צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה טז
כל המפריש ת"ג כו' מברך כו'. ע' מש"כ בזה בח"א בהל' ברכות פי"א הי"ג על מה היא הברכה אם על התיקון או על ההקדש או על הנתינה דתיכף משעת הפרשה הוה כמו שקיים מצות נתינה לשבט וכע' מש"כ התוס' בכורות דף י"א ע"א גבי פט"ח וע' סנהדרין דף קי"ב ע"ב דאמר ר"ח אבל תרומה ביד ישראל תנתן לכהן שבעיר אחרת וע"ש ברש"י שכ' דהך עיר אחרת לאו דוקא דדי אף אם יתן לכהן שבאותה העיר כיון דזה קנה לאחר שהודחה אך מלשון רבינו לא משמע כן רק דדוקא לכהן שבעיר אחרת והטעם משום דס"ל דתיכף משעת הפרשה זכה בו השבט ואח"כ הנתינה מבררת איזה כהן שזכה בו מתחילה וכמו גבי יורשים למ"ד יש ברירה וע' ב"ק דף ק"י ע"ב בהך בעיא דשם אי כהנים יורשים הוה או מקבלי מתנה וא"כ אם נימא יש ברירה לחומרא אסור דהוה כמו נכסי צדיקין שבתוכה וע' רש"י פסחים דף מ"ו ע"ב דמשמע ג"כ כה"ג דכבר זכה בו השבט גבי הך דלא זהו חמץ. וע' לק' בהל' מעשר ספ"א דכוללן בברכה אחת ובאמת הך דין הוה מחלוקת בירוש' פ"ה דדמאי ה"ב אך שם הא מוקי לה בירוש' שם דמיירי בכהן שמפריש כל הני:
והנה כ"כ בזה בח"ג דאף דגבי תרומה הכהן שמפריש ונוטל לעצמו הוה ג"כ גדר נתינה לעצמו דלא גרע מאחר מ"מ המעשר דקי"ל בירוש' פ"ה דמעש"ש והוא בדברי רבינו פ"א מהל' מעשרות דכהן א"צ ליתן המעשר ללוי לכ"ע זה רק בגדר פטור ולא בגדר נתינה לדידן. נמצא דל"ד זל"ז לכך ס"ל דמחלקן וע' סוכה דף מ"ו ע"א גבי היו לפניו הרבה מצוות ואף דהא מבואר בסוטה דף מ"ח ע"א דלכך ביטלו וידוי מעשר משום שהיו נותנים מע"ר לכהנים וכל בית שאינו מתודה כו' ור"ל אף אם עשה כדין דבשלא כדין כולם מעכבים והא דנקט בפ"ה דמעש"ש ה"א אם הקדים שני לראשון אינו מתודה ע"כ ר"ל היכא דלא עבר וכגון למ"ד בפ"ג דתרומות ירוש' ה"ב דבסוף הוא עובר ר"ל בזמן שמאחר המוקדם ואם הפריש המאוחר קודם ואח"כ נשרף הטבל לא עשה שום איסור ומ"מ ס"ל דמעכב את הוידוי והטעם דלית ליה מעש"ש וכל בית כו':
וזה ר"ל הירוש' שם זאת אומרת נשרף טבלו אינו מתודה ור"ל כה"ג אבל אם הקדים מע"ר לת"ג ונשרף הטבל שפיר מתודה ואף דמדברי רבינו בסה"ל מעש"ש לכא' לא משמע כן. והא דמבואר בירוש' פ"ב דבכורים מי שיש לו מעש"ש בפ"ע מתודה וראיה מכהנים שם ר"ל כך דאף לפמש"כ דהם שייכים ג"כ בגדר נתינה מ"מ ודוי לא שייך ע"ז דתיכף משהפרישן נתנם וע' תוס' קדושין דף כ"ז ע"א דרק מדרבנן שייך בתרומה ביעור וביבמות דף ע"ג לא כ' כן:
וכן יהי' נ"מ להך דיבמות דף קע"ב דמבואר שם גבי ספק דמוכרין את התרומה אם הם יכולין להתוודות כי אף שעפ"י דין עשו זה מ"מ א"א לאמר עשיתי ככל אשר צויתני דהא הם רק לא עברו אבל כיון א"א עליהם לאמר דשמא הוא ישראל וא"כ לא קיימו מצות נתינה ובאמת בה"ג הל' חלה גר' דאין מוכרין וע"ש בתוספ' פי"ב מה דאומר ר' יהודה מוכר את התרומה שכל מי כו' אך נרשם דקאי אקדשים ולשיטתו בקדושין דף נ"ב ע"ב גבי המקדש בחלקו:
ובאמת נר' דזהו כוונת הגמ' בחולין דף קל"א ע"ב כל דבר שבקדושה ע"ש ברש"י דדחק אך ר"ל כך דגם מה שהכהן מחזק לעצמו הוא בגדר נתינה ונ"מ דגבי ספק כהך דיבמות הנ"ל אינו יכול למכור וע' רש"י סוטה דף מ"ח ע"א ותוס' יומא דף ט' ע"א גבי ת"מ של דמאי ובנדה דף כ"ה גבי ספק בכור עכ"פ זה ודאי לכא' אם נימא דוידוי מעכב אם לא ביער את התרומה כה"ג גבי ספק י"ל דא"י להתוודות דמ"מ לא קיים. אך באמת מה דמבואר בב"מ דף י"א ע"ב וכן כ' רבינו בפי"א מהל' מעש' הי"א דאינו יכול להקנותו בחליפין ר"ל דאף אם נימא טובת הנאה ממון ונתן להכהן ממון בשביל זה לא קנה עי"ז התרומה רק עד שימשכם וכיון דמתנה קריא רחמנא דנתינה כתי' בהם לא קנה עד שימשכם כעין דאמרינן בהך דב"ב דף קכ"ד ע"א דמתנה לא הויא עד דמטיא לידו ע"ש ברשב"ם:
אך באמת ר"ל דלא קנה המקבל עד שימשכם וה"נ חלק בכורה וכן מתנות כהונה וא"כ מה איכפת לן דקיבל הדמים דכ"ז שלא משכם לא קנאן ושפיר קיים מצות נתינה ומשום דין דבכורות דף כ"ו ע"ב דהוה כהן המסייע בביהג"ר ליכא כאן דהא מחמת ספק מותר ליטול מעות כמ"ש ובמ"א אבאר זה. עכ"פ אם נימא כמ"ש דמע"ר שהכהן מעכב לעצמו הוה רק גדר פטור לא גדר נתינה א"כ איך שייך בהם וידוי הא מעש"ר מעכב ע"כ כמבואר בהך דסוטה הנ"ל וצ"ל דמ"מ כיון דיש בו מע"ר דין ת"מ ולשיטת הירוש' דס"ל בדמאי פ"ה ה"ב ופ"ז דלא כאבא אליעזר ב"ג דרק לוי יכול להפריש ת"מ ועי' פ"א דתרומות סה"א ע"ש א"כ ע"י שמפריש הכהן המעשר לעצמו זוכה שיהי' יכול להפריש ת"מ ושם הוה בגדר נתינה שפיר יכול להתודות:
והנה מה דמבואר בברכות דף מ' ע"ב בהך דלא שכחתי מלברכך נראה דרבינו לא מפרש כפירש"י שם דקאי אברכה לפני' אך קאי אהך דב"מ דף מ"ב ע"א גבי מדד את גרנו דמברך ע"ש ובמ"ש הראשונים הובא בכ"מ פ"י מהל' ברכות אם זה הוה ברכה בשם ומלכות ונראה דבמע"ר דקי"ל דדוקא במדה כמבואר בכ"מ שם צריך לברך בשם משא"כ בתרומה וזהו דמחלק בשני בבות מלברכך ולהזכיר שמך ע"ש בגמ' משום דעל תרומה א"צ שם וא"צ מדה משא"כ במעשר וגבי מעשר מעכב בוידוי הכל ולכך לא הביא רבינו דין דצריך להזכיר מלכות ע"ש בגמ' משום דזה תליא בהך דברכות דף מ"ט גבי ברכה הסמוכה לחברתה ע"ש וא"ש דברי רבינו בסוף הל' מעש' ושם אבאר זה: