צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה יב
הפקיר קמה כו' ה"ז תרומה כו'. והנה אם תרם ממנו על דבר שחייב בתרומה אי גם זה מקרי מן הפטור על החיוב כיון דאינו מחויב אף דחל עליו שם תרומה וע' ירוש' פ"ב דמגילה ה"ג דבן כרך מוציא את בן עיר בי"ד אף שכעת עדיין אינו בן חיוב כיון דבדיעבד יצא וע' בהך דכריתות דף כ"ז ע"ב דמי שהביא מעות לקנו ואח"כ העני דהו"א דצריך להביא עשירית האיפה ממעות אחרות והנך מעות יפלו לנדבה ואף דהא קי"ל דעני שהביא קרבן עשיר יצא ואמאי ליתי קן שכבר הפריש וע"כ צ"ל שא"א שהמעות שהפריש בזמן שהיה חייב יביא כעת כשהוא פטור מזה וה"נ כן להיפך וע' בדברי רבינו בהל' ק"פ פ"ה ה"ז דאף דקטן שהגדיל חייב לעשות פסח שני מ"מ אם עשה בראשון פטור ואף דעליו ליכא חובה ושם איירו כגון שהקטן היה אחד מבני חבורה כע' הך דסוכה דף מ"ה ע"ב ובדברי רבינו בהל' ק"פ פ"ב ה"ג ד' אבל היכא דהוי בגדר שה לבית אב אף אם נימא דהוא דאור' מ"מ א"ל שם בן חבורה וע' ירוש' פ"ה דפסחים ה"ד במד"א שם הדא אמרה שהקטן יש לו מנין לפסול ר"ל אם שחטו לשמו היכא דהוי שלא מן המנויין וכן נ"מ היכא דע"י הקטן יתמעט מכזית לכאו"א דאם הוא בגדר מנוי אז ממעט ואם הוא בגדר שה לבית אבות אינו ממעט:
וזה ר"ל הך דפסחים דף פ"ט וגיטין דף כ"ה גבי הריני שוחט ע"מ כו' ר"ל שהוא שוחט עליו שיהא ממונה עמו ולא בגדר שה לבית אבות וא"כ שום אין נ"מ דבל"ז היה אוכל עמו ולכך שפיר אמרינן ברירה זה ר"ל הגמ' בגיטין שם ובנדרים דף ל"ו ור"ל דהך שה לבית אבות אי מה"ת צריך שיחשוב עליהם או ממילא כן ולא מהני אף אם יחשוב שלא לשחוט עליהם ולכך מבואר בפסחים דף פ"ח דלא מהני מחאתם. והנה בגמ' שם מבואר דאף אם הם שחטו תחלה ואח"כ שחט הוא יוצאין בשל אביהם ורבינו בהל' ק"פ פ"ב נקט לה איפכא ור"ל כך אם הם שחטו תחילה אז אף דאוכלים משל אביהם ומשל רבם מ"מ לא הוי בגדר מנוי רק בגדר שה לבית אבות ונ"מ דאם אח"כ נשתחרר העבד והגדיל הקטן צריך לעשות פסח ב' אם משלו אינו יוצא כיון דרבו ואביו הקפיד עליו ובשל רבו ואביו הוה רק בגדר שה לבית אבות ולא בגדר מנוי וכמו דמבואר בנזיר דף כ"ח ע"ב אי מהני מחאה שלהם:
אך ע"ש בתוס' דלא מהני מחאה רק מתחילה וע"ש בירוש' בנזיר ולכך אם שחט עליו אביו ואח"כ שחט הוא כגי' רבינו אז אף אם אח"כ הגדיל או נשתחרר א"צ לעשות פסח שני והוי בכלל מנוי ולא בכלל שה לבית אבות אך נ"מ אם לא שמע כלל או שמע ושתק ואח"כ מיחה דאל"כ איך מבואר בדברי רבינו בהל' ק"פ ה"י דאם שחטו הם אחר ששחט הוא מהני מחאתם וע' ב"ב דף קל"ח ע"א וחולין דף ל"ט ע"ב גבי הוכיח סופו על תחלתו ושם קאי גם על אמה העבריה אף דע"כ היא קטנה ומהני המעשה שלה ע' חולין דף י"ג ולק' בהל' ק"פ אבאר זה. עכ"פ חזינן דאף היכא דלא היה חייב בק"פ אם הביא ק"פ נפטר וזה כוונת הירוש' פ"ח דפסחים ה"א דלכך בפסח אדם שוחט שלא מדעתו משום דמהני מה ששוחט על בניו הקטנים לענין שאם יגדיל ר"ל בין פסח ראשון לפסח שני יפטור חזינן דמועלת אף לדבר מה"ת אך זה יהיה נ"מ אם הגדיל בלילה קודם אכילת הפסח אם יכול לאכול מפסח ששחט עליו אביו בגדר שה לבית אבות:
ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דפסחים דף צ"ג מה נקרא דרך רחוקה אם כל זמן אכילה או כל זמן הקרבה ור"ל אי כיון שעשה הפסח כבר נגמרה פעולתו דקי"ל אכילת פסחים לא מעכבא ורק יש עליו מצוה לאכול מפסחו או דהוא נמשך כ"ז אכילה וע' ביבמות דף ע"א גבי זכרים ועבדים דמילתם מעכבת גם באכילת הפסח והא דלא מוקי שם כשי' הירוש' שם דבליל ח' שפיר יש עליו שם ערלות צ"ל משום דאז א"א לשחוט עליו הפסח דהא ידעינן בודאי שבלילה יהיה ערל ויהיה מעכב לאכילת הפסח ואז א"א למולו הרי חזינן דערלות של זמן אכילת הפסח מעכבת גם לשחיטה אף אם לא היה לן קרא דגם לענין אכילה מעכב וא"כ חזינן דהוה דבר נמשך וא"כ ודאי דאם הביא אז ב' שערות דאסור לאכול מפסחו וא"כ יש בזה חשש כשוחט שלא למנויו דאגלאי מילתא למפרע דלא היה בר מנוי וא"כ לפ"ז קטן ביומא דמשלם זמניה צריך לעשות כמו הך דמבואר בנזיר דף כ"ט ע"ב גבי הך דר' חנינא ובדרושים הארכתי בזה. וא"כ נמצא לפ"ז דגם פטור כיון דהפעולה שלו קיימת נפטר אף בזמן שנתחייב וה"נ גבי תרומה כן וע' במה דס"ל לרבינו בהל' מילה פ"ג ה"ח דמשוך יש עליו שם מפר ברית אף לדידן דס"ל דמשוך לא הוי ערל ודלא כמש"כ התוס' יבמות דף ע"ב ע"א ד"ה מדבריהם והטעם משום דס"ל דמצות מילה הוא מקיים כ"ז שהוא מהול ע' תוס' שבת דף קל"א וכ"כ בזה בח"א ומשוך מבטל זאת המצוה ממנו אף דאין עליו שם ערל ולכך אוכל בתרומה וגרע טפי דלא מהני כלל מה שימול אח"כ כע' הך דב"מ דף כ"ו ע"ב דכיון דאינו ערל מה מועלת בו המילה וע' בכורות דף ג' ע"ב גבי הך דרב מרי בר רחל דלא מהני מה שנהג בהם קדושה כיון דבעצם אינם קדושים ונ"מ לפ"ז לפמש"כ התוס' ע"ז דף כ"ז ע"א ד"ה א"ב לחלק שם בין מומר לענין כתיבת תפלין למומר לענין מילה ור"ל משום דכ"כ בזה בח"א דעליו רק מוטל שיהיה מהול וזה נעשה ממילא ע"י שמל עצמו וא"כ זה לא מקרי שאינו בן שמירת ברית דמה שאינו עושה לא זה הוא הפעולה שהוא מוזהר רק גרם ולכך יכול למול אך לשי' רבינו גבי משוך דמבטל ממנו הפעולה שאינו מהול אף דלא הוה ערל י"ל דהוה בגדר מומר וע' ירוש' ביבמות שם ומש"כ התוס' ביבמות דף ע"ב ע"א על הך דשבועות דף י"ג דמיירי דלא מל כלל שם ר"ל דהיינו שנולד מהול ואח"כ משך עצמו דאז מצות מילה לא היתה בו ורק שלא היה ערל ועכשיו נתבטל זה:
וכן יהיה נ"מ למ"ד בב"ב דף קכ"ז ע"א דטומטום שנקרע אינו נמול לשמונה ע"ש ברשב"ם דכ' לענין לדחות שבת ומשמע דבל"ז צריך להמתין עד שמונה רק דלא הוי גדר זמן אלא שלא יהיה ערל ולכך לא דחי שבת אך באמת י"ל כמו הך דשבת דף קל"ה דיכול למולו תיכף שנקרע וע' ביבמות דף ע"א ע"ב במה דמוקי כגון טומטום שנקרע וי"ל דמיירי כגון תוך ח' וכהך דב"ב הנ"ל וא"ש מה שהביאו ראיה התוס' דף ע' ע"א ד"ה הערל דאינו מוטל החיוב לקרוע וע' תוס' פסחים דף כ"ח ע"ב די"ל דכיון דתוך ח' הוא אף דאם נקרע יש עליו שם ערל א"צ לקרוע משום זה משא"כ לאחר ח' ולדידן דס"ל דגם טומטום שנקרע נימול לח' ואז הוי בגדר חיוב שימול שפיר מוטל החיוב עלינו לקורעו ונ"מ דמילה כה"ג י"ל דלכ"ע כשרה בבן נח כיון דאין עליו מצות הפעולה רק מה שנפעל וע' במנחות דף מ"ב בהך מחלוקת דציצית דפליגי כה"ג ובתוס' שבת דף כ"ה ע"ב וכ"כ בזה במק"א:
ונ"מ ג"כ להטפת דם ברית דנולד מהול דזה לכ"ע לא מהני ע"י בן נח דשם המצוה רק הפעולה ולא הנפעל דאינו פועל כלום וכן גבי בני קטורה לשי' רבינו דאף דצריכין למול מה"ת מ"מ הוי ערלים ובהם המצוה רק הפועל ולא הפעולה והם יכולין להטיף דם ברית לנולד מהול דעליו לא הוה רק הפעולה ולא הנפעל ובזה א"ש מש"כ התוס' ביבמות דף ע"א גבי הך דנדרים ולשון בנ"א דנ"מ אם הם ערלים או אינם מולים וכ"כ בזה בפי"א מהל' נדרים בח"ב ולק' אבאר זה. וכ"כ בזה במק"א מה דמבואר בירוש' דנזיר פ"ט גבי עבד בנזירות דאם נהג נזירותו והשלים בשעה שהיה עבד אף דהרב היה יכול למחות מ"מ עלתה לו הנזירות וע' מש"כ בזה בח"ב וע' בנזיר דף י"ג ע"א בהך בעיא דשם גבי הפילה אשתו והפריש קרבן וחזרה וילדה אם הוה הפרשה ואף דהא בעי שיקדים נדרו לקרבנו וכאן פטור עפ"י דין מ"מ כיון שיש בו ספק מקרי שעדיין יש בו צד חיוב ומהני הפרשה או לא:
וכן יהיה נ"מ למה דמבואר במכות דף כ"ב ע"ב דאם אמדוהו שיכול לקבל מ' ואח"כ אמדוהו שאינו יכול לקבל משמע שם דפטור לגמרי כיון דכל האומד א"א לקיים וחצי אומד לא שייך לאמר לעשות ע' ערכין דף ז' ע"ב ושם דף י"ח ע"א גבי הך מחלוקת דר"מ ורבנן אם יכול ליתן פחות ממה שקצבה התורה:
אך יהיה נ"מ כך דהיכא דאמדוהו לכ' דאז עפ"י דין אין מלקין אותו אלא י"ח דבעינן שיהא ראוי להשתלש ואח"כ אמדוהו שא"י לקבל רק י"ח אי זה הוה כמו אומד אחר ונפטר לגמרי או כיון דלא מהני האומד לשום נ"מ בינו לבין אומד הראשון אין שם אומד שני עליו כלל ובאמת מלשון המשנה במכות שם משמע דאינו חל גדר אומד כלל על שאינו ראוי להשתלש אך מלשון הברייתא סנהדרין דף י' משמע דשפיר הוה אומד רק דצריך ליתן לו פחות וא"כ י"ל דמקרי נשתנה האומד גם בזה ויפטר לגמרי וע' תוס' סנהדרין דף פ"א מש"כ שם גבי כיפה דא"א לתת התראה למלקות ולכיפה כיון דזה א"א עפ"י דין לעשות שניהם וגם נ' דזה תליא בהני לישני דב"ק דף פ"ו גבי עבדים אי שייך לשום בהם בושת אף דשומא הוה גדר דין וכיון דבהם לא שייך זה הדין של בושת כלל מה מהני השומא ומ"מ ס"ל לחד לישנא דשייך ביה גדר שומא וה"נ כן וע' ב"ק שם דף פ"ד דשמין אף דאין דנין אותו בבבל אך שם יש נ"מ לענין תפיסה:
והנה בכריתות דף י"א ע"א ע"ש ברש"י מבואר דהך קרא דבקרת הוא לע"ז שלא יאמדו אותו רק למכות הראויות להשתלש ואם אמדו אותו ביותר לא קיימו שליחותם וע' ב"ק דף קט"ז ע"ב גבי עביד שליח שליחותיה וכיוצא בזה פי' רבינו הך דכתובות דף צ"ח ובכורות דף ס"א דדבר שעושין אותו רק באומד היכא דטעה לא בטיל משום דאומר מה אני יכול לעשות כך הוא האומד שלי וכן נ"מ במה דס"ל לרבינו בהל' רוצח פ"ה ה"ו דהך שליח ב"ד ר"ל אם הכה בע"ד הנמנה לילך לב"ד וע"ז קאי הך ברשות קעביד:
וכן ר"ל בהך דסנהדרין דף פ"ה גבי בן מהו שיעשה שליח לאביו ר"ל ג"כ כה"ג לא על עצם המיתה ועצם המלקות וכן מה דמבואר דף ל"ב בכתובות גבי חובל שהותרה מכללא ר"ל כה"ג ולא על עצם המלקות דדבר שעצם מצוותו בכך לא נקרא הותרה מכללו וכ"כ בזה במק"א. וע' ב"ק דף כ"ח ע"א גבי שליח ב"ד ושלחה ידה ושם לא קאי אבושת וכשי' רש"י רק קאי על הכאה ואף במקום דהוא מסוכן כמבואר בספרי הובא בדברי רבינו פ"א מהל' רוצח ע"ש. והנה רבינו שם דייק שהרי הרגו בשעת עשיית המצוה ומה ר"ל אם ההכאה שמכה אותו הוא בשביל שאינו הולך לב"ד או הוה כמו כפייה שעי"ז ילך לב"ד וא"כ לא נתקיים הדבר שהרי הרגו אך מ"מ גבי השליח אין נ"מ דהוא עביד שליחותיה דכך ב"ד מצווין אותו לעשות וע' ב"ק דף ל'. מה דס"ל דיש נ"מ בין עשה ברשות ב"ד די"ל דחייב ובין עשה ברשות מצוה די"ל דפטור ובשבועות דף מ"ט ע"ב בהך מחלוקת אי שבועה שהדיינים משביעין אותו יש בה קרבן כיון דמצוים אותו לישבע ובירוש' שם אמר דמאן דפליג ס"ל דאף דמצווה להפיס זה רק על אמת ולא על שקר ונתבטל הצווי וחייב קרבן וה"נ כן:
וכה"ג כ"כ במק"א דלמה דחק הגמ' במכות דף ח' ע"ב גבי אב המכה את בנו דהוא עושה ברשות ולא מוקי לה כגון מכה בנו הגדול כמבואר מו"ק דף י"ז ובקדושין דף ל' ברש"י שם וא"כ הוה שלא ברשות וצ"ל דכיון דהרגו שוב ליכא חשש דלא נתקיים ופטור מגלות. וזה תליא במה דמבואר בירוש' ר"ה פ"א ה"ג וספ"ח דיומא גבי יוה"כ מכפר אם לבסוף נתגלה דלא היה להם שעיר במה דמקשה שם ואין הקב"ה רואה את הנולד ובר"ה פ"ג גבי השמטת כספים מעכבת את היובל אף שזה לבסוף ובהך דיבמות דף ל"ה ע"ב אגלאי מילתא למפרע היכא דלא נעשית פעולה ואכמ"ל בזה. וע' בהך דערכין דף כ' ע"א מה דמבעי שם גבי אמדוהו מאליו אי יש עליו שם אומד ע"ש:
וכה"ג י"ל במש"כ התוס' כתובות דף ק"ח ע"א גבי הך דשוקל את שקלו דאף דפטור ע"פ הדין מליתן שקל מ"מ אם שקל אחר בשבילו הוה שקל וה"נ כן וברש"י ב"ק דף קט"ו ע"ב גבי כדי יין ושמן המשתברות דא"י לעשות אותן תרומה על מקום אחר משום דהוה הפקר ובהך מחלוקת דפסחים דף צ"ב ע"ב גבי דרך רחוקה אם שחט אי הורצה אף דפטור וירוש' חלה פ"ד ה"ה גבי שני קבין שהפריש חלתן ונתערבו דלר"ע דחל שם חלה מן קב נפטרו אף דאז לא הוה רק רשות ובמש"כ רבינו בפהמ"ש כאן פ"א ה"ה דלכך א"י לתרום מהם אף דיעבד משום גזה"כ ואמאי לא קאמר משום דהוה מן הפטור על החיוב וע"כ ר"ל כה"ג:
והנה שם אמר ג"כ היכא דלא נגמר וע"כ ר"ל כגון שהכניס הפירות שאינן גמורין במוץ דאז שוב לא יתחייב דאל"כ הא מבואר שם ספ"א דבדיעבד משאינו גמור על הגמור תרומתו תרומה וע' תו"י יומא דף י' דהק' כע"ז ורש"י נדה דף מ"ז ע"ב גבי חצירות דלכך אמרינן הלכה כדברי כולם להחמיר לענין שלא להפריש ומוכח שם דאף דיעבד לא מהני קודם שנכנס לחצר והוא תמוה לכא' וצ"ל כך דהנה כ"כ לעיל בפ"א דיש גבי תרומה ב' דברים תיקון האיסור וקדושה:
והנה אם תרם בשבלין אז לא שייך שם קדושה רק איסור וזהו כוונת רש"י בנדרים דף י"ח ע"ב ד"ה ואם של גורן דכ' שם דתרומה ומעשר בשבלין אסור ור"ל כך דהנה הרא"ש ות"י שם כ' בדף י"א דלכך תרומה לא הוה דבר הנדור משום דבא להתיר וא"כ לפ"ז בשבלין דעדיין לא נאסר למה לא מהני התפסה וע"כ דהתפסה לא מהני רק בדבר שיש בו קדושה וזה לא שייך רק אחר גמר דאז חל עליו שם קודש כמבואר בירוש' פ"ה דמעש"ש גבי בערתי הקודש דזה טבל ע"ש. וא"כ אף אם נימא דאם הפקיר קמה וחזר וזכה בה דאם הפריש תרומה מהני זה רק כגון שאחר שזכה בה קצר אותה וגמרה דאז שפיר חל אבל היכא דעדיין לא נגמרה אז אף אם עבר והפריש ממנה לא חל כלל משום דכאן א"א לחול גדר איסור על התרומה דמה איסור יש כאן. וכן יהיה נ"מ אי שייך לאמר גבי תרומה יש יד ע' נדרים דף ו' ע"ב ובר"ה דף ד' דגבי בל תאחר לא חשיב רק מעשרות ע"ש בתוס' והטעם דע' בדברי רבינו ספ"ב מהל' חגיגה דגבי לוי יש לאו במשהה מעשרותיו מהך דהשמר לך פן כו' אבל בתרומה לכהנים לא שייך זה משום דכהנים יש להם בשר קדשים וא"כ לפ"ז י"ל דאין יד לתרומה וע"ש בת"י דף ב' ע"ב גבי שבועה אי יש שם יד ושם דף ח' ע"א ודף ט' ע"א ובנזיר דף ג' ע"ב ובשבועות דף ל"ו ע"א גבי הן הן כו' וע' בריטב"א נדרים שם:
אך באמת גבי תרומה אי הוי גדר קדושה ונדר שייך שפיר גדר יד ואם רק לתקן האיסור לא וע' תוספ' דדמאי פ"ז גבי אם הפריש אחד תו"מ ואמר אחר הריני כמה שאמר זה דחל וע' נדרים דף ט' ונזיר דף ב' ע"ב ודף ט' ע"א אם זה הוה כמו יד והנה באמת נ' דהך מחלוקת דמעש"ש פ"ג המובא בקדושין דף ו' ע"א גבי הך דהיה מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה והנה לכא' הך בעיא דנדרים דף ו' גבי יש לקדושין יד תליא בזאת המחלוקת:
אך באמת נ' כך דכאן נקט לשון קדושיה ר"ל קדושי שטר ולא כסף כמו גט דעצם הדבר כבר נעשה רק לעשות הפעולה בה שתהיה מגורשת או מקודשת בזה הוה מחלוקת וקי"ל דאם היה מדבר עמה די בזה וכן משמע מלשון התוספ' קדושין בפ"ב דמתחלה נקט שם סלע וכאן נקט קדושיה וע' בירוש' גיטין פ"ז ה"ד גבי גרושתו אי נתן לה כסף ולא נתיחדה עמו כדי ביאה הוה מחלוקת דתנאי אך גמ' דילן לא ס"ל כן ומשום דגרושה הוה בגדר עסוקין באותו ענין ולכך בביאה אף סתם הוי קדושין וכן אם היא בביתו ס"ל לרבינו בפ"א מהל' גרושין דאם לאחר גרושין היא בביתו הוה כמו שהחזירה וכ"כ בזה לעיל ובח"א בהל' גרושין ובח"ג פ"ד מהל' מת"ע ע"ש:
ובאמת נ"ל דהא דהוה ס"ד בכתובות דף ע"ד דתנאי לא מהני בביאה משום המעשה ובאמת בתוספ' פ"ג דקדושין אמר שם כן הטעם וכן בירוש' בפ"ב שם ואח"כ בתוספ' שם מביא הך דין דדבר שא"א לקיימו ע"י שליח לא מהני ביה תנאי ור"ל כך דדבר שאפשר לקיימו ע"י שליח נמצא דהפעולה והפועלים ב' דברים אבל דבר שא"א לקיימו ע"י שליח הוה דבר אחד וא"כ כך דגבי חליצה כיון דהחולץ צריך שיחלץ ובלא החולץ אין עליו שם חליצה ועיקר פעולת היבם היא החלוצה או היבום והוא עצם אחד וכדקי"ל דכל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום דכל שהוא עצם א"א לחלק וע' בירוש' פ"ג דערלה ה"א גבי צבעו בקליפי אגוז של ערלה דאמר שם דל"ד להך דתרומות פ"ד דתאנים שחורות ולבנות מצטרפות ע"ש דהוה מחלוקת דתנאי משום דשם התואר אינו עצם הדבר רק סיבה וכל דבר שהוא סבה אם נתחלק אפשר שיתבטל ממנו והדבר תלוי בכמות ולא באיכות וכמש"כ רבינו בספר המורה ח"א פע"ב הקדמה ה' משא"כ בצבע דאז זה הוה עצם ואינו מתחלק והוה איכות ואיכות הוה עצם והוה כע' דאמרינן בב"ק דף ק"י ע"ב התם הלכתא גמירא לה דתמות והוא תמוה דמ"מ נימא אדעתא דהכי וע"כ צריך לומר משום דזה הוה ממילא והדין הוא כך וגרע יותר מתנאי ומעשה בדבר אחד וע' בקדושין דף כ"ג ע"ב גבי ע"מ שאין לרבך רשות ע"ש ברא"ש ותמורה דף כ"ה ע"א דברי התלמיד כו' וזבחים דף ע"ה ע"ב גבי יפדה לי בכור כו' וב"ב דף קל"ג והא אפסקה וזהו ג"כ הגדר מש"כ רבינו בהל' אישות פי"ב ה"ט דכל היכא דכתיב משפט לא מהני ביה תנאי ר"ל דזה לא בגדר נושא הדין רק בגדר עצם הדין דהיינו לא נשפט רק משפט ועצם הדין א"א לשנות בשום אופן:
וכן ר"ל בהך דקדושין דף ז' במה דמק' שם ונפשטה קדושין בכוליה ותי' משום דעת אחרת ור"ל כך דכבר הארכתי בזה לעיל אם קדושין הוא משום קנין או זה רק דין דצריך שיהא כך וממילא הוה קדושין וזהו באמת כוונת הגמ' שם דף ג' למעוטי חליפין כו' ע"ש ברש"י ותוס' מה שדחקו בזה דהא באמת הוה כמו כסף אך באמת אין הפירוש כן רק דר"ל כך דהא כמו גבי חליפין אף אם נימא דמשיכה לא קני מ"מ כיון שמשך זה קנה השני את הדבר ה"נ נימא גבי קדושין דאף אם קדשה בדבר ולא נתן לה נימא להיפך דכיון דנתקדשה מיד קנתה הדבר שלו דכיון דאין הקדושין משום קנין רק דזה דין שאם לא תקנה דבר ע"י הקדושין אינה מקודשת וא"כ תתקדש ותקנה הדבר אף שלא נתן לה וכמו בגיטין דף ע"ח ע"ב דקרוב לההיא מקודשת אף דבשאר קנינים ל קנתה להמעות ותי' שם דכיון דהחפץ נקנה לה בתורת חליפין וזה יכול לעשות גם ע"י פחות משו"פ ואשה מפחות מש"פ לא מקניא נפשה פי' דאינה עושה את עצמה לפחות מש"פ וא"ש בזה מש"כ הר"ן ז"ל דף מ"ט ע"א בנדרים על הך דקדושין דף ו' ע"ב דבאמת למה אין אשה נקנית בחליפין והוא תמוה מהך דדף ג' אך לפמש"כ א"ש ע"כ הקדושין הם נעשים ע"י דין רק שהדין הוא כך דכ"ז שלא תקבל האשה עי"ז דבר חדש אינה מקודשת:
והנה קו' הגמ' שם דף ז' הוא לכאורה תמוה דאיך דמי למקדיש דבר שהנשמה תלויה בו דהתם עכ"פ חל על חצי וממילא נמשך משא"כ באשה אך ר"ל כך דבאמת מה דנפשט בחצי השני הוא לא מחמת פיו רק מחמת גזה"כ ונ"מ דאף דבכ"מ הקדש שוה מנה אסור לפדות בפרוטה מה"ת כמבואר בכ"מ זה רק החצי שהקדיש אבל החצי השני אז אם נעשה אח"כ בע"מ דיה בש"פ וכע' מש"כ הראב"ד ז"ל בפט"ו מהל' מעה"ק וכן אם נהנה אף דכ"כ במק"א די"ל דהא דצריך במעילה דוקא פרוטה אף ללקות זה רק אחר אבל המקדיש חייב בכ"ש דלא גרע מקונמות כמבואר שבועות דף כ"ב מ"מ על החצי האחר לא שייך זה וא"כ חזינן דאף שפיו אינו פועל מ"מ הדין פועל ויהי' גבי קדושין ג"כ כן כיון דזה הוה רק דין ותי' דכיון דיש שם עוד צד לא רק מצד עצמו א"א שיתפשט. וכן כ"כ בזה לעיל גבי דין שמירה אם הוא ב' דברים או דבר אחד ע' תוס' ב"מ דף ל"ד ע"א גבי שואל אם התנה שיהא פטור אי מקני ליה כפילא וכן לענין תרומה אם כהן שאל בבעלים פרה אי יכול להאכילה בתרומה אי זה הפקעה בהשמירה עצמה או רק בחיובים וע' ב"ק דף ס"ב ע"א גבי מה דאמר נטירותא דכספא קבילת כו' ושם דף מ' גבי תורא שאילא מוכח דזה בגדר חיוב עצמיי ולא בגדר גזה"כ. עכ"פ היכא דהדבר הוא עצם לא מהני בו תנאי היכא דהעצם נשאר משא"כ בהך דנזיר דף י"א ע"א דשם הוה התנאי שיתבטל גם עצם הנזירות וממילא אינו נזיר וא"ש משה"ק שם התוס' והוה ס"ד דגם ביאה בקדושין הוא כן דהוא עצם האישות ואף דאם בעלה לשם זנות לאו כלום הוא אז לא מקרי ביאה כלל וכמו גבי חליצה דאף דבלא כוונה לא הוה חליצה כמבואר ביבמות דף ק"ב ע"ב שם ר"ל לא שלא תועיל החליצה רק דלא הוה חליצה וס"ד דגם בביאה כן וכמו גבי שכחה היכא דאינו מכוון לקצירה לגמר כמבואר בפאה ספ"ד גבי מעמר ומ"מ תנאי לא מהני שם כמבואר בספ"ה דשם הריני קוצר ע"מ מה שאני שוכח אני נוטל ר"ל דאם ישכח איזה דבר לא תהי הקצירה שלו קצירה וס"ד דגם ביאה כן וכשי' הירוש' רפי"ד דיבמות דקדושי ביאה קונין בחרש מה"ת ובקטן רק מטעם גזה"כ דאיש כמש"כ רש"י כתובות דף ע"ג וע' תוס' סנהדרין דף ס"ח ע"ב דמעשה ידיו קונה הקטן מה"ת ר"ל ג"כ דזה בגדר עצם ולא מחמת דין ונ"מ ג"כ אי לזה מהני היכא דאינו רוצה לקנות ע' תוס' ב"ק דף צ"ד ע"ב גבי שחור וצבעו אדום וב"ב דף נ"ד ובמק"א אבאר זה:
וכן גבי קנין חופה זה תליא ג"כ אם הוה דין או מחמת יחוד וכ"כ בזה במק"א במה דפליגי רבינו והתוס' אי נשואין בלא ביאה אי הוה כבעולה גמורה מה"ת לענין פסול ולענין קנס כמבואר בהל' איסו"ב פי"ח ובהל' אישות פ"י ובהל' נ"ב וכ"מ ותוס' גיטין דף פ"ה ע"א ד"ה חוץ מתרומתך דלא ס"ל כן וכתובות דף מ"ט ע"א ד"ה ואימא ושם דף ל"ה ע"ב וכ"מ ובמש"כ הבעהמ"א ז"ל בהך דב"ק דף ע' ע"ב גבי שנים אומרים בעל דסתם ג"כ מהני ובהך דיבמות דף כ"ט ע"ב דנקט שם ובעי מסירה לחופה ובכתובות דף מ"ח ע"ב סתם חצר דידיה כו' וכגי' הירוש' בהך דסנהדרין דף פ"ט ע"א דגרסתנו היא לרשות הבעל ולנשואין משמע דהוי שני דברים ובירוש' לא גריס כן וכן בגמ' דילן ובכתובות דף מ"ט וזה תליא בהך מחלוקת אי יש תנאי בחופה דיבמות דף ק"ז וכ"מ וע' מש"כ רבינו בהל' אישות פ"י עכ"פ הך דהיה מדבר קאי על שנתן לה שטר קדושין משא"כ בקדושי כסף דשם העצם והנפעל נעשים בב"א אז הוה בעיא דרב פפא בנדרים דף ו' ע"ב וע' מש"כ בזה בח"ב בהל' ערכין פ"ז ה"ה דהך דקדושין דף ה' ע"ב גבי ידים שאינם מוכיחות שם קאי אאמירה דהוה בפועל ולא בהפעולה וכמו בנזיר דקי"ל דהוא איסור גברא וממילא הוא אסור בהדברים משא"כ בהך דנדרים דף ה' דשם קאי אלשון הכתוב בגט דהיינו אפעולה ולא אפועל ולכך מדמי לה לנדר דהוה איסור חפצא וע' במש"כ רש"י גיטין דף ל"ב ע"ב גבי חזרה מקדושין דכ' דהכסף לא בטיל דיכול לחזור ולקדש ומשמע שם דנשאר שם כסף קדושין עליו רק דעדיין אינה מקודשת דאל"כ פשיטא ודוחק לאמר דר"ל דא"צ ליטול הימנה ולחזור וליתן לה וכ"כ בזה בח"א בהל' אישות פ"ג ה"ח דהא דומיא דגט קאמר אך י"ל דר"ל כמש"כ רש"י בנזיר דף י"ז ע"א דלר"ל דאמר דלא חלה עליו נזירות בבה"ק מ"מ לכשיצא די בלשון גרוע כיון שכבר קיבל עליו וה"נ גבי הך קדושי כסף דדי אם אח"כ יקדש אותה בלשון גרוע:
וכן יהי' נ"מ אם אח"כ הוזלו הקדושין ויש בה שו"פ דידן אך לא של משה וכ"כ בזה בח"א בהל' שקלים ולעיל דלענין קנין שפיר י"ל דדי בפרוטה של עכשיו משא"כ בקדושין דזה גזה"כ דבעי שיהא כסף כמו בימי משה וזה רק היכא דצריך שיחול עליו שם כסף קדושין משא"כ כאן שכבר חל שם קדושין על הכסף שוב מהני אף אם אח"כ הוזל משל משה וכן ר"ל הך דקדושין דף י"ב שמא שו"פ במדי ור"ל דפרוטה של עכשיו שוה גם כאן או כיון דסברא וקבלה יכולה לאמר לדידי שוה לי וסברה וקבילה אך לשיעור תורה לא מהני זה ואמר דחיישינן שמא במקום אחר שוה שיעור תורה ומהני וע' יומא דף פ' ע"א גבי אוכל כזית חלב בזה"ז לענין שעורין ור"ל ג"כ כך ובירוש' פ"א דפאה ובזבחים דף ס"ב ע"ב דלא יפחות משל משה גבי מזבח ומנחות דף ע"ו ע"ב בתוס' גבי תודה ובכורות דף נ' ע"א וע' בהך דמנחות דף פ"ח ע"ב דמבואר שם דחצי לוג של כל נר ונר למנורה הוה גדר שיעור לא מחמת הצורך ע"ש דף פ"ט דאף אם נכבה הנר באמצע הלילה צריך ליתן בה שיעור השמן חצי לוג של כל הלילה ואכמ"ל:
והנה טעם החילוק שבין קמה לשבלין מבואר בירוש' ובהשג' כאן דקמה רק פטור אם הפקיר ובשבלין פוטר ההפקר ר"ל דהוה כמו שהפריש מהם וזה הטעם דנראה ונדחה וע' לק' בהל' בכורים פ"ז ה"ט גבי חלה ע"ש בהשג' ובהך דברכות דף נ"א ע"א ותוס' ב"מ דף קי"ב ע"א גבי המחהו אצל חנוני דנדחה הלאו דבל תלין וע' בירוש' חגיגה פ"א דמוכח שם דאף למ"ד תשלומין דראשון הוא מ"מ בעכו"ם שנתגייר חייב וזה לא נכנס תחת גדר פטור כלל ובמה דס"ל לרבינו בהל' ק"פ פ"ה דדרך רחוקה כיון דרחמנא דחיא בדרך דחוי אף אם הזיד ולא עשה את השני פטור מכרת דזה הוה גדר פטור וע' בהך דיבמות דף ג' ע"א גבי פוטרות צרותיהן. ולהיפך י"ל נ"מ במה דמבואר במס' תרומות פ"ו מ"ה דלר"מ אין משלמין מן ההפקר זה רק בהפקר קמה משא"כ בהפקר שבלים דשם ההפקר הוה כמו שניטל מהן תו"מ לכך שפיר משלמין וזה ר"ל ג"כ הך דע"ז דף כ"ז ע"א נשיא כמאן דמהילי דמיא ושם ר"ל אמילת בניהם דאינן מחויבות וזה החילוק ר"ל ג"כ התוס' נזיר דף נ"ז ע"ב לחלק בין אם ניקף ע"י גוי או ע"י אשה משום דאשה הוה פטור שפטרה התורה וגוי לאו בר חיוב הוא כלל, ובזה א"ש ג"כ משה"ק התוס' קדושין דף ה' ע"א דאמאי מכירת אמה העבריה מקרי בע"כ ומה שמקדשה לא מקרי בע"כ ע"ש בד"ה שכן אך כך דגבי קדושין י"ל דכ"ז שהיא קטנה ונערה אביה במקומה קאי משא"כ גבי מכירה דלא שייך גבה כלל דהיא אינה יכולה למכור עצמה כמש"כ התוס' ב"מ דף י"ב ע"ב וע' תוס' סוטה דף כ"ג ע"ב דהוה כמו מכרוה ב"ד והוה בע"כ וכ"כ בזה בח"א על הך דחולין דף ע"ה ע"ב גבי בן פקועה הבא על הבהמה וילדה דהולד אין לו תקנה דזה רק למ"ד דא"צ שחיטה משום הך דכל בבהמה משא"כ אם נימא כמ"ד דד' סימנים אכשיר ביה רחמנא והוה כמו שגם הוא נשחט אם בא על הבהמה וילדה ולד שפיר הוה בן שחיטה. ולכך מבואר בכריתות דף ז' דהסך לעכו"ם פטור מחמת כל שאינו בסך כו' ובזה כ"ע מודי:
וכן יהיה נ"מ במה דמבואר בספ"ז דדמאי ופ"ג דחלה דתערובת טבל אוסר את הכל ולא בגדר איסור רק כמו שהכל נאסר וע"ש בירוש' גבי מנחה שנתערבה בחולין דמק' שם דאיך קומץ ומתיר עי"ז את כל התערובת הא לא שייך בזה הך והנותר והק' שם דא"כ גבי טבל שנתערב בחולין איך שייך לאמר ונתתם ממנה תרומת כו', ובאמת זה תליא אי כל היכא דנאסר ע"י ד"א אי יש עליו שם האוסר או הוא איסור אחר וזה ר"ל הך גמ' דפסחים דף מ"ח דמוקצה איסור ד"א גרם לו ר"ל דעיקר איסור מוקצה הוא משום הוצאה וא"כ לא הוה איסור על הדבר וכע' מה דמחלק רבינו בהל' סוטה פ"ב ה"ט דמעוברת חבירו לא מקרי ביאה אסורה דהאיסור הוא מחמת ד"א משא"כ גבי אריסתו ושאר דברים דהוה איסור ביאה, וכה"ג ס"ל לרבינו בהל' איסו"ב פ"כ ה"כ גבי א' מעשרה כהנים שבא ונולד בן אף דיש עליו דין שמשתקין אותו מדין כהונה זה רק משום מעלה דכהונה וא"כ יש עליו שם כהן גמור ואם עשה א' מדברים האסורים בכהונה לוקה משא"כ בהך דפי"ט שם ה"י דחלל מדבריהם משמע שם דאינו לוקה דשם זהו חסרון ופגם בכהונה וכ"כ בזה בסה"ל שופר בח"א דפסול דרבנן אי עושה חסרון גם בשל תורה וע' בסוכה דף י"ד ע"ב גבי נסרים של ארז דמשמע שם דגם מה"ת לא יצא וגם נ"מ במשה"ק התוס' מגילה דף ד' ע"ב דאמאי לא גזרינן משום דרבה גבה מילה ע"ש ובס' תמים דעים ולכא' דבריו שם תמוהים. אך ר"ל כך דגזירה דרבה לא עדיף מאיסור דאתי מחמתיה והיינו שבת ומילה דוחה שבת דבאמת אינו מוציא ולכך שפיר דוחה וכע"ז כ' רש"י ז"ל בהך דשבת דף קמ"ח ע"ב ד"ה מקדיש אדם פסחו כו' ע"ש ובאמת גבי טבל שנתערב בחולין יש לחלק אם החולין הוה הני דלא נתחייבו מעולם או שנתחייב ואח"כ נפטר ואף דשם נקט גם זיתי ניקוף מענבי עוללות והני פטורים מעיקרא ע' בירוש' ספ"ו דתרומות ופ"ו דפאה גבי עוללות צ"ל דמ"מ שאני כיון דזה הוה פטור עפ"י דין והוה בגדר פעולה ולא כמו שלא נתחייב כלל כמו בהפקיר קמה וע' ירוש' נדרים פ"ד סה"ו דאף דר' יוסי ס"ל דאין הפקר יוצא מתחת ידי הבעלים אלא בזכיה מ"מ גבי הפקר שביעית שהוא הפקר תורה מודה ר' יוסי דמיד יצא וע' ב"מ דף ל"ט ע"א ושם דף ק"ו דמוכח שם דהפקר שביעית הוה אפקעתא דמלכא ובזה פליגי רש"י ותוס' ר"ה דף ט"ו ע"א אי שביעית הוה הפקר מצד הדין או מצד דצריך להפקיר והך דדף ק"ו לא ר"ל כמש"כ שם רש"י דלכך לא מקרי אכילה משום דהתורה אסרה מזריעה דא"כ גבי אילנות דמבואר בערכין דף י"ד ע"ב דשייך בהם דין דשני תבואות ולמ"ד דספיחין מותרין בשביעית וא"כ יעלה לחשבון שני תבואות. רק דר"ל דכיון הוה הפקר לכל לא מקרי אכילה דידיה וצריך דוקא שני תבואות דידיה דהיינו ע"י המכירה וע"ש דף ק"ט ע"א גבי יובל דהוה ג"כ אפקעתא דמלכא ולכך י"ל הא דמבואר בירוש' ספ"ו דתרומות דבעי שם אי יכול לשלם אם אכל תרומה בשוגג מפירות שביעית אף דלא הוי בני תו"מ אך לפמש"כ דכיון דזה הפטור מחמת דין לא איכפת לן ובמק"א אבאר זה:
[מקונטרס ההשלמה: (השמטה. לדף מ"ו ע"ג.)
במ"ש גבי בכור טרפה דלא חל עליו הקדושה ור"ל דהוה כמבואר בבכורות דף ט' ע"ב ותמורה דף י"א ע"ב גבי בכור לר"י בשותפות עכו"ם דנהי דקדוש מ"מ אין בו קדושת הגוף וה"נ כן: ע"כ מקונטרס ההשלמה]
[מקונטרס ההשלמה:
במ"ש גבי הך דתמורה דף י"ט ע"ב ודף כ' אם חל על חטאת נקבה היכא דבעי זכר קדושת הגוף והא דמבואר בתמורה דף ט"ז ע"א אי אתה יכול לומר כו' שאין חטאת נקבה. הנה בירוש' פ"ט דפסחים מבואר משום דזה אמר ר"ש ור"ש לשיטתי' דס"ל דלא חל קדושת הגוף משא"כ לדידן. גם י"ל כיון דזה הוה קרבן ציבור וקי"ל דסכין מושכתן שוב לא שייך לומר זה ועי' מנחות דף מ"ח ע"ב גבי כבשי עצרת ע"ש ברש"י ותוס': ע"כ מקונטרס ההשלמה]