צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יוסף רוזין
פרק ה · הלכה ד
אבל אם נשבע כו' שלא מדעת כו'. עיין ירושלמי נדרים פ"ח הי"ג ההן אוכל כו' ושם ר"ל כגון שנכנס מדעת ור"ל כך. דהנה לכאורה קשה היאך מתחייב במה שחבירו נהנה הא מבואר בקדושין דף מ"ג וכי זה נהנה כו'. ועיין מש"כ רבינו לקמן בהל' נדרים פ"א ה"א ע"ש ופ"י ה' י"ב ובר"ן שם דף י"ד ודף ל"ה ע"ש ולכך קאמר הירושלמי דאין האיסור מתחיל בשעת אכילה רק תיכף בשעת הכנסה לבית וזהו שדייק הירושלמי מדקתני מותר ליכנס לביתו כו' לשום אכילה וכעין מש"כ הרא"ש נדרים דף ל"ד ע"ב ד"ה אמר לו דתיכף משעת הזמנה עובר. ע"ש וע' בע"ז דף ח' ע"א וקרא לך משעת קריאה. ולכך שפיר אם נכנס מדעת ראובן ראובן חייב. ועיין בתוספתא כאן פ"ב גבי מודר הנאה מחבירו ומת דנותן לו תכריכין משום דאין הנאה למתים. ועיין בהך מחלוקת דירושלמי דנדרים פ"א בהך מחלוקת דר"י ור"א אם לוקין על האיסרות ובשבועות ס"ל דלוקה ור"ל כה"ג דגבי מודר הנאה דהיינו שחבירו הדירו פסק רבינו לקמן בהל' נדרים פ"ה ה"א דאינו לוקה מחמת דלא שייך הך דלא יחל דברו שהרי הוא לא דיבר ומ"מ בשבועה כה"ג חייב אך מלשון הירושלמי פי"ג דיבמות לא משמע כן. ועיין בירושלמי דנדרים פ"א ה"א דהוה מחלוקת דאמוראי בזה אם בשבועה לאסור על חבירו חל ע"ש. וא"כ נמצא דס"ל לרבינו דהיכא דגרם שיעבור חבירו על שבועה חייב הגורם היכא דחבירו אנוס ועיין מש"כ רבינו בסוף הלכות כלאים גבי המלביש את חבירו כלאים דאם חבירו שוגג הוא חייב וכן בהל' אבילות גבי המטמא את הכהן דאם הכהן שוגג הוא חייב ועיין בהך דנדה דף ס"א ע"ב מה דאמר שם זאת אומרת מצוות בטלות ע"ש ור"ל דאף דהאיסור הוא על המלביש מ"מ כאן לא והוה כעין הך דתוספתא דנדרים הנ"ל ולכך פסק רבינו בסוף הל' כלאים בהלכה כ"ט דהרואה את חבירו לבוש כלאים דקופץ עליו וקורע והוא מהך עובדא דברכות דף כ' גבי הך דרב אדא בר אהבה ומבואר בתשובות הגאונים דהוה שעטנז. והטעם דהוא עובר על זה דכיון דעל ידו מהלך חבירו בכלאים הוה כמו מלביש את חבירו. ועיין בהך דחולין דף פ"ג ע"ב גבי אותו ואת בנו דיליף מקרא דגם גרם איסור ע"ש ברש"י ולא משום לפני עור כמש"כ התוס' בכורות דף כ"א ע"ב ע"ש ועיין בהך דנדרים דף ל"ג מה דאמר שם מקום שנוטלין עליה שכר ע"ש בדף ל"ד ולכאורה קשה היאך מותר זה הא עובר בבל יחל וע"כ צ"ל דמיירי שהוא אסר הנאתו על בעל האבידה ולכך אין שייך בזה הך לאו דלא יחל וכן דייק רבינו בפ"ו מהל' נדרים ה"ד ראובן שנאסרה עליו כו' דהיינו ר"ל ששמעון אסר הנאתו עליו אבל אם הוא אסר הנאת שמעון עליו אז גם זה אסור. ועיין מש"כ רבינו בפ"ד הי"ג ובפ"ז ה"ט דגם גרם הנאה אסור אך זה רק אם הוא אסר על עצמו. ועיין בתוספתא דמותר להעידו עדות ממון ושם מיירי שחבירו אסר עליו הנאתו וכן הך דשם ל"ח ע"ב גבי משיאו בתו בוגרת ומיירי ג"כ כה"ג וע"ש דף מ"א ע"ב גבי אומר לו סם פלוני ע"ש בר"ן וברא"ש. ועיין בירושלמי פ"ב דנדרים ה"א בהך מחלוקת גבי הך דלאסור איסר על נפשו אם גם בנכסי אחרים כן ושם י"ל דר"ל אם יש בכה"ג מעילה דאף דאסור מ"מ לא שייך בו גדר הקדש ובזה א"ש מה דבהך דדף ל"ח ע"ב לא נקט תיפול הנאה להקדש: