אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת· רבי יוסף רוזין

פרק כג · הלכה יז

הלכה יד

ומפיס אדם עם בניו כו'. עיין במ"מ והטעם דהא לא זכו כלל בחלקם עד שעה שיאכלו כמבואר בירושלמי עירובין פ"ו שאין אביהם זכה להם אלא מה שהן אוכלין בלבד ועיין בנדרים דפ"ח ע"א מה שאת נותנת לתוך פיך ושם ד' מ"א ע"ב גבי פועלים וד' ל"ד ע"ב דאי אזמניה ע"ש ברש"י ורא"ש ועיין עירובין דמ"ט ע"א וד' ע"ג ע"ב גבי בני חבורה ועיין ביצה ד' מ' ע"א גבי אלא אם זכה להם מנות, וא"כ הוה כהך דפסחים דפ"ט ע"א גבי הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה כו' ולכך מבואר כאן בתוספתא דאם המותר מחזיר לבעלים מותר להפיס בשבת אף לאורחים דאינו שלהם כלל והוה כהך דנדרים דמ"א גבי אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר ועיין בנזיר דכ"ד ע"ב כגון שקימצו מעיסתם ובירושלמי פ"ג דדמאי גבי מאכילין את הפועלים דמאי מה דיחלק במאכילו מן האבוס ר"ל כעין הך דנדרים הנ"ל ועיין בפ"ו דתרומות במחלוקת ר"מ ורבנן על מי טורח סעודה ע"ש ועיין בפ"ז דדמאי גבי ולא יחשוך ע"ש בפיה"מ במ"ד ועיין ב"מ דפ"ח ע"א וד' צ"ב ע"א גבי פועל אי משלו הוא אוכל או משל שמים הוא אוכל ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' תרומות פ"ד הי"ב ע"ש דאינו תורם ועיין בירושלמי פסחים פ"ח דבעי שם אם יכול העבד להקדיש ק"פ שלא מדעת הרב ע"ש ועיין ב"מ דצ"א ע"ב מוכח שם דיכולים אשתו ובניו ללקט וליתן לפועל ועיין ברש"י שם דצ"א ע"א ד"ה לדידיה דכ"ז דלא מטה לידו לא זכה ליה רחמנא ותוס' שם ד"ה אי מבואר דס"ל דאף דמטי לידיה לא זכה רק מה שהוא לועס ואוכל ואינו יכול ליתנו לאחרים ועיין בתוס' שם דפ"ח ע"א ד"ה תבואת זרעך כ' ג"כ כן דאין המקח מתחיל עד שיאכל ועיין זבחים דק"ה ע"א גבי נבלת עוף טהור ע"ש ועיין סנהדרין דמ"ח ע"א גבי מותר המת ועיין מש"כ בגמ' ב"ק על הך דרב ספרא ועיין סנהדרין בנמוקי יוסף סוף פ"ו ע"ש דלא זכה ביה רק מה שצריך ואף דאמרינן בב"מ ד' ו' דכל היכא שיכול לזכות בו הוה כשלו אף דעדיין לא זכה דאמר שם נמצא פוטר ממונו בממונו של כהן שם ר"ל כך דהא כיון דהכהן מצי תפיס ליה מיניה רק משום דעכשיו בידיה והוא תפיס ביה לא עדיף מלקוח ומתנה דפטור ממעשר בהמה וגם י"ל משום דאמרינן בבכורות דנ"ז דגבי מעשר בהמה צריך שיהא כמו בניך בברור לך וכיון דאם תקפו כהן אין מוציאין מידו לא מיקרי ברור לך. ובזה יש לישב מה שהקשה התוס' שם ד"ה קפץ דלבטיל ברובא ע"ש ובזה א"ש דהא קודם שנתערב לא היה מחוייב במעשר בהמה וע"י שנתערב ע"י בהמות שיש לו נתחייב גם זה ולא עדיף מלקוח ועיין בהך דנדרים דל"ד ע"ב גבי היה לפניו ככר כו' ע"ש במפרשים דס"ל דיכול להקדיש הככר כיון דהוא יכול לזכות בו אך זה רק שם משום דלבסוף נטלו והגביהו אבל אם הניחו כך לא קדיש ולכך אמרינן שם דנטלו להורישו לבניו לא מעל אלא לפי טובת הנאה הטעם כיון דלא נתכוין לזכות בו לגמרי לא זכה בו לגמרי ולא הוי הקדש אלא לפי הזכות שיש לו וע"ש ברש"י ועי' חולין ד' קל"ט ע"א דהא דאינו יכול להקדיש הפקר הוא מטעם שאינו ברשותו ולא מטעם שאינו שלו וא"כ זה תליא בהך דר"ל ור"י ב"ק דס"ח וכ"מ ועיין בירושלמי תרומות פ"א דמבעי ליה אם תורם של הפקר לאחר מירוח אי הוה תרומה כיון דעדיין לא זכה בו ועיין בכלאים פ"ז דכרם של שביעית אף דהוה שלו מ"מ אינו יכול לאוסרו ועי' ירושלמי דמאי פ"ג דאמר שם עשר תעשר משלך את מעשר אף גבי הפקר אך שם יש לומר דאינו מחוייב לעשר ועי' רש"י ב"ק דף קט"ו ע"ב ד"ה לא אמר כלום ע"ש דאמר משום הפקר אף דכבר נתחייב וצריך לומר דלפטור את שלו בשל הפקר לכו"ע אינו יכול והוה כמו הך דב"מ ד"ו ע"ב הנ"ל ועי' מה שכ' רבינו ז"ל בפיה"מ פ"א דתרומות ה"ה גבי הפקר ור"ל ג"כ כה"ג ועי' תוס' יבמות דף פ"ט ע"ב ד"ה שהפקר ב"ד משמע ג"כ כן דעל שלו לכו"ע אינו יכול להפריש ע"ש ועי' בתרומות פ"ו מ"ה בהך דר"מ ורבנן אם יכול לשלם על תרומה שאכל בשוגג מן הפקר ע"ש בירושלמי דפליגי אם גם על זה פליגי רבנן או לא ועי' שם בפה"מ ובר"ש ועיין בהך דבכורות דף י"ב מהו לפדות בפסולי המוקדשין ע"ש ועי' מש"כ בזה בדברי רבינו בהל' כלאים פ"ט ה"ט ע"ש ועי' בהך דעירובין דס"ה ע"ב מבואר שם דהיכא דהמשכיר יכול לסלק להשוכר יכול להשכיר לאחרים אף שאינו רוצה לסלקו ועי' ברש"י נדרים דס"ט ע"א גבי יש שאלה בהפר דפירש שם כה"ג דכיון דיש לו כח להפר הוה כמו שהוא בעל הנדר ויכול לשאול עליו ועי' בעירובין דל"ח ע"ב גבי הך דריב"נ ורבנן דניעור לכו"ע קנה:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה