צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יוסף רוזין
פרק י · הלכה טז
התובע כו' ועמדו בכפירתם כו'. ואף דהא בעי בירושלמי כאן דאם קודם שבאו לב"ד הפרישו קרבן ואח"כ כפרו בב"ד די"ל דלא הוה הפרשה כלל ע"ש ולקמן פ"ח ה"ג דהוה קרבנו קודם לחטאו מ"מ אח"כ כשכפרו בב"ד חייב מתחילה עכאו"א. וכה"ג אמרינן בירושלמי דע"ז פ"ד ה"ג גבי החוצב צלם לע"ז ר"ל דס"ל כמש"כ התוס' ע"ז דף מ"ה דאין שם ע"ז חל על המחובר אם התרו בו על כל סיתות ואח"כ עקרה מן הארץ חייב למפרע עכאו"א אף דאם לא עקרה הוה אז פטור לגמרי וה"נ כן גבי כפירה. וגם נ"מ אם ר"ל שענה אמן בכל שבועה ושבועה או שענה אמן אח"כ מ"מ חייב עכאו"א. וכן משמע ברש"י כאן דף ל"א ע"ב דענה אמן אח"כ בב"ד. ועי' בירוש' כאן פ"ג ופ"ה ה"ד שבועה שבועה אין לך בידי ע"ש וע' נדרים דף ס"ט ע"ב גבי קיום ע"ש ועי' בירוש' פ"ה דשבועות ה"ג דבעי שם ר' חגי אם אמר י' שבועות בבת אחת מהו ע"ש. וע' במש"כ הרא"ש ז"ל בנדרים דף י"ז ע"ב ד"ה כגון ובהך דערכין דף ח' ע"א ודף כ' ע"א גבי ב' ערכי וב' דמי אם זה הוי כמו ב' חיובים בבת אחת או כמו בזה אח"ז. ובזה יש לדחות מש"כ לעיל פ"ט ה"י ראיה לשיטת רבינו דהא הוי חשודים דיש לומר דמיירי כה"ג דאמר ה' שבועות בבת אחת: