אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין· רבי יוסף רוזין

פרק ו · הלכה ד

הלכה ג

ועל חרם כהנים וכו'. עיין במ"ש רבינו בהל' בכורות פ"ו ה"ה דאין לוקה על זה ועי' במ"ש רבינו בהלכות מלכים פ"ח ה"ו והטעם לא משום מ"ש הרמב"ן ז"ל בסה"מ מצוה רכ"ז משום דלא מהני כרבא בתמורה רק דלכך משום דאינו שלו וכמו הך לאו דתמורה דף כ"ה ע"א גבי לא יקדיש בבכור ועיין מ"ש רבינו בהל' תמורה פ"ד הי"א ע"ש גבי מקדיש עיין בכורות דף נ"ג ע"ב דא"א שיחול קדושה על קדושה והוה כעין הך דתמורה דף כ"ה ע"א גבי דברי הרב כו' דזה הוה ממילא וכן הך דין דלא תמכר לצמיתות כיון דזה הוה אפקעתא דמלכא כמבואר ב"מ דף ק"ט ע"ש דזה הוה קנין גמור לחלוטין רק דהתורה הפקיעה את המקח א"כ לא שייך בזה הך דלא מהני דממילא נפקא ליד הבעלים ואם אין מחזירה הוה בידו גזל אך י"ל דנ"מ למה דמבואר בר"ה דף ט' ע"ב דאם לא שמטו קרקע הוה עיכוב ביובל וא"כ שוב י"ל הך לאו דאם נימא דהתנאי מועיל שוב שייך שפיר יובל ולא מיקרי לא שמטו ואם נימא דאין התנאי מועיל שוב נתבטל ע"י זה היובל וכן גבי הך דמכר יפ"ת ג"כ משום דאינה שלו ואין לו רשות למוכרה אך י"ל דנ"מ לענין שצריך להחזיר הדמים דהוה כמו גזל וכמ"ש שם רבינו ועיין גיטין דף מ"ה ע"א וכן יהיה נ"מ גבי הך לאו דמוכר חרמי כהנים ובהך דלא יקדיש דאם אחר שאינו בעלים מכר או הקדיש אם עובר על הלאו כיון דפקע שם בעלים ממנו מה נ"מ בין בעלים לאחר ועיין בתמורה דף ט' ע"א דלא מצי להתפיס בדבר שאינו שלו ונ"מ למה דמבואר בזבחים רפ"א ורפ"א דמנחות גבי שניי קודש דאסור לשנות ע"ש ברש"י משום לאו דלא יחשב ועיין בתוספ' ס"פ י"ב דקרבנות דזה לא קאי רק אפסח וחטאת שלא לשמה ע"ש אך י"ל דנ"מ ללאו דלא יקדיש ועיין בתוספ' פ"א דתמורה ובאמת משכחת ללאו דלא יקדיש אם הקדיש בכור במעי אמו לשלמים דהוה קדושה קלה כמבואר בתמורה דף כ"ד ע"ב ודיעבד חל ההקדש ע"ז עבר וגם לוקה דמהני ועיין מ"ש רבינו בפ"ד מהל' תמורה וכן נ"מ להך דכאן ה"ט גבי הקדיש לאחר ל' דיכול להקדישו בתוך ל' הקדש אחר ואם הקדיש קדושה קלה עבר וגם י"ל דלוקה ועיין במש"כ הראב"ד בפט"ו מה' מעה"ק ה"ז גבי קדושת דמים דאף דפקעה מ"מ האיסור לא פקע ע"ש ולכך כתב רבינו בה"ט מותר בהנאה ולא כתב באכילה וכמו בתוספ' ולקמן אבאר זה ועיין מ"ש רבינו בפי"ח מהל' פהמ"ק ה"ה גבי קדשים שהטיל בהם מום דאסור משום לא תאכל כו' ע"ש מחמת דביטל מהם הקדושה ועיין בחולין דף קט"ו ע"ש אם גם איסור הנאה ועיין במ"ש רבינו בסוף הל' שמיטה דגבי שבט לוי שנטל חלק בבזה לוקה ואם נטל נחלה מעבירין ולא נקט לוקה והטעם דגבי ביזה מהני דזה הפקר כ"ז שלא זכי בו ועיין בספרי פ' מטות פסקא קנ"ז לפי שיצאו כו' לחטוף ועיין בסנהדרין דף צ"ד ע"ב לחלוק או לשלל ע"ש ברש"י מוכח דהוה הפקר ולא ניתן לתשלומין ולכך לוקה משא"כ בנחלה חדא דלקח חלק אחר ועוד דהחלוקה בגדר שליחות עיין קדושין דף מ"ג ע"ש ואשלד"ע ולכך בטל הדבר וכן הדין גבי הך דין דלא יוכל לבכר לא תליא בהך אם עביד לא מהני דזה היא ממילא ולא פעולה והוה כמו הך דתמורה דף כ"ה ע"א דברי הרב וכו' ועיין בירושלמי ב"ב פ"ח ה"ה דאמר שם העבודה שיכול ואינו רשאי ע"ש ור"ל כך דהא קיי"ל נאמן האב גבי בכור ולפי המבואר בדברי רבינו בהל' נחלות פ"ב הי"ד נקט מוחזק וע"ש בדברי הרי"ף ורשב"ם ב"ב דף קכ"ח ע"ב נקט מוחזק ואם יש עדים שזה בכור חייב מלקות ומהני והנה עיין במ"ש רבינו בהל' אישות פ"ו ה"י מוכח דהך דלא תוכל להתעמר הוא תליא בקדושין דאל"כ מה תליא זה בתנאי להיות מתנה על מה שכתוב בתורה וכמו הך דגיטין דף פ"ד ע"ב הא זה איסור בפ"ע אך י"ל דנ"מ שהתנה עליה לאחר קדושין שיהא מעשה ידיה שלו ויהיה נ"מ אם צריך להחזיר לה מעשה ידיה וגם נ"מ למ"ד סנהדרין דף פ"ה ע"ב דגם פחות מש"פ הוה עימור וא"כ אז לא שייך חזרה ולוקה וכמו הכהו הכאה שאין בה ש"פ ועיין בירושלמי קדושין פ"א ה"ב במ"ש גבי יעוד אם נימא בכסף הראשונים א"כ צריך לחזור לה מעשה ידיה דהוה רק ארוסה ותירץ דהוה כאומר לה הרי את מקודשת ע"מ שמעשה ידך שלי ע"ש וה"נ ר"ל רבינו בהל' אישות הנ"ל. וא"כ לפי"ז גבי אם מכר חרמי כהנים לא שייך הך דאם עבד מהני דהוה כמו מוכר דבר שאינו שלו וא"כ לא לקי ומה דמקשה הגמ' שם בתמורה הוא מפדיון דס"ד דהוה כמו קדשים והוה כמ"ש התוס' בכורות דף ל"ב ע"א שיהיה נפדה וחוזר וקדיש וכאן נקט אין לו פדיון דמשמע דלא חל כלל וע"כ משום דלא מהני וע"ש ברש"י ד"ה אלמא ע"ש וכן י"ל מ"ש רבינו בהל' בכורות פ"י ה"ח גבי מעשר בהמה דזה רק למכירה אבל לפדיון שפיר נכלל בהך דאם עביד לא מהני דזה דין לא פעולה ובזה א"ש הך דזבחים דף ט' ע"א דאמר דלוקה דשם אפדיון וגם י"ל דשם קאי אמותר הפסח דהוא שלמים והוה כמו ק"ק דהוה שלו וגם יכול להמנות עליו ולכך ס"ד דיהיה בכלל מלקות עיין פסחים דף פ"ט ע"ב וכ"מ וב"ק דף י"ב ע"ב ועיין מש"כ רבינו בהל' טומאת צרעת פ"י ה"א דלכך אם תלש שערה א' לא לקי היא משום דלא פעל כלום במעשיו דעדיין הוא טמא וזה ר"ל הגמ' בשבת דף צ"ד ע"ב דלא אהני מעשיו ע"ש ועיין מ"ש הרמב"ן בסה"מ דפליג על רבינו וס"ל דלא יוכל לבכר הוא לאו ולא מניעה ורבינו ס"ל דרק כעובר על גזרת מלך כמו דאמרו בתוספ' פ"א דכריתות הובא בפהמ"ש פ"ג דמכות ועיין בירושלמי פ"ד דגיטין גבי הך דלא תמכר לצמיתות אם היא לאו או מניעה וזה תליא אם יש קנין לעכו"ם ע"ש ועיין בכתובות דף מ"ה ע"ב גבי אזהרה ותוספ' סנהדרין פ"ו וכ"מ בזה:

[השמטה במ"ש גבי חטאת שלא לשמה וכן פסח:
ועי' במ"ש בזה בהל' כלאים פ"י הכ"ה ובאמת לפי"ז מבואר דיש ג' דינים בחטאת פסול לגמרי והוה פסול הגוף ולא בעי עיבור צורה לשרפה וכדמוכח בפסחים דף ע"ג ע"ב ועי' מנחות דף מ"ח ע"ב גבי כבשי עצרת ע"ש ברש"י ותוס' בזה. ויש דלא עלתה לבעלים כלל כמו לשם חולין ולשם מי שהוא מחוייב עולה וכמ"ש רבינו בפט"ו מהל' פסוהמו"ק. ויש דרק לא כיפר על החטא אבל מ"מ החובה יצא וכמו בהך דכריתות דף ז' גבי לא תתכפר לי חטאתי וזה הדין בסתם כמ"ש רבינו בהל' מעה"ק פ"ד ועי' מ"ש רבינו בספ"ג מהל' ק"פ נמצא נשחט שלא למחוייב ולא אמרינין דישחט סתם ובזה א"ש כל הני קראי דזבחים דף ה' ודף ז' ע"ש בתוס':
וכן ר"ל הגמ' שם דף ו' ע"א גבי הך כיפרו על מה שבאו ור"ל כה"ג היכא דכשר ומרצה רק דלא נתכפר ונ"מ כמש"כ בחיבורי בח"ג דאז יוהכ"פ מכפר דכבר הביא החיוב ועי' בכריתות דף כ"ו ע"א דהוה בגדר ממון: ע"כ השמטה]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות ערכים וחרמין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה