צפנת פענח על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה כג
עפר חו"ל שבא כו'. הנה רבינו כאן לא חלק בין נקוב לשאינו נקוב וגם לפה"נ ר"ל שזרע כאן והיכא דעפר היה של א"י אף דאינה גוששת אזלינן בתר עפר אך באמת לפה"נ ס"ל לרבינו דלכך בעי גוששת דאז בטלה להקרקע ושוב א"צ נקיבה והוי כמו הך דמעש' פ"ה ה"ב גבי בצלים היכא דנפלה עליהן מפולת וע' בירוש' ערלה פ"א סה"ב דמשמע שם דהפטור דנטע בבית לא הוי כמו עציץ שאינו נקוב רק משום שאינו שדה וע' לק' בהל' מעשר פ"א ה"י דרבינו פוסק שם דחייב מדרבנן ע"ש בהשגות ובתוס' שבת דף צ"ה מוכח שם דהפטור דעציץ שאינו נקוב הוא משום דצריך שדה וע' בתוס' שביעית פ"ח דמבואר שם דר"ש ס"ל דגם עציץ שאינו נקוב כותבין עליו פרוזבול וק' מהך דשבת דף צ"ה דלמסקנא שם דלר"ש נקוב כשאינו נקוב משמע ליה ומבואר שם ברש"י דגם לענין פרוזבול כן אך זה תליא אי גבי פרוזבול התקנה הוי משום שדה או משום קרקע דשם קרקע שפיר י"ל דיש עליו אבל לא שם שדה וגבי שבת י"ל כע' דאמרינן שם דף ק"ח דלאו היינו רביתיה וע' תוספתא ס' עוקצין וירוש' ס' שביעית דמחלק גבי כורת אי מונח ע"ג יתידות לכ"ע לא הוי כקרקע רק במונח ע"ג קרקע ודלא כמש"כ התוס' ב"ב דף ס"ה ע"ב ד"ה ה"ה דלמסקנא מיירי דמונח ע"ג סיכי ומה דקאמר מחובר קאי אדבש. ובאמת י"ל דאף לפי המסקנא קאי אכורת ואף דגבי עציץ נקוב מוכח בגיטין דף כ"ב דעציץ עצמו אין עליו שם קרקע רק מטלטלין ולא בטל שם כלי ממנו וע' מש"כ רבינו בפ"ב מהל' טומ"א ה"ט מבואר שם דגם העציץ עצמו נחשב כמו קרקע דאל"כ אמאי אין מים שבתוכה מכשירין אף תלושין כמש"כ הר"ש ז"ל וצ"ל דנהי דהוא עצמו כתלוש הוא מ"מ בטל שם כלי ממנו ואז אין המים שבתוכו מכשירין וכמו גבי טבלא שאין לה לבזבז. ולענין טומאה י"ל דהוי ככלי העשוי לשמש את הקרקע כמבואר במס' כלים בכ"מ ופ"ו דמקואות גבי אביק ולכך מבואר שם דמקבלת האמבטי רביעית הוי כמו מקוה משום דאז כבר יש עליה גדר מקוה לגבי מחטין וצנורות והוו כמו מחובר כמבואר פסחים דף ט"ז וי"ז והוי אביק ככלי המשמש את הקרקע ור"ש ס"ל בכ"מ בתוס' דכלים דאין עליה שם כלי ואזיל לשיטת' כאן גבי אביק אך י"ל דלכך אמרינן דאין המים שבתוכה מכשירין משום דלא גרע מהא דמבואר בהל' טומ"א פ"ב ה"ח שאם שאב המים בכלי ואח"כ נתן בקרקע אינם מכשירין והטעם דהוי כמו המשכה ושוב הוי כמחוברין ולכך לא מכשיר וע' תוס' ב"ב דף ס"ו ע"ב ומש"כ הר"א ז"ל בהשגות בהל' טומ"א פט"ו ה"א דלא נקרא מחובר רק בזמן שיש בהם רביעית דזה תליא בזה דמקוה בעי דוקא מחובר ולכך מבואר בחולין דף ל"א דאין מטבילין באויר משום דצריך שיהא שיעור המקוה שיעור עצמיי ולא שיעור מצטרף ולכך שאובים פסולים משום דקי"ל דאין חבורי אדם חבור כמבואר תוס' נזיר דף נ' ע"ב ונדה דף כ"ז גבי רקב ובאהלות פ"ב וע' תוס' זבחים דף ק"ה ע"ב גבי עיסה שנלושה במי פירות ובירוש' פ"ב דחלה דאין מי פירות מחברין ולהכשיר אמר שם דלכ"ע אינו חיבור וט"ס שם והטעם משום דאתיא כמ"ד בחולין דף קי"ח ע"ב דאין יד להכשר ובירוש' פ"ב דתרומות מבואר ג"כ דחיבור מי פירות אינו חיבור והטעם משום דחבור ע"י מי פירות הוי רק חיבור מצטרף ולא חיבור עצמיי וע' תוס' טהרות פ"ח ואהלות פ"ד ולכך בקרב לא מהני גיבול כמש"כ רבינו בפה"מ פ"ב דאהלות משום דאין גבול באפר כמבואר בשבת דף י"ח ור"ל דהוי רק כמו סמוכים זל"ז ולא עצם אחד וע' מעילה דף י"ז ע"א גבי רביעית דם שהגיס בה דמחלק שם דהיכא שבא ממת אחד אז הוי כמו עצם אחד ואז אף אם האהיל על מקצתו טמא ומש"כ הר"א ז"ל בהשגות בהל' טו"מ פ"ד הי"ג דאין נפש אלא מחובר ולכך ס"ל לרבינו בפ"ו מהל' מקואות ה"ד גבי לוקח כלי גדול דבעי דוקא שקבעו בארץ תחילה דבל"ז הוי כמו טבילת אויר דאינה טבילה ובזה יתבארו דברי המרדכי מס' שבת דלכך לא מהני טבילה בשלג משום דזה הוי כמו טבילה באויר ור"ל משום דמבואר בנדה דף י"ז ע"א דשלג לא הוי חיבור עצמיי ולכך ס"ל דלא מצטרף אלא א"כ ריסקו וכמו גבי אויר דהוי הכל כמו נפרדים וכיון דחזינן דהתורה עשתה שיעור רביעית למקוה ע"כ דחל עליו שם מחובר עצמיי ומחובר לקרקע וע' שבת דף ל"ה גבי מעין המיטלטל טהור ע"ש ברש"י ובירוש' ספ"ז דכלאים גבי נטע ה' גפנים בה' עציצים שאינם נקובים משום דמבואר בירוש' פ"א דערלה דלגבי אילן א"צ עציץ נקוב ואמר שם ויש כרם מיטלטל. עכ"פ י"ל דלכך המים שבתוך העציץ אינם מכשירין משום דהוי כמו נמשכו ע"ג קרקע ואף דעציץ עצמו אין עליו שם מחובר כמש"כ מהך דגיטין וע' מש"כ רבינו בהל' מקואות פ"א ה"ג דגבי כלי חרס לא מהני אם חיברו בקרקע ובמקואות פ"ב ה"ד בר"ש בשם התוספתא לגבי גיסטרא דכל המים נפסלים ובאמת י"ל דכל היכא דהדין של קרקע מחמת עצם אז גם העציץ יש עליו דין קרקע:
והנה גבי גט דפסול במחובר בירוש' ממעט מדכתיב בספר וכן בתוספתא פ"ב דגיטין ואח"כ אמר שם עוד טעם מדכתיב וכתב ונתן איתקש כתיבה לנתינה מה נתינה בתלוש אף כתיבה בתלוש וא"כ לפ"ז גט במחובר הוי פסול בעצם אך גמ' דילן לא ס"ל כן רק משום מחוסר קציצה ולכך מכשירין מה"ת אם כתבו על עלה של עציץ נקוב ובאמת הטעם דלא שייך ונתן גבי גט במחובר הא יכול ליתן הקרקע ולהקנותה לה ע"י שטר או חזקה וכדאמרינן שם בדף כ"א ע"א גבי גט שהניח בחצירה וכתב לה שטר מתנה עליו וע"ש דף כ' דהך ונתן קאי אנתינת גט ר"ל לא על הנייר והדין רק על הסגולה שיש בזה הנייר וזה לא נעשה רק ע"י הבעל ולכך מקרי ונתן וכ"כ בזה בח"א בהל' גירושין. אך כך דהנה בירוש' פ"א דגיטין בעי שם היתה ידה ארוכה והיא עומדת בא"י וקיבלה הגט בחו"ל וכן בחצר כה"ג אי צריך לאמר בפ"נ ר"ל אי אזלינן בתר קבלת הגט או בתר הגירושין וע"ש בירוש' דיליף מונתן דצריך שיתן כל הגט בידה וכן שם בפ"ב יליף ג"כ מהך קרא ושם בפ"ח ה"א יליף ג"כ דצריך שיבוא מידו לידה או לחצירה הגט ממש לא בגדר כח ר"ל כעין כח כחוש כמו הך דסנהדרין דף ע"ח ודף צ"ט ע"ב דשבת וע' בגמ' דילן בגיטין דף ע"ח ע"ב ברש"י דילפינן דצריך שיהא בידה כל הגט מהך דונתן והוא כך דבכל דבר הקבלה שצריך לקבל הלוקח או המקבל הוא רק מצדו ולא מצד הנותן וע' כריתות דף כ"ד וב"ב דף קל"ח דהוי מחלוקת היכא דאין המקבל מקבל אי נפקא מיד הנותן אך שם משום דאמרינן דאדעתי' דהכי לא יהבי ובזה א"ש משה"ק התוס' גיטין דף מ' ע"ב ד"ה הודאת בע"ד דאמאי לא אמרינן כן גבי נותן אך באמת כיון דאין המקבל מקבל שוב נתבטלה המתנה. אבל מ"מ הנתינה מצד הנותן י"ל דנגמרה ע' גיטין דף י"ד ע"ב דמבואר שם דגבי מתנת שכ"מ אף דלא קנה רק לאחר מיתה ומת המקבל קודם הנותן מ"מ זכו בו יורשי המקבל וכן נ"מ אם מת הנותן בין הנתינה לקבלה וע' זבחים דף ט"ו ע"א גבי נקטעא ידו של מזה וכן אם נשתטה הנותן קודם הקבלה וע' בירוש' ר' פ"ז דגיטין גבי תרומה ומכירה. ובאמת זהו ג"כ כוונת רש"י בנדרים דף מ"ג ע"ב ד"ה ראשון דפי' שם דגם במתנה לא אמרינן עד דאתי לרשות מקבל והוא תמוה אך ר"ל כך דר' יוסי הוה ס"ל דגם מצד הנותן לא נגמרה עד שיקבל המקבל וא"כ לפ"ז גם גבי הפקר אף דלא הוי הזכייה של המקבל מצד הנותן מ"מ לא נסתלק הדבר מן המפקיר עד דזכו ביה ואח"כ דחה שם דגם גבי נתינה כן וכמש"כ. וע' רש"י גיטין דף ט' ע"א גבי אינו חוזר בעבד משמע ג"כ כן דהיכא דלא בעי זכיה גם בשכ"מ תיכף נעשית הפעולה ומ"ש דף ס"ו ע"א דאמר דמתנה ישנה לאחר מיתה והוא תמוה לכא' דהא הטעם דמתנת שכ"מ קני הוא דהוא כמו יורש כמבואר בב"ב דף קמ"ח כו' והיכא דאינו רוצה רק שיהיה בגדר מתנה לאחר מיתה לא מהני כמו גבי כתבו כמבואר דף ט' ע"ב בגיטין וכ"מ וע' ב"ב דף קי"ג ע"ב בתוס' ד"ה או רעה דכ' שם דלריב"ב זה ג"כ בגדר ירושה ושם דף קמ"א ע"ב לריב"ב גם מתנה כן וע' בהל' זכיה ומתנה פי"ב ה"ד וה"ו דפליגי בזה רבינו והר"א ז"ל אי יכול ליתן לשם מתנה ולא ירושה אי מהני. אך באמת כוונת הגמ' גיטין שם היא כך דהיכא דמצד הנותן נגמרה רק המקבל לא זכה בה עד אחר מיתה מהני משא"כ גבי גט דשם הקבלה לא מצד האשה המקבלת רק מצד הבעל המגרש ע' במלחמות גיטין על הך דדף ע"ח ע"א בשם הספרי גבי עד שיאמר לה הא גיטך ולכך ס"ל לרש"י בגיטין דף ט' ע"ב גבי שחרור דאף דאינו יכול לחזור בו גבי תן שטר שחרור זה מ"מ אי מת לא מצי יהיב ליה וכן פסק רבינו והרי"ף ז"ל דגבי תן רק דאינו חוזר בו אבל עדיין לא נשתחרר וע' בזה במלחמות שם ובהך דקדושין דף כ"ג ובירוש' פ"ד דפאה וספ"ה דמעש"ש דרק הראוי ליטול זכה ומוקי להך משנה דכאן דר"ל בעבד של אדון אחר דגם הוא בגדר קבלת שטר שחרור:
והנה רבינו בספ"ב מהל' מת"ע פסק דרק מעני לעני וא"כ איך פוסק בהל' עבדים דמזכה לעבד שטר שחרור ומשמע אף ע"י ישראל. אך כך דהנה כ"כ בזה בהל' ערכין דלדידן דס"ל דראשי איברים וכן המפקיר עבדו צריך גט שחרור מה"ת חזינן דהשטר שחרור הוא גדר גירוש בדין ולא קנין ובפרט לשיטת הראשונים דס"ל דלא בעי טבילת שחרור מד"ת ודלא כתוס' יבמות דף מ"ה ע"ב. חזינן דזה הוי דין ומ"מ א"א לאמר דהשחרור והחירות והשטר הוא דבר אחד דהרי אנן פסקינן כמ"ד דכסף גומר וא"כ נמצא דהשטר הוא רק פרטי השחרור ולכך ס"ל לרבי בגיטין דף מ"א ע"ב דהמשחרר חצי עבדו קנה משום דאזיל לשיטתיה שם דף ל"ט ע"ב דכסף ג"כ גומר וא"כ נמצא דזה לא הוי עצם ולכך מהני שיור משא"כ באשה דגירושין וגט זהו חדא מילתא לכך לא מהני שיור ויהיה נ"מ למ"ד חציה שפחה וחציה בת חורין מתקדשת אי יש בה תורת גירושין וע' ירוש' קדושין פ"א סה"א אך שם קאי אחצי עבד וחצי ב"ח:
ובאמת עיקר הגדר אי חציה שפחה וחציה ב"ח יש בה קדושין תליא אי הקדושין חלין על הגוף או בעלמא דאם חלין על הגוף הא מ"מ גוף זה יש בו צד עבדות ואי נימא דהוא דין רק דחצי אשה לא מהני זה לא הוי חצי אשה דהא קידש כל האשה וכמש"כ התוס' חולין דף קל"ב גבי מתנות וע' סנהדרין דף פ"ה גבי גנב חצי עבד וחצי ב"ח ואם נימא דצריך שיה' בו גדר קנין ע"ש בתוס' [השמטה-ד' שם מביא דתליא בזה] וא"כ נמצא דגבי עבד דאין בו הדין דגניבה שוב לא שייך בו הקנין וא"כ הוי כמו שיור וע' במה דס"ל לרבינו בהל' עדות פכ"א ה"ט ע"ש בכ"מ דאינו חייב רק אם מכרו לישראל משום דעכו"ם אינו קונה ישראל קנין גמור ע' גיטין דף ל"ח. וזהו כוונת הגמ' דלא שייר בקנינו ובאמת זה ג"כ המחלוקת דקדושין דף נ"א אי קדושין שאינם מסורים לביאה הוי קדושין אף דזה רק מחמת ספק וע' תוס' בכורות דף כ"ג גבי טומאת משא דמספק לא מקרי אינו ראוי ושם דף ל"ד וביבמות דף ל"ה ע"ב ודף ס"ז ודף צ"ט וכ"כ בזה בח"א ודוחק לאמר דהך ספק א"א שיבורר ולכך באמת אף לרבא דס"ל דלא הוי קדושין מ"מ דין דקנה את וחמור לא שייך כאן כמבואר שם דף נ"א ע"ב וכ"כ בזה בח"א ובח"ג בהל' מת"ע אך באמת לפמש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' זכיה פי"א ה"ו מבואר שם דהיכא דאמר לראובן ולשמעון ולבני לוי הוי כמו שחלקן וע"ש ובתוס' שבת דף ע"א ע"א גבי בחריש ובקציר ובתוס' יומא דף נ"ז ע"ב גבי מדם הפר ומדם השעיר ומנחות דף כ"ב ע"ב וכ"מ בזה ובב"מ דף פ' ע"א גבי מומין ה"נ י"ל דכיון דאמר כלכם ואחת הוי כמי שחלקן:
אך באמת כך דע"ש מה שהקשו בתוס' מחייבי לאוין אך ר"ל כך דכיון דקי"ל דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות ואף דחיוב כרת לא בא רק בשעת ביאה וכן אם יקדשנה שחוף אף דלא יהיה בו כלל גדר חיוב כרת וע"כ צ"ל דהיכא דיש על הביאה שלו חיוב כרת א"א לקדושין לחול וס"ל לרבא דקדושין צריכין לחול על גוף זה וכיון דזה הגוף יש בו גדר כרת א"א לקדושין לחול עליו ואביי ס"ל דקדושין לא הוי רק דין וחלין היכא דאיתא וכמו דמבואר בירוש' שם גבי ב' חטאות דהמזבח בורר לו את היפה והך דמעילה דף ז' ובתוס' זבחים דף ע"א ע"ב גבי הך דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים מ"מ בנתערב בטריפה אף דע"כ צריך להאכילן לכלבים מ"מ לא איכפת לן וע' פסחים דף פ"ח ע"ב גבי הך דקמי שמיא גליא ובעירובין דף ל"ו בעינן סעודה הראויה מבעוד יום. ויהי' ג"כ נ"מ למ"ד בב"ק דף פ"ו ע"ב דאין לעבדים בושת אם בייש חצי עבד וחצי ב"ח איך הדין אי הוה כמו גבי גניבה בנפש וכן אי בייש אותו לפי משנה ראשונה ביום של רבו דבושת לא שייך בעבד ומ"מ אי נימא דחייב על חצי ב"ח אז אי שייך לרבו ול"ד למצא מציאה ביום של רבו ע' בירוש' דשייך לאדון דכאן בשביל צד עבדות לא היה צריך ליתן לו כלל וע' תוס' ב"ב דף נ"ו ע"ב גבי כופר דחצי ב"ח. עכ"פ אי הטעם דאין גט לחצי אשה משום שיור הא בחצי' שפחה לא שייך זה ואי נימא דהגט הוא עצם הגירושין וכל שהוא עצם א"א לו להתחלק וע' שבת דף פ"ג גבי נדה אינה לאברים וחולין דף קכ"ט גבי מעשה עץ שימש וא"כ לא מהני גם כאן:
והנה באמת כ"כ במק"א דגדר זכות לא חל כלל בעבד כיון דהוא משתנה עי"ז לדבר אחר כמבואר בקדושין דף ס"ב ע"ב ונזיר דף ס"ב ע"ב שאין נפשו קנויה לו ר"ל שאינו כלל במציאות ומה שייך בו גדר זכות וחיוב אך הא דאמרינן בכ"מ זכות הוא לעבד לא ר"ל על זה הפרט רק על המציאות והנה זה ודאי לפ"מ שאבאר לק' דיש נ"מ בין גט לקדושין דגבי גט כיון דהוא בע"כ המציאות של גירושין קודמת לקנין הגט משא"כ בקדושין דמדעתה ומרצונה קנין המעות קודם להקדושין והקדושין לא מחמת קנין רק מחמת דין וזהו כוונת הגמ' בקדושין דף ג' ע"א אשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשה ור"ל כך דהקיחה שלה רק בדין כסף שיש בו שו"פ וא"ד לע"ע דצריך קרא למעט שם דף ח' דזהו בגדר קנין ושם הוא בגדר דין וע' בתוספתא פ"ג דקדושין דצריכה דוקא לקנות הדבר מתחילה ולק' אבאר זה וגבי עבד כיון דקי"ל דגיטו וידו באין כאחד א"כ ודאי הקנין בשטר בא אחר השחרור ובזה א"ש קושית הירוש' דאיך זכין לעבד כיון דקי"ל דמעשר לעני לא והשליח אינו בגדר זה אך כיון דאין זה זכות לזה כמש"כ לעיל רק דהוא דרך כלל דגדר שחרור הוא זכות ויכולים אחרים לקבלו ונעשה השחרור בגדר דין וגרות ולשחרור דעבד א"צ דעת כמבואר יבמות דף מ"ח וממילא נשתחרר. אבל באומר תנו אף דא"י לחזור בו זה רק מנתינת הדבר ובזה אין שייך לאמר מעני לעני דהנתינה והזכיה לא הוי בגדר שחרור ולכך אם מת א"א ליתן לו:
ובאמת הטעם מהא דמבואר בכ"מ דאין גט לאחר מיתה ע' רש"י גיטין דף ס"ו ע"א משום דכבר זכה בה יבם וגם י"ל דגט לא הוי רק לא"א וזו כבר אינה א"א וגם משום דפקע כח הנותן ע' רש"י גיטין דף ט' ע"ב ויהי' נ"מ גבי גט שחרור לרבי דס"ל דמהני לכשאקחך הרי עצמך קנוי לך אי חל הקנין לאחר מיתת האדון אי הוי משוחרר אם הטעם משום דאין שחרור חל לאחר מיתת האדון לא מהני ואי משום דאינו שלו לא שייך זה ובאמת הא צריך ליתן השטר שחרור לו או לאחר ומדברי התוס' קדושין דף ס"ג משמע דכבר מסר לו השטר שחרור וע"ש דף כ"ג במה דס"ל לרשב"א דצריך שיבוא גט שחרור לרשות שאינו שלו ור"ל דס"ל דמתחילה צריך שיקנה הגט ואח"כ נשתחרר וזה א"א ע"י עצמו אבל אי נימא דמתחלה נשתחרר ואח"כ קונה הגט כמו גט אשה אין נ"מ לנו וע' בר"ן פ"ב דקדושין גבי אפוטרופוס ובגיטין דף י"ב ע"ב אי בעי זריק ליה גיטיה ע"ש ברש"י ובתוס' קדושין דף כ"ג ע"ב דזהו בגדר יד ובאמת איך שייך כלל גדר ד' אמות גבי עבד דקודם שנשתחרר מה שייך בו קנין וע' ירוש' גיטין פ"ח דר' יוחנן ס"ל דקרוב לו בקנין ד' אמות לא שייך לא במתנה ולא במציאה ואף דהא מבואר בב"מ דף י' דגם קטנה יש לה ד' אמות גם במציאה ובדברי ה"ה ז"ל בהל' גזילה פי"ז מש"כ שם דמתנה גרע לענין ד' אמות וע' בדברי רבינו בפ"ד מהל' זכיה דגם במתנה שייך קנין ד' אמות:
אך באמת כך דקנין ד' אמות יש בו ב' גדרים א' מה שהוא קונה הד' אמות וממילא כל שיש שם ה"ה שלו והב' שכל דבר שיש בתוך ד' אמותיו ה"ה שלו והנה נ"מ דהיכא דהדבר היה מונח שם קודם שבא לתוך ד' אמות ובזה פליגי ר"י ור"ל בירוש' דזה ודאי אם הוא עומד וזרקו לו מציאה או מתנה בתוך ד' אמות דקנה לכ"ע דכיון דהד' אמות כבר קנה ממילא קונה מה שבא לשם אח"כ אך ר"ל ס"ל דאף אם המציאה היתה מונחת שם ואח"כ בא הוא לתוך ד' אמות קנה ג"כ וע"ז פליג ר' יוחנן:
ובזה א"ש מה דהקשו בב"מ דף י' רק לר"ל משום דשם איירי דקדמו המציאה והפאה לביאתו לד' אמות וע' תוס' ב"מ דף צ"ט ע"א ד"ה כיון ותוס' קדושין דף כ"ה ע"ב גבי סימטא וכן גבי גירושין דקרוב לה דהא באמת בגמ' שם דף ע"ז ע"ב אמר דגבי חצירה רק משום דגיטה וחצירה באים כאחד ואף דחצירה משום ידה אך נ"מ חדא דפירות של חצר זה הוי כמו עצם וכע' שכ' הרשב"ם בב"ב דף נ' ע"א גבי כקה"ג וב"מ דף ק"ד ע"ב גבי כחשא וע' בחולין דף קל"ח גבי גיזה וכ"כ בזה בהל' מת"ע וגם כיון דמ"מ הקנין הוא ע"י חצירה לא עדיף מפירות וע' בירוש' כתובות פ"ד גבי מציאה ע"י חצירה אי הוי כמו פירות או מציאה ובזה י"ל מה דס"ל לרש"י סנהדרין דף ע"א דמתנה שנתן אחר לאשה שייך להבעל הכל והוא תמוה מהך דכתובות דף צ"ה ע"ב וע' תוס' קדושין דף כ"ד ע}"א וצ"ל דנ"מ בין היכא דבא לידה או ע"י חצירה וגם ביד גופא יש נ"מ בשנתן לתוך ידה או שקבלה היא וזה אי הוי בגדר קנין או בגדר גוף ע' תוס' כתובות דף ל' ע"ב וב"ק דף כ"ט ע"ב מחלוקת רש"י ותוס' בזה וכע' הך דזבחים דף ט"ו דעביד מעשה אצטבא ובגטין דף ע"ח דערנק לה חרצי ותוס' שבת דף ד' ודף ו' גבי מושיט וע' תוס' כתובות דף ל' ע"ב דהיכא דהוא מניח לעשות לו איזה דבר מה נקרא אי הוא עושה או כמו ששניהם עושים וגבי גט בעי רק שהבעל יעשה גם בקבלה שלה ואח"כ תטלנה כמבואר בגיטין דף ע"ח ע"ב ולק' אבאר זה. עכ"פ אי מת קניא להחצר שיהא שלה בשעת הגט וכן לד' אמות וא"כ נמצא דלא קדמתה היא להגט בהמקום וע"ז קאמר ר' יוחנן בירוש' שם. דבמתנה ומציאה בכה"ג לא מהני ומשום דבעי דיהא החצר והד"א שלה ואח"כ תבוא לשם המתנה ויהא נ"מ להך דגיטין דף ט' ובירוש' שם גבי עצמך ונכסי קנוין לך דאם נתן השטר לתוך ד"א שלו דלא קנה הנכסים אך מ"מ זה י"ל רק גבי אשה דיש לה יד בפ"ע ושייך בה גדר קנין אבל גבי עבד מה שייך בו קניית הרשות קודם ואם קנה הוא לצורך רבו וע' בירוש' פ"א דקדושין דמבעי ליה שם אם עבד הגביה מציאה ע"מ שלא יקנה רבו אי לא קנו תרווייהו או קנו ואי נימא דהד' אמות קנה העבד לצורך רבו א"כ הוי כמו שקדם הבעל בגיטין דף ע"ח וע' בזה בהל' גירושין פ"ה הט"ו וב"מ דף צ"ט ע"א גבי ע"י עבדו ודף צ"ו גבי צא והשאל עם פרתו וע"כ צ"ל דבעבד לצורך רבו לא תקנו קנין ד' אמו' וע' בערובין דף ל"ח ע"ב גבי הך דר' יוחנן ב"נ אי קני גבי ישן ושם דף נ"א ע"ב גבי אמר לעבדיו וע' גיטין דף כ"ג גבי עבד אי יכול שיהיה שליח ולא הביא מהך דתרומות פ"ג דיכול לאמר לעבדו שיתרום תרומה וע"כ משום דהא מבואר בתוס' פ"א דתרומות הובא בהל' תרומות פ"ד הי"ב דעבד תורם ע"מ שהוא אוכל בלא דעת האדון וע' ירוש' פסחים פ"ח דהוי שם בעיא אי עבד יכול להקדיש פסח שלא מדעת רבו אך באמת גבי הך דתרומה מה ר"ל אי מחמת עצמו לכך יכול לתרום או דמסתמא ניחא להאדון ובפרט למה דקי"ל דיכול הרב לאמר לעבד עשה עמי ואיני זנך וע' עירובין דף פ' אי נשים מערבין שלא מדעת בעליהן ותוס' שם דף ע"ט ע"ב ד"ה וע"י שכ' שם דמסתמא תיקנו להו רבנן זכיה לעירוב וה"נ י"ל לענין ד' אמות וע' תרומות פ"ז ה"ג גבי המאכיל את עבדיו תרומה דמבואר שם בירוש' דאם הי' לו נכסים צריך לשלם העבד הקרן והחומש וכן אם נשתחרר והנה אם כבר שילם האדון הקרן דהוי בגדר גזל ואח"כ נשתחרר והעב' צריך לשלם עבור כפרה קרן וחומש איך יהי' הדין כיון דכבר שילם הבעה"ב הקרן בתורת גזל ולר"ל דס"ל בירוש' שם פ"ו גבי גזל תרומה מאבי אמו כהן ומת דא"צ לשלם לשבט או אף לר' יוחנן דס"ל דאם נפלה לו תרומה מאבי אמו כהן ואכלה דצריך ליתן קרן וחומש לכהן והכהן צריך ליתן לו דמי תרומה הכא מאי למי שייך הקרן שכבר שילם בעה"ב דהא להעבד א"צ ליתן כמו גבי פועלים המבואר שם פ"ו דשם מחויב ליתן להם מזונות אבל כאן יכול לאמר לו עשה עמי ואיני זנך וע' גיטין דף נ"ח ע"ב גבי הך דגידל בר רעילאי דמבואר שם ברש"י דאם לא היו תובעין אותם עוד הפעם מס דהיו צריכים לשלם לו וע' תוס' ב"ק דף נ"ח וכ"מ:
ובאמת בעיקר הדין דפורע חובו של חבירו אי באמת ע"י הפירעון של זה פקע השעבוד או רק דמן הסתם לא יתבע אותו המלוה עוד הפעם אבל השעבוד לא פקע וע' בע"ז דף ס"ג גבי הך דאומר אדם לפועליו צאו ושתו כו' ואני פורע ובירוש' ספ"ו דדמאי ופ"ב דקדושין משמע דמפרש דהך ואני פורע ר"ל שהוא יפרע להפועל והיינו שהפועל משלם כעת משלו ואח"כ הוא משלם להפועל וע"ש דהוי פלוגתא אי החנוני הוי שליח או דהפועל מזכה לבעה"ב ואף דכעת משלם הפועל מ"מ לא פקע השעבוד מהבעה"ב דאל"ה הוא משלם להם רק דמים שהוא חייב להם מה שהם שילמו בעבורן וע' בירוש' כתובות פי"ג ה"ב ופ"ד דנדרים דמפ' הך דמקריב עליו קיני זבים דר"ל דישראל אחר יכול להביא הקרבנות בשבילו והטעם דא"צ לזכות לו דמחוסרי כפרה א"צ דעת:
וזה ר"ל ג"כ הירוש' פסחים פ"ח גבי אתנן דלכך אין על הפסח שם אתנן אף אם נימא דיוצא לחולין וחוזר וקדוש שלא נכנס לתוך ידה כלום וזה תליא אי יוכל למנות אחר שלא מדעתו על פסחו ואף דקי"ל בנדרים דף ל"ו דלא עשה ולא כלום זה רק שהוא בעצמו אינו נמנה אבל היכא דגם הוא בעצמו נמנה שפיר מהני וע"ש בירוש' רפ"ח ובאמת יהי' נ"מ להך דין דהממנה זוכה על פסחו אם ר"ל דלא זכתה כלל בהפסח וא"כ צריכה לעשות פסח אחר או ר"ל דזכתה ומ"מ לא הוי אתנן וע' בלשון רבינו בהל' אסו"מ פ"ד הט"ו דכ' שם מחמת דכבר זכה בהם גבוה משעת הקדש ול"ד להך דהי"ב שם משום דכ"כ במק"א דכיון דהא דיכולה להמנות הוי חידוש שחידשה התורה כמבואר בפסחים דף צ' שיהי' יכול להמנות על פסח משא"כ כאן דאם נימא דהוי מינוי שוב יפסול מפסח לא מהני וגם הא התוס' בע"ז דף ס"ג כ' דאתנן לא אסור רק המבורר בשעת ביאה וכאן כיון דקי"ל דיכולין למשוך ממנו עד שעת שחיטה א"כ לא הוי מבורר בשעת ביאה וגם אם תמשוך ואח"כ תמנה עוד הפעם יהי' בגדר שינוי אתנן וחליפין וזה ר"ל בירוש' שלא נכנס לתוך ידה כלום פי' שאין לה בו חלק ברור וע' בסנהדרין דף ע' ע"ב גבי בן סו"מ דכ' שם רש"י ז"ל גבי אכל בחבורת מצוה כגון פסח והנה לפ"מ דקי"ל דצריך דוקא שיקנה בשר ואיך משכחת לה וע"כ דכיון דכ"ז שלא נשחט יכול למשוך נמצא דעיקר הקנין חל בשעת שחיטה והוי זה בגדר בשר וכ"כ בזה בח"א דהא בן סו"מ אינו חייב עד שיאכל נא וא"כ אינו שומע בקולו של מקום וצ"ל דכיון דבאמת א"ל קנין דהא המעות הם גנובים וכמו דאמרינן בפסחים דף מ"א דהיכא דאוכל קודם הזמן אינו עובר משום ב"ת נא ה"נ י"ל אם אוכל מפסח שאינו שלו שוב לא עבר על נא ובהל' ק"פ אבאר זה:
גם י"ל דכאן קנה המעות בגדר קלבד"מ ע' ירוש' ב"ק פ"ג אי חייב כופל אפי' בגניבה ראשונה. וכן י"ל בהא דאמר ומקריב עליו קיני זבים כו' דכיון דקי"ל דאין הקינים מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן וכאן לא שייך לקיחת הבעלים כיון דלקחן אחר וא"כ רק בעשיית כהן ולכך הוה כמו שלא נכנס תחת ידו כלום וגם חטאות ואשמות דמוקי בגמ' דילן במצורע ר"ל במצורע עני דמביא קן ובמק"א אבאר זה:
וכן במה דמבואר בנדרים דף ל"ג ובירוש' פ"א דשקלים דיכול לשקול עבור חבירו מה ר"ל אי דמיירי דמזכה לו השקל או די במה ששוקל לשמו וכבר הארכתי בזה בהך דערכין דף כ"א במחלוקת דשמואל ועולא ובתמורה דף יוד במד"א שם שאחרי' הפרישו לו הקרבנות אם ר"ל שהקנו לו הבהמה או הקרבנות וכמו בהך דנזיר דף כ"ד ונ"מ ג"כ למ"ד אשם צריך דעת או ר"ל שיתרצה או צריך שידע וכן אמאי לא מוקי הך דתמורה דף י' הנ"ל דמיירי באשם נזיר טמא דמבואר בכריתות דף כ"ז ובירוש' פ"ד דנזיר דבא על הבטלה ובזה די שלא מדעת:
וכה"ג י"ל לשי' הירוש' דהך אשם דנדרים דף ל"ה ע"ב קאי אאשם נזיר טמא. עכ"פ גבי מאכיל עבדיו כיון דהוא צריך לשלם דמי תרומה למה לא נימא דכשישתחררו דצריכין לשלם קרן וחומש והי' יכולין למכור כיון דכבר שילם האדון בעד התבואה וגם אם האדון יכול אח"כ ליטול מהם הדמים ששילם וע' בירוש' ב"ק פ"י גבי הנתפס על חבירו אי צריך חבירו לשלם לו ובכתובות שם ובאמת זה רק היכא דע"פ דין א"צ לשלם עבורו אז צריך חבירו לשלם לו דאל"כ ל"ל קבלת אחריות גבי המוכר קרקע לחבירו ונטלו בע"ח תיפוק ליה דהא נתפס על חבירו צריך לשלם וע"כ משום דכיון דע"פ דין צריך לשלם לכך צריך קבלת אחריות:
וזהו ג"כ ר"ל הגמ' ב"ק דף קי"ג ע"ב בר מתא אבר מתא מיעבט ע"ש ברש"י וע' גיטין דף מ"ד וחולין דף קל"א גבי הרי שאנסו דאמר שם דאשתרושי הוא דקמשתרשי ליה ר"ל דהוי כאילו הטבל הוא אצלו. אך גבי עבד כיון דאינו מחויב ליתן לו לדידן דיכול הרב לאמר לעבד כו' לא שייך זה ואף די"ל דכ"כ דלא אמר לו זה מחויב ליתן לו וכ"כ בזה בח"ב על הך דערובין דף ס"ה דהיכא דמצי לסלק להשוכר אי יכול המשכיר להשכיר לאחר כ"ז שלא סילקו וע' כתובות דף נ"ח ע"ב ודף ע' ע"ב אי אמרינן מתוך שיכול לאמר כו' אך בגיטין דף י"ב ע"ב משמע דאף אם לא אמר מ"מ חל ההקדש על הידים וע' רש"י ב"מ דף ו' גבי הקדישה ע"ש דס"ל לרש"י דהיכא דמצי למתפיס חל ההקדש ובירוש' פ"ח דכתובות. אך באמת שם אין הפי' כן ואכמ"ל. עכ"פ תשלום שמשלם הרב בשביל לקיחת התרומה אי צריך אח"כ לשלם לו וע' ב"מ דף ל"ג ע"ב גבי הך דאמרינן דהכפל שייך להשומר היכא דשילם ובירוש' שם אמר הטעם למקום שהקרן מהלך שם הכפל מהלך אך זה תליא אי מה שהגנב משלם אח"כ לשומר אי משום שהקרן שייך לו או משום שצריך לשלם מה ששילם עבורו וזה תליא בהך דב"ק דף ק"ח ע"ב גבי הוכר הגנב ע"ש מי הם בעלים דיליה:
וכן נ"מ גבי עדות אי אזלינן בתר עדית דשומר או דגנב וע' תוס' ב"ב דף מ"ז גבי ערב ובאמת מה שהגנב משלם לשומר זה לא מקרי גנב כלל רק גדר חוב ובאמת כל התשלומין שהשומרין משלמין אם הם משלמין עבור עצמן או בעבור הדבר ובדברי רבינו בהל' נ"מ פ"ה ה"ח מבואר דשומרין גביתם שהזיק משלמין מנכסיהן ולא מגופו דישלמו אח"כ להבעלים וראיה לזה מה דמבואר בב"ק דף מ' ע"ב דהשומר הוי מודה בקנס אי הוי מודה ומה שייך זה למודה בקנס כיון דהוא רק חייב לשלם לבעלים הפסדם ע"י פשיעתו וע"כ דהוא בעצמו משלם להניזק והא דאמר שם מעריקנא ליה לאגמא זה ר"ל דרק כשהשור ישנו אז מוטל על השומר לשלם וגם נ"מ דלא משלם רק ח"נ וכפי שויו של השור וע' מש"כ רבינו בהל' נ"מ שם הי"ב דכשאין להם לשלם אז גובין מן השור אך י"ל דזה הוה גדר שעבודא דר"נ כמבואר בגמ' שם:
וכן בהך דין דבעלים משלמים את הכופר אי ר"ל בשבילם או בשביל השור ע' רש"י נזיר דף ב' ע"א גבי מלאכת בהמתו בשבת וזה תליא ג"כ במה דפליגי ירוש' וגמ' דילן אי יש כופר בצרורות ע' ירוש' רפ"ב דב"ק דיש כופר ובגמ' דילן דף מ"ד ע"ב מבואר דאין כופר וזה דהא דאמרינן כחו כגופו ע"ש ב"ק דף ג' וכ"מ זה רק היכא דגוף האדם חייב גם כחו חייב או היכא דגוף הבהמה חייבת גם כחה חייב משא"כ גבי כופר כיון דהחיוב על האדם ואין כחו של בהמה נחשב לחייב עליו האדם והירוש' לא ס"ל כן דרק החיוב הוא בשביל הבהמה ולכך חייב בכחה ג"כ וע' בירוש' שם פ"ד דלר' יהודה אם המית ואח"כ הפקיר דהוי מחלוקת אי צריך לשלם הכופר וזה תליא ג"כ אי בא ע"י בהמה או ע"י עצמו:
ובאמת הא דאמרינן בב"ק דף מ"א ע"ב הביאו לב"ד וישלם לך ע"ש בתוס' לכא' ג"כ תליא בזה אך באמת נ"ל דהגמ' לא מקשה שם רק דא"א שהתורה תחייב על תם כופר כיון דאין מציאות לגבות משא"כ למסקנא דמשכחת במתכוין כו' או בהודאה א"כ שפיר יש מקום שיכול לשלם כופר שוב חייב אף היכא שאין ממה להשתלם וראיה לזה דהא מבואר בב"ק דף כ"ו ע"א דאף שהשור בסקילה מ"מ צריך לשלם כופר והא אף לר' טרפון אינו משלם רק מגופו כמבואר שם דף י"ח ע"ב וע"כ דבאמת כופר הוא תשלום דהבעלים ולא מכח השור כלל וע"ש ט"ו ודף מ"ח ע"ב ובמק"א אבאר זה:
עכ"פ כל התשלומין והחיובין הבאין ע"י אחר הוי פלוגתא אי החיוב הוא על עצמו או ע"י אחר אך גבי עבד כיון דקי"ל דיד עבד כיד רבו הוי כמו עצמו ע' ב"מ דף צ"ו ודף צ"ט ובמנחות דף ס"א ע"ב ודף צ"ג ע"ב וא"כ איך שייך ד' אמות גבי עבד לזכות בגט שחרור הוא ד"א שייכין לאדון ע"י העבד והוי כקדם הבעל ושוב לא יזכה העבד וצ"ל דכיון דד' אמות הוי בגדר חצר ועבד עצמו הוא גם כן בגדר חצר וכיון דקי"ל דחצר מהלכת לא קני רק בכפות וישן לכך לא קנה העבד הד"א לצורך האדון ולכך כשזרק לו הגט שחרור אז בא לו ד"א וע' בירוש' גיטין פ"ו ה"ב דמשמע שם דר"י באמת לא ס"ל דין דד' אמות רק פישוט ידים וע"ש פ"ח ה"ב ובתוספות שם והא דמבואר שם בירוש' דשליח א"ל חצר הוא ג"כ מחמת זה הטעם דלענין זה יש עליו שם חצר מהלכת דעיקר הדבר בא ע"י שליח והשליח הוא מהלך וכע' הך דקדושין דף מ"ד ע"ב ע"ש:
והנה גבי גט זה ודאי דבשעת הגירושין צריכה ג"כ לקנות את הגט רק אם נתינת הגט הוא לגירושין או קבלת הגט זה תליא בהא דגיטין דף ע"ח ע"א אי צריך ליתן לה הגט דוקא בשעת הגירושין או לא וגבי קדושין רק משום שתיקה דלאחר מתן מעות ע' קידושין דף י"ב ע"ב אבל בל"ז הוי קידושין וע' מש"כ בזה בהל' אישות פ"ג ה"ח דהיכא דהוי קידושי טעות אי צריך ליטול ממנה הקדושין ולקדשה עוד הפעם. והנה קנין הגט אף דהוא תלוי בהגירושין מ"מ בהפעולה הגירושין קודמין וראיה מהן דהאשה כותבת את גיטה והטעם דאקנויי אקני ליה רבנן כמבואר בגיטין דף כ' וזה ודאי דכ"ז שלא נתן לה הגט לא קנהו הבעל ואח"כ קונה היא מן הבעל וא"כ נמצא דגדר פעולת הגירושין קודם להקנין וע' בנדרים דף מ"ח גבי קני ע"מ להקנות ובגיטין דף ל' ע"ב שהק' ברש"י הא מיחסר משיכה שברשות ישראל הוא ואף דעדיין לא זכה בו הלוי בתורת קנין ואינו יכול לזכות ע"י עצמו ע' ב"ב דף פ"ה ותוס' וירוש' פ"ד דפאה וב"ב דף ע"ט ע"ב וצ"ל משום דמבואר בבכורות דף י"ח ע"ב דאקנויי אקני ליה מקום בחצירו ע"ש בתוס' וה"נ כן גבי מעשר וע' בחולין דף קמ"ב ע"א גבי הך דלוי בר סימן ע"ש:
והנה אנן קי"ל דגבי גירושין לא מהני תכ"ד כמב' בב"ב דף ק"ל והטעם דאף דעל הנתינה יכול לחזור בו אבל לפמש"כ דהגירושין קודמין להקנין בפעולה והגירושין הוא גדר כריתות ע' רש"י כתובות דף ג' ע"א אף דזה מכאן ולהבא מ"מ נפסקה האישות וע' רש"י קדושין דף ט' ע"ב דיש על המגרש ג"כ שם מקנה ושם דף ב' ע"ב וכן מיתה אי הוא גדר הפקעה או גדר הקנאה ע"ש דף ב' ודף י"ג ע"ב ע"ש בתוס' גבי מיתת הבעל ובתוס' יבמות דף נ"ד ע"ב דהק' שם ל"ל קרא לקרובים דאסורים לאחר מיתה ובאמת הפקעה דשארות כמבואר ביבמות דף נ"ה ע"ב הוי הפקעה ולא קנין לשארות באה מחמת נשואין כמבואר בסנהדרין דף כ"ח ע"ב ותוס' יבמות דף נ"ז ע"ב ולכך חיוב שריפה וגבי חמותה פקע לאחר מיתה לחד תנא ביבמות דף צ"ד ע"ב ודף צ"ח ע"ב וכ"מ ויהיה כרת נשארה דלא כרש"י סנהדרין דף ע"ו ע"ב:
ובזה י"ל דגם מן האירוסין לא יהי שריפה רק כרת וע' תוס' יבמות דף ג' ודף צ"ז ע"א וברש"י סנהדרין דף נ"ג ע"א ד"ה בין באישות הוי ג"כ משעת אירוסין וע' קדושין דף ו' ע"א הרי את אשתי כו' ושם דף ע"ח ע"א דפליגי רש"י ותוס' אי אישות הוי דוקא נשואין או אפילו אירוסין ויהיה נ"מ להך דין דמלך לא יהי' לו יותר מי"ח נשים כמבואר בסנהדרין דף ב' כו' וע' בדברי רבינו פ"ג מהל' מלכים ה"ב דנקט שם ואם הוסף אחת ובעלה דמשמע רק לאחר ביאה אך י"ל דקאי גם אפלגש דהוי בלא קדושין ובלא כתובה כמש"כ שם בפ"ד ובאמת נ' דהך ובעלה קאי אף אם בעל אחת מאותן שהיו לו מתחילה דכיון שהוסיף אחת שוב הוי י"ט נשים וכולן אסורות וכה"ג כ"כ בח"א בהל' אסו"ב גבי הך דכה"ג אסור ליקח ב' נשים ולכך נקט בעל ובאמת תיכף כשקידש נאסר עליו לבעול את כולן ורבינו ז"ל מפרש הא דמבואר בסנהדרין דף כ"ב ע"א שהרי התירו ליחד לא ר"ל כרש"י משום יחוד דפנויה רק דכיון דס"ל דגם פלגש אסורה ביותר מי"ח וא"כ כשיבוא עליה תיכף הוי חייבי לאוין וזה ר"ל התירו ליחד עם חייבי לאוין ומה דהקשו על רבינו דכיון דס"ל דפלגשים הוי ג"כ מן המנין ופלגשים בלא קדושין הן למה לא גירש אחת מן הפלגשים ובפרט אותן שהיו אסורות לו ע' תוס' גיטין דף ו' ע"ב ובירוש' פ"ב דסנהדרין שם:
אך באמת כך דכיון דהוא בלא קדושין מה שייך גירושין רק דשוב אינה מיוחדת לו וכע' דאמרינן בסנהדרין דף נ"ח ע"ב גבי ב"נ שייחד שפחה לעבדו ומאימתי התרתה משתפרע ראשה כו' וזה שייך רק היכא דמותרת אח"כ להדיוט אבל זו כיון דאסורה מחמת שרביטו שוב לא שייך התרה ונשארה מיוחדת לו ועולה בחשבון ובמק"א אבאר זה וע' נדרים דף ס"ז ע"ב גבי הויה וכתובות דף נ"ג ע"ב דהוי שם בעיא דלא איפשטא. נמצא כך דבקנין הנשואין המיתה עושה רק הפקעה וכן הגירושין ובקנין האירוסין עושה ג"כ גדר הקנאה ולכך נשאר בזה גם לאחר מיתה כיון דהוא גדר קנין ובפרט לפמש"כ בח"א דקנין הנשואין הוא דבר נמשך בכל יום ויום וכיון שמת או גירש פסק משא"כ בקנין האירוסין. וכע"ז ר"ל ג"כ התוס' גיטין דף מ"ב ע"ב ד"ה מעוכב גט שחרור שכ' לחלק בין מעוכב ע"י הפקר דאוכל בתרומה לחצי עבד וחצי ב"ח והוא תמוה דזה ודאי אינו אוכל כמבואר בתו"כ פ' אמור ובירוש' ספי"א דתרומות אך כך דהיכא דהוי בגדר שחרור ע"י דין כמו ראשי איברים לדידן או פדיה בכסף לר"ש שם דף ל"ט ע"ב זה ודאי יש בו צד שחרור וזה תליא בהך דנדרים דף ס"ח ע"א ובזבחים דף ק"י ע"א אי מיקלש קליש או מיגז גייז ור"ל אם יש בו צד חירות לגמרי וצד עבדות לגמרי או רק דקליש וע' יבמות דף נ"א כה"ג גבי גט ומאמר ושם דף כ"ז ע"ב וכן ר"ל בהך דמנחות דף מ"ז ע"א ויבמות דף ק"ד ע"ב בהך מחלוקת דשני דברים המתירים אי כ"א עושה פעולה בפ"ע או לא וזה תליא בהך מחלוקת דאביי ורבא במנחות שם גבי קדיש ואינו קדיש ע"ש בתוס':
ובאמת נ"ל דגם מש"כ התוס' יבמות דף ט"ז ע"ב דלמ"ד עכו"ם הבא על בת ישראל הולד ממזר תליא בהך דר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין והוא תמוה כמבואר יבמות דף מ"ה וכ"מ ודף ע' שם וע' תוס' קדושין דף ע"ה ע"ב אך ר"ל כך דס"ל להתוס' דעכו"ם גמור אין בעילתו כלום לדידן לענין הולד כע' מש"כ התוס' בקדושין שם וכן בעבד רק היכא דמל ולא טבל דהוי ב' דברים המתירים וכן גבי עבד בין גט שחרור להטבילה לשי' התוס' ביבמות דף מ"ז ע"ב דס"ל דמעכב אז הוי בגדר עכו"ם פסול כיון דמעורב בו צד יהדות ואז י"ל דאותו הולד ממזר ע"י צד עכו"ם שבו וזהו כוונת הירוש' ספ"ז דיבמות תיפתר בעכו"ם פסול ובעבד פסול ור"ל כה"ג וכן ס"ל לר' יוחנן ביבמות דף מ"ו ע"א והך דדף מ"ה י"ל דר"ל ג"כ כן וזהו ג"כ ר"ל רש"י סנהדרין דף נ"א ע"א דעכו"ם אם נשא בת ישראל הוי גדר קדושין ומ"מ עובר על לאו דלא תתחתן ור"ל כה"ג וע' ברכות דף מ"ז ע"ב דמשמע דאין עליו שם ישראל כלל במל ולא טבל וכן י"ל מה דאמרינן ביבמות דף ע"א ע"א גבי גר שמל ולא טבל לענין פסח לר' עקיבא וע"ש בתוס' דף מ"ו ע"ב דכיון דס"ל דטבילה מעכבת ל"ל למעט אך באמת ס"ל דמעורב צד נכרי בצד ישראל ונ"מ דאז האיסור מוטל עליו וכ"כ בזה בח"ג ובח"א בכוונת הר"א ז"ל בהל' ק"פ פ"ט ה"ז גבי המאכיל לבן נכר דעובר האוכל ור"ל כגון שמל וטבל ולא הביא קרבן דאז בזמן המקדש לענין קדשים ופסח עדיין אינו ישראל גמור ולכך לוקה משום לאו דבן נכר וכן מש"כ רבינו שם בפ"ד ה"ט גבי הפריש פסחו עד שלא נתגייר וע"כ ר"ל ג"כ כה"ג דאל"כ לא הוי כלל בגדר הפרשה כמבואר בירוש' פ"א דתרומות ה"ב וזבחים דף מ"ה וכ"מ וגם נ"מ היכא דחישב לשמו דאם הוא עכו"ם גמור לא פסיל כמבואר בזבחים דף ד' ע"ש בתוס' ואם הוא רק בגדר פסול זה תליא במחלוקת דפסחים דף ס"ב ע"א גבי ערל ובאמת אפשר לפרש דברי הירוש' דספ"ז דיבמות הנ"ל דר"ל כך דס"ל דבכה"ג יש בו תפיסת קדושין והנה הירוש' ס"ל בפ"ג דקדושין דגר שבא על א"א הולד ממזר וא"כ לפ"ז אם קידש אשה בניו ממזרין כמבואר ביבמות דף מ"ה ע"ב. עכ"פ היכא דהחירות הוי לא מטעם הפקעה רק מטעם קנין י"ל דאינו אוכל בתרומה ויש עליו שם חצי עבד וחצי ב"ח וכע"ז כ' התוס' ב"ק דף צ' ע"א גבי הך דאמימר גבי ראשי אברים דמיירי כגון שנתן כל הדמים ור"ל לר"ש מעין דס"ל דצריך גט שחרור ויש עליו שם חצי עבד משא"כ היכא דבא מחמת הפקעת רשות מחמת הפקר אז לא הוי צד חרות כלל בגוף ושפיר י"ל דאוכל בתרומה:
והנה כ"כ בח"א דיש ב' פעולות באישות א' מה שהיא שלו והב' מה שהיא אסורה לכל אדם והנה הא דהיא שלו בא ע"י נשואין ובמיתה פקע וע' בירוש' גיטין פ"ח ה"ט מחלוקת אליבא דר"א מה נקרא לאחר זמן אם ארוסה או דוקא נשואה ומביא ראיה דגם ארוסה כן מדנקט רק בלשון זכות משמע דעדיין אינה שלו והיינו ארוסה ובזה תליא ג"כ הך מחלוקת דגיטין דף פ"ט אי חיישינן לקלא דבתר אירוסין וכן הא דמבואר בכ"מ דאם נשאת לא תצא אי ה"ה קידש וכ"כ בזה בח"א. עכ"פ קנין הנשואין המיתה מפקיע ובזה א"ש דברי הגמ' בגיטין דף פ"ב ע"ב דהיכא דקידשא חוץ משמעון אחיו ובא שמעון וקידשה סתם דאין עליה שם אשת ב' מתים דלא מהני קדושי דשמעון מידי וקשה דהא עכ"פ אהני דהוא קנאה אך כך דהנה התוס' שם כ' דהיכא דגירשא בריח הגט ומת מתייבמת וכ"כ בזה בח"א דריח הגט פועל רק בקנינו אבל לא לענין מה שנאסרה ע"י לאחרים דלע"ז נשארה אשת איש גמורה וס"ל דהקנינים והשארות נפקעת במיתה אף היכא דיש יבם כיון דזה ממילא וזיקת היבם הוא רק מה שנשארה אסורה לאחרים אם יש יבם ולכך מתיבמת אף אם יש ריח הגט וא"כ נמצא דהיכא דלא אסרה ע"כ קדושין שלו לאחרים לא שייך גבו כלל דין דזקיקה לייבום ע"י וא"כ לא שייך בו דין אשת ב' מתים. וע' בירוש' רפ"ט דגיטין דאמר שם מ"ט דר"א מה מיתה מתרת מחצה ר"ל דהיכא דמת בלא בנים נשארה זקוקה מחמת האיסור על אחרים וכן גבי גט לר"א אם אסרה לאחד הוא לא לענין שישאר דין אישות שלו רק שישאר האיסור נגד אחרים ולכך אם נישאת לאחר פקע גם זה וזהו דר"ל בירוש' שם דיציאתה אין לה יציאה אצל אחר ר"ל דהגירושין שלו לא הוו רק ממנו ולא מאחר והא דלר"א ע"י הקידושין פקע גם מה שנשאר מהראשון כ"כ בזה בח"א אם הנשואין של השני עושה זה או הגירושין וגם הא הפסוק דכאן מיירי בנשואין הראשונים עכ"פ אם יש יבם לא נשאר רק האיסור לאחרים וזהו הזיקה וע' ברש"י יבמות דף ל' ע"ב מה דהק' שם מ"ט לא נימא גבי זיקה דאם מת היבם יהא שייך בה דין אשת ב' מתים כיון דאמרינן יש זיקה שתהא צרת ערוה ובזה א"ש כיון דזה רק בגדר איסור על אחרים ע"י המת ולא שייך זיקה שתהא נקרא אשתו ונ"מ ג"כ להך דיבמות דף נ"ח ע"ב אם היתה זקוקה ליבם אחד והוא פסול ואח"כ מת אי נימא דזיקה תהי' כנשואה לענין שתפסל אח"כ להנשא לכהן ואף דבירוש' פ"ח דיבמות סה"א מבואר דלא נפסלה הירוש' לשיטתו חדא דס"ל דכיון שמת בטלה זיקתו וכן ס"ל דנשואין גמורים ג"כ אינן פוסלין בלא ביאה כמבואר שם פ"ו ה"ג לא סוף דבר מן הנשואין כו' אלא נבעלה כו' משא"כ לדידן דס"ל דדין פוסל ולא מחמת הביאה ממש וכמבואר בדברי רבינו בהל' איסו"ב פ"ח ובהל' אישות ובהל' נ"ב גבי כתובה וקנס ואף דלענין מלקות כמו גבי מחזיר גרושתו לא לקי עד דבעל ממש וע' בהל' יבום פ"ב ה"ח דוקא בעל וכן לריבר"י דמחזיר גרושתו דוקא מן הנשואין כמבואר ביבמות דף י"א ע"ב זה רק אם בעל ממש וע' מש"כ בזה בח"א בהל' איסו"ב פ"א הכ"ב ופי"ז ה"ד ובאמת י"ל דגבי מחזיר גרושתו זה תליא בשיטת רש"י ותוס' בקדושין דף ע"ח מהיכא נפקא דבעי נשואין אי מלשון אישות או מלשון הויה. ויהי' נ"מ ג"כ גבי מ"ע של אונס ומוש"ר דבעי דוקא שתהי' לו לאשה ואם גירשה צריך להחזירה אי די בנשואין בלא ביאה דזה ודאי מהך דכתובות דף מ' משמע דהמ"ע היא בביאה י"ל משום דבעי דרך נשואין וע' יבמות דף ס' ע"א גבי הך דאם נשא נשוי לענין שפטור מקנס וזה בעצם נ"מ להך דמכות דף ט"ו ותמורה דף ד' אי העשה דכל ימיו קאי אשילוח שלא יהא השילוח כל ימיו או שתהי' תחתיו כל ימיו ור"ל דעיקר האיסור לא בהגרושין רק מה דעי"ז אינה תחתיו ובזה א"ש מה שהק' התוס' שם בתמורה דאמאי לא נימא שיתבטל הגט. אך כיון דאין האיסור בגט רק מחמת דעי"ז נפקעת ממנו לא שייך זה ונ"מ דאם גירשה בריח הגט י"ל דלא עבר ואז י"ל דאף כהן כה"ג אם גירש בריח הגט אינו לוקה אף דהוא מה"ת כיון דמ"מ מזה הגט אינה נפקעת מא"א וע' מש"כ בזה בח"א בהל' נ"ב וזה תליא אי נשואין הוא דבר הנמשך או לא דאי הוא דבר הנמשך שייכת העשה דלו תהיה אף קודם הגירושין ע' תוס' קדושין דף ס"ח גבי סוטה והארכתי בזה בח"א. וכן לענין הקדש כה"ג אי הוא נמשך או נפסק וזה תליא אי לשון הקדש הוא האיסור או רק דין וע' ר"ן נדרים דף י"א ובשבועות דף כ"ב ע"א אי איסור הקדש הוא ע"י דיבור ע"ש בתוס' ד"ה והרי וזהו באמת כוונת הגמ' שם אוסר על כל העולם ר"ל דהרי אחר ג"כ לוקה ומביא קרבן ואם נהנה מהקדש של אחר הרי חזינן דזה גדר ממילא דכיון דאמר דזה הקדש ממילא נאסר וכ"כ בזה בח"ב דנ"מ להך דכ' רבינו בהל' מעילה פ"ח והתוס' בכ"מ דבהקדש אינו לוקה על פחות משו"פ ואם המקדיש עצמו נהנה מאי אי הוא עובר ג"כ כמו עובר על דבורו והוי כמו קונמות דלוקה על פחות משו"פ וע' נדה דף מ"ו ע"א גבי אכל הקדשו דיש ג"כ לאו דבל יחל אך י"ל דשם קאי רק אמופלא סמוך לאיש וע"ש בע"ב די"ל דאין חיוב קרבן אהקדשו ושוב שייך בל יחל וע' נדרים דף ג' ע"ב דגם בנדרים שייך בל יחל אף דהוא איסור חפצא וא"כ לא נתחלל דבורו אך י"ל דנ"מ להך נדר שכ' רבינו בהל' ערכין פ"ז גבי דבר שלב"ל או באומר לא אפטר מן העולם המבואר בנדרים שם דזה הוי רק בגדר חיוב שיקבל עליו ושם שייך שפיר בל יחל אך מהך דשבועות דף כ' ע"ב דעובר בבל יחל גבי קונמות מוכח דאף באיסור חפצא דהאיסור נתקיים שייך בל יחל אך זה רק היכא דלא נולד ע"י דבורו איסור אחר אבל גבי הקדש לא וגבי נזירות דעובר כמבואר בנדרים שם י"ל דנזירות ג"כ איסור גברא. וכבר הארכתי בזה בהל' נזירות וע' נדה דף ל' ע"ב דיליף שם דמשביעין אותו מהך קרא דגזי נזרך ומשמע דס"ל דנזירות הוי גדר שבועה. עכ"פ אי נשואין הוי נמשך י"ל דהך דולו תהי' קאי אקודם גירושין וא"כ י"ל דשפיר מקיים בנשואין בלחודא הך דעמוד והחזיר וע' תוס' מכות דף ט"ז ע"א ד"ה כגון מה שהקשו שם כגון דאמר קונם תשמישך עלי ובאמת מה שייך זה הא קודם שנשא חל אפי' אם אמר להיפך ואף דמוטל עליו לכונסה זה רק בגדר חיוב מצוה ולא בגדר שעבוד אך אם נימא דאין חופה לפסולות או כשי' רבינו דחופת נדה לא קני אז אם אסרה עליו י"ל דלא שייך בה גדר חופה וקנין נשואין וע' יבמות דף ל"ג ע"ב במשנה שם דמשמע דשפיר קנו החופות אף דהיו נידות אך י"ל דשם החיוב מחמת אירוסין ע' תו"כ פ' ויקרא דמרבה קרבן גם לנערה המאורסה וכן פסק רבינו ורש"י בכ"מ. עכ"פ לדידן דס"ל כמ"ד דיש חופה לפסולות גם זיקה ולמ"ד דזיקה יש בה גדר כנוסה י"ל דפוסל אך לפמש"כ לעיל דגבי פסול לא הוי זיקה גמורה י"ל דלא פסיל ולפי שי' הירוש' דס"ל בפ"א דיבמות דאם חלץ לה ואח"כ בא עליה מפקיע קידושין שקידשה אחר מקודם החליצה וע"ש בפ"ג דחליצה הוי קנין ולכך ס"ל הירוש' בפ"ג דקדושין דאף למ"ד לאחר שימות יבמך מקודשת משום דאז נתבטלה הזיקה למפרע כמבואר בירוש' ביבמות בב"ק ובסוטה פ"ב ולכך ס"ל הירוש' בפ"ד דסוטה הובא בתוס' שם דף כ"ד ע"ב דאף אם נימא דקינוי של יבם מהני זה רק אם אח"כ ייבמה אבל אם מת וייבמה אחר לא כלום הוא אך שם איירי בזיקת ב' אחים ולכך חלו קדושין אם מת אבל אם אמר לה לאחר שיחלץ לא הוי קדושין והוא משום דחליצה הוי פעולה וקנין לא הפקעה וא"כ לפ"ז י"ל דאם חלץ להן הפסול דנפסלה מלאכול בתרומה אם היתה בת כהן דהרי עשה בה פעולה:
והנה ע' סוטה דף מ"ג דאם מת אח אחד היבמין חוזרין ממערכי המלחמה והנה ק' דהא זה רק אם ע"י המיתה של המלחמה תהי' אלמנה מכאן ואילך אז חוזר אבל אם עי"ז יתבטל הדבר למפרע אינו חוזר וכמבואר בירוש' שם הובא בדברי רבינו בהל' מלכים דאף אם קידש אשה מעכשיו ולאחר י"ב חודש אם נשלם הזמן אז חוזר אבל בל"ז לא משום דעי"ז נתבטל הדבר למפרע וא"כ גבי יבמה ג"כ כן לשי' הירוש' דנתבטלה הזיקה למפרע וי"ל דלכך נקיט שם בגמ' דידן מת אחד מהם כולם חוזרים דאי משום רבותא דהרבה אחים למה נקט שכל האחים היו במלחמה אך זה דוקא אם כולם היו במלחמה דאז יש חשש על כולם ויתבטל הייבום לגמרי אבל בל"ז לא. אך באמת נ"ל דכמו דגבי נשואין רק שנה ראשונה כן גבי אירוסין רק שנה ראשונה וקמ"ל הירוש' כך דאם נשלם הזמן לא נימא דחשבינן מתחילת הקדושין ויהי' צריך לילך למלחמה רק כיון דזה הוי קדושין על תנאי אף במעכשיו לא חשבינן מתחילה וחוזר אך מ"מ אף קודם שנשלם ג"כ אינו הולך למלחמה אך הלשון לא משמע כן ולפמש"כ בהל' נדרים א"ש זה. עכ"פ עיקר הייבום הוא משום איסור שהיא אסורה לאחרים ובזה יש לבאר הך דקדושין דף ס"ב ע"ב מה דאמר שם נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה וע"ש בירוש' דמבעי ליה אם נתן פרוטה לאשה קודם שנתקדשה לראובן שתתקדש לו לאחר שגירשה ראובן ומתחלה אמר שם הטעם דאומר לשפחתו דלא הוי קידושין דלכשתשתחרר נתלית בדעת אחרת וכן האומר לאשתו שתתקדש לו לאחר שיגרשה ג"כ לא הוי קידושין מחמת זה הטעם ובהך דאומר לאשה הרי את מקודשת עכשיו ולאחר שאגרשך מסיק שם דהוי בעיא. אך באמת כך דהנה מה דבגמ' דילן גבי גיורת לא אמר הטעם דמעיקרא בהמה כמו גבי שפחה הוא משום דגבי גיורת כיון דבעי דעתה לקבל עליה הגירות וזה ר"ל קבלת המצות דמעכבא לכמה שיטות ע' תוס' שבת דף ס"ח ע"א ותוס' סנהדרין דף ס"ח ע"ב ובס' ה"ג בהל' מילה גבי חרש ושוטה שכ' שם שאין בהם דעת להתנות ר"ל לקבל המצות וזה תליא בהך מחלוקת דירוש' פ"ח דיבמות ר' יוחנן ור' אלעזר אי מטבילין גר בע"כ וע' יבמות דף מ"ח ע"א וכ"כ בזה בהל' אסו"ב ובאמת לכא' קשה הא עיקר הגירות הוא קבלת המצות וכיון דשוטה פטור מן המצות מה שייך בו גדר גירות ול"ד לשוטה ישראל דהתם המין הוא כן ונולד כך והוא ממילא ישראל משא"כ בגר ונ"מ ג"כ לגר שנתגייר עם בניו אף אם הם קטנים בני יומן י"ל דצריכין למול תיכף >הערה<[נשמט. ובאמת בירוש' פי"ט דשבת מבואר כן.]>אהע< דאז המילה עליהם בגדר גירות ולא מחמת מצות מילה ונ"מ לתוך ח' ימים וזה ר"ל הגמ' בשבת דף קל"ה ע"ב כל שאין אמו טמאה כו' ומביא שם כתנאי מהך דמקנת כסף ושם ר"ל דכל שהמילה אינה מחמת מצות מילה רק משום גירות אין נ"מ לפחות מבן ח' וע' ב"ב דף קכ"ז ע"א דטומטום שנקרע ס"ל לחד מ"ד דצריך למול אותן תיכף ע"ש ברשב"ם ובזה י"ל ראית התוס' יבמות דף ע' ע"א ד"ה הערל דא"צ טומטום לקרוע את עצמו מדמו"ע אזכריו דאיתי בשעת אכילה כגון טומטום שנקרע הרי חזינן דא"צ לקרוע ולא מוטל החיוב עליו בשעת עשיה:
השמטה במ"ש בגדר מילה בגרים קטנים תוך ח'. אך באמת כך דעי' מ"ש בעהמ"א שבת ס"פ ר"א דמילה בשם יש ספרים דגבי מילת גרים ועבדים יש שני ברכות על המילה ולמול והוא חולק על זה:
והנה באמת בתוספ' בסוף ברכות מבואר שם דגבי מילת עבדים ב' ברכות וגבי גרים ברכה אחת אך כך דהנה רבינו והר"א ז"ל בהל' ק"פ פליגי בפ"ה ה"ה גבי טבילת האמהות לשם עבדות אם מעכב בפסח דהר"א ס"ל דלא מעכב והטעם דס"ל כר"א ביבמות דף מ"ו ע"א דקנין הגוף הוא רק בכספא וטבילה אף היכא דלקח עכו"ם עצמו וא"כ ממ"נ כ"ז שלא הטבילה אינה שלו כלל ולא שייך בזה עיכוב באכילת פסח ואם הטבילה הרי הטבילה. ועי' תוס' שבת דף קל"ה ע"ב ד"ה בלוקח שפחה וגבי זכר במילה או דמיירי דנולד לו משפחתו הטבילה ועי' שבת שם וזה ר"ל הך דיבמות דף מ"ח ע"א עבד איש אתה מל בע"כ:
וגם י"ל אף לדידן דקי"ל דגבי גירות מעכב מילה וטבילה מ"מ גבי קנין דעבדות די בטבילה לחודא ושוב ממילא מוטל החיוב עליו למול אותו דכה"ג לכ"ע אין מקיימין עבדים שאינם מולים אך החיוב המילה הוא מצד האדון לא מצד העבד ובאמת י"ל דבזה פליגי תנאי בהך דשבת דף קל"ה ע"ב גבי יליד בית משפחתו שלא טבלה אם נימול לח' דמ"ד דנימול לח' ס"ל דקנוי' לו קנין הגוף אף דלא טבלה ואידך ס"ל דלא ועי' רש"י גיטין דף ל"ז ע"ב ד"ה למעשה ידיו ובדברי רבינו בהל' מילה פ"א ה"ה והל' י' ומ"ש שם רבינו דאם טבלה אמו לאחר לידה נימול לשמונה צ"ל דחל עלי' דין שפחה מעיקרא:
ובאמת קשה איך אפשר להפקיע חיוב המילה שכבר חל עליו קודם טבילתה שימול בא' וצ"ל דמיירי שהטבילה בלילה ועי' בדברי רבינו בהל' אס"ב פי"ג ה"ו ומ"ש שם בחיבורי בח"א אם גם גבי גיורת מהני אם נתגיירה בלילה בדיעבד וס"ל דלילה הוה מחוסר זמן לגבי מילה עי' ירוש' יבמות פ"ח אם ליל ח' יש עליו שם ערל לגבי תרומה וכריתות דף ז' ע"ב גבי המפלת וחולין דף פ"א ע"א בתוס' ורש"י ר"ה דף ז' ע"ב וסוכה דף ל"ג אם שייך דיחוי בליל סוכות לגבי לולב וירוש' נזיר פ"ב הגע עצמך שנולד בלילה כו' ובירוש' ס' פ"א דר"ה גבי מכשירין אם דוחין את השבת בלילה ופסחים פ"ט גבי טמא מת שנכנס לעזרה בלילה וכ"מ ובהך דב"מ דף קי"א שכיר שעות דלילה:
וגם יש ראי' דולד שנולד לה קודם טבילה יש עליו שם ולדה אף לאחר טבילתה עי' סנהדרין דף נ"ח ע"ב גבי עבד מותר כו' ורש"י חולין דף קי"ד ע"ב גבי עבד בן שפחה ובירוש' פי"א דיבמות וכ"כ בזה בח"א ובח"ג. ועי' בהך דיבמות דף מ"ו ע"א דאמר שם כיון דקדם וטבל לשם בן חורין אפקי' לשיעבודי' ואף דהא צריך מילה לגירות וצ"ל דכבר מל ומילה לא משוה עליו כלל דין עבדות וראי' ג"כ דהרי בלקח שפחה מעוברת מבואר בשבת שם דיש על הולד שם עבד גמור אף למ"ד עובר לאו ירך אמו ביבמות דף ע"ח ועי' שם בתוס' דף מ"ז ע"ב דהמילה שלו הוא בגדר גירות וע"כ דלענין קנין העבדות אין מועיל לנו המילה כלל רק הוא חיוב באדון משא"כ גבי גירות אך כל זה אם ס"ל דהמילה מעכבת לגירות אבל למ"ד דדי בטבילה לחוד אז הוה המילה רק בגדר מצוה:
ובאמת מדברי רבינו בהל' מילה פ"ג ה"ז נראה דא"צ מילה לשם גירות רק לשם יהדות ע"ש ועי' בכתובות דף י"א גבי הך דגר קטן ע"ש ברש"י ובאמת כ"כ דלא דנ"מ בין אב לאם רק דהנ"מ אם הגדול ג"כ מתגייר או שמגייר רק את הקטן לבד ועי' ביבמות דף מ"ח ע"א מוכח מרש"י דמה"ת גר יכול להתגייר עם בניו הקטנים וכן גם גיורת עם בתה וכמבואר הך דכתובות דף מ"ד ע"א הגיורת שנתגיירה ובתה עמה ע"ש בתוס'. אך כך דכ"כ בח"א במה דמבואר ביבמות דף מ"ו ע"ב ודף מ"ז ע"א ב' פסוקים על גר שצריך ב"ד אחד בקבלת הגירות ואחד לפסוק עליו שנעשה גר ולקבלו לגירות:
ונ"מ דאף לדידן דס"ל גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד או למ"ד בירוש' רפ"ח דיבמות וכן הוא שיטת רבינו בס' פ"ח דהל' עבדים דיכולים להטביל גר קטן בע"כ וזה הוה כעין מה דמבואר בחולין דף ל"א ע"ב כונת חברתה כונה מעלייתא הוא וזה הוה כעין הך דנדרים דף ל"ה ע"ב הכל צריכין דעת בעלים חוץ ממחוסרי כפרה ר"ל דהתיקן שלהם מועיל גם לאחרים מהני ע"ז צריך רק ב"ד מומחים ולא שייך בזה מ"ש התוס' ביבמות דף מ"ז וכ"מ שליחותייהו קאעבדינין דמי עשאן ב"ד לזה ובפרט לשיטת רבינו בהל' אס"ב פ' י"ג ה' י' דיש מעלה בא"י מחו"ל דבחו"ל דוקא צריך ראי' מבוררת לגירות וכן נראה במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בס' פ"ו דהל' עבדים גבי גט שחרור אם די בבפנ"כ בלא קיום ע"ש וכן פליגי בהל' גירושין אך נראה דגבי שחרור ודאי צריך קיום משום דזה גדר גירות אף דהתוס' קדושין דף ס"ב ע"ב ס"ל דשחרור א"צ ג':
ובזה יש ליישב דברי רש"י גיטין דף ח' ע"ב גבי עבד שהביא גיטו דכ' דצריך לומר בפנ"כ ומשמע דר"ל לחומרא אף אם נתקיים. עכ"פ צריך לעשות ב"ד ולכך למאן דלא ס"ל דר"ה גבי בן דצריך ב' גדרי גירות המילה והטבילה ולכך מוקי דמיירי שנתגייר אב עם בנו קטן דהאב עשאן ב"ד עבורו וממילא מהני לבנו משא"כ בבת אז די גם אם נתגיירה אמה עמה דעשאה ב"ד על הטבילה:
וכה"ג כ' במ"א במה דמבואר ביומא דף מ"ג דאף למ"ד דגבי הזאה לא אימעוט מקרא שאין בו דעת דזה ודאי כל היכא דאימעוט מקרא אין בו דעת אז אין שום חילוק דכל קטן שלא הביא שתי שערות וכן חרש אע"ג דחריף טפי וכמבואר בגיטין דף ע"א וכן היכא דעבד מעשה וכן היכא דאחרים עומדים ע"ג לא מהני ולא כלום כמו גבי אסיפת אפרה וקידוש לדידן וגבי חליצה לדידן דמקשינין אשה לאיש לא מהני כלום וכן לגבי קדושין וגבי עבודה בכהן דממעיטינין בחולין דף כ"ד מאיש וכן לגבי תרומה למאן דס"ל בתרומות פ"א בירוש' ובנדה דף מ"ו דבעי דוקא עד שיביא שתי שערות וכן לענין הבאת קרבן על גזלו דוקא שיביא שתי שערות וכמבואר בירוש' פ"ד דמעש' משום דהך איש ס"ל דקאי רק לענין קרבן:
ובזה מבואר שיטת רבינו ז"ל דאף דבהל' שכירות פ"ב ה"ז פסק דקטן שהפקיד ביד גדול נשבע הגדול מ"מ לענין כפל פסק בפ"ד ה"ט דפטור מחמת הך דב"ק דף ק"ו ע"ב דזה הוה בגדר קרבן וכמו גבי קרקע לר"א עי' שבועות דף ל"ז ע"ב ותוס' כתובות דף מ"ב ע"א וב"ק דף ק"ה גבי חומש ודף ק"ו גבי כפל וכן הדין גבי פרשה סוטה אם כתבה כהן קטן עי' בדברי רבינו בהל' סוטה פ"ד ה"ט אך כל זה דיש מיעוט בהדיא אבל גבי חליצה באשה לר"י דס"ל דלא מקשינין ביבמות דף ק"ה אך מ"מ כונה בעי אך יש ב' מיני כונות אחד כונת פעולה וזה די בעונת הפעוטות זהו שיטת ר' אמי ביבמות שם ואחד י"ל כונת פטור ואז צריך עונת נדרים דוקא ועי' בסוכה דף מ"ב ע"ב דגבי להמנות על הפסח לר"י די בעונת הפעוטות ועי' בדברי רבינו בהל' ק"פ פ"ב ה"ג:
והנה גבי פרה כ"כ במ"א דרש"י סוטה דף ל"ט וסנהדרין דף ע"ז ע"ב ס"ל כשיטת רבינו בהל' פרה פ"י ה"ז דצריך כונה לטהרה ושיטת תו"י והר"א ז"ל דרק להזאה וא"כ בהך גירסא דשם גבי קידוש דגרס שם רבינו דצריך קטן שיש בו דעת משום דבעי כונה לטהרה ולשיטת התוס' והר"א בעי רק דעת כגדר הפעוטות אך זה כיון דבאמת אין הקטן פסול רק משום דבעי כונה א"כ יהיה מהני מה שהאשה עומדת ע"ג אף דהיא פסולה מ"מ כונה יש לה וזה תליא אם מה דמהני בכל מקום עומד ע"ג אם ר"ל דהוה כמו שהגדול עושה או כמו שהקטן יש לו דעת:
ובאמת הא דמבואר בב"ב דף מ"ז ע"ב גבי תליוה דשאני אונסא דנפשי' מאונסא דאחרינא ר"ל ג"כ כך דכיון דיש מסייע להקנין דבר אחר דהיינו האונס חזינין אם מצד אחר זה והאחר לא מצי עביד זה הפעולה לא מהני משא"כ אם מצד עצמו הוא מה נ"מ לנו מ"מ הגורם והפועל שניהם יכולים לעשות הפעולה וכן הא דמצוה לשמוע דברי חכמים הוא ג"כ גרם לזה כי כ"כ במ"א שתקנת חכמים מוטל על האדם לא על הדבר וכן הך דניחא לי' בכפרה הוא גרם לזה שנדב ועי' תוס' שבת דף כ"ד דצורך גבוה לא מיקרי רק קרבן צבור שלא בא ע"י גרמא שלו ובירוש' שבת פ' האורג גבי חטאת ועי' תוס' פסחים דף ע"ה ע"א גבי תנור בפסח דלא מיקרי צלי מחמת ד"א דהוא אינו עושה פעולה רק שלא יתפזר האש ותוס' מנחות דף מ"ב ע"ב גבי תכלת אף דלא הוה כמו דבר אחר אף דמערבין בה דזה רק למהר הפעולה:
וכן נ"מ ג"כ במ"ש במ"א דאף דבכל מקום מבואר דהרכנה ורמיזה לאו דיבור גמור הוא עי' סנהדרין דף פ"א ע"ב גבי התראה ושם דף פ"ו ע"ב מרמזי רמוזי ועי' בהך דכתובות דף ל"ג וב"ק דף כ"ד ועי' הוריות דף ג' ע"ב כגון שהרכין מ"מ זה רק היכא דאפשר לדבר אבל גבי חרש וחולה הוה זה כמו דיבור וכמבואר בגיטין דף ע"א ובירוש' שם ועי' ירוש' ר"ה פ"ג גבי עדי החודש שנשתתקו אם מהני הרכנה אך מ"מ זה רק היכא שמרכינין על דבור מפי בר חיובא ובל"ז לא ונ"מ להני דס"ל דהפקח לא מהני ע"י כתב בגט עי' בירוש' ובתוספ' ובדברי רבינו אם כתבו לו והוא מרכין בראשו לא מהני דלא עדיפא הרכנה שלו מפעולות האחר שהוא מרכין עליה:
וכן הך דשבועות דף כ"ט ע"ב כל האומר אמן כמוציא שבועה מפיו וכ"כ בזה במ"א וה"ה כאן לגבי מילה ואף דמבואר בע"ז דף כ"ז דאף למ"ד דאשה פסולה למול מ"מ יכולה לסייע לזה ושם דף ל"ט דהאשה מסייע לקשירת תפילין ועי' בתוס' מנחות דף ל"ו אך שם לר"מ ור"י דס"ל בעירובין דף צ"ו דאשה חייבת בתפילין. ועי' בדברי רבינו בהל' מלכים פ"ח ה"ח דגם גבי בא על יפת תואר הולד צריך גירות על דעת ב"ד ועי' ב"מ דף נ"ו גבי פחות מש"פ דאף דאין נזקקין מ"מ אם כבר נעשו ב"ד נזקקין אף לזה ובסנהדרין דף כ"ח ע"ב גבי כנפינהו אינהו ושם דף ח' גבי איבדר:
ונ"מ נמי גבי מעוברת שנתגיירה אם נימא כמ"ד ביבמות דף ע"ח לאו ירך אמו מ"מ מאן משוה לי' להעובר גר וגם אם שייך כה"ג לומר אם הגדילו יכולין למחות ועי' בהך דבכורות דף מ"ו ע"א גבי נתגיירה מעוברת מוכח דאין על העובר שם גר דאל"כ מאי שייך לומר עליו גדר בכור וכ"כ בזה בח"א ועי' במה דס"ל לרבינו בהל' חובל ומזיק פ"ד ה"ב ג' דיש להאשה זכות בולדות כ"ז שהיא מעוברת ע"ש. עכ"פ יש נ"מ בין מילת גר היכא דהוא בגדר גירות או מחמת מצות מילה:
וכן גבי עבד כה"ג אם מל עבד מקנת כסף בן יומו אז לא שייך ברכה דעל המילה רק למול והיכא דמל יליד בית משפחה שטבלה בן ח' אז שייך גם ברכה דעל המילה וזה ר"ל התוספ' הנ"ל וגבי גר למ"ד דלגירות די בטבילה לחוד או אף לדידן גבי מעוברת שנתגיירה דאז המילה יש בה ב' גדרים גדר גירות וגדר מצות מילה אז ודאי צריך לברך גם על המילה. וכן יהיה נ"מ בגר שנתגייר ויש לו בן גדול חרש אם מהני שיגייר גם בנו דאף דבע"כ אינו יכול למול בן גדול כמבואר ביבמות דף מ"ח ובירוש' רפ"ח דיבמות ע"ש מ"מ חרש י"ל דמהני וכ"כ בזה בח"ג דמוכח בירוש' דסוטה פ"ב דאמר שם גבי חרשת שילדה כיון דנשאת אין לאבי' רשות ואמאי לא אמר דאין קטנה יולדת וע"כ היא גדולה וצ"ל משום דגם גדולה חרשת בטלה להאב ועי' בירוש' יבמות פי"ד גבי קבלת גט ובתוספ' דע"ז פ"ד במאי דאמר שם עבדים ערלים כו' וע"כ צ"ל דמיירי בבני שפחות שטבלו או כמ"ש לעיל דחל עליהם דין עבד בטבילה לחודא. עכ"פ הר"א ז"ל ס"ל בהל' ק"פ הנ"ל דאין קנין הגוף רק אם חל עליו דין עבד או שפחה אך רבינו לא ס"ל כן ועי' בפ"ט מהל' עבדים וכ"כ בזה בח"א. אך לדינא גרים קטנים שנתגיירו תוך שמונה צריך להמתין עד שמונה דהמילה שלהם יש בו ב' פעולות גירות וקיום מצות המילה עליו משא"כ בעבד: ע”כ השמטה].
אך י"ל דזה אתיא כמ"ד דטומטום שנקרע אף קודם ח' צריך למולו וזה רק שלא יהי' ערל אבל מ"מ אין עליו מצות מילה ולכך אינו מחויב לקרוע משא"כ לאחר שמונה. עכ"פ מה שייך גירות גבי שוטה כיון דאינו בגדר מצות וצ"ל כמש"כ התוס' גיטין דף כ"ב ע"ב דשוטה נקרא בר כריתות כיון דאפשר להשתפות וגם י"ל כמש"כ במק"א דלכך מבואר בחולין דף ל"א ע"ב דגבי טבילה כוונת חבירו הוי כוונה מעליא משום דהטבילה עושה פעולה גם בחברתה שלא תטמא אותה ולכך ג"כ אמרינן בנדרים דף ל"ה ע"ב דמחוסרי כפרה א"צ דעת לקרבן משום דעושה פעולה גם לאחרים וע' בדברי רבינו בהל' מחו"כ פ"ג ה"ו ויראה לי שמביאין כו'. עכ"פ בעי דעתה ורצונה להתגייר ולכך היא גורמת לזה וא"ל מעיקרא בהמה כמו גבי שפחה משא"כ בשפחה כיון דלא בעי דעתה כלל דהוי כמו שאינה ע' נזיר דף ס"ב ע"ב שאין נפשו קנוי לו וכ"כ בזה לעיל בהך דגיטין דף י"א ע"ב גבי עבד ע"ש בפה"מ וגם א"צ כלל שתדע שהיא משוחררת ושניא מגירושין דבעינן שתדע וזהו כוונת הירוש' שם הובא בתוס' שם דגט צריך שיהיה מדעתה ר"ל שתדע ע"ש דף ע"ח בתוס' וכ"מ וע' בירוש' יבמות פ"ח דבנים שנולדו בעבדות הוי שם בעיא אי הם נחשבין לג' דורות גבי עבד מצרי ולכך שייך לאמר מעיקרא בהמה וזה ג"כ ר"ל הירוש' כאן לכשתשחרר נתלית בדעת אחרת ולא ר"ל מחמת שתלוי בדעתה כמש"כ התוס':
והנה באמת א"א מה דלא תפסי קידושין יש בזה ב' טעמים א' ע' בקדושין דף ס"ז ע"ב ובירוש' יבמות פ"י ה"ז מצד שהיא ערוה והב' מחמת שהיא של אחר דזה ודאי אף שחוף שקידש אשת איש לא הוי קדושין אף דאין בו גדר כרת וע' סוטה דף כ"ו ע"ב דמקנאין על ידו ופוסל בתרומה ובדברי רבינו בפה"מ פ"ז מסנהדרין דאיקרי דבר שבערוה גבי משמש מת אך זה יהי' נ"מ מהך דסנהדרין דף ע"ג ע"א גבי רודף אחר הערוה דאם שחוף רודף טעם דקטלא ליכא וטעם דקפגים לה איכא וגבי נדה יהי' נ"מ להיפך דשם ערוה וכרת יש בה ופגימה ליכא ובזה י"ל מה דהק' התוס' שם ד"ה חייבי כריתות דל"ל קרא תיפוק ליה מדאיתקש כו' אך י"ל דנ"מ למעט נדה ע' קדושין דף ס"ח ותמורה דף כ"ט ע"ב וכ"מ. אך זה נ"ל דלגבי בהמה אם רבעה באבר מת לא פסלה לקרבן כיון דלא מקריא ביאה רק ערוה ובהמה אין עליה שם ערוה ע' יבמות דף נ"ד ע"ב וכ"מ וע' תוס' שם דף נ"ג ע"ב גבי יבמה דלכ"ע לא קנה באבר מת אף למ"ד דחייב דבעינן דרך הקמת שם ואף דהעראה מהני ע"ש תוס' דף ל"ד ע"ב ודף כ' ע"א צ"ל דכיון דכל ביאה א"א בלא העראה יש שם ביאה ע"ז. וע' ירוש' קדושין פ"ג ה"ג מוכח שם דלכך בעי תנאי כפול דאם לא כפל אז כ"ז שלא נתברר הדבר להיפך לא מקרי עדיין נתבטל התנאי כמש"כ ה"ה ז"ל בהל' גירושין פ"ח הכ"ב ובירוש' שם ה"א גבי אם מת בתוך זמן הסמפון בקדושין אי צריך להמתין עד כלות הזמן ובהך דקדושין דף נ' ע"א אי בעי סליק ובמש"כ הר"ן ז"ל בפ"ג דשבועות על דף כ"ה וזה תליא אי צריך לקיים התנאי או שלא יבטל התנאי וזה הגדר דאונס המבואר בירוש' שם ה"ב ואמר שם דלית סמפון ספק ר"ל משום דכיון דכפל תנאו כ"ז שלא נתקיים בבירור הוי כאילו נתבטל וגם על קיום התנאי צריך עדים משום דזה הוי קדושין עצמן וכ"כ בזה בח"א אך יש נ"מ גבי שטר קדושין בין אם התנה שיתבטלו השטר או הקדושין ולק' גבי גט אבאר זה. וזהו דאמר בירוש' דלכך צריך להתנות בפירוש גבי עירוב ולכפול כדי שלא יכנס תחת ספק וכ"כ בזה בח"א בשם תשובת הרשב"א דהיכא דאמר שיקיים כ"ז שלא קיים ודאי אינו מקוים כלל וכע' מש"כ הרשב"ם ז"ל בב"ב דף קכ"ו ע"ב גבי יכיר דכיון דאינו ידוע הוי ודאי אינו בכור וע' גיטין דף ס"ג ע"ב בתוס' גבי ספק גט אי מקרי עשו שליחותם ושם דף ע"ח ע"ב גבי מחצה על מחצה ושם דף ע"ו ובירוש' שם וספ"ז דב"מ גבי בינתים דהיינו שלא הגיע לגליל ואינו ביהודה אי זה מקרי קיום התנאי או שלא עבר התנאי ובחולין דף כ"ג ע"ב דהיכא דאמר לפטור ספק לא יצא כלל וע' ברא"ש פ"ג דקדושין מה שהביא בשם התוספתא דכאן עד שיאמר לא דברתי כו' ע"ש מה שפירש ובאמת אין הפי' כן בתוספ' רק דר"ל דבשעת התנאי צריך לכפול התנאי משום דר"מ לשיטת' וכן מבואר בגיטין דף ע"ו ע"א ובירוש' כאן. וע' כאן דף ס"ג ע"ב עד שיאמר אבא הן וכ"ז שלא אמר אינו כלום וכן הוא בירוש' שם וכן מבואר בתוספתא דאם אמר עד שיאמר פלוני שיש לי כ"ז שלא אמר אינו כלום וכן הוא בירוש' כאן וט"ס שם. עכ"פ היכא דלא כפל מבואר בירוש' דאינה מקודשת לא לראשון דעדיין לא נתברר שנתקיים ולא לשני דעדיין לא נתברר שנתבטל וע' ברש"י נדה דף מ"ז ע"ב בד"ה הלכה כדברי כולם להחמיר דלא מחמת ספק רק דיש בה ודאי ב' רשויות וע' עירובין דף ע"ו ע"ב היכא דיש בו ב' רשויות דהוי מחלוקת דרבה ור' יוחנן אי שניהן אסורות או שניהן מותרות וכ"כ דזהו ג"כ הך בעיא דגיטין דף מ"ב ע"ב גבי מעוכב גט שחרור אם אוכל בתרומה דר"ל דכאן יש בו ב' רשויות לא מצד סילוק רק מצד קנין של שחרור ונ"מ דגבי מפקיר עבדו א"צ לשחרור רק מחמת תקנה או פ"ו ע' תוס' גיטין דף מ' ע"א ובדברי רבינו בהל' עבדים פ"ח דנקט זה על שפחה דאין כופין משא"כ בראשי אברים או בכסף לר"ש דף ל"ט ע"ב בגיטין דשם הוא מחויב לשחררו וכן הא דמבואר ביבמות דף ס"ח דלכך חרש אינו מאכיל בתרומה משום דהוי רק מדרבנן ואמאי לא אמר דכמו דאמרינן גבי חרשית דהיא קנויה ומשוירת כמבואר שם דף קי"א וה"נ כן וע"כ משום דהוי ב' כוחות בב"א ולא נפרדים וכע' מקליש קליש ונ"מ ג"כ לגט חרש דמבואר ביבמות דף קי"ב כשם שכונס כך מוציא וכן גבי חרשית וע' גיטין דף נ"ט ע"א גבי רומז ונרמז מה ר"ל אי ר"ל שרומז ליתן גט ולכתוב גט או רק שמוציא ברמיזה והכתב של גט יהי' רק לראיה שנתגרשה ולא שיהא מגרשה בגט וכ"כ בזה בח"א בהל' שופר דהיכא דהוי דברים נפרדים לא שייך בזה כשם כו' ר"ל כשם שהוא חייב כך הוא יוצא דמעיקרא צריך להיות דבר ואח"כ פעולה וכיון שאין הדבר טוב לא מהני ואין כאן גט כלל וע' בתוספתא יבמות פי"ד כיצד מגרשה ברמיזה רומז ונותן לה גיטה ובאמת נ"ל דזה ר"ל הך דגיטין דף נ"ט גבי מחלוקת דבן בתירה אי צריך לעשות קפיצה ר"ל דוקא מעשה גמור ולא די ברמיזה ורבינו פוסק כב"ב אך רק במטלטלין משום דחמיר וכמש"כ שם רש"י ולכך כ' בהל' מכירה פכ"ט ה"ב דצריך שיבדקו אותו בדיקות רבות וכן מבואר בפה"מ דב"ב מחמיר וגבי גט א"צ זה לדידן וע"ש דף ע"א ע"א לא הלכו בו אחרי קפיצותיו כו' והנה שם בגמ' אמר דרשב"ג דס"ל דפקח ואח"כ נתחרש יכול לגרש מ"מ לא מהני רק שיהא הוא כותב ואחרים חותמין ומשמע לא שיכתוב שאחרים יכתבו גט רק שהוא בעצמו יכתוב הגט וע' בירוש' גיטין פ"ז דגבי תרומה שאני דשם במה שכותב שיהי' תרומה הוי תרומה ואח"כ מקשה שם דלא מהני כתיבה לסופר שיכתוב ובירוש' תרומות פ"א מקשה אמאי לא נימא גבי חרש שיכתוב הוא בעצמו הגט אך לפמש"כ ל"ד דכיון דאח"כ הוי דבר נפרד בפ"ע לא מהני זה אך מ"מ רשב"ג ס"ל דמהני אך רק שעדים יחתמו על הגט ולא לגרש אותה בעדי מסירה אף דרשב"ג ס"ל בגיטין דף י"א וכ"מ דעדי מסירה כרתי משום דכ"כ רבינו בהל' גירושין פ"ו ה"ט דהיכא דצריך עדי ב"ד לא מהני רק על גדול גמור ובר דעת ע"ש מש"כ והנה חרש יש עליו דין שוטה לענין מצות כמבואר שבת דף קנ"ג וע"ז לא פליג רשב"ג רק דמ"מ ס"ל דבר גירושין הוי אך להעיד עליו א"א והנה כ"כ בח"א דעדי מסירה הוי מדעת על הגירושין ועדי חתימה עושין הגט והוי כמו קדושין לא גדר עדי בירור ולכך זה מהני לרשב"ג ולא עדי מסירה דע"מ הוי עדות השייכים לבירור בב"ד וזה לא שייך לקטן וכן ס"ל לרבינו בהל' מכירה פכ"ט ה"ג גבי אלם דמהני כתב יד ור"ל לא כת"י שיעשו כן דזה לא מהני כמש"כ בהל' גירושין בפ"ב רק דר"ל דמקנה אותו בכתב ידו וכה"ג מחלק הירוש' בגיטין שם וכן נ' מדברי רבינו בהל' נחלות פ"ב הט"ו דגבי אב בירושה שהוא עושה הדבר ולא בגדר נאמנות דמאמת יכיר הוא מהני כת"י בנשתתק אף בלא בדיקה משא"כ בהל' נחלות שם פ"ד ה"א דשם קאי אשאר קרובים לענין ירושה והוי רק גדר נאמנות לא מהני עד שיבדוקו אותו וע' בירוש' ר"ה פ"ג דגבי עדים המעידים שקידשו את החודש מהני הרכנה, וכן נ"ל דנ"מ דאף דמבואר בסנהדרין דף פ"א ע"ב וכן הוא בתוס"א שם פי"ב ופי"א דהרכנה בראש לא מהני וכן פסק רבינו בפי"ב מהל' סנהדרין נ' דזה רק במי שיכול לדבר אבל באלם כיון שהרכין בראשו הוי התראה דרק היכא שיכול לקבל אז כיון שלא קיבל לא הוי התראה משא"כ באלם דהתראה לא הוי מגוף הדבר והחיוב וזהו כוונת רבינו שכ' שם בה"ב ובהל' איסו"ב דאין התראה רק להבחין בין שוגג למזיד ע"ש בכ"מ ומש"כ בזה בח"א בר' הל' איסו"ב וע' תוס' סנהדרין דף פ' ע"ב גבי ב"נ שחטא ואח"כ נתגייר דהיכא דלא הוי שינוי במיתה אף דהוי בלא התראה לא איכפת לן דלא דהחיוב הוא משום שהתרו רק דהפטור הוא משום דלא התרו בו וא"כ היכא דלא הוי חיסרון לא איכפת לן וע' סנהדרין דף פ"ו ע"ב גבי רמיזה לאו כלום היא ובתוס' שם ובכתובות דף ל"ג ע"א, אך ע' בנזיר דף י"ז ע"א וברש"י שם דהיכא דאמר דבר מפורש תחלה אף שאז לא חל עליו הדבר מהני אם אח"כ מקבל עליו גם בגדר רמיזה לא מפורש וה"נ בהך דכתובות הנ"ל כיון דמתחילה אמרו זה רק שלא יאמרו אשתלו מהני הרמיזה. עכ"פ היכא דזה עצם הפעולה מהני הרכנה דאל"כ היך מבואר בגיטין דף ע"א דה"ה כפקחין לכל דבריהם הא לא שייך גבם חיוב מיתה כיון דאין להם קבלת התראה וע"כ כמש"כ ובמק"א אבאר זה. עכ"פ לדידן י"ל דגט חרש לא מהני לגמרי בתורת גט משום דהוא משויר וגירושין לא מהני כה"ג וע' רש"י יבמות דף קי"א ע"ב גבי יבם קטן דלכך אינו מגרש משום דאין גיטו כלום וע' נדה דף נ"ה וסנהדרין דף נ"ה ע"ב וברש"י ותוס' שם אך כוונת רש"י ביבמות שם הוא דאף היכא דנפלה לו מאחיו חרש או כגון שהיתה קטנה יתומה דאין קנינו רק מדרבנן מ"מ מ"ט לא מהני גירושין לכן מפרש משום דאין קטן בגדר גירושין ובאמת בהך דכתובות דף צ' ע"א גבי קטן שהשיאו אביו אשה ע' בדברי רבינו בהל' אישות פי"א דלא כתב שהשיאו אביו ע"ש מש"כ דבאמת למה כתובתה מאתים מ"ש מחרשית שנתפקחה ובאמת במכילתא פ' משפטים יליף מקרא דגם קטן מצוה על אביו להשיאו אשה והנה בירוש' בכתובות שם פריך ניחא קטן מקדש קטן מגרש ר"ל כך דס"ל לירוש' דזה אתי כמ"ד בירוש' פ"א דקדושין דמיעדה לבנו קטן וא"כ לא הוי קדושין גמורים וע' בירוש' נדרים פ"י גבי הפרה מי מיפר אז וכ"כ בזה בח"ב אך אנן קי"ל דיעוד ארוסין עושה ולכך נקט דהנשואין היו ע"י האב ולכך כתובתה קיימת דבכה"ג גם ארוסה יש לה כתובה ובאמת מדברי המכלתא נ' ג"כ כך והך דאם אחרת יקח לו ר"ל דאחר הייעוד שיעדה לבנו קטן הגדיל הקטן ולקח אשה אחרת ואח"כ נשא זו וקמ"ל דכיון דאירוסין של זו קדמו אף דנשואין היו מאוחרים לגבי השניה מ"מ היא קודמת וכה"ג מבואר בירוש' רפ"י דכתובות
אך מ"מ תוספת אין לה ומ"ד דאף תוספת יש לה י"ל דתליא בהך בעיא דכתובות דף נ"ד ע"א ובירוש' שם פ"ד הי"ד גבי בא עליה עודה בבית אביה אם יש בה תנאי כתובה או רק דרך נשואין ובאמת בקטנה כה"ג היכא דהקדושין היו ע"י אביה ומת אבי' וכנסה כשהיא קטנה נ' דלשיטת רבינו בהל' תרומות פ"ו ה"ג ר"ל כך דהך דגיטין דף נ"ה ע"א וביבמות דף פ"ט ע"ב מיירי כה"ג שהקדושין היו ברשות האב ומת והנשואין היו כשהיא יתומה קטנה ור"י בן בתירה בעדיות פ"ח מוסיף דאף בלא ביאה רק בחופה ג"כ סגי אם האירוסין היו ע"י האב וע' בירוש' גיטין פ"ה שם דהוי מחלוקת אי די בחופה בקטנה ואח"כ מסיק שם דאף דאנן קי"ל ביבמות דף ק"ט ע"ב דלא אמרינן קדושי קטנה מתלי תליי וצריך לבעול אותה לשם קדושין לכשתגדיל זה רק בקדושין אבל נשואין וחופה די בשל קטנות אם הקדושין היו ע"י האב וגדלי בהדה כן מבואר בירוש' שם דתאכל ע"י חופתה הראשונה וע' תוס' יבמות דף פ"ט ע"ב ד"ה לכשתגדיל ותוס' קדושין דף מ"ה ע"ב ד"ה בפירוש בשם ה"ג בסה"ד:
וכן נ"ל דהך דפליגי ר"א ור"י ביבמות דף ק"ח דר"י ס"ל דבעלה זכאי בכל ר"ל ג"כ דהאירוסין היו ברשות האב והנשואין לאחר מיתתו ור"א ס"ל דלא מהני נשואי קטנות והמיאון דנקט שם ר"י הם על הנשואין ואף דמבואר בירוש' דר"א ס"ל כב"ש דאין ממאנים נשואות זה רק כשהמיאון יהי' גם על האירוסין ויפקע לגמרי משא"כ כשתשאר ארוסה שפיר מהני המיאון על הנשואין ואף דבמשנה שם דף ק"ז ע"ב ע"כ ר"ל דגם האירוסין היו בקטנות שלא ע"י האב דאל"כ איך נקט בת כהן וישראל תאכל בתרומה הברייתא לא מיירי כן וע' בתוס' עדיות פ"ב וביבמות דף פ"ט ע"ב הנ"ל. ובאמת קשה הך דיבמות ס"א ע"ב דר"א ס"ל דכהן לא ישא את הקטנה ומוקי שם ראב"א הך ברייתא בכ"ג והקשה רבא עליו מכלי לב כו' אמאי לא מוקי כך שהקדושין היו ע"י האב ונתיתמה ומת וע' בתוס' שם דף נ"ט ע"א ד"ה הא אי זה מקרי שינוי ושם בירוש' כה"ג שקידוש כו' ולכך רא"ד ס"ל דאין על נשואי קטנה שם נשואין כלל אסור לכה"ג לישא קטנה יתומה שקידשה לו אביה ולרבנן דס"ל דהוי נשואין גמורים מדרבנן ולכי גדלי גדלי בהדה ס"ל דמותר משום דאנוסת עצמו רק מדרבנן כמש"כ התוס' שם. עכ"פ כן ס"ל להירוש' פי' המשנה דכתובות שם ולגמ' שלנו י"ל דמיירי בקטן יבם ואף דא"כ בל"ז יש לה כתובה מחמת בעלה הראשון י"ל דמיירי בארוסה וקטן לא עדיף מביאת שוגג או מזיד דלא הוי דין נשואין עכ"פ גירושין לא מהני וכה"ג מחלק הירוש' בגיטין שם. ונ"מ ג"כ להך דקדושין דף י"ט ביבם קטן שבא עליה אי מהני בה קדושי אחר וע' יבמות דף צ"ו ע"ב ובתוס' שם דף נ"א ע"ב אי נאסרה לבעלה אם זינתה ובתוספתא סוטה פ"ה גבי קינוי כה"ג ובפרט לשי' רש"י ורבינו ורמב"ן ז"ל דהוי קנין מה"ת רק בלא גמר רק דמ"מ אין בה אישות גמורה מחמת הך מיעוט דא"א פרט לאשת קטן משא"כ גבי קטנה שנתיבמה אף דמוכח מדברי רש"י ביבמות דף ס"א ע"ב דייבום בקטנה ג"כ לא הוי גמר מ"מ ה"ה א"א כמבואר בכ"מ ונ"ל דרש"י ר"ל בקטנה שנתארמל' מן הנשואין אבל מן האירוסין ועדיין יש לה אב שפיר מהני לגמר וע' קדושין דף מ"ד ע"א גבי מאמר דבקטנה אין עושין אלא מדעת אביה לא ר"ל כמש"כ התוס' שם ד"ה במאמר דלרבי דמהני מאמר בע"כ צריך להודיע לאב רק דר"ל כך דבקטנה לא מהני מאמר רק היכא דשייך בה דעת אביה דהיינו מן האירוסין אבל מן הנשואין לא מהני בה מאמר ואף דהא רבי יליף מאמר מביאה דמהני בקטנה משום דרבי אזיל בשיטתיה בזבחים דף צ"א ע"ב וכ"מ דדון מינה ואוקי באתרא מ"מ לענין זה א"א לילף מאמר מביאה דיבמה דגם ביאה רק לפטור בקטנה והמאמר רק קנין ולק' אבאר זה ומ"מ הוי א"א גמורה כמבואר במשנה. וכן נ"מ לגבי שפחה חרופה ע' גיטין דף מ"ג ע"א בזינתה אי נאסרה לבעלה עבד:
וא"כ כך דהנותן פרוטה לאשתו שתהיה מקודשת לו לאחר שיגרשה השתא מיהא לא הוי כלל בגדר קדושין, והגרושין אין תלוי בדעתה כלל והוי לע"ז כמו שפחה וזה ר"ל בידו לקדשה ר"ל עכשיו וכן הוא כוונת הירוש' לכשתתגרש נתלית בדעת אחרת ר"ל ג"כ כזה דלענין קדושין הוי בגדר בהמה כיון דלענין גירושין לא בעינן דעתה כלל ולכך ג"כ מבואר בירוש' פ"ו דגיטין הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר חזרה בה ואף דבכ"מ מבואר דכל היכא דחזינן גילוי דעת שהוא רוצה מהני ע' קדושין דף מ"ה ע"ב ארצוי ארצי קמיה ונדרים דף ל"ו ע"ב כל הרוצה לתרום כו' ע"ש בר"ן וכ"מ וע' תמורה דף ט' ע"א גבי כל הרוצה להמיר וכ"כ בזה במק"א דזה לא הוי בגדר שליחות כמש"כ התוס' דף ב' ע"ב רק בגדר סילוק הזכות וע' ירוש' רפ"ב דקדושין דגבי תמורה לא מהני שליח רק דעל בהמת הקדש שלו דבאמת אינה שלו רק דגזה"כ דאינו עובר רק בבהמתו ולא משום דאינו שלו רק דהיא של חבירו ולכך כ' רבינו בר' הל' תמורה דאם המיר בק"צ לוקה הואיל ויש לו בהם שותפות ואף דבכ"מ מבואר דיחיד לא הוי בעלים בשל ציבור ע' ירוש' פ"א דשקלים גבי הך דבן בוכרי ומנחות דף כ"א ע"ב ופ"ס תוס' בערכין דף ד' דאין להיחיד זכות בשל ציבור וכ"כ בזה וע' תוס' זבחים דף ד' ורש"י במה דאמר שם דגמ' דק"צ לית ביה שינוי בעלים, אך י"ל דיחיד אינו כלל בגדר ק"צ ולא מטעם התוס' דאל"כ לבן בוכרי יפסל לשם כהן כיון דאינו שוקל וע' תוס' שבועות דף י"ד ע"א דאם חסר לא גבינן מכהנים לכ"ע וכן יפסול אם חשבה לשם אשה או לשם מומר וע' כריתות דף ז' ע"א אי מקרי בר כפרה וע' פסחים דף ס"ב גבי ערלים שלא מנויו אי פסול בפסח ומש"כ התוס' מנחות דף ע"ח ע"ב לר"י דגם בתמיד עובר על לא תשחט לא עברי אי יש חמץ לאחד מישראל ולא מקרי כמו אחד מבני חבורה וע"כ צ"ל לשיטת רבינו דהחיסרון בבהמת הקדש לענין תמורה אם הוא של אחרים הוא רק משום דהוא של אחר ולזה מהני הך דכל הרוצה להמיר אבל בבהמת חולין שלו אם יאמר כל הרוצה להמיר כו' לא מהני וע' בתוספתא תמורה פ"א דלכ"א לא משמע כן רק דגבי בהמת חולין של חבירו מהני כה"ג אך מלשון הגמ' לא משמע כן יעו"ש דף ח' ע"ב גבי בכור בבית כהן אם הבעלים יכולים להמיר דהוי מחלוקת דהוי שם ג' תנאי. עכ"פ היכא דהדבר תליא רק משום קפידא אז מהני גילוי דעת וסילוק אך זה רק בזמן שהוא עצמו הוי בגדר זה וע' תוס' עירובין דף י"ג דגבי כתיבת הגט א"צ שליחות רק משום לשמה ומשום קפידא והך דיבמות דף נ"ב ולאשה בעלמא אינו גט התם ר"ל שהוא אמר לסופר לכתוב לאחר שישא אותה והסופר כתב לאחר שנשא ומ"מ לא מהני דאף דהטעם הוא רק מחמת קפידא לשי' התוס' ביטול הקפידה לא מהני רק בזמן שהוא בגדר זה ולכך מבעי ליה שם ביבמה מאי אף דזה הגט לא מהני ע"ש בתוס' רק כיון דכעת הוא בגדר דגירושין מהני גילוי דעת שלו וע' מש"כ הרא"ש רפ"א דב"ב גבי מחילה דהיזק ראיה דכ"ז שלא נתחייב לו כלום לא מהני מחילה וזהו ג"כ הטעם דהך דנדרים דף ס"ב דשרי לאמר צורבא מרבנן אנא שרי לי תיגראי ע"ש ברש"י דיליף מוקדשתו דנוטל חלק יפה בלחה"פ ור"ל דס"ל דקאי אכה"ג וכמבואר בתו"כ פ' אמור וע' בתוספתא פ"א דסנהדרין דרבי יליף מזה דכה"ג שמחל על כבודו אין כבודו מחול וע' בזה בר"ן פ"ד דמגילה ור"ל דאף דמבואר ביומא דף ל"ט וכ"מ דצנועין מושכין ידיהם מלה"פ כ"ג לא וע"ש דף י"ז ע"ב אך רבינו לא פסק כן בהל' כהמ"ק והוא הדין לגבי צורבא מרבנן דאף שכבודו מחול זה רק כשהן יודעין שהוא צורבא מרבנן ונותנין לו כבוד והוא מוחל והוי כאומר הריני כאילו התקבלתי ע' גיטין דף ע"ד ע"ב משא"כ כשאינם יודעים דלא נתחייבו כלל לא שייך גדר מחילה. וכ"ז באיש המגרש אבל באשה המתגרשת כבר הקשו בירוש' שם דאיך יכולה לעשות שליח לקבלה על דבר שאינו שלה ואמר שם דהתורה זיכה אותה וכ"כ במק"א דר"ל דהוי כמו שהשליח הוא ידה וכמו דמצינו גבי אב דאמרינן ידא יתירא זכה לה רחמנא ה"נ עושה שליח אבל בגדר זכות לא שייך בזה כיון דא"צ דעתה כלל וע' תוס' גיטין דף י"א ע"ב בשם הירוש' המגרש אשתו שלא מדעתה אינו כלום ר"ל באין לה יד לקבל גיטה כמו שוטה כמבואר יבמות דף קי"ג או י"ל כמש"כ התוס' גיטין דף ע"ח ע"א דצריך שיודיעו לה שהיא מגורשת. עכ"פ בגירושין לא שייך גילוי דעתה וע' יבמות דף קי"ח ע"ב גבי מזכה גט לאשתו ומש"כ שם. ולכך כ' רבינו בהל' גירושין פ"ו ה"ט דלכך אין קטנה עושה שליח לקבלה משום דבעי עדים ר"ל דכל היכא דהפעולה והקנין מחמת דין לא מחמת שהוא ברשותו לא מהני בקטן וכמש"כ בפ' כ"ט מהל' מכירה ה"ט וי' גבי קנין וחצר ע"ש בהשגות וזה כוונת רבינו שאין מוציאין מיד הקטן בדין וכן להיפך וע' בהך מחלוקת דב"ב דף קנ"ו ע"ב ומש"כ התוס' גיטין דף ס"ה ע"א גבי חליפין וע"ש פ"ה ה"ט אי קנין צריך עדים ובהשגות שם ובתוס' בכ"מ ובאמת כוונת הגמ' בקדושין דף ס"ה ע"ב לא איברי סהדי אלא לשקרא ר"ל כך דאז אף אם אינם מכחישים ג"כ לא מהני דאז לא סמכי דעתייהו וע' ב"ב דף פ"ח גבי הך דרב ספרא ושם דף נ"ד ע"ב ברשב"ם גבי עכו"ם לא קני אלא בשטר ובע"ז דף ע"א ע"ב גבי פסק ועירובין דף ס"ב ע"א וכ"מ ובמק"א אבאר זה:
אך באמת ל"ד זה לשפחה דגבי אשה שהיא כבר מקודשת מי גרם שאינה בת קדושין כעת היא גרמה ע"י שקיבלה קדושין הראשונים וכע' דמבואר בשבועות דף כ"ח ע"א מי גרם כו' אך נ"מ אי נימא דהטעם דלא תפסי קדושין בא"א הוא משום ערוה וזה רק גרם לא בעצם דהרי יש כמה עריות שנשארו לאחר הגירושין והמיתה אף דכבר פקעה השאירות וכע' מש"כ הר"ן ז"ל בנדרים דף י"א וי"ב מה דנשאר בקדשים האיסור לזרים ולטמאים הוא לא מחמת הנדר וע' תוס' נזיר דף כ"ב ע"א גבי מר זוטרא ע"ש וזה ר"ל הגמ' בגיטין דף פ"ג ע"ב איתקש קודמי הויה שניה כו' ע"ש בתוס' ד"ה מה דהא אסורה לקרובי הבעל שגירשה אך זה רק בגדר דין ולא מחמתו וכ"כ בזה בח"ב בהל' ערכין בדברי הירוש' רפ"ג דקדושין מה דמחלק בין הקדיש סתם ונעשה בע"מ ופדאו דנשאר איסור בגיזה ועבודה ובין נתקדשה ואח"כ מת אף דאסורה לקרובים וזה הוי כמו חטאות המתות דלא רכיב עליהו שם הקדש רק גזירת התורה כך וע' תוס' נזיר דף כ"ד ע"ב ורש"י מעילה בכ"מ גבי הך דלא נהנין דזה רק מדרבנן והוא תמוה דהא מבואר בכ"מ בש"ס דגם הנאה מה"ת ע' ב"ק דף נ"ג ע"ב ובכורות דף ט"ז וכ"מ אך שם ר"ל בגדר הקדש וע' תו"י יומא דף נ"ה דלא מהני לזה פדיון והפקעה וזהו כוונת הגמ' ב"ק דף ק"י ע"ב הלכתא גמירא לה ולא שייך לאמר אדעתא דהכי לא אקדשה אך מ"מ הא י"ל לב ב"ד מתנה וכמבואר שבועות דף י"א ומנחות דף ע"ט ובירוש' שקלים פ"ז תנאי ב"ד על האובדות יקרבו עולות אך לב ב"ד לא מהני רק בשל ציבור כמש"כ התוס' מנחות דף ט"ו ע"ב ודף פ"ח ומעילה דף י"ד ולכך מבואר בירוש' שבת פ"א דאם רצו ב"ד לבטל דין חטאות המתות מבטלין רק באופן שירעו ולא ליקרב והטעם דכיון דאמרי' ירעו יפלו לנדבה ושייך לציבור ושוב שייך עלייהו הך דלב ב"ד מתנה משא"כ ליקרב דנשאר דבעלים והוי של יחיד ולא מהני לב ב"ד ונשאר בהם איסור דחטאות המתות. אך כ"ז אם נימא דהטעם הוא משום ערוה אבל אי נימא דהטעם הוא משום שהיא של אחר שפיר י"ל כה"ג כמש"כ דל"ד לבהמה אך הירוש' מבעי ליה כך אם נתן לה פרוטה שתתקדש לו לאחר שישא אותה אחר ויגרשנה דאז היא פועלת להגירושין דאם לא תקבל הקדושין כעת לא שייך דין גירושין. עכ"פ המיתה לגבי השאירות והגירושין לגבי השאירות שיש לו בה הוי הפקעה ולענין האיסור שאסרה על אחר הוי בגדר קנין לה אם אין לה יבם וכשיש לה יבם נזקקה עי"ז ליבום ואף דמבואר בכ"מ דהזיקה היא ע"י הבעל ר"ל ג"כ מה שאסורה ע"י וע' קדושין דף ט' ע"ב ודף ה' ע"ב זקוקה ועומדת ודף י"ד ע"א הוי בזה שקלא וטריא אם ע"י היבם היא זקוקה או ע"י הבעל וכן בגיטין דף פ"ג ע"ב וזה ר"ל ג"כ הגמ' ביבמות דף ק"ד ע"א אם החליצה הוא גמ"ד או תחלת דין ר"ל אי החליצה היא גמר להשלים מה שלא התירתה המיתה או מיתה מכנסת להיבם והחליצה מפקעת מהיבם וע' קדושין דף ס' ע"א מה ששייר גט גמרתו מיתה ע"ש וזהו ג"כ הגדר אי יש זיקה או לא ר"ל אם הוא מחמת היבם או שנשאר עליה שם המת וזה תליא ג"כ בהך דיבמות דף נ"ו ע"א אי ביאת שוגג כמזיד מאכלת בתרומה דזה בא מחמת זיקת האח ובזה הדבר נגמר או די בזה או צריך לעשות ג"כ קנין גמור מצדו וזהו ר"ל הגמ' שם דף ס"ז ע"ב דאין היבם מאכיל דקנין דאחיו הוא ע"ש בתוס' אך ר"ל דהיכא דעשה ביאת שוגג דכיון דזה מהני מחמת אחיו אינו מספיק לענין תרומה וע' רש"י כתובות דף נ"ח ע"א ד"ה והאי שכ' שם דכי היכא דקדושי ביאה מאכילין בארוסה אף דלא הוי קנין כספו רק מחמת דאיתקש הוויות להדדי ר"ל אף אם נימא דביאה אירוסין עושה דהיכא דנשאה כ"כ בזה בכ"מ דאז אוכלת מחמת דהיא גופא נעשית כהנת ע' בירוש' יבמות פ"ט דחד קרא דובת כהן קאי אבת ישראל שנישאת לכהן וזה תליא בהך בעיא דגיטין דף פ"ה חוץ מתרומתה מהו ע"ש ברש"י ותוס' וזהו אם הוא בגדר אישות או בגדר קנין דאם הוא בגדר אישות הוי שיור בגט ואם הוא בגדר קנין לא הוי שיור בגט ונ"מ לפצ"ד כהן שנשא גיורת אי אוכלת בתרומה ע' יבמות דף נ"ז ושם דף ע"ד ע"ב גיורת ושפחה בני מיכל בתרומה נינהו וכן למ"ד יפ"ת מותרת לכהן ע' קדושין דף כ"א ע"ב וא"כ נמצא דביאת יבם בקטנה מאכילה רק בגדר אישות ולא בגדר קנין וכן אם היתה היא אנוסה ושוגגת דאוכלת בגדר אישות ונ"מ גבי העראה ע' תוס' יבמות דף נ"ו ע"א ד"ה לדברים מחלוקת בזה ובאמת גדר אישות לא הוי בהעראה היכא דליכא קדושין ע' תוס' קדושין דף י' וביבמות דף נ"ד ע"ב ושם דף נ"ט ע"א ולפ"ז העראה בקטנה ביבמה לא אכלה בתרומה וזה ר"ל הירוש' פ"ו דיבמות שם משא"כ אם היה מדעתה אז העראה הוי בגדר קנין ואם היה גמר ביאה מדעתה הוי בגדר שניהם ואז אף אם אח"כ נתאלמנה בלא זרע ואכלה תרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש כיון דחל עליה שם כהנת ואף דבירוש' פ"ז דיבמות משמע לכאו' דגם בארוסה אם אכלה אחר שנתאלמנה אינה משלמת את החומש יש לדחות זה וכיון דלא הוי רק גדר קנין פקע וגבי מעוברת מכהן אמר שם בירוש' דאינה משלמת חומש אך באמת זה תליא במה דפליגי רש"י ותוס' ורבינו גבי בת כהן שהיתה ארוסה לישראל ומת אי חוזרת לחזה ושוק דמדברי רש"י ורבינו משמע דחוזרת אף לחזה ושוק ע"ש ביבמות דף פ"ז כמו שחוזרת להפרת נדרים אך התוס' שם דף ס"ח ע"א לא ס"ל כן בד"ה אי וכן גבי מעוברת מישראל בלא נשואין ואח"כ נחתך העובר אי חוזרת לחזה ושוק אם זה הוי כמו שינוי הגוף בה או רק מחמת שאינה כנעוריה וזה ר"ל הגמ' ביבמות דף ס"ז ע"ב שהעובר פוסל ור"ל שפוסלה מלאכול לא בגדר עכוב וזה תליא בהך בעיא דשם גבי עובר של כהן במעי כהנת אי אוכלת ע' בירוש' דיבמות פ"ז דאמר ר' שמעון בזו מידת הדין לוקה ואמר שם דעובר עשו אותו כממש לפסול ור"ל דשוב אינה חוזרת לחזה ושוק אף אם נחתך העובר וכן גבי אירוסין כ"כ מזה בח"א מה ר"ל אי נתמעט עי"ז כח האב או נתוסף בה עוד כח אחר ולכך מת הבעל נתרוקנה רשות לאב דפקע וכן נ"מ להך דנדרים דף ס"ט ודף ע"א אם האב יכול להפר מה שהפיר הארוס וגם אי צריך שיהי' עוד ארוס בנדרים שנראו לארוס וע"ש בראשונים ובדברי רבינו ובדברי הר"ן שם דף ע"ה גבי יבם וכן לשיטת רבינו דאב יכול להפיר כל נדרים משא"כ הבעל איך הדין בארוסה אי יכול האב להפר שאר נדרים כיון דאין לארוס זכות בזה וכ"כ בזה בהל' נדרים וע' כתובות דף ל"ט ע"ב גבי בא עליה עד שלא נתארסה וכן באמת נ"מ גבי בת כהן המאורסת לכהן בשביל מי היא אוכלת ואף דאין נ"מ דהא מה"ת ארוסה אוכלת בתרומה אך יהי' נ"מ גבי בת כהן הזקוקה לכהן יבם אם אכלה דאי נימא דזיקה הוי כספק כנוסה אז אכלה ממ"נ ואי משום דאגידה ביה אז לא אכלה וכן אם יבמה כהן חרש וע"ש דף נ"ו ע"ב גבי בת כהן גרושה המאורסת לכהן ומלשון הגמ' נ"ו ביבמות ומלשון התוספתא שם מוכח דאף למ"ד ביאת שוגג ביבם לא אכלה בתרומה אם היא בת כהן אוכלת ול"ד לעובר אליבא דר' יוסי וע"כ דזה לא בגדר קנין גרוע רק משום דלא נגמר עדיין ולכך היכא דא"צ זה לא איכפת לן וע' ביבמות דף נ"א גבי מאמר אחר מאמר ובירוש' שם ולק' אבאר זה:
וכן הך דאין קדושין תופסין ביבמה ויבמה שזינתה למ"ד דאסורה דיבמה תליא בזה אי משום הבעל המת או משום היבם החי והוא להיפך מדברי התוס' סוטה דף י"ח ע"ב דאדרבה למ"ד אין קדושין תופסין ביבמה ע"כ משום דנשאר בה כח המת וא"כ י"ל דאף אם זינתה לא נאסרה כיון דזה רק מחמת אחיו המת ולא מחמתו וע' יבמות דף צ"ו ע"א ס"ל לרב אף דס"ל דאין קדושין תופסין ביבמה דאסורה אך לר"ע דס"ל יבמות דף מ"ד דאחות חלוצתו אסורה לו מה"ת משום דהוי ביתו חזינן דזה מחמת יבם וזהו כוונת הגמ' בסוטה שם וכ"כ בזה בח"א ובח"ג דלמ"ד כך י"ל דחלוצה פסולה לכהן מה"ת ובזה א"ש הך דקדושין דף י"ג ע"ב דאמאי לא מוקי הך קרא דאלמנה לכ"ג דקאי אחלוצה דחלץ לה יבם ע"ש בירוש' דמוקי כן אך אי נימא דלכ"ע אין מיתה מתרת אך משום החליצה דגזיה"כ הוא דמתרת א"כ ע"כ הוי חליצה קנין ואסורה לכהן מה"ת מטעם גרושה וא"ש. אך באמת נ"ל דאפי' למ"ד אין קדושין תופסין ביבמה זה רק היכא דזקוקה ליבום אבל אם היא חייבי עשה או חייבי לאוין ועשה דמה"ת אינו מיבמה רק חולצה תופסין בה קדושין אם קידשה אחר קודם החליצה וע' יבמות דף מ"ד ע"א בתוס' דגם חייבי לאוין יש עליה שם דאבראי קיימא ולכך מבואר בירוש' רפ"ג דקדושין דהיכא דנתקדשה לאחר ומת בלא בנים והניח יבם לא חלה עליה קדושי ראשון דדמיא להקדישה ונעשית בע"מ דלא חל עליה הקדש ראשון וכן יהי' נ"מ לר' שמעון דס"ל דייבם ואח"כ נולד לה שרי איך הדין אם חלץ לה ואח"כ נולד לה אח מה חייב עליה וע"ש דף י"א ע"א אך שם משום דחזר וקידשה א"כ נפלה לו מאחיו השני ובטל ממנה שם אשת אח הראשון אבל בלא קדושין י"ל דאסורה עליו משום אשת אחיו וכן משמע שם ברש"י ותוס' ד"ה הילודים וד"ה כמאן דרק אם נולד לאחר שקידשה החלוץ ולא לאחר שחלצה לבד אך זה תליא במה דפליגי רש"י ותוס' שם דף כ' ע"א גבי איסור אחותי ל"ל היתר כו' דאי משום שנושא אשת אחיו השני או משום שכבר פקע של הראשון כ"ז לענין מיתה אך גט מה הוא הקנין שלו ומה ההפקעה שלו זה תליא בהך דקדושין דף ס' ע"א במה דאמר שם רבא גט להוציא ומיתה להוציא ואביי פליג שם ואמר מי דמי ור"ל כך דזה הגט דמהיום ולאחר מיתה דיש בו שיור וכמו דלענין קדושין הוי השיור לענין שתהא יכולה לקבל קדושין מאחר ולא בקנינו ע"ש בתוס' דאל"כ הוי כמקדש חצי אשה וע' בהך דיבמות דף נ"ב ע"ב גבי הך בעיא דרב חנניה אם כתב גט לזיקתו ולא למאמרו כו' ור"ל כך דהנה שם דף נ"ב ע"א במה דאמר נתן לה גט ואמר הרי את מגורשת כו' גט דמהניא בא"א כו' ור"ל כך דכיון דאם בעלה המת היה מגרשה בגט כזה ואח"כ מת הבעל היתה מותרת להתייבם כמש"כ התוס' גיטין דף פ"ב ע"א:
וא"כ איך אפשר דהיבם אם יתן לה גט כזה יהא אסור לייבמה דס"ל דגט של היבם אינו פעולה מחמת זיקת היבם רק מחמת המת וא"כ לא עדיף מיניה וזה ר"ל ג"כ הגמ' בסוטה דף ה' ע"ב אילו איתא לבעל מי נפקא בלא גט ע"ש ברש"י ותוס' אך באמת ר"ל כך דכ"ז שהבעל ישנו יכול להשקותה אם לא שנתן לה גט ע' ביבמות דף צ"ה ע"א בתוס' אי יכול לחזור וא"כ לא נאסרה לבעל מחמת הסתירה דהא יכול להשקותה ולכך גם מן היבם צריכה חליצה או דמ"מ י"ל דמהני גט כזה משום דאתי לחלופי בגיטא ור"ל דגט שנתן לה היבם יפעול מחמת זיקתו וא"כ גם גט כזה מהני ומסיק שם דא"י לייבם והנה ע"ש בתוס' דף נ"א ע"ב דיש שיטה דגט יבמה הוי מה"ת ובירוש' שם פ"ה ג"כ מבואר דפוסל מה"ת ומ"מ אינו מתיר לגמרי מחמת הך לאו דלא תהיה לאיש זר וע"ש דף צ"ה ע"א דמשמע ג"כ דגט פוסל מה"ת ביבמה:
והנה בגמ' דילן יליף דגט פוסל מהך לאו דמחזיר גרושתו משנישאת ור"ל כך דהגט לזיקה הוא רק מחמתו ולא מחמת קנינו רק מחמת שהמיתה הביאתה לרשות היבם וכ"כ בזה דמה שהביאה אותה לרשות היבם מה שנשארה עדיין אסורה לאחרים וכ"כ דבמיתה בלא יבם הוי זה בגדר קנין מה שמותרת לאחרים. ובגט י"ל להיפך דכ"כ בח"ג בהל' מת"ע דגט ארוסה לכ"ע לא הוי רק גדר הפקעה ופטור ע"ש בפ"י הי"ט והנה כ"כ במק"א די"ל דהא דגיטין דף פ"א וקדושין דף ס"ה דלא אמרינן בנתגרשה מן האירוסין הן הן עדי יחוד כו' ר"ל כך דע' מש"כ רבינו בפה"מ עדיות פ"ד מ"ז וענין אין אדם עושה בעילתו בעילות זנות והוא יכול שתהיה שלא לשם זנות ור"ל כך דהיכא דבעי שיהא מפורש לשם קדושין לא מהני החזקה משום דכל אומדנא וסברא לא שייך רק על דבר שצריך שלא יהי' להפך משא"כ בדבר שצריך שתהא מפורשת הפעולה לא שייך אומד דמ"מ לא פירש וע' מש"כ הבעה"מ ז"ל בהך דביצה דף כ' ע"א גבי תנאי כפול וזהו הך מחלוקת דאביי ורבא בב"מ דף כ"א ע"ב גבי יאוש שלא מדעת אי צריך שיתיאש או די שלא יקפיד והנה שיטת רבינו בהל' אבידה פי"א הי"א דאף דחזינן דאינו מקפיד מ"מ לא הוי הפקר רק היכא שעי"ז יאבד וע' ב"מ דף כ"ב ע"א גבי שטף ודף כ"ג ע"ב ודף כ"ה ע"ב אבידה מדעת ודף ל' ע"ב ודף ל"א וב"ק דף קט"ז ע"ב גבי גייס ודף פ' ע"ב גבי חתול וא"כ צריך להתיאש ולכך לא אמרינן אגלאי מילתא למפרע כיון דצריך לעשות פעולה משא"כ היכא דשטפה נהר דאז ממילא פקעה רשותו והוי הפקר אף אם עומד וצווח כמבואר בב"מ דף כ"ד ע"ב נעשה כצווח כו' וב"ק דף קט"ו ע"ב דהוי הפקר ובירוש' ב"ק הוי זה מחלוקת דר"י ור"ל אם אמר לא נתייאשתי וכ"כ בזה לעיל במש"כ רבינו בפ"ו מהל' גזילה ה"א וב' דס"ל לחלק בין אבידה ששטפה נהר דהיינו בשעה שמצאה לא ידע של מי היא אף שיש בה סימנים שייך לו דעיקר טעם דאבידה הוא משום מצות השבה כדי שיבוא ליד הבעלים ע' תוס' ב"מ דף כ"ג ע"א ודף כ"ה דמשמע להיפך דאף היכא דא"צ להכריז מ"מ אסור ליטול אך רבינו ז"ל ס"ל בהל' אבידה פט"ו ה"ו גבי ספק הנוח דאם נטלן הרי אלו שלו וע' מש"כ רבינו בפט"ז ה"ח ובפי"א ה"י דכל שאין בה גדר חזרה שוב הוי שלו דבאמת לא הטעם דמשום דהוא של חבירו לכך צריך להשיב דאדרבה כיון שאין אנו יודעים של מי הוי כמי שאין לה בעלים וע' ב"ב דף ל"ה ע"ב גבי גזלן של רבים רק התורה אמרה דכיון דיש בה סימנים הוי כמי שיש לה בעלים וזה ר"ל הך דב"מ דף כ"ז יש לה תובעים ור"ל דבגד נעשה בכוונת מכוון לא מאליו וזה ר"ל ג"כ בהך דב"ק דף ס"ג למעט דבר שאינו מסוים ע"ש ברש"י ותוס' ושם דף ס"ו בד"ה מוצא אבידה ולכך התורה שחייבה אותו להשיב למי שיתברר שהיא שלו אם ע"י סימנין או ע"י ידיעתם או ע"י עדים שזהו טלית שלו לא ע"י הסימנים שוב מקרי שיש לה בעלים וזהו באמת כוונת הגמ' בבא מציעא דף כ"ז ע"ב מאי לאו בסימנים לא בעדים רצה לומר דשם הוא בעיא אי ידיעת הסימנים הוי בירור או לא דילמא שמע אבל סימנים בעצמם הוי בירור גמור וזהו דקאמר בהך דדרשהו אם רמאי הוא ר"ל דאז לא די בידיעת הסימנים ואמר לא דאף אם יש עדים דע"י סימנים היא שלו ג"כ לא מהני וע' ב"ב דף מ"ו גבי רמאי דפומבדיתא ובתוס' שם ושם דף קכ"ח גבי מידת ארכו וחולין דף צ"ו ע"א ובתוס' שם ובמק"א אבאר זה. אבל היכא שאין צריך להכריז אין עליה שם בעלים משא"כ היכא דהדבר ידוע שהיא של פלוני אז אף אם שטפה נהר אם לא נתיאש אינה כלום וע' שבת דף ק"כ ע"א ובר"ן שם אי גבי דליקה הוי הפקר:
עכ"פ היכא דצריך שיאמר בפירוש לא מהני אומדנא וזה מחלוקת דירוש' פ"ג דקדושין גבי אונס ר"ל אי צריכין שיקיים התנאי או שלא יבטל וכן הך דנדרים דף כ"ז במד"א אונס רחמנא פטריה ור"ל דכל היכא דרחמנא פטריה הוי כמו שעשה לא שא"צ לעשות וזהו הגדר הך דע"ז דף כ"ז נשיי כמאן דמהילי דמיין וע' תוס' יבמות דף ע' ודף ע"א ע"ב גבי מילה אם הוא אנוס דהוי בגדר פטור וזהו הנ"מ בהך דסנהדרין דף ע"ב ע"א במד"א רב בדמים קנינהו ולא הוי כמו קלבד"מ דהוי רק גדר פטור כ"א גדר קנין וכע' הך דב"ק דף ק"ו דס"ל לרב שבועה קונה וע' מכות דף ט"ז גבי משכנו של גר ומת הגר וכבר הארכתי בזה במק"א. ובמש"כ התוס' גיטין דף ל"ב גבי גט וב"ק דף ק"ד ע"א דנתינת הפונדיון הוי כאמירה בפניו וכבר הארכתי בזה בח"א ובזה א"ש ג"כ דברי הגמ' ב"מ דף כ"ב דגבי יפות היכא דמשוי שליח סתם מהני גילוי דעת אח"כ וגבי הפרשת תרומה דבעי שליחות לא מהני גילוי דעת אח"כ וע' נדרים דף ל"ו ע"ב אבל לגבי יפות די רק אם אינו מקפיד. וס"ל לרבינו דגבי גרושה א"צ שיהא מפורש לשם נשואין רק שלא יהא לשם זנות משא"כ היכא דבעי מפורש לא מהני וע' בהל' איסו"ב פ"א הכ"ב ובהשגות שם גבי המקנא לאשתו ע"ש ולכא' דברי הר"א ז"ל תמוהים דמה ענין אונס לזה אך כוונתו כך דכ"כ בח"א דלכך ס"ל לרבינו שם דלא לקי רק כהן ולא זר משום דס"ל דע"א לאחר קינוי וסתירה אינו נאמן על המעשה רק על הדין ונ"מ לענין שהיא זקוקה לחליצה ולכך גבי ישראל דבעי טומאה ממש בפועל לא מהני ע"א לזה וכה"ג כ' דלכך מבואר בירוש' פ"ה דמעש' וכן ס"ל לרבינו דאף דגבי חלה פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבים מה"ת אם נתגלגלה העיסה שם גבי מעש' אינו כן משום דהדין מהני גם בזה שיהא שם א"י עליהם אבל היכא דבעי פעולה על ידו דהיינו מקרקע שהיו בה ירושה וישיבה זה א"א שע"י הדין יתהוה זה דמ"מ לא היו בה וכה"ג כ' במק"א. אך לגבי כהן ס"ל דשם זונה הוא גדר דין ולכך לקי והשיג עליו הר"א ז"ל דכיון דחזינן דיש חילוק גם גבי זונה בין אונס לרצון חזינן דגם שם בעינן פעולה ממש וא"כ היכי לקי וזה מבואר בירוש' דע"ז לקי. ע' נזיר פ"ח וסוטה פ"ה ומש"כ רבינו בהל' סנהדרין פט"ז ה"ו ובהל' שגגות פ"ה ואזלי לשיטתיהו בהל' איסו"ב פי"ח ה"ג אי שייך שם זונה גבי גיורת פחותה מבת ג' שנים כיון דא"א שתהא שם סיבה בפועל וע' תוס' סנהדרין דף פ"ב ע"א וכ"כ בזה בהל' איסו"ב. ובמה דס"ל לרבינו בהל' גירושין פ"י הי"ח דהך הן הן עדי יחוד גבי גרושה לא מהני רק להיות ספק מקודשת ובירוש' פ"ז דגיטין הובא בדברי ה"ה בהל' נחלות פ"א ה"ט מבואר להיפך דהוי א"א גמורה וגבי קדוש' ביאה ס"ל לרבינו בהיפך בפ"ג מהל' אישות ה"ה דדי ביחוד דלא כשיטת בה"ג דס"ל דבעי ביאה ממש בפ"ע וע' יבמות דף י"ד ע"ב ברש"י. וס"ל דגרושה מן הנשואין דהוי דרך קנין גם הקידושין די בסתם אח"כ משא"כ מן האירוסין דהוי רק גדר סילוק שם בעי קידושין בפירוש דנשואין דהוי דבר נמשך גם הכריתות שלו נמשכ' משא"כ באירוסין דהוי דבר נפסק גם הגירושין הוא נפסק. עכ"פ בגירושין מה שמתירה לעלמא הוי גדר קנין וא"כ הגט דיבמה הוא לדבר שהמיתה לא פעלה במה שהיא מפקעת וכמש"כ לעיל והזיקה שלו חלה עליה והגט הוא לפעולה של המת וא"כ כשמיבמה לאחר שנתן לה גט הוי כאילו מחזיר גרושתו משנישאת דזיקתו חלה עליה אף לאחר גט יבמה משא"כ מאמר דזה רק מחמת זיקתו דלזיקת המת לא שייך כלל מאמר אף לב"ש ולר"ש ולכך מבואר ביבמות דף כ"ט ע"ב דלגבי מאמר צריך מסירה לחופה וע' רש"י דף נ"ב ע"א ולכך מוכח בקדושין דף מ"ד דקטנה מן הנשואין אין בה מאמר כלל ואף לרבי דס"ל דמאמר מהני בע"כ ובאמת זה תליא מה דלא מהני קדושי קטנה אי משום גזיה"כ דאשה ואף דאביה יכול לקדשה זה רק גזה"כ וע' גיטין דף פ"ה ע"א במה דמייתי ראיה דקטנה מתגרשת בקדושי אביה הא בעינן ויצאה והיתה וע"ש בתוס' דף ס"ד ע"ב ד"ה וכל שאינה כו' דכ' שם דאם נימא דגם אביה לא תקשי מקידושין אך ר"ל כך אם הקדושין שמקדשה אביה הוא במקום הבת רק שהיא אינה יכולה להתקדש מחמת שאין לה יד ואביה יש לו יד או משום דאינה בגדר תפיסת קדושין ואם יש לה אב הוא גזיה"כ ונ"מ לר"ל דס"ל דנערה בין היא בין אביה יכולין לקבל קדושין ר"ל שהיא יש לה זכות ויד בפ"ע לקבל קדושין ובירוש' מבואר דלדידיה גם קטנה כן וע"כ ס"ל דלא דקטנה אין לה יד לקבל קדושין רק משום גזה"כ וכיון דיש לה אב שוב הוי בגדר תפיסת קדושין ושוב יכולה לקדש עצמה אבל אם נימא דאין לה יד בקטנה גם ר"ל מודה וכן גבי הא דקי"ל דנערה אינה עושה שליח לקבל גט זה רק משום דס"ל דכ"ז שיש לה אב הוי כחלק מן האב רק בלא רצון האב ולכך היכא דלא בעי דעת ורצון מהני והיכא דבעי דעת לא מהני כמו גבי קידושין אבל לר"ל דס"ל דהוא דבר בפ"ע עושה ג"כ שליח לקבל גט וכמבואר בירוש' וא"ש מה דהקשו בגמ' שם על ר"ל מהך דנקט האב מקדש את בתו בו דדוקא הוא ודילמא זה נקט רק משום דנקט גם שליח רק לר"ל באמת גם שליח יכול לעשות וזה ר"ל ג"כ הך דגיטין דף פ"ה דבל"ז י"ל דמה שהיא מתגרשת לא בגדר קבלתה רק בגדר אב ונ"מ היכא שנתייבמה מן הנשואין אם יכולה לקבל את גיטה דאז אביה לא קידשה וכן גבי יעוד לשיטת רבינו דס"ל דיעוד בעי דעתה ורצונה אבל לא דעתו היך הדין בקבלת גיטה ומביא ראיה מדקתני קטנה מתגרשת בקדושי אביה דלשון מתגרשת משמע דמכחה הוא וא"ש מה שהק' בתוס' אמאי לא הביאו ראיה משם דף ס"ד אך שם לא נקט מתגרשת וגם י"ל דאדרבה בייבום שפיר יכולה להתגרש דבת הויה היא דתוכל עוד הפעם להתייבם וי"ל דבהכי איירי הא דדף ס"ד משא"כ הך ברייתא דנקט בקדושי אביה וע"כ משום דלכשתגדיל אתי לכלל הויה. וכן הך דקטנה שאין לה דעת לשמור דאין אביה יכול לקבל את גיטה זה ג"כ משום דלא הוי בגדר גירושין ולא משום דעת ושמירה וגבי קדושין הוא משום דאביה מקבל משא"כ בגירושין כיון דא"צ דעת אביה שוב אינו מועיל והא דמבואר דקטנה אין לה יד לקבל קדושין ר"ל גדר דעת להתקדש ולא קבלת הדבר שמתקדשת בו דאל"כ בקדושי ביאה לר"ל דס"ל דרשות האב לא מהני להפקיעה מרשותה לגמרי מאי נ"מ בין קטנה לדעת אביה בקדושי ביאה ללא לדעת אביה אך באמת ק' לר"ל מהך דשם דף מ"ו ע"א גבי אם מאן ימאן דס"ד שם בפיתה לשם אישות ושם איירי בנערה וכמבו' שם ובפרט לר"מ דס"ל דקטנה א"ל קנס וצ"ל דס"ל לר"ל דביאה נשואין עושה ומבואר בירוש' פ"ב דקדושין דנשואין גם ר"ל מודה דא"י בלא אביה וא"ש. וע' תוס' קדושין דף ג' ע"ב ד"ה וכ"ת דקטנה לאו בת קדושין היא מחמת יד וע' כתובות דף מ"ו ע"ב ברש"י כ' ג"כ דבקדושין מבואר דקטנה אין לה יד לקדש את עצמה. עכ"פ המאמר הוא רק משום קנין היבם בעצמו לא לגמור מה שעשתה המיתה. ולכך קי"ל דמהני גט לזיקתו בלבד ולא הוי כמו חצי אשה וזה הגט אין עליו שם גירושין רק נתינת הגט ובזה א"ש מה דרש"י ז"ל פי' שם ביבמות שנכתב מפורש בגט דרק לזיקתו ולא למאמרו ולא כשאר גירושין דעלמא דהתנאי לא נכתב בגט ולשי' רש"י בגיטין דף פ"ד ע"ב ורבינו בהל' גירושין ובירוש' פ"ג דגיטין מבואר דתנאי שכתבו בתוך הגט פסול אע"פ שנתקיים וע' גיטין דף ע"ב ע"ב דבגט הוי התנאי בע"פ אך לפמש"כ א"ש דזה הוי דבר בפ"ע:
והנה ע' בדברי רבינו בהל' גירושין פ"ט ה"כ במש"כ שם דאינו רוצה לגרשה עכשיו מחמת טירוף ואמאי לא קאמר דנ"מ לכהן אך באמת ר"ל דאף בתנאי לא ר"ל מעכשיו רק כיון דתקנו הוי כמו הך דב"מ דף ק"ד גבי דרשינן לשון הדיוט דאף אם לא התנו כמו שהתנו דמי ע"ש בתוס' וכן הך דגיטין דף פ"ו גבי הך דאתקין רבי יהודה בשטרי זבינא דעבדי ושם דף ל"ו ע"ב גבי פרוזבול אי איישר חיליה אקימינהו וכן בהך דב"ב דף מ' ע"ב ע"ש בתוס' גבי מתנתא טמירתא דסתם כמו שאמר כיון דתקנו כן וע' מש"כ בהל' גירושין בפ"א שם. והנה בירוש' קדושין פ"ג גבי סמפון מוכח דגם לקיום התנאי בעי עדים וכ"כ בזה אך באמת כך דהנה בירוש' גיטין פ"ב ופ"ג ופ"ז גבי הך דכתב תורפו בטופס נראה כך דבגט יש בו ג' ענינים א' עצם הגט וב' מה שמגרש בו ומי מגרש וזה נ"מ בין הך דגיטין דף פ"ה ע"ב גבי הך דאתקין רבא בגיטי קאמר שם ואילו ודן לא אמר ובנדרים דף ו' א"ש מנאי וזה נ"מ דזה לגירושין וזה לגט וע' רשב"ם ב"ב דף ק"ס דמשמע שם דהיו כתובים בפ"ע והנה כך דשם האיש הוא לעצם הגט ושם האשה הוא לגירושין ובתנאי ג"כ יש נ"מ אם התנאי הוא על הגט שלא יהא גט או על הגירושין שלא תהא מגורשת:
וכן בקדושין בשטר אם ר"ל שלא תהא שטר קדושין או שלא תהא מקודשת וסמפון הוא ביטול השטר ולזה צריך עדים על הקנין ועל התנאי ואם התנאי הוא רק על הגירושין ועל הקדושין א"צ עדים על הקיום דזהו דבר אחר לא בעצם אך נ"ל דהא דמבואר בגיטין דף פ"א דגט על תנאי לא פסיל בכהונה זה רק אם הגט עצמו על תנאי ולא הגירושין דאז י"ל דיש בו ריח הגט ע' השגות בפ"י ה"א וביבמות דף ל"ה ע"ב גבי חליצה וזהו ג"כ כוונת התוס' בגיטין דף כ' ע"א דהביאו ראיה דרק לר"מ שינה שמו ושמה כו' ור"ל כך דמאי ניחוש לה ר"ל לפוסלה לכהונה וזהו דאמר הא בעינן שינה שמו ושמה פי' דאז פוסל לכהונה וע"ש דף כ"ד ע"ב ובהך דשם דף פ' אם ר"ל שאינו גט כלל או הוי ריח הגט וכ"כ מזה בח"א ובעצם זהו נ"מ אם התנו התנאי קודם התורף כמבואר גיטין דף פ"ד ע"ב וע"ש דף פ"ח ע"א בתוס' דכל היכא דהגט לא נגמר לכ"ע יכול לבטלו ושם דף ל"ב ע"ב ודף י"ח ע"ב גבי פייס והנה רבינו ס"ל בהל' גירושין פ"ט ה"ה דתנאי אף דלא הוי מעכשיו זה לא שייך לעצם הגירושין ולכך אם נישאת קודם קיום התנאי לא תצא ויש ששייך לעצם הגירושין אבל לעצם הגט לא מהני אך תנאי אך אם תולה הגט בזמן אז לא מקרי כריתות וע"ש ה"ו. וע' רש"י קדושין דף ס' ע"א דלר' יהודה דאמר לכשיתן לא הוי בגדר תנאי ורק דבלא מעכשיו אלא דזה גופא הוי קדושין ונ"מ דאז צריך ליתן לה בפני עדים וכן אף למ"ד בגיטין דף ע"ד ע"ב דמהני בע"כ בנתינה כאן לא מהני לפעל רק דאז לא יהא צריך להזכיר שם קדושין וכע' הך דנזיר דף ט"ז לר"ל וע' קדושין שם דף ח' גבי התקדשי לי במנה ונתן לה דינר ובירוש' שם פ"ב דמדמי לה להך דב"מ דף מ"ח ע"ב גבי עירבון ושם משמע דלא דהקנין הוא בפרוטה והשאר לתשלום אלא דהקנין הוא במנה וכמו בהך דגיטין דף י"ח ע"ב דכולם משום עדים ומבואר שם דאם נמצא אחד מהם פסול דבטל וע"ש בתוס' וי"ל דאף אם נימא דבגיטין לא פסול בנמצא פסול ע' תוס' מכות דף ו' וכ"כ בזה אבל כאן כיון שהוא רוצה בכולם וא' אינו כשר ממילא לא נתקיימו דבריו ונתבטל הכל וע"ש בדף ח' ע"ב ובירוש' שם וכן ר"ל התוס' שבועות דף ל"ה ע"א או שהיה אחד מהם ולא ר"ל מחמת הך דמכות הנ"ל רק דכיון דבטלה מקצת השבועה בטלה כולה וע"ש בירוש' רפ"ד דדוקא בהשביע ב' כתי עדים אז די בשניה אבל אם היו כת אחת נתבטל לגמרי וכן ר"ל שם בדף ל"ה ע"א ובערכין דף י"ח גבי כל העומדים ע"ש ברש"י וע' ירוש' כתובות פי"א גבי הך דמכרה במנה ודינר דמכרן קיים זה רק אם היה ב' שטרות אבל אם היה בשטר א' בטל הכל ובקדושין דף מ"ג ע"א גבי אמר לשלשה כו' אם ר"ל שיהיו כלם שלוחים או רק אחד ובגיטין דף ס"ז וע' ב"מ דף ע"ז ע"ב גבי עייל ונפיק אזוזי ושם דף ס"ה ע"ב דנ"מ אי מותר לאכול הפירות שלא יהי' בזה צד רבית ובדברי רבינו פ"ח מהל' מכירה. עכ"פ היכא דהתנאי הוא בעצם הגט ולשי' רבינו דס"ל דיכול לבטל אז הקיום ודאי בעי עדים וע' יומא דף י"ג ע"ב ובתוס' שם:
וכן ס"ל להתוס' בגיטין דף ל"ג דביטול הגט דצריך עדים הוא עדי עצם ולא עדי בירור דאין דבר שבערוה כו' והנה הרא"ש ז"ל שם ספ"ד כתב דשליח להולכה לא מצטרף להיות עד למסירה והוא תמוה דהירוש' ר"ל רק היכא דצ"ל בפ"נ דאז צריך ג' וע' ירוש' רפ"ו דגיטין ה"ב דשליח לקבלה מצטרף לעד לענין מסירה וצ"ל דכוונת הרא"ש ז"ל היא כך דל"ד להך דקדושין דף מ"ג גבי קדושי כסף דכ"ז דלא נעשה הפעולה אין על הכסף שום שם עד שיבא ליד האשה וכן על השליח נמצא דגם השליח אינו כלום וכן גבי שליח לקבלה כן דכ"ז שלא קיבל אין עליו שום שם ומשקיבל תיכף נתגרשה משא"כ בשליח להולכה דתיכף כשהשליח קיבל הגט נעשה גדר עצם ובע"ד והוא רק י"ל בפ"נ ואחר לא מהני ע' גיטין דף ג' וע' רש"י שם דף ט"ז ע"א ד"ה שאין וד"ה כשר ולכך א"א לצרפו לעדי מסירה ויהי' נ"מ ג"כ לשטר קדושין אם השליח נעשה עד וגם נ"מ אי מיירי שהיו עליו עדי חתימה וכשי' ר"ת בתוס' גיטין דף ד' ודף י"ח דצריך עדי מסירה לכ"ע וע' רש"י גיטין דף ה' ע"ב דלא ס"ל כן רק מחמת בפ"נ ובפ"נ ובירוש' שם דאמר דצריך להחזיקה בפני שנים שהיא גרושה וא"כ יהיה נ"מ ג"כ להך דגיטין דף ס"ז ע"ב גבי אמר לעשרה הוליכו דאחד מוליך במעמד כולם אם ר"ל משום תנאי או דכולם שלוחים הם ויהי' צריך עדים אחרים למסירה לשי' הרא"ש וע"ש דף ל"ג ע"ב גבי הך דאמר לשנים תנו גט כו' וכן נ"מ להך דשם דף כ"ט ע"ב דמשוי ב"ד שליח אחר אם לזה מצטרף השליח הראשון כיון דלזה צריך ב"ד לעשות שליח י"ל דהשליח הראשון הוי כבע"ד ולא כמו גבי בפ"נ וע' מש"כ בח"א פ"ג מהלכות אישות הלכה ט"ו:
והנה בירוש' רפ"ד דגיטין מבואר דאם עשה שליח לבטל הגט מצטרף לשנים ובאמת כוונת המשנה שם במה דנקט שלח שליח ואמר גט שנתתי לך בטל אם ר"ל שהשליח יבטל ועושה שליח על הביטול או ר"ל שהוא מודיע לה ע"י שליח שביטל הגט ומדברי הירוש' שם משמע דעשה שליח לבטל דבעי שם אם השליח יכול לעשות שליח אחר ע"כ דס"ל דזה בגדר שליחות ופעולה דאל"כ מה שייך עליו שם שליח דזה ודאי כל היכא דאינו פועל במה שעשה אותו שליח אין עליו שם שליח כלל ונ"מ למה דמבואר בחולין דף י"ב ע"א בהך דאומר לשלוחו צא ושחוט דמסיק שם דבשחיטה כשר לא מטעם חזקה שליח כו' ובאמת לא שייך כלל דין שליח כלל כיון דפעולת השחיטה א"צ שליח ונ"מ דאף דלחומרא קי"ל בגיטין דף ס"ד וכ"מ דאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו כאן לא שייך זה ואף אם אח"כ נודע לנו בברור שהשליח אינו יודע לשחוט מ"מ השחיטה כשירה דאמרינן ודאי שחט אחר ובאמת בירוש' פ"ב דקדושין דחה שם הראיה דשליחות משחיטת פסח ואמר שם דשחיטת קדשים א"צ דעת:
וא"כ לא שייך גדר שליח עליו רק גבי פר כ"ג למ"ד ביומא דף מ"ב דכשר בזר שם השחיטה בעי בעלים ושליחות ולא כשיטת התוס' יומא דף מ"ב ומנחות דף י"ט ודף ה' רק דאדרבה למ"ד דפסול בכהן הדיוט זה מטעם זרות וכמבואר יבמות דף ל"ג ובתו"י יומא שם רק למ"ד דכשר שם בעי שליחות דהשחיטה בגדר בעלים ע' בתוס' קדושין דף מ"א ע"ב שם ותוס' מנחות דף צ"ג וערכין דף ב' משכ"ש גבי יורש לענין שחיטה ור"ל גבי פר כ"ג ע' תוס' מגילה דף ט' ע"ב ותו"י יומא בכ"מ דאם נטמא כ"ג הוי השני במקום הראשון והוי גדר יורש אם לענין שחיטה לא יהא צריך דעת ראשון אך הגמ' דילן בקדושין דמביא ראיה לשליחות משחיטת הפסח צ"ל דכיון דאנן קי"ל בפסחים דף פ"ט וכ"מ דלאחר שחיטה א"י לימשך וא"כ נמצא דהשחיטה קובעת הפסח לשם פסח וזהו באמת טעמו של רבינו דס"ל בהל' פסוה"מ פט"ו הי"א דפסח שנשחט לשם חולין פסול וזהו משום דהוי כמו משכו הבעלים ידיהם וכע' מש"כ רבינו בפה"מ פ"א דפסחים גבי ק"צ משום דסכין מושכתו וכ"כ בזה בח"ג פ"ב מהל' מת"ע ולכך השחיטה בעי דעת ושליחות ולכך פירש"י בפסחים דף ז' ע"ב דבעי בעלים וקאי על פסח ע"ש וע' בירוש' יומא פ"ד בשם ר"ש דגם שחיטת שעיר בעי כהן ור"ש ס"ל דשעיר מכפר רק על ישראל ולא על הכהנים אך לדברי רבינו בהל' שגגות פי"א ה"ט משמע דלתלות שעיר מכפר גם על הכהנים ובפרט לשי' רש"י בשבועות דף י"ג ובמנחות דף צ"ב דזה קאי על מי שעבד בטומאה וע"כ דזה תולה גם על הכהנים וע' ירוש' ספ"א דשבועות הק' למ"ד דכהן משוח ליכא בו טומאת מקדש וקדשיו היך מביא פר על דבר דעליו ליכא כלל כפרה ובזה מדויק לשון המשנה שבועות דמתחלה מזכיר שם כהן משוח ואח"כ כתב סתם כהנים וע"ש בירוש' ובפרה פי"ב מ"ו אך מהך דספ"ק דשבועות לא משמע כשי' רבינו מה דמקשה שם גבי ווידוים. עכ"פ בשחיטת חולין ודאי דלא שייך שם שליח ובאמת י"ל דהא דקי"ל דאין שליח לדבר עבירה זה רק אם אין עליו שם שליח רק במה שעי"ז יעבור המשלח משא"כ היכא דפעולתו א"א לעשות רק ע"י שליחות לא שייך לאמר זה ובזה יש לבאר כוונת הגמ' ב"ק דף ע"א מה מכירה ע"י אחר ע"ש בתוס' דף ע"ט ע"א אך כך דר"ל למ"ד שם דחיובא רק לאחר יאוש דצריך דאהני מעשיו במכירה כמבואר שם דף ס"ח:
והנה זה ודאי דהיאוש אינו קונה רק להגנב עצמו ע' תוס' ב"ק דף ס"ט וא"כ שוב א"א המכירה רק ע"י בשליחות ושוב מהני אף לדבר עבירה אף לטביחה כן אף דשם לא בעי מעשה של הגנב עצמו ולא גרע משינוי מאליו וע' תוס' ב"ק דף ס"ח ע"א מ"מ חייב ע"י אחר ויהי' נ"מ אם טבח ע"י קטן דאי נימא דהחיוב הוא מחמת שליחות אז לא שייך זה כמו גבי בעירה ע' תוס' ב"מ דף י' ע"ב ואי נימא דהחיוב הוא משום שנעשית הפעולה על ידו חייב כמו במעילה דף כ"א גבי זיעת המעטן ולק' אבאר זה. והך דב"מ דף י' ע"ב גבי כהן שאמר לישראל קדש לי אשה גרושה ואף דבלא שליחות ליכא קדושין כלל באמת כך לפי שי' רבינו דס"ל דכל חייבי לאוין בלא קדושין ליכא מלקות ע' פי"ז מהל' איסו"ב ופט"ו שם אך באמת המעיין שם יראה דיש חילוק בין חייבי לאוין סתם לח"ל דכהונה דבח"ל דכהונה החיוב הוא על ביאה של אישות ולא על האישות והביאה ובשאר ח"ל החיוב הוא על האישות יחד עם הביאה וא"כ חזינן דהקדושין גבי כהנים הוא רק משום הפעולה וגבי ח"ל הם מצד הפועל ובזה מדויק לשון הגמ' דב"מ שם דלמה לא אמר ישראל שאמר לממזר קדש לי ממזרת לשי' רבינו אך כיון דהחיוב הוא רק על פועל בזה לא שייך שליחות רק אם החיוב הוא על הפעולה כמו בח"ל דכהנים וכה"ג מה דמבואר במכות דף כ' ע"ב גבי מסייע שם ג"כ אינו חייב רק על חיוב דניקף דהחיוב הוא על הפעולה משא"כ במקיף דהחיוב על הפועל אינו חייב במסייע דמ"מ לא הקיף וע' תוס' יומא דף מ"ג ע"א גבי הזאה דקטן ע"ש ומנחות דף ל"ו בתוס' גבי קשירת תפילין וסנהדרין דף ס"ה וכ"מ בזה ובאמת כמו דאמרינן בקדושין דף כ"א ע"ב דגבי רציעה לא מהני סם ע"ש ברש"י אף דהוא מניח הסם על האוזן וא"כ חזינן דצריך שיהא הוא מנקף ולא שיעשה פעולה שיהא נקוב ולכך מבואר בירוש' רפ"ב דקדושין דגבי רציעה לא מהני שליחות דמ"מ הוא לא רצע ובזה נ"ל ג"כ דלא כהתוס' שבועות דף ג' ונזיר דף נ"ז ע"ב מה דהביאו ראיה דלראב"א לא אמרינן דהיכא דמקיף לאו בר חיובא גם הניקף פטור מכאן דלא אמר אקיף לי גדול דזה אינו דמכל מקום א"א לחייב את הניקף דמ"מ לאו בר חיובא הקיף אותו ומה לו אם אחר ציוה וממילא שוב המשלח פטור אף אי נימא דיש שליחות לד"ע לכ"ע. עכ"פ חזינן דאם העבירה הוא הפועל נתבטלה בזה כל השליחות אף דבזה בלא העבירה מוכרח לשליח וצריך לחלק בין שלא עשה שליח רק לקדושי עבירה דאז בטל ובין עשה שליח סתם והוא קידשה בעבירה דאז שפיר חלין הקדושין. עכ"פ כל היכא דלא בעי דעתה לא שייך גדר שליח כלל אך התוס' בגיטין דף ס"ו ע"ב לא ס"ל כן דכ' שם דאף לר"מ דאמר מצאו באשפה כשר מ"מ היכא דקפיד הוי שליח ומילי לא מימסרי לשליח וע"ש דף ע"ב ע"א בתוס' ד"ה קולו מש"כ שם דהיכא דיש גילוי דעת מהני כמו גבי אשה ובאמת ל"ד כלל כמש"כ דכאן לא חל הגט כלל וכן גבי אשה ליכא בה דין זכות כלל. נמצא דהתנאי בגט הוא בגירושין ולכך הוא בע"פ אך ביבמה דגירושין לא שייך בה כלל רק קבלת הגט אז הוי התנאי כגט עצמו ולכך ס"ל לרש"י דצריך לכתוב הדבר בגט ולא מהני כאן בע"פ. עכ"פ הגט והמאמר הם ב' דברים והא דאמר בקדושין דף ס' מה ששייר גט גרמתו מיתה והק' דל"ד דפעולת המיתה היא הפקעת האיסור על האחרים ופעולת הגט הוא קנין בזה ולכך היא נפקעת מיבם ע"י גט וע' יבמות דף נ"ד ע"ב דצריך קרא דגרושת אחיו בלא בנים אסורה וקיימא עליו באיסור אשת אח דלא נימא שיהי' כמו מיתה וא"כ נמצא דכיון דהגט והגירושין הם ב' ענינים וע' גיטין דף ס"ה ע"ב בתוס' ד"ה וגיטא לא הוי עד דמטית וכן הקנין הגט לא הוי בב"א רק דנ"מ דגבי קדושין תחלת הפעולה הוי מה שהיא קונה הדבר ואח"כ נעשין הקדושין וע' ברש"י גיטין דף ל"ב ע"ב במה דאמר שם דגבי קידושין לא בטל הכסף ויכול לחזור ולקדשה ומה ר"ל בזה דלענין מה יתבטל הכסף ודוחק לאמר דר"ל לענין דא"צ ליטלו ממנו וכ"כ בזה רק י"ל דנ"מ להא דמבואר בגיטין דף ע"ח דגם בקדושין די בקרוב לה וא"כ נ"מ דאם זרק לה הקדושין קרוב לה וחזרה בה ואח"כ נתרצית ואז לא היה קרוב לה ודי בזה דהקבלה כבר קיבלה משעת הקדושין וגם הקדושין גרמו להקבלה דבשאר דברים לא מקרי זה קבלה לכך מועיל מה שנתרצי' אח"כ וע' תוס' קדושין דף מ"ו ע"ב ד"ה וש"מ דאם נימא דמעות מתנה שוב הוי קדושין חזינן דהקנין גורם להקדושין וזה ר"ל ג"כ הך דקדושין דף ג' ואשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשא ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל כך דגבי שאר דברים הקנין והדבר הוא דבר אחד וא"כ ממילא חל ואף בע"ע הוי ס"ד דמהני חליפין משא"כ באשה דזה אינו גדר קנין רק איסור רק דמתחילה צריך לקנות הדבר וא"כ בפחות מש"פ לא הוי קנין ולא הוי קדושין וע' תוספתא קדושין פ"ב התקדשי לי בסלע כו' כיון שלקחה כו' ומשכה כו' והחזיקה כו' חזינן דהקנינים הם דברים בפ"ע לא מחמת הקדושין ולכך די בהחזיקה וע' מש"כ בזה בהל' אישות מה ר"ל הך החזיקה אם שמוש או קנין ובירוש' גיטין פ"א ופ"ב גבי קנין של פרה במוסרה אם עי"ז מתגרשת וצ"ל דכאן היא קנתה מה שנותן לה בגדר קנין ועי"ז היא מקודשת לו וע' קדושין דף נ"ב ע"ב גבי המקדש בחלקו ובתוס' שם שהק' הא מ"מ נהנית אך כיון דצריך שתקנה הדבר וזה א"א שתקנה אבל גבי גט הקנין בא אח"כ וממילא ולכך מהני אם כתב גט על איסור הנאה וכן גבי שטר קדושין ג"כ מועיל וכמבואר בירוש' פ"א דקדושין אך מ"מ הא בעי כריתות ונתינה צ"ל דמרשות הבעל יצא מיד והאשה לא קנתה רק אחר הגירושין וזה לא שייך רק במטלטלין אבל בקרקע כ"ז שלא קנה השני לא יצא מרשות הראשון וכמבואר ב"מ דף ז' מי סברת כו' דגבי קרקע כ"ז שהיא אינה של השני הוי של ראשון וע' מש"כ רבינו הל' שבועות פ"ז ה"ד דלכך גבי קרקע ליכא קרבן גבי שבועת הפקדון משום דברשותו קאי והוי כמי שלא כפר וזהו באמת הגדר דהך דשבועות דף ל"ז גבי הך דאין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות והוי כמו כפירת דברים ולכך א"א לגרש במחובר משא"כ קדושי כסף מהני במחובר כמבואר בתוספתא פ"ג דקדושין עכ"פ גמ' דילן ס"ל דפסול מחובר בגט לא הוי פסול בעצם הגט רק מחמת נתינה אך התוספתא והירוש' לא ס"ל כן רק דהוי פסול בעצם או מחמת ספר או מחמת ונתן ר"ל דחזינן דהתורה לא הכשירה בגט רק דבר דשייך בו גדר נתינה וכע' דמבואר בגיטין דף כ' ע"ב במה דמקשה שם ות"ל דספר אחד אמר רחמנא והרי כאן הא באמת מחובר וחד ספר הוא רק דהנייר אינו שייך לה ע"כ חזינן דהיכא דצריך זה הוי זה בגדר עצם ולא מחמת טעם וכע"ז מבואר בירוש' יומא פ"ה גבי החליף ונטל את המחתה בשמאל ואת הכף בימין פסול דזה הוי גזיה"כ כיון דכן הוא מסתמא הוי כמו כתוב בתורה כן וע' מנחות דף ל"ז מה כתיבה בימין כו' ודף ל"ח ע"ב דסתם מין כנף הוא לבן ושם דף י"ט ע"ב ודף כ' וכי תעלה על דעתך דזר קרב אצל מזבח והוי כמו שכתוב בתורה שצריך כהן וכן ר"ל בהך דסנהדרין דף ס"ט ובד"נ מי אזלינן בתר רובא ר"ל שהתורה הולכת אחרי הרוב וכמש"כ בפירוש שימים של בן סו"מ הוא ג' חדשים היכא דלא הקף זקן התחתון וכן בשנים בחודש וג' בחודש לא שייך זה לגדר חקירות כיון דרובא טעי בהכי וע"ז לא כוונה התורה והא דמבואר בירוש' פ"ה דסנהדרין דאם הם חכמים ויודעים את החודש וזה אומר בב' וזה בג' בטל י"ל דזה הוי בגדר בדיקות וכ"כ בזה לעיל גבי אתרוג דשיעורו כביצה וכן בהך דכתותי מיכתת וע' במה דס"ל לרבינו בהל' תפלה פי"ד הי"ב דאף דקי"ל דצריך שיאמר ב"כ בקול רם מ"מ לענין בל תוסף עובר אף אם אומרה בלחש ולא אמרינן דשוב לא הוי כלל בגדר ברכה כיון דאינה ראויה לשמיעה וכ"כ בזה בח"א ובאמת בגמ' ר"ה דף כ"ח מבואר דרק אם הוסיף ברכה הכתובה בתורה וע' מש"כ בהל' לולב פ"ז ה"ז די"ל דגבי הדס למ"ד דבעי ג' יש בו ב' דברים המין והמנין משא"כ בד' פרשיות של תפילין אף דשם ג"כ יש מנין מ"מ י"ל דאין המצוה בהמנין רק משום דבעי הני פרשיות וכן גבי ב"כ אף דמבואר בתוס"א דמנחות פ"י דמעכבי' זא"ז הוא רק משום הדבר ולא משום המנין וא"כ ב"ת לא הוי רק על הדבר ולא על המנין משא"כ בהדס וציצית דאף דקי"ל דתכלת אינו מעכב את הלבן זה רק לצבע אבל המנין מעכב רק דיש עוד מצוה לצבוע ב' חוטין או חצי חוט שיהי' צבע תכלת ובזה א"ש מה שהק' רבינו ז"ל בסה"מ דאמאי תפילין הוי ב' מצות ותכלת ולבן הוי מצוה אחת וזהו משום דהמנין הוא אחד ומעכב וחוטי התכלת משלימין ללבן וע' תוס' מנחות דף ל"ח ע"א ובאמת כוונת הגמ' דשם דף ל"ז ע"ב גבי הך דר' ישמעאל דאמר ד' מצות ואמר שם סדין בציצית כו' ע"ש ברש"י נ"ל דה"פ דהנה בציצית יש דברים א') דטלית בת ד' כנפות אסור ללובשו בלא ציצית ואם לבשה מקיים מ"ע והנה נ' דכסות יום בלילה אסור ללובשו בלא ציצית אבל מצוה אינו מקיים ובזה א"ש ד' התוס' מנחות דף מ' ע"ב וכ"כ בזה בח"א וכן להיפך כסות לילה ביום אז אין בזה איסור לקיים מצוה וא"כ א"ש כך דזה ודאי גם לר' ישמעאל טלית בת ד' כנפות אסור לילך בה אם אין ציצית רק בג' כנפות אך מ"מ מצוה יש וא"כ לפ"ז כסות לילה ביום שפיר לר"י די אם הולך בג' ציצית וזה ר"ל הך סדין וכן ר"ל שם גבי טלית שאינה מצויצת לענין שבת דנהי דאסור לצאת בה מ"מ זה לא מחמת הציצית רק מחמת הטלית ושחסר בה וא"כ לא הוי כמשוי ובמק"א אבאר זה. וע' מכות דף ח' ע"א אי חטבת עצים הוי בגדר מצוה או מחמת שצריך זה וכ"כ בזה במק"א. וא"כ הירוש' דס"ל דמחובר בגט הוי פסול בעצם ולכך מבעי ליה שם בפ"ב דגיטין בכתבו וחתמו בתלוש ואח"כ חיברו ואח"כ תלשו נפסל אך גמ' דילן ס"ל דאינו פסול בעצם רק מחמת תלישה ולכך עציץ נקוב דתלוש ועומד לא איכפת לן וע' גיטין דף ל"ז וב"ק דף י"ב גבי פרוזבול דלא פליג רבנן אף דגבי עציץ לא שייך הטעם מה דעדיף קרקע ממטלטלין. עכ"פ י"ל דספינה בזמן שהיא גוששת אז בטילה לקרקע והוי עלה שם קרקע אף שאינה נקובה והוי כמו גדל בגג המבואר במנחות דף פ"ד ע"ב ואף דכ"כ דשם הטעם משום דיש עליהם שם ארץ אבל לא שם שדה ובמעש' צריך שם שדה ובעיא דלא איפשטא בירוש' דערלה פ"א לענין שביעית. צ"ל דכיון דהוא על הנהר ושם בל"ז אינו בר זריעה ומ"מ שם א"י עליו לכן אין נ"מ וכ"כ בזה לעיל כמו הך דשבת דף קט"ז ע"א גבי גליונים דס"ת וע' בהוריות דף י"ב ע"ב רש"י שם גבי משוח שנצטרע וכ"כ מזה בהל' איסו"ב פי"ז ה"א דאף דהיכא דהורידוהו ב"ד הוי כהדיוט כאן כיון שנעשה בע"מ ואינו ראוי מצד הדין אינו שייך בו דין הורדה וכמו דאמרינן בזבחים דף פ"ט ע"ב דאף דבכ"מ רק מתנה אחת מכפרת בחטאת הלויים כיון דלא שייך בה כפרה אין נ"מ בין מתנה ראשונה לשאר מתנות וכן ס"ל לרבינו בהל' פסוה"מ פי"א ה"כ דגבי מנחה אף אם נשרפה או אבדו כל השיריים מ"מ בדיעבד אם הקטיר הורצה ולא הוי כמו דם ואימורין והטעם דכיון דאם חסר מקצת שיריים של מנחה אסורה באכילה כולה כמבואר במנחות דף ט' ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה אותן ושם דף י"ב ע"א ד"ה ה"מ ובתוספתא שם פ"ד מבואר להדיא דגם במנחה כן וא"כ שוב אין נ"מ אם אח"כ נאבד הכל אך י"ל דשם ה"ט דמנחה הוי ב' דברים מכפר ולחם ולא כמו דם דהוי מכפר לבדו כמבואר בתוס' זבחים דף מ"ג וכ"כ בזה בח"א ובח"ג וע' מנחות דף כ"ו ע"ב דלקלוט תיכף משעת הנחה קלטא וזה בגדר דם ומכפר ולהתיר משישלה בו האור וע' מנחות דף נ"ז ע"א דתיכף משהעלה ע"ג מזבח יש עליה שם הקרבה ובזה א"ש מש"כ התוס' זבחים דף פ"ז ע"ב דאף הני פסולין דאם עלו ירדו מ"מ גבי דם אם זרק א"צ לקנח ע"ש והטעם משום דדם תיכף לאחר זריקה שוב אינו פועל שום דבר ולכך אין מקנחין משא"כ באימורים דפועלים עד שישלה בהם האור ולכך שוב אסור להניחם דהוי מקריב פסולים עד שישלה כמבואר שם דף מ"ג וכ"מ ולק' בהל' פסוה"ק אבאר זה. וע' כתובות דף נ"ב ע"א בהך מחלוקת דאביי ורבא גבי שבויה היכא דבל"ז אסורה ונ"מ ג"כ דהא דמבואר בסוטה דף כ"ד ודף כ"ה דגם אלמנה לכ"ג אם זינתה הפסידה כתובתה אף דבל"ז אסורה עליו ויהי' נ"מ אם הטעם דזנתה הפסידה כתובתה אי משום דגרמה ליאסר על בעלה וע' רשב"ם ב"ב דף קמ"ה ע"א הטעם דאשת כהן אם נאנסה יש לה כתובה משום דלא פשעה ונדרים דף צ' ע"ב או משום קנס ע' תוס' סנהדרין דף ח' ע"א ד"ה מוציא דבאמת שייך לומר בזה יצרה אנסה כמבואר כתובות דף נ"ג ע"א ודף נ"ד ע"א רק מחמת קנס וע' רש"י כתובות דף ק' ע"ב דלכך ממאנת א"ל כתובה משום דמעצמה יוצאת ר"ל דעיקר הכתובה מחמת שגירשה ויכולה להנשא לאחר וכאן הוא לא גירשה וכן ג"כ גבי זנות כיון דהיא גורמת להגירושין לענין כתובה הוי כמי שלא גירשה וע' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' אישות פט"ו הי"ג היכא דהיא טוענת טענה שעי"ז הוא חייב לגרשה וא"כ צריך ליתן לה כתובה אי הוי זה בגדר תביעת ממון ויש בזה גדר שבועה ע"ש וזה תליא במש"כ אם הגירושין והכתובה הם דבר אחד או ב' דברים וכן נ"מ במה דמבואר בדברי רבינו פכ"ד מהל' אישות הי"ז ע"ש בדברי ה"ה אם יש עד אחד שזינתה אם נותנים לה שבועה דזה רק גרם ליפטר מהכתובה ובאמת זה תליא היכא דהפטור הוא בגדר קנס אי זה הוי כמו שנתן לה הכתובה או כמו שאין לה כתובה וע' במה דמב' בתוס"א פ"ב דיבמות דאלמנה לכ"ג מעשה ידיה לבעל אף דהא מבואר ביבמות דף פ"ה דמחיים כ"ז שהיא עמו א"ל מזונות וע"ש דף צ' ע"ב אך כיון דזה רק קנס הוי כמו שנתן לה וע' במה דפליגי רש"י ותוס' גיטין דף ל"ה ע"ב דהיכא דא"י ליבם היבמה אי צריך ליתן לה כתובה כ"ז שלא חלצה כיון דא"י לייבמה וע' תוס' יבמות דף ל"ח וזהו ג"כ הטעם המבואר בכתובות דף פ"ט ע"ב דהמגרש את אשתו והחזירה כו' משום דזה לא מקרי כשתנשא לאחר ובמה דפלוגו רבינו והר"א ז"ל אם נטבע במים שאל"ס אי נוטלת כתובתה אף דהיורשים יורדים לנחלה דמ"מ היא אסורה להנשא ובזה מדויק לשון המשנה ביבמות דף קי"ז דנקט שם וחזרו ב"ה כו' כדברי ב"ש ולא נקט כב"ש כמו במשנה שלפניה והוא משום דהתוס' כ' בכתובות דף נ"ג ע"א דלגרוע כחה לא ס"ל לב"ה מדרש כתובה וגבי מים שאל"ס הוי מדרש כתובה לגרוע כחה וע' במה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בספ"ד מהל' זכיה ומתנה דהיכא דרק גרם לטענות ממון אי שייך גדר שבועה וע' בפ"י מהל' שלוחין דס"ל לרבינו דעל טענה דחויב שבועה א"י להשביע אף שבועת היסת וכן ס"ל בהל' טוען פ"ז ה"ה ע"ש בה"ה ואף דבהל' מלוה פסק בפי"ג ה"ו דאם יש נ"מ ביניהם בזמן צריך לישבע היסת זה רק כשאומר שכבר נשלם הזמן וא"כ תובע מעות מיד וכמבואר שם ס' הל' ו' אף דגבי ע"ז מבואר במכות דף ג' ובד' רבינו בהל' עדות פכ"א ה"ב שם ס"ל דמשלמין תיכף דשם ס"ל דגם גורם לממון חייב ולכך ס"ל שם בה"ד דגם היכא דאין נ"מ בעדותן רק לענין תפיסה ג"כ חייבין וע' תוס' ב"ק דף כ"ד ע"א דמשמע שם ג"כ דבגרם שייך דין עדים זוממים ואף דבירוש' פ"א דסוטה גבי עדי קנוי ובספ"ב דכתובות אמר שם דאין למידין דבר מדבר בע"ז ר"ל כיון דלא הוי עדותן עדות ממון לא שייך בהם תשלומין ע"י הזמה כאן שאני דמ"מ עיקר העדות היא על ממון אבל בשבועה לא אמרינן כן וכ"כ בזה לע' לשי' רבינו בהל' שמיטה פ"ט ה"ח בהך דשביעית משמטת את השבועה אי משום דהטענה בטלה או משום דעצם השבועה נשמט וע' תוס' ב"ק דף ל"ה ע"ב די"ל דאף דהודאה אינה פועלת מ"מ חייב שבועה ושם דף מ"א ע"ב ודף מ"ו ע"א אי שייך דין שבועה גבי קנס וע' בירוש' שבועות פ"ו במה דהקשו שם והרי קנס דאין ע"א מחייבו שבועה ואף דבאמת כ"ז דליכא עדים אינו חייב קנס כלל ע' תוס' ב"ק דף ל"ג ע"ב וכ"מ בזה י"ל דר"ל דע"א אומר דכבר נגמור דינו וכמו הך דכתובות דף מ"ב וע' מכות דף ג' ותוס' זבחים דף ע"א ומ"מ ס"ל להירוש' דגם כה"ג לא מחייב ע"א שבועה. עכ"פ ס"ל לרבינו דהגירושין הוא גרם לכתובה וע' מש"כ רבינו בהל' אישות פכ"ד ה"ו דהטעם דגבי זנות אין לה כתובה משום דמעשיה גרמו לה שתיאסר על בעלה ואף דבאלמנה לכה"ג לא שייך זה י"ל דשם הטעם דהוי עוברת על דת וע' רש"י סוטה דף כ"ד ע"א ד"ה ולא ודף כ"ה ע"א דנראה שם דהטעם דלא עדיפא מכשירה וא"כ יהיה זה תליא בהך דאביי ורבא דכתובות דף נ"ב וע' מש"כ בזה בהל' אישות פי"ד הי"ח ובמש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ג דכתובות גבי חרשית ושוטה דהיכא דכתב לה כתובה אף היכא דעפ"י דין אם היתה פיקחת הפסידה כתובתה לא אמרינן זה רק הוי בגדר מתנה ונ"מ ג"כ להך דסנהדרין דף כ"ד גבי נאמן עלי אבא מה ר"ל אם מסלק ממנו הפסול ויהי' כמו כשר או כמו דאמרינן בירוש' שם עילה היה רוצה להודות לו ונ"מ אם הזימו אותו אח"כ או אם היה דיין ופסק שלא כדין וכה"ג אם נתבטל או לאו ובאמת נ"ל דהא דאמרינן בגמ' שם כגון דקבליה עליה בחד ר"ל בהיפך דאז חזינן דמקבל עליו בגדר עדות וכן אם קיבל אחד כשר לשנים הוי ג"כ בגדר עדות ואז אמרינן דלר"מ יכול לחזור בו אבל אם קיבל פסול לשנים חזינן דזה רק הודאה בעלמא וגם ר"מ מודה דא"י לחזור בו וע' מש"כ רשב"ם ב"ב דף קכ"ח דרק היכא דהוי בגדר עדות אז מועיל קבלה משא"כ בפסול וע' גיטין דף פ"א ע"ב בגט קרח דקרוב הוי עכ"פ בגדר עדות וכ"כ בזה בהשמטה לח"ב ובהל' שבועות פ"י וע' בגיטין דף ע"ד דמוכח שם דהיכא דהוי הנתינה רק בגדר תנאי אז לא אמרינן דאב קודם לאח וכן יהי' נ"מ ליתומה בחיי האב אם לקדושי מיאן דרבנן גם שם יש כח לאב ולפמש"כ הר"א ז"ל בהשגות בהל' אישות פ"ד ה"ז לחלק בין קידשה אמה ואחיה לקידשה עצמה אם יש לה אב מאי ע' מש"כ בזה בפ"ד מהל' אישות דמוכח מד' רש"י ביבמות דף פ"ט ע"ב ודף ק"ז ע"א דהיכא דיש אב דאמה ואחיה אינם יכולים לקדשה מפני שהאב קרוב יותר והאב א"י שלא יאמרו קדושין גמורין הם אך הך דדף פ"ט יש לדחות די"ל דרש"י ס"ל כשיטת התוס' יומא דף י"ג ע"ב בשם הירוש' דאלמנה מן הנשואין אין לה דין חופה ושם נקט בגמ' גם חופה ולכך לא מוקי כה"ג וע' מש"כ רש"י יבמות דף ק"ט ע"א וע' בדברי הראשונים ז"ל בפ"ח דב"ב אם אמר יטול הבן כבכור אי נוטל מן הראוי ותוס' כתובות דף נ"ד ע"ב ד"ה עוברת דתוספת דאינו נותן מחמת תנאי ב"ד הוי כמתנה ובירוש' ספ"י דשביעית גבי לוה מן הגר ומת ורוצה להחזיר לבניו אם גם שם שייך הך דין דבן קודם לבת וכ"כ בזה במק"א ובירוש' פ"א דמגילה גבי סמוך לכרך וחרב הכרך דבכרך אין קורין בט"ו ובסמוך לו אין נ"מ כיון דלא נשתנה ואף דאנן קי"ל דאף דחרב הכרך מ"מ קורין בט"ו מ"מ באמת הך דין דמוקף גבי מגילה מה ר"ל אם ר"ל שיהא לה דין מוקף או מחמת שנקרא אז בזמן התקנה מוקף או דבעי שלא יהא פרוז וזה תליא בהך דמגילה דף י"ט ע"א ובירוש' שם אי צריך שיהי' מוקף או שלא יהא פרוז ונ"מ ג"כ לעיר חדשה שלא היתה כלל אז ונבנתה אח"כ וגם הוקפה אי צריך לקרות כיון דבימי יהושע לא היתה כלל ואין עליה שם פרוז וכן לשי' רבינו בהל' שמיטה פי"ב הט"ו דבעי תרתי שיהא מוקף בשעת יהושע ומוקף בשעת עזרא איך הדין גבי מגילה וזה תליא אם תקנה ר"ל על דבר שהיה אז בשעת התקנה או על דבר שיהיה אח"כ וע' נדרים דף פ"ד ובר"ן שם גבי הנודר מבני העיר וכ"כ בזה בח"ב וע' חולין דף ס"ב גבי שם לויי ותליא איך היה השם בשעת מ"ת ובכ"מ וע' בכורות דף נ' דבעי קרא גבי ה' שקלים שלא יפחת משיעור התורה ובתוס' מנחות דף ע"ו ע"ב וכתובות דף י' ע"א וכ"כ בזה וכן נ"מ למה דקי"ל גבי בתי ערי חומה דאף שחרבה החומה מ"מ יש עליהן השם בתי ע"ח אם הבתים שנבנו אח"כ אי יש עליהם השם וע' בתוס"א ס' ערכין דמבואר שם דאם בנה בית חוץ לחומה לא אם לאחר שחרב מאי עכ"פ י"ל דהיכא דלא נשתנה הדבר עדיף טפי וע' בירוש' ע"ז פ"ג סה"ב דמשמע שם דשמואל ס"ל דלא מהני ביטול לשברי ע"ז דהרי כבר נשתברו ומה יוכל לעשות בהם וה"נ גבי ספינה כיון דבנהר בל"ז אין דרך לזרוע שם לכך גם על הספינה שייך שם שדה אם יש בה עפר והוא שתהא גוששת שהיא בטילה לארץ:
השמטה במ"ש בהך דין דפסול הגט אם כתבו במחובר לקרקע מדברי התוספ' מחמת ונתן:
והנה בתוספ' מוכח דהפסול שכתבו על קרן של פרה דפסול אם יקצצנו ג"כ משום זה דהוה כמו כתבו במחובר ועי' בירוש' שם ובעירובין. אך כך דבאמת אם נותן לה כל הפרה או כל העבד הוה כמו יד להגט ויש על כולו שם גט עי' בר"ן כאן ובחולין דף קכ"ח גבי בהמה מהו שתעשה יד לאבר ותוס' גיטין דף כ"א ע"ב ד"ה יצא משא"כ היכא דלא מבטל כל הדבר להדבר שכתב עליו הגט נמצא הגט נכתב על דבר מחובר ומחובר פסול לא מטעם מחוסר קציצה וכן גבי קרקע דהרי אינו נותן לה כל הקרקע שבעולם:
וזהו כונת הגמ' בקדושין דף כ"ז ע"ב גבי מכר לו עשר שדות בעשר מדינות ואמר שם איכא דאמרי אילו כו' זו קנה מי קנה ור"ל דאף זו לא קנה דעיקר הקנין המסירה או המשיכה וכיון שמסר לו גם בהמות אחרות דלא אקני' לו לא קנה גם זו וא"כ ה"ה גבי קרקע כיון שיש הפסק בין זו לזו אינה מועלת החזקה ודחה דסדנא דארעא חד הוא ולא מיקרי הפסק כלל ועי' בנזיר דף ז' וב"ב דף נ"ג ע"ב גבי מצר אפסרא דארעא הוא ובשיטת רש"י ע"ז דף ע"א ע"א דהיכא דמשך מקצת הוה כמו משיכה בהכל ועי' ב"ק דף נ"ב ע"א גבי משכוכית קנה ובפיהמ"ש לרבינו פ"א דקדושין על הך דבהמה גסה נקנית כו' וב"מ דף מ"ד ע"א גבי הגביה ליטול רביעית ובירוש' פ"ו דדמאי מ"ב. עכ"פ היכא דא"א שיהי' הדבר נפרד ויהי' בידו זה הוה פסול בגט מחמת דלא מיקרי נתינה: ע”כ השמטה].
[מקונטרס ההשלמה: (השמטה לדף י"ז).
במ"ש בגדר דהיכא דמשלם בעבור חבירו מ"מ השיעבוד לא פקע. וזה באמת כוונת הגמ' נדרים דף ל"ג ע"ב דיהיב ע"מ שלא לפרוע ר"ל לא שנתן המעות להמלוה שיפקע השיעבוד מן הלוה רק דנותן לו שהמלוה לא יפרע מן הלוה דהשיעבוד עדיין לא פקע והוה רק מבריח ארי ועי' נדרים ד' מ"ז ע"ב ובתוס' ב"ק דף ק"ט ע"א. ובהך מחלוקת דכתובות דף צ"א ע"ב היכא דפטרי' להבע"ח של אלף בקרקע של ה' מאות אם צריך לשלם עבור אחריות אלף או ה' מאות וע"ש דף ס"ה ע"א גבי הך דריבית דהשכיר לו שוה עשרה בתריסר ע"ש. וזה ג"כ ר"ל שיטת רש"י בכתובות דף ק"ח ע"א גבי שקל דכיון דחזינין דאף היכא דלא בא השקל שלהם להלשכה מ"מ יש להם חלק בהתרומה נמצא דזה רק סילוק גבי' לא זכות ולכך מותר במודר הנאה וא"ש:
***
@01עיין בדברי הרמב"ם בהל' ק"פ פ"א ה"ז כתב המניח אימרים ולא הקטירן כו' נפסלין ועובר בל"ת וכו' ואינו לוקה משום אין בו מעשה, וכ"כ בזה דהא ס"ל בסוף הל' ק"פ מטעם נתל"ע, אך באמת נ"ל דר"ל שהניח על גבי המזבח ולא הקטירן ואנן פסקינן כמ"ד לינה מועלת כמבואר בזבחים דף פ"ז כרבא דגם בראשו של מזבח כן ומ"מ לא ירד ואסור להורידן ולכך לאו עבר ונפסל ונתל"ע לא הוה דא"א לקיים מצות שריפה ועי' זבחים דף פ"ה ע"ב ודף צ"ב ודברי רבינו בהל' אס"מ פ"י סה"ה גבי נסכים שנטמאו ע"ש בזה, ובזה מדויק לשון רבינו הניחן ולא הקטירן וגם הך דפסחים דף ס"ג ע"ב הני דקיימו בלא ילין ע"ש ואכמ"ל: ע"כ מקונטרס ההשלמה]