צפנת פענח על משנה תורה, הלכות שבועות· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה א
שכל העונה כו' או האומר. והנה אם לא ענה רק הרכין בראשו אם זה הוה כמו הסכם או כמו קבלה. עיין בדברי הרי"ף ז"ל כאן פ"ד על הך דדף ל"ה ע"א דגרס שם לא צריכא דמחווי עלייהו ע"ש. משמע דכל היכא דלא אמר בדבור לא מהני. ועיין בהך דבכורות דף נ"ט ע"א גבי מעשר בהמה דמשמע שם דמהני זה. ועיין בהך דכתובות דף ל"ג ע"א ותוס' סנהדרין דף פ"ו ע"ב גבי רמיזה מה דמחלקו שם בין דיני ממונות לדיני נפשות. ועיין בהך דהוריות דף ג' ע"ב דמוכח שם דהרכנה הוה הסכם וכמו שגם הוא הורה. ועיין בירושלמי פ"ז דגטין דהרכנת הראש הוה כמו שמיעת קול ע"ש ובפ"ג דר"ה דאמר שם דמהני הרכנת הראש לגבי קבלת עדים ששמעו שקדשו החדש. אך מ"מ כאן י"ל דנ"מ לשיטת הראב"ד כאן וכן לשיטת רבינו דלענין מלקות או קרבן בעי שם או כינוי. דמ"מ בהך הרכנה לא הוציא מפיו זה. וזהו מה דרוצה לומר שמואל כמוציא שבועה מפיו דמי ר"ל כמו שהוא אמר. לא כמו שהסכים. ועיין בהך דסנהדרין דף פ"א ע"ב גבי התרה בו והרכין ראשו דמ"מ לא הוה כמו התיר עצמו למיתה ע"ש ברש"י. ועיין רש"י כאן דף ל"ו ע"א ד"ה ואמרה ודברי הירוש' סוטה פ"ז ה"א בהך מחלוקת דר"י דאם אינה מבינה לא מהני אמן ע"ש. ועיין בירוש' נזיר פ"ד ה"ב מה דבעי גבי הסכם דואני אם הוה כמו שרוצה זה או רק כמסכים לזה ע"ש: