צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין
פרק יב · הלכה ב
לפיכך העבדים כו'. ומשמע דס"ל לרבינו דעיקר הטעם משום דאין להם זקן ועיין חולין דצ"ב ע"ב דלכאורה זה בעיא דר' ירמיה ועי' בכורות ד' מ"ה ע"א גבי חסר ויתר באיברים דאזלינן בתר רובא ע"ש ברש"י וברמב"ם ועיין שם דף י"ז ע"א גבי ראשית הגז ע"ש וצ"ל דגבי גיד הנשה שאני דבאמת גם בעוף יש הגיד רק הכף אינו עגול ואם נמצא בעוף כף עגול שפיר יש לומר דהוי ג"ה משא"כ בזקן י"ל דזה לא הוי זקן כלל רק שומא בעלמא ונ"מ לגבי סריס שהעלה זקן אם מותר לגלח עיין ירושלמי סוף פ"ח דנזיר גבי מלמטה למעלן ובבבלי שם דף נ"ז ע"ב. ובאמת מה דאמרינן בקידושין דף ל"ה ע"ב גבי זקן האשה והסריס לא נצרכה אלא לטהרת נגעים דר"ל לענין שצריך לגלחם בגילוח מצורע דלא נימא דהוא כשער שבתוך החוטם דמבואר בסוטה דף ט"ז ע"ב דא"צ לגלח והטעם כמש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' ט"צ פי"א ה"א משום דאינו ברוב אדם קמ"ל, ועיין כריתות דף כ"א ע"א יצא עוף שכולו היתר ע"ש ובתוס' ריש פ"א דערכין דעבדים יש להם ערך כזכר:
[ממהדורא תניינא: ואשה אינה בבל תשחית כו'. כבר כתבתי בזה והנה במ"ש רבינו לקמן בה"ד גבי טומטום ואנדריגנוס דהוי ספק כמבו' בתוספתא והנה בה"ג בהל' יבמות מבואר שם דטומטום כ"ז שלא ניקרע אין לו זקן רק לאחר שנקרע ונמצא זכר אז ניצמח לו זקן ע"ש, וא"כ לפ"ז היכא דקודם קריעה הי' לו זקן שוב יש לומר דזה הוה בגדר זקן האשה והוה רק שומא כמ"ש, ולמה אסור בתגלחת וכבר כתבתי בזה לעיל גבי סריס שהעלה זקן איך הדין לענין גילוח, ועי' ביבמות דפ"א ופ"ג ע"ב גבי הך דטומטום שניקרע דלר' יהודא הוי דינו כסריס וכבר כתבתי בזה הפי' בגמרא שם, ועיקר הגדר בזה גבי הך דיבמות ד"פ וחגיג' דף ג' ע"ב גבי סימני שוטה וכן גבי שערות דגדלות אם זה גופא הוא הדבר מה שיש לו הסמני' או זה הוא רק בירור שהוא איש, וזה ר"ל בהך דיבמות ד' פ' ע"א דלא חיישינן שמא הבריא בינתיים כמו גבי מים הקבועים משום דסמנים דסריסות הוא רק בירור שהוא סריס ולא שחסרון הסימנים הוא הסריסות, וגבי שערות דגדלות זה הוה מחלוקת דגמרא דילן בסנהדרין ד"ל ע"ב גבי א' אומר שתיים בגבה וא' אומר שתיים בכריסה דלדברי הירו' פ"א דסוטה דלחד מ"ד דלד"ה לא הוי עדות, ור"ל אם זה מעיד שהוא גדול וזה מעיד שהוא גדול כן סבירא לי' גמ' דילן והירוש' ס"ל דזה מעיד שזה ראיה שהוא גדול ולכן לא מהני, ועכ"פ לא הוה רק עד א', וכן כה"ג נ"מ גבי סימני בהמה לטהרה וסימני עופות דסימני בהמה הוי עצם הטהר' וסימני עופות הוי רק בירור שהם ממין הטהורים וכן גבי סימנים שבין בהמה לחיה, ולכך לא פליגי כלל גבי חיה שילדה כמין בהמה אם יש איסור על החלב ולכו"ע מותר דסימני החיה הוי רק בירור ולא עצם, ועי' בכורו' די"ב גבי פדיון פטר חמור ולהיפך לא נקט היכא דרחל שילדה כמין עז אם פודין בו פטר חמור, וכן נ"מ גבי כלאים אם רחל בת עז הוה כלאים עם רחלים או עז בת רחל הוי כלאי' עם עיזים או להיפך, ועי' בכורות די"ז בהך מחלוקת דר"מ ורבנן ובירוש' פ"ח דכלאים הל' י"ג עי"ש. עכ"פ זה תליא אם הדין מחמת המציאות ולכן נקט רבינו הטעם גבי זקן באשה דאינה בבל תשחית משום דלית לה זקן ולא מחמת קרא ולכן פסק ג"כ דעבדים לוקין על הזקן ועי' ב"ק דף פ"ח עי"ש בתוס' גבי מילה דכבר כתבתי בזה די"ל דגדר חיוב מילה בעבד הוא רק שע"י זה חל עליו דיני עבד כנעני של ישראל ועי' יבמות דמ"ח ע"ב גבי אם מותר לקיים עבד ערל שאינו מהול, והתוס' בשבת דקל"ה ע"ב ס"ל דזה מחמת שלא קיבל עליו היהדות והוא הדין בשפחה אך בס' פרדס הגדול לרש"י פליג ע"ז וכבר כתבתי בזה, ועי' בהל' קרבן פסח ובהשגות שם גבי שפחה שלא טבל' אם מעכבא פסח וכ"כ בזה. ע"כ ממהדורא תניינא]