אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יוסף רוזין

פרק י · הלכה ו

הלכה א

תבע כו'. ע' בהלכות עדות פכ"א ה"ה דמוכח שם מדברי רבינו דאם בא העד שאומר שזינתה יחד עם עדי קנאה וסתירה משלמין הם כנגד הכתובה אם נמצאו זוממין וכעין הך דב"ק דף כ"ד והע"א אינו משלם אף דהוזם וכן מוכח מהך דב"מ ד' ד' ע"א מה לעד א' שכן אינו בהזמה ע"ש בתוס' וכאן מאי גבי שבועה אם חייבין קרבן שבועת העדות אם מתחיל' בא העד שזינת' ובאמת י"ל דכ"ז דליכא עדי קינוי וסתירה אין מקבלין כלל העד שזינתה והנה באמת נראה דהך דפסיק רבינו שם דעדי קינוי וסתירה לוקין כשהוזמו וכן מבואר בירושלמי פ"א דסוטה ה"א לא הוה דוגמא דהך דמכות דף ב' ע"ב הובא בדברי רבינו בהל' עדות פ"כ ה"ח דשם הוא מהך דוהצדיקו את הצדיק כו' וכמש"כ רבינו ונ"מ דהוה בכלל עדים זוממים וא"צ התראה ע' בכתובות דף ל"ג ע"א דגם גבי בן גרושה ובן חלוצה אף דהלאו הוא משום דלא תענה כו' מ"מ לא בעי התראה והוא דקאמר בגמ' שם ר"א דלכך אינו לוקה משום דלאו בר התראה הוא זה רק דאימת יכולין לומר דעדים זוממין ילקו בכל מקום זה רק אם לא מחמת כאשר זמם רק מחמת לא תענה וע"ז שייך גדר התראה משא"כ אם מחמת כאשר זמם אז לא שייך כלל דלילקו היכא דרצו לחייבו ממון. ונ"מ להך דר"א ב"ק דף ע"ד ע"ב גבי עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו שלוקין וכן בהך דסנהדרין דף פ"ו גבי עדי גניבה שם י"ל דצריך התראה ולא שייך הך קשיא דכתובות נתרי אימת כיון דלא משכחת לה בענין אחר הוה התראה כה"ג וכ"כ בזה. וכמש"כ רבינו לעיל פ"ה ה"ב. אך עי' במש"כ התו' סנהדרין דף ס"ה ע"ב ד"ה יצאו דמבואר שם דגם שוגגין חייבין גבי עדים זוממין ע"ש. ובאמת נראה דזהו ג"כ כוונת הירוש' מכות פ"א הט"ו דאמר שם על עדים זוממין דאין צריך התראה מטעם דאית בר נש חמין חברוהי כו'. והוא תמוה לכאורה. דהא התראה הוה דין וגם צריך לקבל עליו כמבואר סנהדרין דף מ"א ודף ע"ב ע"ב ובכ"מ. אך באמת י"ל דס"ל דעדים זוממין הוה גדר רודף וכיון דקי"ל דרודף אין צריך התראה ה"ה עדים זוממין ובזה א"ש דלכך הרגו אין נהרגין וכעין דאמרינן בסנהדרין דף ע"ב ע"ב דהיכא דהנרדף נהרג אז הרודף בעי התראה. אך הא מ"מ צריך שידעו שישראל הוא ובן ברית הוא כמבואר בסנהדרין שם והטעם דלמא ע"י זה יפרוש מלרדוף וראיה דקטן נהרג ולכך אמרינן בירושלמי כתובות פ"ד ה"ה דקטנה שהתרו הוה כגדולה שלא התרו ע"ש ולכך קאמר דגבי עדים זוממים לא שייך זה שיודיעו להם שיפרשו דהרי הם עצמן מעידין ע"ז שיהרג בשביל שהרג וכד'. אך י"ל דזה לא גרע מהך דאמרינן בסנהדרין דף ע"ח ע"א דטריפה שהרג בפני ב"ד נהרג משום ובערת וה"נ העדים זוממין חטאו בפני ב"ד ואין בהם דיני חיובים רק צריך להרוג אותם משום ובערת הרע וע"ש ברש"י ד"ה ובערת. ובזה א"ש מה שכתבו שם התוס' ד"ה בפני דמיירי שראוהו ביום ע"ש ולכאורה קשה לר"ע בר"ה דף כ"ו אך הך דושפטו העדים כאן לא שייך כלל וכעין מש"כ התוס' חולין דף י"א ע"ב ע"ש. ואף דבגמ' שם גבי עדי טריפה לכאורה לא משמע כן שם ר"ל דלא מקבלינן עדותן ונ"מ אם לאחר הזמה נעשה טריפה ועי' דברי רבינו פ"כ מהל' עדות ה"ז ע"ש בכ"מ. וע' בהך דמכות דף ה' ע"ב דמקשה שם אי הכי כת ראשונה נמי לא ואף דהפסול שלהם נעשה אח"כ. ועי' ב"ק דף ע"ג. אך י"ל דהראשונה ג"כ גרמה שתפסול דעי"ז הוחזקו. וע' בהך דב"ק ד' פ"ד ע"א דמשמע שם דלכך אין טריפה נהרג משום דלא שייך ביה גדר הריגה דלא כרש"י וכן משמע מדברי רבינו בה' נזקי ממון פ"י ה"ז ע"ש. ואף דבהל' רוצח פ"ב ה"ט לא כתב כן ר"ל כך דהנה אנן קי"ל דגבי רוצח וגבי נסקלין אף אם אינו יכול להמיתו במיתה הכתובה בו יכולים להמיתו בכל מיתות וע' בדברי רבינו פי"ד דהל' סנהדרין ה"ח דמשמע שם דגבי רוצח עושין בו כל מאי דאפשר אף שאינו בגדר מיתה כלל ע"ש וע' מש"כ התוס' מכות דף ב' ע"א לחלק בין א' מד' מיתות לשאר דבר ועי' בתו"כ פ' קדושים דמרבה שם גבי מולך כל מיתות ע"ש בפ"י פ"ח. ולכא' קשה הא מבואר בסנהדרין דף נ"ג דכל הנסקלין כן דינם. אך בזה א"ש דשם רק בגדר מיתה וגם ב"ד וכאן ביד כל אדם ובאיזה דבר שאפשר ובאמת נראה לי דכוונת התוספתא דסנהדרין פי"ב שהביאו התוס' כאן אין הפירוש כן דהנה שם יליף לן מהך קרא דובערת וזהו כונת הירוש' מכות פ"א הט"ו תני רבי אושעיה הפסוק הזה אמור בשתי כיתי עדים ר"ל דההורג והעדים נהרגים וא"כ נמצא הך ובערת קאי על ההורג ולא על עדים זוממין וי"ל דזהו כונת התוספתא ובאמת נראה לי דהך דין דטריפה בפני ב"ד זה לא הוה רק על רוצח ונסקלין משום דשם אתה מחויב לבערן אפילו בכל מיתות. ובאמת רבינו ז"ל לא הביא הך דין דנסקלין הורגין בכל מיתות וכן לא הביא הך דין דטריפה שרבע בפני ב"ד והוא כמש"כ. וע' במש"כ רבינו בהל' רוצח פ"ד ה"ט. ולקמן בהל' סנהדרין אבאר זה. וע' תוס' סנהדרין פ"א ע"א ד"ה ונגמר. ועי' בירושלמי מכות פ"ב ה"ה מנין אפילו אמר שאינו יכול להקבילו ר"ל ג"כ שיכול להמיתו בכל מיתה שהוא גואל הדם וכמבואר בסנהד' מ"ה ע"ב. ובירוש' פ"ד דכתובות ה"ה מבואר שם דעדים זוממין צריכים התראה ונ"ל דכן הך עדי סתירה שנמצאו זוממין ג"כ צריכים התראה אז לוקין והא דכתב רבינו שם דצריכין לשלם זה לא בגדר עדים זוממים רק מטעם שרצו להפסידו ממון ובזה א"ש מ"ש התוס' ריש מכות מהך דסנהדרין דף מ"א דהא עכ"פ מתקיים הזמה משום מלקות דשם לא מחמת עדים זוממין רק מחמת לאו דלא תענה וי"ל דצריך התראה למ"ד דצריך התראה בכ"מ. והא דאין לוקין גבי הך דעדי קינוי וסתירה אם יש עד אחד שזינתה היינו משום דאין לוקה ומשלם. ובאמת הא דאמרינן דעדים זוממים הוה לאו שאין בו מעשה זה רק גבי בן גרושה ובן חלוצה דהחיוב לא מחמת כאשר זמם ומלקות הוי כמו זוממין וא"כ אין החיוב על מה דבדבורו עבד מעשה כעין הך דב"ק דף ה' ע"ב. ולכך כאן לא שייך בו גדר קרבן שבועה דאין עליהם תורת עד. וע' תוס' כתובות דף ל"ב ע"א דא"כ הוה צריך התראה כמו שאר חייבי לאוין ולכך קרי ליה אין בו מעשה. משא"כ בשאר עדים זוממים אז מקרי הלאו יש בו מעשה. וכן כתב רש"י מכות דף ד' ע"ב ד"ה מה לי עדים זוממים. וא"ש בזה קושית התוס' שם:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה