צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה ב
כיצד כגון שאמר באלה כו'. עיין בהך דגטין דף ל"ה ע"א גבי יהנה סם המות. ועיין בדברי התוס' כאן דף ל"ו ע"א בד"ה יככה ובע"ב בד"ה ה"ג מבואר שם דמפרשי דהך דפליגי במשנה גבי המקלל בכולם קאי אשבועת העדות. דבאלה דוקא צריך שם ולא די בכינוי. וכן מוכרח בירוש' דס"ל דזה קאי אשבועת העדות. ועיין בתוספתא פ"ג דהוה מחלוקת דר"י ור"ש אם אלה הוה קללה או שבועה ע"ש. אך רבינו ס"ל בפ' כ"ו מהל' סנהדרין ה"ד דזה קאי על מקלל חבירו ע"ש וע"ש בהשגות דס"ל דאינו לוקה רק בשם המיוחד והוא מהך דאמר בירוש' בסוף פ"ג דכאן דהוא חד לאו עם נשבע לשקר והר"א ז"ל לשיטתיה דכמו דס"ל כאן דעל מלקות צריך שם המיוחד ה"נ גבי מקלל חבירו. ועיין בהך דתמורה דף ג' ע"ב דמוכח שם דהוה גם מוציא ש"ש לבטלה וכשיטת הראב"ד ע"ש. ועיין במה דפליגי בהל' ע"ז פ"ב גבי מגדף ובמש"כ רבינו בהל' ממרים פ"ה ה"ב דאם קללם בכינוי לוקה ור"ל הני כינויים כעין רחום וחנון ע"ש ומשום דמפרש להמשנה דשבועות דהמקלל עצמו כו' ר"ל ללקות. ורישא דר"מ ורבנן קאי על מגדף ועל שם שבו גידף. וכן הדין לגבי מקלל אביו ואמו. דכינוי שאינו נמחק חייב סקילה וכינוי הנמחק חייב מלקות. ועיין מש"כ התוס' שבועות דף מ"ו ע"ב ד"ה אבל דגרסי גבי שבועת ביטוי מפקי ש"ש לבטלה ע"ש: