. ועכשיו חזר לדבר עוד אחר מפלת סיחון ועוג. ולפי שהוא שאל ב' דברים כאומרו אעברה נא ואראה. אמר לו בחדא מודינא לך שהיא הראיה. ולכן שא נא עיניך וראה בעיניך. אבל לא תעבור את הירדן הזה. וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו. על הצווי הראשון שצוית אותו. כי הוא יעבור ולא אתה. והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה. ורמז לו שבראיית הארץ תהיה נוחה להכבש ליהושע. וזהו והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה. כי טוב עין הוא יבורך:
פסוק כט
ונשב בגיא מול בית פעור. בכאן רצה להוכיחם על עון פעור. ורצה להודיעם גם כן איך בסבתם נשאר חוצה לארץ. וזה בכלל ויתעבר ה' בי למענכם. והרמז בזה כי עון משה לא היה כל כך חמור להענישו עונש גדול כזה. אם לא בסבת ישראל וכמו שאמרו ז"ל כי אין שבח למשה שיכנס הוא לארץ וישארו צאנו במדבר. וכמו שכתבתי בפרשת שלח לך. ולכן רצה השם שישאר הוא ג"כ במדבר. לכפר עליהם ולהבטיחם שיקומו לעת התחייה ומשה בראשם. כאומרו כי שם חלקת מחוקק צפון ויתא ראשי עם וגומר. ולכן נקבר בגיא מול בית פעור. לכפר ג"כ על עון פעור. ולסתום פי שטן אשר פער פיו לבלי חוק כנגד כל ישראל. ולולי זה היה משה עובר לארץ. ולכן אמר בכאן ונשב בגיא מול בית פעור. כי לא היה לו לומר אלא ותשבו בגיא כמו שאמר למעלה ותשבו בקדש. אבל אמר ונשב בגיא. לכלול עצמו עמהם כאלו עצמו ישב בגיא וחטא בחטא פעור. אחר שנענש עמהם ונשאר חוצה לארץ עמהם ונקבר מול בית פעור לסבתם. וכל זה בכלל ויתעבר ה' בי למענכם. ולכן סמך לכאן ונשב בגיא מול בית פעור וכו' ויקבור אותו בגיא מול בית פעור:
פרק ד
פסוק א
ואמר ועתה ישראל שמע אל החוקים. כלומר אבל אתה עתה ברוך ה'. שכבר מתו אנשי המלחמה ושרית עם אלהים ועם אנשים. וכשם שישראל אתה מכונה. שמע אל החוקים ובאתם וירשתם את הארץ. ואני נשארתי לבדי עם מתי מדבר בעבור חטא קטן שהוספתי על דברי השם. ולכן אתם לא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו ממנו. כמו שאני עשיתי שאמר לי השם ודברתם אל הסלע ואני הכיתי אותה ולא חלה. עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור. רמז בזה שלא יחשבו לומר שאע"פ שיעבדו אלהים אחרים שהם יצילום ויגינו עליהם. כי זה שקר כי תוהו המה. כי כבר ראיתם את אשר עשה ה' בבעל פעור. אשר עשה בו שפטים. וכל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה'. ולא היה כח בבעל פעור להצילו מיד השם. וכן יעשה לאלהי העמים אשר סביבותיכם. ורמז עוד באומרו כי כל האיש אשר הלך וגומר ואתם הדבקים. שלא יחשבו לומר אע"פ שנחטא שלא יעניש אותנו אלא עם הרבים בבוא עתם כמו שעשה ליושבי כנען. ולז"א אינו כן כי בעיניכם ראיתם האיש שהלך אחרי בעל פעור השמידו ה' לו לבדו. והדבקים בה' נשארו חיים לפי שאין אתם נידונים בדיני יושבי כנען. כאומרו ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם. כולם ביחד. אבל אתם כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות לבדם מקרב עמם. ועמם בשלום כמאמר ספרי. וכן אמר בפרשת נצבים והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי. עד תום כל הדור ויסופו הרבים עם היחיד. וזהו למען ספות הרוה כמו שנפרש במקומו בעז"ה. לזה אמר שלא יהיה כן. אבל אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא לבדו. וכולם בטלים. ולכן אמר בכאן כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך. ואתם הדבקים בה' נשארתם חיים כלכם היום:
פסוק ד
ואמר חיים כלכם. להורות על מעלת ישראל שיש בהם יחידי סגולה הנרשמים במלת ואתם הדבקים. כמו שפי' באומרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכולם בכלל חיים וקיימים. וזהו חיים כולכם היום. כאלו היו כולם יחידי סגולה. וזה היתרון יש לישראל מעמלקים כאומרו אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'. כי בכל העמלקים אם ימצא בכולם איש יחידי מסוגל בחכמה הוא פלא. אבל בישראל הוא להפך כי הם עם חכם ונבון. אע"פ שהם גוי גדול ורב. וזהו אשריך ישראל מי כמוך כולם מאושרים. וזהו עם נושע בה'. כלומר כי בסבת ה' אחד שהוא פטרונם. הם כולם גוי אחד בארץ יחידי סגולה דומים לפטרונם. ולכן אמר קרח רב לכם כי כל העדה כולם קדושים. בסבת פטרונם שהוא בתוכם. ומדוע תתנשאו אתם ביחידי סגולה. אחר שכולם יחידי סגולה ככם. וזה תמצאהו מבואר בדברי קרח במזמור לבני קרח מזמור שיר יסודתו בהררי קדש. שרמז בזה שנתייחד במקום קדוש. ולפעמים הכנת המקום מסייע כמו שפירשתי באומרו מה נורא המקום הזה. וכל שכן היות בני קרח אנשים חכמים. באופן שכל דברי המזמור הם מיוסדים על אדני פז ויש בו דברים גדולים. או יאמר יסודתו בעבור הררי קדש לספר מעלתם. וזהו שאמר אוהב ה' שערי ציון שהוא בירושלם אשר הרים סביב לה מכל משכנות יעקב. וזהו בסבת התורה והמצות שמקיימים שם החכמים אשר ניתן להם הכבוד. כאומרם אין כבוד אלא לחכמים. וזהו נכבדות מדובר בך. ולפי שדברי הכבוד הם מתמוטטים ואין להם קיום. עד שלזאת הסבה אין האושר תלוי בכבוד. לזה אמר כי זה הכבוד הוא דבר קיים. וזהו עיר האלהים סלה. אחר שעוסקים תמיד בזה העיר בדברי התורה. באופן שכל יושביה הם מאושרים ויחידי סגולה. משא"כ בעמלקים כולם. שבכולם לא נמצא אלא איש אחד פרטי. וזה שאמר אזכיר רהב ובבל. לפי שבמצרים היו חכמים גדולים כאומרו ומכל חכמת מצרים וכן פלשת וצור עם כוש. ובכולם לא נמצא אלא איש אחד פרטי וזה שאמר יולד שם. ונראה שרמז בזה על חירם מלך צור שהיה חכם מאד כמוזכר ביחזקאל. שקראו חותם תכנית מלא חכמה וכליל יופי במדות. עד שאמר עליו בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך. ומנה שם עשרה מיני אבנים להורות שהיה חכם בעשר חכמות. ושלמה בחכמתו לא היה יכול להשיג חכמתו ולנצח אותו. עד שהשם נתן חכמה לשלמה. וזהו וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו. ואז ויהי שלום בין חירם ובין שלמה ולא קודם לכן. עד שכתבו בזוהר בפרשת תרומה כי חירם מלך צור בכישופיו היה עושה עצמו אלוה ופורח באויר ולא היה יכול שלמה לנצחו בחכמתו. עד שהשם נתן חכמה עליונה לשלמה ואז בחכמתו נצחו שלמה לחירם מלך צור. באופן שבכל האומות לא נמצא אדם חכם כמוהו. אשר עליו רמז זה יולד שם על צור הנזכר. אבל לציון יאמר איש ואיש שיולד שם הוא איש פרטי. ויהי רצון שיכוננה השם תמיד בזה הסדר. ולפי שזה דבר תימה איך אפשר שבכולם לא נמצא אלא איש אחד פרטי. ואולי אם השם יספור ומונה אותם ימצא בהם יחידי סגולה רבים. לזה אמר שאינו כן. שהשם מנה זה החשבון מדוייק מאד והוציאו בכתב לפי שבמנין שנעשה בכתב אין בו טעות. ועם כל זה לא מצא אלא איש אחד פרטי שהוא האיש הרמוז. וזהו ה' יספור בכתב עמים זה יולד שם. אבל בישראל שרים כחוללים. אע"פ שעל הרוב אינם חכמים כל מעייני החכמה בך. וז"ש בכאן ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. וזה פלא גמור היות דבקים בה' ויחידי סגולה בכל העם:
ולפי שזאת המעלה באה לישראל מצד התורה והמצות. סמך מיד ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים לעשות כן בקרב הארץ וגומר. ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וגו'. ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. שרמז בזה שאע"פ שהחכמה האמיתית היא השכל וידוע אותי. והיא החכמה האמיתית ולא בעשיית המצות יקראו חכמים ונבונים. עכ"ז הבטיחם כי בשמירת המצות ועשייתם. יקראו חכמים לעיני העמים אע"פ שאין זה כן. אבל כשרואים האומות לישראל שמקיימין המצות ויוצאים מעוטפים בטלית ואומרים שלש עשרה מדות ומורידים הגשם בעתו ועוצרים המגפה. אומרים כי בזה הם חכמים גדולים כולם בכלל. וזהו ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וזה פלא גמור כי בכולם לא נמצא בהם אלא איש פרטי. וישראל גוי גדול כולם חכמים כולם נבונים כולם יודעים את התורה. באופן שבקיום המצות. השם קרוב אליהם ועונה אותם בתפלתם. וזהו כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו. כמוזכר במדרש מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה וכו'. וקרני החיות כנגד כולם והשם למעלה מכולם. והאדם מתפלל אחרי העמוד והשם מצוי שם. כדכתיב קרוב ה' לכל קוראיו. וכתיב מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו. אבל העולם הזה היא קרובה והיא רחוקה. סוף דבר (אף) [האם] יצעק אליו ולא יענה:
פסוק ח
ואמר ומי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים. לרמוז שאולי נאמר שהשם קרוב אלינו בכל קראנו מצד אהבתו אלינו. וכן האומות יאמרו כי מצד שמירת החוקים אנו חשובים חכמים. אבל החוקים והמשפטים מצד עצמם אינם הגונים ומקובלים. לזה אמר שאינו כן כי הם מצד עצמם חוקים ומשפטים צדיקים. והנה בתחלת הפרשה הודיע להם שבשמירת החוקים יזכו לרשת את הארץ. כאומרו שמע אל החוקים למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ. ואחר כך הודיע להם שבשמירת החוקים בארץ יחשבו חכמים ונבונים. כאומרו ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים. ואחר שהדבר כן. השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך. לאומרם בפה. ופן יסורו מלבבך. בענין שיהיו הפה והלב שוין. ולא די לך שתדבר בהם. אלא שתודיעם לבניך. באופן שיהיה נזכר לדורות הבאים. וכן תודיע לבניך יום אשר עמדת בחורב. כי הוא מהדברים הגדולים שבעולם. שרצה השם להוריד שכינתו וכבודו לדבר עמכם פנים בפנים. באופן שכשיבא שום אדם או נביא להכחיש אתכם לא תשמעו אליו. אחר שראיתם אותו פנים בפנים ותאמרו לי אין אנו מאמינים לך עד שיוסיף השם להראות לו וכמו שנראה כבראשונה. וזה שכתוב הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי. בענין שילמדו ליראה אותי ואת בניהם ילמדון. וידבר ה' אליכם מתוך האש קול דברים אתם שומעים וגומר ויגד לכם את בריתו עשרת הדברים. ולכן ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. ולכן השמרו לכם פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל. מכל התמונות שבעולם שהזכיר. ולפי שתכלית הבהמות והדגים הם דברים שאין בהם ממש ואין צריך אזהרה גדולה. אבל אולי תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח. שהם דברים שנראה שיש בהם ממש. ונדחת והשתחוית להם. לזה אומר אני לך שאין בהם ממש. אבל חלק ה' אותם לכל העמים. שהם תחת מערכת הכוכבים. אבל אתכם לקח ה' לחלקו. ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים. ושבר כל המערכות להנחילכם את הארץ הטובה. ובשבילכם לקיתי ולא זכיתי לעבור לארץ. וזהו כי אנכי מת אינני עובר ואתם עוברים. ואחר שזה כן השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' ועשיתם לכם פסל. לרמוז שאע"פ שיעברו שאר כל מצות התורה השם לא יקפיד כל כך. אבל בענין ע"ז שהוא דבר שלא יכילהו השכל. לעשות פסל מעץ יבש ולעבדו. ולעזוב השם שהוא אש אוכלה. בזה הוא אל קנא. ומתחרה ברוגזו לכלות עובדי ע"ז. וזהו כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא. ורמז גם כן באומרו אש אוכלה הוא. על עונש ע"ז שהוא שריפת בתים וחרבן ערים. כאומרו ממרום שלח אש. והוא העונש המפורש למטה כאומרו העידותי בכם היום וגומר:
פסוק כה
ואמר כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ. הרמז בזה שאע"פ שהיה אומר להם ועשיתם לכם פסל. יודע היה שהם ובניהם ובני בניהם לא יהיו כל כך כפויי טובה. שישכחו נפלאות השם והטובות שעשה עמהם. אבל אני יודע שאחר זמן רב שתוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ זמן רב. תעשו לכם פסל ומצבה תועבת ה' ותעשו הרע בעיני ה' להכעיסו. ולכן העידותי בכם היום כי אבד תאבדון מעל הארץ. בעונש הנזכר של אש אוכלה. ולא תגלו כולכם ביחד אלא נפוצים בארבע הפאות. כי זהו רע גדול. וזהו והפיץ ה' אתכם בעמים. ואפילו אחר כל אלו העונשים לא תניחו מעשיכם הרעים. ועבדתם שם אלהים אחרים שאין בהם ממש. ואע"פ שבעבור זה הייתם חייבים כלייה. עכ"ז ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת:
ואמר משם. לרמוז שהם בח"ל ואין השכינה שורה שם. כאומרם כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה. עכ"ז ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת. וכן אמר משם לרמוז שאחר שנשארו מתי מספר בגלות מעונים ומדוכאים. יחזרו אל השם. ואע"פ ששבו אל השם כאשר צר להם ולא היה ראוי לענות אותם. עם כל זה ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת. לפי שהוא ה' ובעל רחמים והוא אלהיך מימות האבות. ואמר ובקשתם לשון רבים. ואח"כ חזר לומר לשון יחיד את ה' אלהיך ומצאת. לרמוז שאחר שהם בארץ כנענים וכן שבאים מתוך צרה. שצריך שאע"פ שיהיו רבים שיבאו כולם כאיש אחד בלב אחד לבקש את ה' ואז ימצאוהו. וזהו שכתוב כי תדרשנו בכל לבבך. ולא יהיה לבבכם חלוק. וכן בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך. שבזה תהיה בטוח שכשתשוב מתוך צרה. השם יענה אותך. וזהו בצר לך ומצאוך. או יאמר בצר לך. לפי שעד כאן לא דבר אלא מיד בזמן שיגלו ויהיו נפוצים בארצות. ועדיין לא הגיעו אליהם אלא קצת הצרות. אבל כשיהיה באחרית הימים שאז כבר עברו עליכם הצרות. כאומרו בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה ולא הדברים. אז ושבת עד ה'. אתה מעצמך תכיר מעלת התשובה. ושמעת בקולו שאמר אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך אלהים אחרים. ואז השם יושיעך מצד ב' דברים. הא' כי אל רחום ה' והוא מלך רחמן. והב' מצד זכות האבות כאומרו ולא ישכח את ברית אבותיך:
פסוק לב
ואמר כי שאל נא לימים ראשונים. לפי שאמר למעלה ושמעת בקולו. ואמר שראוי להם לשמוע בקולו אחר שהוא מהדברים הגדולים שבתורתינו. שיתראה השם בכבודו ובעצמו לדבר אל עם דל ודך. וזה שכתוב כי שאל נא לימים ראשונים הנהיה כדבר הגדול הזה. והוא השמע עם קול אלהים. ולאחר שאתה שמעת דבר גדול כזה. ראוי לך לשמוע בקולו ולא תעבור על דבריו. אחר שדבר עבודה זרה לא מסרו לנביא וחוזה. אלא הנה אלהינו זה נתן קול גדול ולא יסף במתן תורה. ואפי' בלא זה היית צריך לשמוע בקולו ולדבקה בו. אחר שעשה עמך נסים ונפלאות גדולות ביציאת מצרים. וזהו שאמר הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים. או יאמר כי שאל נא. לפי שאמר למעלה שאם ישובו אל ה' יושיעם מצרתם כאומרו לא ירפך ולא ישחיתך. ואולי יאמרו ישראל שכבר הם נואשים בגלות באחרית הימים. אחר שעשו הרע בעיני ה' איך אפשר שברוב ימים יפקדו. לזה אמר לא תאמר כן שכבר ראית דבר גדול מזה בימים הראשונים. שלא היית ראוי לעשות עמך נס ופלא. והשם למען שמו עשה עמך נסים ונפלאות במתן תורה בזמן יציאת מצרים. שהיית עובד עבודה זרה והיית טמא בגלולי מצרים. וזהו כי שאל נא לימים ראשונים למן היום אשר ברא אלהים אדם הראשון על הארץ. שאז אע"פ שהוא היה חייב כלייה בעונו. והשם עשה עמו חסד והחיהו. אבל אח"כ לא נהיה כדבר הגדול הזה ולא נשמע כמוהו. לשמוע עם חוטא ואשם. קול אלהים ויחי כמוך. או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי. כמאמרם ז"ל כי שניהם היו מינים וגוים. ישראל ומצרים. וכמו שמצרים היו רשעים ועובדי גלולים. כן היו ישראל. וזהו גוי מקרב גוי. וכל זה על צד הפלא במסות באותות ובמופתים. ואם כן יש לך לבטוח בה' ולהשען באלהיך. שכמו שעשה נסים ונפלאות עמהם אע"פ שלא היו ראויים. כן יעשה עמך באחרית הימים אם תשוב אליו. וכל זה מצד רחמיו ומצד זכות אבותיך. וזהו ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך כן יעשה עכשיו:
פסוק לה
ואמר אתה הראית לדעת. בא עתה לחזור ולהזהירם על עבודה זרה. ושראוי להם לשמוע בקול אנכי ה' אלהיך. ואחר שהשם הראה להם שיראו בעיניהם כי אין עוד מלבדו. וזהו אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ופירש הדבר ואמר מן השמים השמיעך את קולו ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. שהיה מגיע מן הארץ עד השמים. ודבריו שמעת מתוך האש. בענין שתכיר איך הוא אחד בשמים ובארץ. בלי פירוד וקיצוץ. אחר שדבריו שמעת מתוך האש. שהיה אחוז בשמים ובארץ. וראו איך אין עוד מלבדו. וזהו מאמרם ז"ל שאמרו על פסוק אתה הראית לדעת. כשם שקרע להם העליונים כך קרע להם התחתונים והראה להם שהוא אחד. וזהו אין עוד מלבדו. ורמז בזה גם כן שהשגות השם עמקו. כאומרו עמוק עמוק מי ימצאנו. והאדם א"א להשיג בו דבר. עם רוחק היחס בינותינו מצדו ומצדנו. מצדו שהוא רם ונשא וגבוה מאד. מצדנו שאנו מוטבעים בטיט היון ויש לנו מניעות גדולות מצד דברי זה העולם שאנו נגררים אחריהם. וזה שאמר החוקר ותתן בטבע מדענו אלו המסכים והמניעות. מסכים מצד היות מסך עב מבדיל בינינו לבין אלהינו לפי שהוא גבוה מעל גבוה. ומניעות מצד חומרנו ועבות שכלינו המונע לנו ההשגות העמוקות. ולכן אמרו בכאן כי במתן תורה השם קרע העליונים. שזה רמז על מניעתו מצד היותו רם ונשא. ולכן כדי שנשיג השגת השם קרע להם העליונים. וירד ה' על הר סיני לשתף עצמו עמהם. בענין שישיגוהו כאומרו פנים בפנים דבר ה' עמכם. וכן קרע להם התחתונים. המניעות שהיו להם מצד עצמם. ונתן להם הכנות גדולות להסיר שקם ועובי שכלם. בלחם אבירים הוא המן שהיה מזכך שכלם. בענין שבזה ראו והשיגו איך הוא אחד בשמים ובארץ. וזהו אתה הראית לדעת וגו'. מן השמים השמיעך את קולו ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. וכל זה מצד רחמי השם כאומרו כי אל רחום ה' אלהיך. וכנגד זכות האבות שאמר ולא ישכח את ברית אבותיך. אמר ותחת כי אהב את אבותיך ויוציאך בפניו ממצרים:
פסוק לז
ואמר ויבחר בזרעו אחריו. ולא אמר בזרעם. לרמוז כי זכות האבות עם זכות זרעו המיוחד לו. שהוא זרע נבחר כמו זרע (עמים) [עמרם] שהיו משה ואהרן. וכמו שכתבנו בענין הסנה שיש לו חמשה עלין. אמר לו הקב"ה למשה אין להם לישראל אלא זכות אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן שהם חמשה. וזה שאמר ותחת כי אהב את אבותיך אברהם יצחק ויעקב. ויבחר בזרעו המיוחד לו הם משה ואהרן ויוציאך בפניו ביד משה ואהרן. ואולי יאמר ויבחר בזרעו אחריו על אברהם לבדו לפי שהוא מובחר האבות וראש שלהם. ולפי שידוע שישראל יצאו ממצרים בזכות אברהם לבדו. כי ירידת אברהם למצרים בזמן הרעב ועלייתו משם. הוא רמז על גלות בבל ועל גאולתם. וענין בארות יצחק שקרא אותם עשק ושטנה. הוא רמז על גלות בבל ועל גאולתם. שהיתה במדת הדין הוא פחד יצחק דכתיב ביה חצים מחזיקים ברמחים. וענין יעקב וצרותיו והצלתו. הוא רמז על גלות אדום כי כן יעקב היה ירא מעשו הוא אדום וניצל ממנו. ולכן כתב וזכרתי את בריתי יעקוב בוא"ו שהוא רמז על הגאולה העתידה להיות באלף הששי כנגד הוא"ו. ולכן הזכיר יעקב בראשונה כמו שכתבתי שם. ולכן בכאן אחר שגאולת מצרים היתה בשביל אברהם. אף ע"פ שכללם בכלל אבותיך עיקר גאולה זו היה אברהם. ולכן אמר ויבחר בזרעו אחריו על זרע אברהם. וזהו ויוציאך בפניו בפני אברהם. כאומרם ז"ל כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ולא אמר אראך אלא אראנו כנגד אברהם. ובמדרש הנעלם אמר אבותיך. אלו אברהם יצחק ויעקב שהיו ג' רגלים של המרכבה. ויבחר בזרעו אחריו. זה דוד שנתחבר עם האבות והיה רגל רביעי מהמרכבה. כאומרם אבן מאסו הבונים וגו'. וכנגד זה עושים בתפילין שי"ן של ג' רגלים ושי"ן של ארבע רגלים וכמו שכתבתי בהלכות תפילין בצרור הכסף:
פסוק לט
ואמר וידעת היום והשבות אל לבבך. לרמוז שאחר שהשם קרע להם העליונים והתחתונים והראה להם שהוא אחד. ראוי שישובו אל לבם ויאמרו כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ובמדרש הנעלם אמרו שבזה הפסוק סוד האחדות השלימה. בחון ומנוסה בראיה ברורה. ואמרו אל לבבך. אל לבך מיבעי ליה. אבל אמרו כי כשיבא אדם ח"ו לומר שתי רשויות הם אחר שהוא בשמים ובארץ. לזה אמר והשבות אל לבבך. שאתה אדם אחד ויש בך שתי לבבות יצר טוב ויצר רע. ואעפ"כ אינך אלא אדם אחד. כן יש לך לידע כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. ועכ"ז הוא ה' אחד אין עוד מלבדו. ועל כן זה הפסוק חשוב כמלכות. כמו שמע ישראל. לפי שבו סוד האחדות. וא"כ אחר שהוא אחד. ושמרת את חוקיו ואת מצותיו. באי זה צד שיבואו לידך. כמו שעשיתי אני בהבדלת שלש ערים. ואע"פ שאינם קולטות עכשיו אמרתי מצוה שבאה לידי אקיימנה. ולכן סמך לכאן אז יבדיל משה שלש ערים. ואמר את בצר במדבר לראובני. על דעת חז"ל כי לפי שהיה ראובן ראש להצלה דכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם. לפיכך נתן הקב"ה בגבולו עיר מקלט להציל הרוצחים בשוגג. וכבר הארכתי במקומו כי על כל פנים ראובן שגג בהליכתו שהלך. אחר שידע שאחיו היו שונאים אותו. וכמעט הוא סבב תקלת יוסף. ולכן נתנו לו עיר מקלט בגבולו להודיעו ששגג. ואעפ"כ אחר שהיתה דעתו לשם שמים נתנו לו שכר בזה. כאומרם מר ואהלות קציעות כל בגדותיך אל תיקרי בגדותיך אלא בגידותיך:
פסוק מד
ואמר וזאת התורה אשר שם משה. על עשרת הדברות שיזכיר. ואולי לפי דרכנו יאמר וזאת התורה של מצות ערי מקלט שהבדיל משה. אע"פ שלא היו קולטות. סדר משה לפני בני ישראל שיעשו הם כמוהו כשתבא המצוה לידם. כי בענין עשרת הדברות לא התחיל עד ויקרא משה אל כל ישראל ואמר אלה העדות. להורות שלא היה מחדש להם משה דבר מדעתו. אלא העדות והחוקים שדיבר להם בצאתם ממצרים. דבר להם עכשיו בעבר הירדן בגיא מול בית פעור לכפר על מעשה פעור. בארץ סיחון אשר הכה משה ובני ישראל. להורות כי בסבת החוקים והמשפטים וקיום התורה. נצחו מלחמות סיחון ועוג וירשו את ארצו ואת ארץ עוג. וזה לאות כי כן יעשו למלכי כנען בקיום המצות:
פרק ה
פסוק א
ויקרא משה לכל ישראל. לפי שאמר למעלה השמע עם קול אלהים וגו'. שאמר להם אנכי ולא יהיה לך. רצה עכשיו לחזור ולומר להם עשרת הדברות. להורות להם שעבודה זרה חמורה ככל עברות שבתורה. ולכן רצה השם לירד בעצמו על הר סיני לומר להם אנכי ולא יהיה לך. וכן רצה משה להודיע לבנים ענין עשרת הדברות. לפי שהראשונות ניתנו במעמד כל ישראל הם האבות שמתו במדבר. ולפי שלא יטעו לומר כי את אבותם כרת ה' את הברית הזאת ולא עמהם. לזה חזר לפרש פעם אחרת בכאן עשרת הדברים כנגד הבנים. וזהו שאמר שמע ישראל את החוקים ושמרתם לעשותם. ולא תאמרו אין לנו עסק בהם כי לא ניתנו אלא לאבותינו. לזה אמר כי אע"פ שה' אלהינו כרת עמנו ברית בחורב. לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו כולנו חיים. ולא את אבותינו שחטאו והחטיאו ומתו במדבר ובחייהם קרויין מתים. אבל אנחנו כולנו חיים. וקיימים לעד לעולם. ואחר שזה כן פנים בפנים דבר ה' עמכם באותו זמן ושם עמדתם. כאומרו כי את אשר ישנו פה וגו'. ולכן אמר בכאן אלה פה היום כולנו חיים וכמו שבדברות הראשונות אמר ויקרא משה לזקני ישראל. לומר להם דברי כבושים. כן אמר בכאן ויקרא משה אל כל ישראל. לפי שהוא לשון חיבה כמאמרם ז"ל:
פסוק ה
ואמר אנכי עומד בין ה' וביניכם. לרמוז להם שאע"פ שאבותם שבאותו זמן כולם מתו. הן אני נשארתי לבדי וככחי אז כחי עתה. ואני הייתי אמצעי ביניכם לבין אלהיכם להגיד לכם את דבר ה' ואני יודע האמת. וכולם ניתנו מרועה אחד. והם הם עשרת הדברות הראשונות בלי תוספת ומגרעת. ולכן התחיל אנכי ה' אלהיך. ואין להאריך בהם שכבר פירשתים. וזה שאמר את הדברים האלה. בעצמם דבר ה' אל כל קהלכם. קול גדול ולא יסף. בלי תוספת ומגרעת. וכדי שלא תשכחום. ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי. ולפי שאמר למעלה השמע עם קול אלהים שהוא מהנפלאות הגדולות שבכל התורה. בא עכשיו לומר איך הם בפיהם הודו זה. כמו שאמר ויהי כשמעכם את הקול וגו'. היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי. ולפי שלא היה לכם כח לסבול יותר. אמרתם קרב אתה ושמע. כי כבר השגנו המבוקש שהיה רצוננו לראות את מלכנו. וזהו כי מי כל בשר. מורכב מבשר ודם. שישמעו קול אלהים כמונו ויחי. קרב אתה ושמע. ולפי שהיה נראה בזה שהיו בורחים מהשכינה. לזה אמר שאינו כן אלא מתוך חבה. וזהו וישמע ה' את קול דבריכם וגו'. היטיבו כל אשר דברו וגו'. ולפי שנראה דבר זר שנראה שדברו רע בהתרחקם מהשם. לזה אמר מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים ליראה אותי. רמז בזה איך היו יראים מהשם מצד מעלתו. ולזה היו מתרחקים ממנו בחשבם שלא היו ראויים להשיג השגה כזו כאומרם ומי כל בשר. עד שבזה השיגו מעלת היראה העליונה. לפי שיש שני מיני יראה. האחד שיש אנשים יריאים את השם מצד יראת העונש. והשני שיראים את השם מצד מעלתו ורוממותו. וזהו ראשית חכמה יראת ה'. ולא יראת העונש. וכן עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. ולא ירא הבן. וזאת היא היראה השלימה שהיא למעלה מעובד מאהבה. ולמעט האהבה נכנסת בזאת היראה. וזה שאמרו במסכת סוטה בסוף פרק כשם שהמים בודקים תניא ר' אומר נאמר ירא אלהים באיוב ונאמר ירא אלהים באברהם. מה ירא אלהים של אברהם הוא מאהבה. אף ירא אלהים הנאמר באיוב הוא מאהבה. ואברהם גופיה מנא לן דכתיב זרע אברהם אוהבי ע"כ. נראה מכאן שזאת היראה היא מאהבה. ועל זאת היראה אמר בכאן מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים. אחר שהם הכירו ערכם היות בשר בושה סרוחה רמה. והכירו ערך השם ורוממותו ומעלתו. עד שגזרו אומר שאין ראוי לשמוע עוד קול אלהים חיים. על זה אמר השם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך ואתה תדבר אליהם החוקים והמשפטים. ואחר שאתם שאלתם זה בפיכם. ראוי לכם שתשמרו את מצות ה'. וזהו ושמרתם לעשות כאשר צוה אלהים אתכם שפירושו שישמרו מה שיאמר להם משה. אחר שהם אמרו שיהיה אמצעי בינם לבין השם. ובזה והארכתם ימים. להורות על זה אמר וזאת המצוה החוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהיכם ללמד אתכם. ולכן ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך וגו':
וכל זה הקדמה לפרשת הייחוד של שמע ישראל שאמר להם מיד. והענין כי לפי שלמעלה אמר שמע ישראל ושמרת לעשות. כלומר אחר שהכל תלוי בשמיעה. שמע ישראל לדברי התורה והמצוה. ומיד תדע איך ה' אלהינו לו היכולת הגמור. מכח ה' שהוא מהוה העולם. וכן תדע שהוא אלהינו והראה יכולתו ונפלאותיו בנו לא עשה כן לכל גוי. באופן שלזה אנו חייבים להודות לו יותר מכל עם. וכמו שאמרו במדרש הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו. וכי משום שגבר עלינו חסדו יהללוהו כל גוים. אבל פירושו הללו את השם כל גוים. וכל שכן אנחנו כי גבר עלינו חסדו. ואולי יאמר כי ראוי לשבחו כל האומות. אחר שגבר עלינו חסדו וצוה להקריב בחג שבעים פרים כנגד שבעים אומות. וכן תדע ותשכיל שהוא ה' אחד. ואין מי שימחה בידו וביכולתו. אחר שהוא אחד ואין שני. כי מלך בשר ודם הוא ירא ממלך אחר גבור ועצום שיושב אצלו. אבל ה' סבת יכלתו לפי שהוא אחד ואין שני כנגדו. וכן רמז ה' אחד שהוא אחד להנהיג לישראל בטח בדד כאומרו ה' בדד ינחנו: וכן אמר וישכון ישראל בטח בדד בלי יראה. לפי שיש לו ה' אחד שהוא כמו עין יעקב ולא אמר עיני יעקב. ואחר שהוא אחד ואין שני ואהבת את ה' מצד יכולתו. ומצד שהוא אלהיך. וכך הראה יכלתו וגבורתו:
וזהו ע"ד שאמר הנביא ישעיהו ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונת אומן. שפירושו אצלי שראוי להללו מצד שהוא השם והוא מהוה הנמצאות ולו היכולת הגמור. וכן ראוי להללו מצד שהוא אלהינו והראה יכולתו והשגחתו בנו לא עשה כן לכל גוי. וזהו כעין שמע ישראל ה' אלהינו. וכן אמר אתה להורות על ייחודו ויכולתו לעד לעולם בלי שינוי. וזהו ה' אלהי אתה. כי מלת אתה מורה על היותו קיים לעולם כאומרו אתה ה' לעולם תשב. וכן אתה הוא ושנותיך לא יתמו לפי שאתה קיים לעולם. כאומרו ואותך לא אעשה כלה. ואם כן בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון לעד לעולם. אחר שהם בני עבדיך אברהם יצחק ויעקב. וכתיב בהם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. כי לעולם יהיה נקרא אלהי אברהם. וזהו ה' אלהי אתה. להורות שהוא קיים ביחודו ויכולתו בלי שינוי. וזהו ג"כ כנגד ה' אחד. ואחר שאתה ה' אלהי ארוממך אודה שמך. אחר שעשית עמי פלא ונס. וכן אמר כי עשית פלא לפי שהוא אמר אודה שמך. וא"ת איך יודה שמך לשם מי שאינו מכיר אותו. לזה אמר כי עשית פלא. כלומר כי מצד גבורותיו ונפלאותיו אנו מכירים אותו מצד מעשיו. וכן אמר המשורר ברכי נפשי את ה'. ואיך יברך לה' אחר שה' אלהי גדלת מאד. לזה אמר הוד והדר לבשת. כלומר מצד הדרך ונפלאותיך ומעשיך נברך שמך. וכן אמר זמרו לה' חסידיו. וא"ת ואיך יודו למי שאין מכירין. לזה אמר והודו לזכר קדשו שזה רמז על זכרון נפלאותיו. וזהו כי עשית פלא. ומצד נפלאותיך ומעשיך נודה שמך. ואעפ"י שזאת ההכרה היא עצות מרחוק. ומרחוק השם נראה לו מצד מעשיו ולא מצד עצמו. עכ"ז היא אמונה אומן וראוי להאמין בזה מצד מעשיו כאלו היה מצד עצמו. ותמצא בזה הפסוק כנגד ה' אלהי אתה. אמר שלשה לשונות של שבח. והם ארוממך אודה שמך. כנגד ה' שהוא שם גדול ונורא מהוה כל ההויות. אמר ארוממך. כי כן ראוי לפי מעלתו לרוממו בתכלית הרוממות. וכנגד אלהי שראה יכולתו והשגחתו. אמר אודה כי כן ראוי להודות לו מכל האומות כאומרו הפעם אודה את ה'. וכנגד אתה שהוא שם קיים. אמר שמך כי שם ה' והוא. הוא דבר אחד קיים בלי שינוי. וכל זה אני חייב להודות ולרוממו לפי שעשה עמי נסים ונפלאות. וא"כ כל אדם שעשה לו השם נסים והצילו ראוי לו להודות לשם על הטובות שגמלהו. וזה שאמר אודה שמך כי עשית פלא:
ולפי שהנביא שם בכאן שלשה לשונות של שבח. והם ארוממך אודה שמך. כל אדם שהשם הצילהו או העלהו מחוליו. ראוי שישבח באלו הלשונות. ולכן כשנותנים שבח לשם על טובות גמלם ועושים הגומל כמאמרם ז"ל ארבעה צריכין להודות. נוהגים לומר קודם הברכה ארוממך השם כי דליתני. ארוממך אלהי המלך כנגד ארוממך. וכן נוהגים לומר אודה ה' מאד בפי אודך בקהל רב. אודך ה' כי אנפתי בי כנגד אודה. וכן נוהגים לומר כי שם השם אקרא וכיוצא בזה כנגד שמך. שהם אלו השלשה לשונות הנזכרים בזה הפסוק. ארוממך אודה שמך. וכל זה לפי שעשית עמי פלא והצלת נפשי מדחי את עיני מדמעה. וזהו כי עשית פלא ובזה עשית לי טובות גדולות למרק עונותי להעלות נפשי במעלות. וזהו עצות מרחוק אמונה אומן. בענין שבזה האמנתי כי אדבר. אחר שעניתני מאד והצלתני. וזה דרשתי בכל בתי כנסיות של קהל פאס אחר שעמדתי מחוליי. כי בעונותי כשבאתי לכאן מיד נפלתי חולה. ואמרתי כי מן התורה מן הנביאים מן הכתובים חייב אדם להודות לשם ולעשות הגומל שהצילהו והעלהו מטיט היון. מן התורה דכתיב וידר נדר לאמר. מהו לאמר ללמד לכל אדם שיהיה בצרה שידור לשם כמו שעשה יעקב שאמר אם יהיה אלהים עמדי. שפירושו כשיהיה אלהים עמדי ונתן לי לחם לאכול כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. לרמוז שאע"פ שעכשיו לפי מעלת המקום שהוא בית אלהים. לא עשה לו הכבוד הראוי אלא שיצק מעט שמן על ראשה. וזה לפי שלא היו לו פרים בני בשן ועתודים ורבבות נחלי שמן. לזה אמר זה עשיתי להוראת שעה. אבל כשיהיה אלהים עמדי וישמור לי ההבטחות שהבטיחני. אז האבן הזאת יהיה בית אלהים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. וכן אמר כיוצא בזה בפרשת והיה כי תבא אחר שאמר זכור את אשר עשה לך עמלק שבא לעכב ביאתך לארץ ישראל. כאומרו כי יד על כס יה שרצה לשית ידו על כסא השם שהיא ירושלים. לזה אמר כשתבא אל הארץ על כרחו של עמלק. ראוי לך להודות לשם. ולקחת מראשית כל פרי האדמה. כמו שעמלק נקרא ראשית גוים להלחם עם ישראל. כן תקח מראשית פרי האדמה ותודה ותאמר הגדתי היום לה' כי באתי אל הארץ על כרחו של עמלק. ולפי שלפי גודל מעלת השם והנפלאות שעשה עמהם. לא היתה מנחתו ראויה להביא שני רמונים ותאנים וכיוצא בזה. ולזה אמר ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה. כלומר כפי העת והזמן שאני בו שהיא התחלת ביאתי לארץ ואין לי יישוב גמור. כפי העת הזאת אני מביא דבר מועט כזה. אבל אחר שאתיישב בארץ אביא פרים וכבשים כפי השגת ידי. מן הנביאים ה' אלהי אתה ארוממך וכן במה אקדם ה' כי אנפת בי. מן הכתובים מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי. אחר שאמר כי חלצת נפשי ממות אמר מה אשיב לה' הגומל אעשה לו. אחר שכל תגמולוהי הוא על גופי למרק עונותי ולעלות נפשי במעלה עליונה. ולכן נדרי לה' אשלם במושב זקנים ובמקום קדוש בחצרות בית ה' הללו את ה' כל גוים.
וכן הבאתי בחלק של תורה. כי שם השם אקרא. הצור תמים. שחת לו. הלה'. אלא ששכחתי אותו למעלה. ואמרתי שמשה רבינו ע"ה היה רוצה ללמד לישראל לעשות הגומל ולהודות לו כמו שעשה הוא. וזהו כי שם ה' אקרא. כלומר אחר שאני עשיתי רצון השם ובשביל דבר קל שעשיתי מנע ממני ביאת הארץ. ועם כל זה אני מודה לשם על טוב ועל רע וקורא בשם ה'. כל שכן אתם שחטאתם מאד ועכ"ז עשה עמכם נסים. שראוי לכם לתת [שבח] גדול והודאה לו. וזהו הבו גודל לאלהינו. ומה יש לכם לומר הצור תמים פעלו במה שאמרתי לא איש דברים אנכי וגו'. כי כבד וכבד לשון אנכי ושמתי חסרון בדברי השם. עד שהשיב לי מי שם פה לאדם הלא אנכי השם ולי אתה מגנה. לכן בעונש זה ועתה לך בשליחות הזה ולא בשליחות ארץ כנען. ולכן אני מודה ואומר הצור תמים פעלו. ואין צייר כאלהינו וכל פעלו תמימה אע"פ שנראה לנו חסרה. והכל לסבות ידועות אצלו כי כל דרכיו משפט. במה שאמרתי למה הרעות לעם הזה וכן הרע לעם הזה. ובדין ובמשפט השיב לי ה' עתה תראה אשר אעשה לפרעה ולא תראה מה שאעשה למלכי כנען. ולפי שאז אמר וידבר אלהים אל משה ואמרו דבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות לעם הזה. אמר כנגד זה כי כל דרכיו משפט. אל אמונה ואין עול. במה שאמרתי הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם. והשם השיב לו היד השם תקצר לפי דבריך. עתה תראה היקרך דברי הראשונה שאמרתי לך עתה תראה אשר אעשה לפרעה ולא תראה מה שאעשה למלכי כנען. ואני מודה שהוא אל אמונה והוא יכול על כל הדברים ובידו לספק המזונות לכל העולם. ולכן אין עושה לי עול במה שאמר עתה תראה. צדיק וישר הוא במה שגזר עלי על מי מריבה לכן לא תביאו את הקהל הזה. אחר שאני שניתי דברו שאמר לי ודברתם אל הסלע. ואני מודה כי צדיק וישר הוא וביושר גזר עלי לא תביאו את הקהל הזה. אחר שאמרתי שמעו נא המורים סרבנים שוטים. וכמו שאמרו במדרש לית דרכא דערום למהך עם שוטים. לכן לא תביאו את הקהל הזה אחר שהם שוטים. ולכן אני אומר ביושר כי צדיק וישר הוא. ואחר שכל דרכיו משפט ותמים פעלו. מצדו לא יבא רע אלא מצדכם. וזהו שחת לו לא בניו מומם. כי הרע וההשחתה לא בא מצדו אלא מצדם. מצד היות דור עקש ופתלתול. ואי אתם לא תאמרו כן הלה' תגמלו זאת. כלומר הלה' הגדול והנורא אתם עושים הגמול כזה במקום שבח והודאה. שראוי שתתנו לו כזה גם כן שאתה עם נבל ולא חכם. ואינך זוכר הטובות שעשה לך מתחלת העולם. הלא הוא אביך קנך וגו' זכור ימות עולם וגו'. וע"ז השלמתי שכפי הטובות שקבלתי מהשם שהחייני וקיימני. ראוי לי לתת תודה לה' ולעשות הגומל. כפי מה שנתחייבתי מהתורה מהנביאים מהכתובים. אחר שהשם עשה עמי נסים גדולים. והראה כי תחיית המתים בכח יכלתו וגבורתו. וכמו שאמר ה' אלהי אתה ארוממך. וזהו על דרך ה' אלהינו ה' אחד:
ואולי יאמר שמע ישראל מלשון הבנה. כמו כי שומע יוסף. רצה להודיעם ולהבינם שכמו שהשם אחד. כן ראוי להם שיהיו לאחדים בידו ויהיו גוי אחד בארץ בלי פירוד וחילוק. ולא יהיה לבם חלוק על המקום. וזהו שמע ישראל. יש לך להבין ולהשכיל כי ה' אחד בלי חילוק ופירוד. ולכן ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך. ולא בחצי לבבך. כאומרם בברכות בפרק הרואה בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע. בענין שלא תהיה לבך חלוק על המקום. אלא כמו שהוא אחד כן תהיה אחד בלי חילוק. כי הייחוד סוד כל התורה כולה. והטעם שהזכיר בכאן שמע ישראל. כפי המדרש הנעלם הוא ישראל סבא החקוק במרכבה. בסוד ויקרא לו אל אלהי ישראל והוא דבר סתר:
ובמדרש הגלוי אמרו שמע ישראל אבינו שבמערה וכו' כבר כתבנו לעיל. וכוונתם שם כי כשרצה יעקב לברך לבניו ונסתלקה ממנו שכינה אמר להם שמא יש בכם פיסול. פתחו כולם ואמרו שמע ישראל. כשם שאתה מאמין בה' אחד כך בלבנו ה' אחד. פתח יעקב ואמר בשכמל"ו. בענין שכשאנו אומרים שמע ישראל אנו אומרים כנגד ישראל שבמערה. ואומרים לו שמה שהזהירם כאמרו ושמעו אל ישראל אביכם. עדיין המצוה הזאת בידינו ואנו יודעים ומעידין ה' אלהינו ה' אחד. וכבר כתבתי למעלה בפרשת ויצא יעקב שזכה יעקב שיהיה נזכר בפרשת הייחוד לומר שמע ישראל. מה שלא זכו שאר האבות. לפי שהוא הביא סוד הייחוד לעולם. וידע לקשר וליחד כל הדברים בסוד סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. שזהו קשור כל העולמות וייחוד הספירות כולם. כאומרו בספר יצירה נעוץ סופן בתחלתן. ולכן אמר המתרגם סולימא נעיץ בארעא. לרמוז שיעקב נעץ סופן בתחלתן וקשרם כולם בארץ החיים. וזהו מוצב ארצה ועלה במחשבתו למעלה. וזהו וראשו מגיע השמימה. עד שלזאת הסבה רצה ה' שיהיו מייחדים שמו בישראל. וזהו שמע ישראל. וכן מצאתי אחר כך במדרש אמר הקב"ה ליעקב. חייך כל מקום שבניך מיחדים שמי יהיה על שמך. ולכן עי"ן של שמע ודל"ת של אחד גדולות. לרמוז שיעקב ע"ה עד בדבר הייחוד. לפי שהוא ראה וידע ושמע מה שלא ידע אדם אחר. ולכן אמרו שצריך להאריך בדלי"ת של אחד כמו שהיא גדולה. לפי ששם סוד הייחוד בסוד מלכו"ת. כאומרו למען יאריך ימים על ממלכתו. והאריכות הוא לייחד השם ממעלה למטה וממטה למעלה בסוד הספירות. וכל זה בשם של יהו"ה שהוא המיחד כל הדברים. וכל הספירות כלולות בו מקוצו של יו"ד שהוא כתר עד (האל"ף) [הה"א] אחרונה של שם שהיא מטרוניתא והיא לישראל וכו'. דלי"ת של אחד. כמאמר שמואל יפה עניותא שכינה. והיא וכבר פירשתי סדר הייחוד בסוד הספירות בספר צרור הכסף בענין התפלה:
סוף דבר כי סוד הייחוד הוא בשם של יהו"ה כאומרו שמע ישראל ה' וכו'. ולכן תמצא בזה הפסוק כ"ה אותיות כנגד שם של יהו"ה שעולה כ"ו. והפסוק אחד עולה כ"ו. ולכן אנו צריכין ליחד את השם שני פעמים ביום. שעולה חמשים כנגד חמשים פרשיות של תורה. וכנגד חמשים שערי בינה שנמסרו למשה. כמו שכתוב בזוהר במלת של בראשית. כי לזה אמר במשה ויפן כה וכה. שבכאן רמז שני הייחודים של שמע ישראל שיש בו כ"ה אותיות. וכשאומרים אותו בבקר ובערב הם חמשים. וזהו ויפן כ"ה וכ"ה וירא כי אין איש. יודע ליחד אלו הייחודים זולתי משה. וזהו ויקחו לי תרומה שהוא תרי ממאה. בסוד עשר ספירות עשר הם מאה. מאת כל איש אשר ידבנו לבו. כי זה רמז על הייחוד שתלוי בלב האיש המיוחד. אבל שם אמר וירא כי אין איש. אבל בני יעקב שידעו סוד הייחוד מאביהם אמרו שמע ישראל. כל הפסוק שיש בו כ"ה אותיות. לפי שלהם נמסר זה הסוד באומרו כ"ה יהיה זרעך. כי לאברהם אמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים לקשר כל הדברים. וזהו אם תוכל לספור ולייחד אותם בסוד כי כל בשמים ובארץ. ולזה אמר באברהם אם תוכל. לפי שלא נתגלה לו סוד הייחוד שנתגלה ליעקב. אבל הבטיחו כי זרעו הוא יעקב ובניו. ידעו זה הסוד של שמע ישראל שהם כ"ה אותיות. וזה כ"ה יהיה זרעך. כי במדת כ"ה סוד הייחוד. לפי שהתורה כולה היא סוד היחוד. ולכן אמר כ"ה אמר ה' בתורה. וכ"ה אמר ה' בדברי הנביאים. והם כולם כ"ד ספרים. ואחד של שם המיוחד לכולם הם כ"ה. לפי שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה. ולכן כמו שהשם נקרא ה' אחד. כן התורה נקראת תורה אחת וישראל נקראים גוי אחד. לפי שיש בהם סוד הייחוד. ולכן הכהנים שהם מורי התורה נאמר בהם ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך בהקרבת הקרבנות. לפי שהם יודעים לייחד השם ולהקריב כל הכחות והספירות אלו באלו בענין שיהיו לרצון. ולכן הקורא בתורה הוא מייחד את השם. והמקריב הקרבן הוא מייחד את השם. והעושה המצוה הוא מייחד את השם. וזהו ישימו קטורה באפך שהוא כמו קישור וייחוד כמו שרי קטרין. ולכן אמר ברך השם חילו כי כשאנו מיחדים את ה' אנו מבורכים ואויבינו נופלים לפנינו. כאומרו מחץ מתנים קמיו. אבל כשאין מיחדים את השם ואין עוסקים בתורה מה כתיב ותשלך אמת ארצה. שהיא התורה שנקראת תורת אמת מיד עשתה והצליחה. המלכות הרשעה גוזרת ומצלחת. ולכן חשמונאי ובניו אע"פ שכמעט אבדה שארית ישראל. בכח התורה והייחוד חזרו עטרה ליושנה:
ואני הצעיר אברהם סבע רוצה לגלות לך בכאן מה שנתגלה לי בלי ספר ובלי מלמד. ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי פירוש תבניתו למה נקרא מועד החשמונים חנוכה. כי כל המועדים יש להם קישור וטעם השם עם המועד. כמו פסח סוכות. פורים על שם הפור. אבל חנוכה על שם מי. לא אמרו בו טעם אלא אחד. דתניא בחמשה ועשרים בכסליו יומי חנוכה וכו'. וכן אמרו חנוכה חנו בכ"ה ר"ל בעשרים וחמשה בכסליו. ועדיין יש לשאול מהו שם חנוכה. עד שנראה לי כי היונים עמדו על ישראל להעבירם על דת. כאומרם בעל הנסים לשכחם מתורתך וכו'. עד שבעונות ישראל כמעט כלים בארץ. עד שהשם העיר רוח החשמונים הם הכהנים המשוחים בשמן המשחה. העוסקים בתורת ה' הנקראת שמן זית זך ואמר לריח שמניך טובים. וזהו טוב שם כשבא משמן טוב שהיא התורה. עד שבסבת התורה והמצוה נמסרו היונים בידם. כאומרם וזדים ביד עוסקי תורתך. וכאן נתקיים בהם ברך ה' חילו. לפי שהם עוסקים בתורה שמתשת כחו של אדם. וזהו מסרת גבורים ביד חלשים. וכל זה בסבת התורה שהכהנים עוסקים בה שנקראת שמן זית זך. שזה רמז על התורה שיש בה כ"ז אותיות של אלפא ביתא עם הכפולות שהם מנצפ"ך. וזהו שמן זית זך כתית למאור. שפירושו אע"פ שכל בני תורה מדוכאים וכתותים. הוא למאור. להאיר נפשם באור התורה. כאומרו נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. ואמר נר אלהים נשמת אדם. ולכן נעשה נס בשמן זה היא פך של שמן שהיתה חתומה בחותמו של כ"ג. וחותמו של כ"ג היא התורה כאומרו תורת אמת היתה בפיהו. ובשביל זה החותם נעשה נס בשמן התורה יותר מבשאר דברים. לפי שהיו הכהנים עוסקים בשמן התורה. וכמו שפירשתי בפרשת נח והנה עלה זית טרף בפיה. שכתבו בזוהר לולי שהעיר השם רוח הכהנים המשוחים בשמן זית כמעט אבדה שארית ישראל. וזהו והנה עלה זית טרף בפיה כמו שפירשתי שם. ושם פירשתי מזמור שיר חנוכת הבית שיר נאה מיוסד על זאת החנוכה. כמו שאמרו במדרש על פסוק בהעלותך את הנרות שבישר לאהרן בזאת החנוכה כמו שפירש הרמב"ן ז"ל. ולכן נעשה זה הנס בשמן לפי שנעשה בשביל התורה שנקראת שמן זית זך. והוא מהנסים הגדולים שבתורה לפי שהשמן בא מכח החכמה כדכתיב כשמן הטוב על הראש. שהיא החכמ"ה שיורד על הזקן זקן אהרן שהיא גדול"ה. ששם מיכאל השר הגדול עומד חרמון שיורד ע"פ מדותיו מספירה לספירה. וזהו כטל שיורד על הררי ציון. הם נצח והוד. כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. שהם יסוד ומלכות. ולפי שזה הנס הוא גדול. תמצא באליהו שכתב כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר ה' וגו'. בכד הקמח שמקומו הוא לחם הארץ היא שכינה. אמר בו לא כלתה אבל חסר. אבל בצפחת השמן שהיא למעלה בחכמ"ה. אמר לא חסר כלל. כי החסידים והנביאים שהיו נעשים אלו הנסים על ידם. היו עולים במחשבתם עד אותו מקום שהיו רוצים לעשות הנס. וכפי מעלת המקום וכפי מעלת אליהו מעלת הנס. ולכן אמר בו לא חסר כפי מעלת המקום וכפי מעלת אליהו. אבל החשמונים מכח תורתם נעשה הנס. שבפך השמן שמצאו לא היה בו אלא כדי להדליק יום אחד. ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמנה ימים. ואז חסר השמן ואע"פ שלפי מעלת המקום שממנו יצא נס השמן. היה ראוי שידליקו ממנו מאה שנים ולא יחסר כל בה כמו שנעשה באליהו. אבל לפי שהחשמונים לא ידעו לדבק מחשבתם למעלה כמו אליהו לעשות נס שלם. אבל נעשה להם הנס כפי השגתם וכפי התדבקותם למעלה. כמו עין המים שמביאים אותם ממקום רחוק. שיכולים לעלות אותה כפי מעלת המקנם שהביאוה משם. ואחר שזה הנס נעשה בשמן זית. בכח התורה שנקראת שמן זית ז"ך. בכח כ"ז אותיות של תורה והתעסקו בהן. אחר שמכח התורה שיש לה כ"ז אותיות נעשה זה הנס. ולכן הוסיפו בכאן בי"ת ואמרו חנו בכ"ה. שעולה כ"ז כנגד אותיות התורה. לרמוז לנו שראוי בגליות הבאות שאנו בהם בצרה וצוקה ואפלה. מוכרח שנעסוק בתורה ונאיר אורה ומיד נהיה נצלים מכל הצרות. כאומרו בחותם הנבואה זכרו תורת משה עבדי. זהו הטעם הראשון שנראה לי בטעם שם חנוכ"ה שאמרו חנו בכ"ה שהוסיפו בכאן אות בי"ת. להשלים המנין והבנין של אותיות התורה שהם כ"ז כמנין בכ"ה. וזהו שמן זית ז"ך כתית למאור. ואחר שמכח אותיות התורה נעשה זה הנס. ראוי לקרוא זה המועד חנוכה לרמוז חנו בכ"ה: