צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין
פרק ח · הלכה ו
שוחק וזורה כו'. ועי' בהל' ט' ע"ז של ישראל טעונה גניזה עי' בכסף משנה ועי' בתוס' כאן דנ"ב ד"ה מה ותוס' יבמות דק"ד ע"א מה דחלקו בין ע"ז של עכו"ם בין ע"ז של ישראל ועי' בתוס' חולין דפ"ח ע"ב. והנה באמת אם שייך כאן דין דכל הנקברים לא ישרופו דהנה מדברי רבינו ז"ל בסוף הל' פסולי המוקדשים מוכח דאם עבר ושרף את הנקברים אפרן מותר דפנים חדשות בא לכאן ומה דאיתא שם אפר הנקברים אסור ר"ל אם נרקבו, ועי' בנדה דכ"ח ע"א ודנ"ו ע"א וכ"מ ולכך אסור לשורפם מן התורה דהוי כקונה בית באיסורי הנאה עירובין דל"א וכשרשיפא פסחים דף כ"ז, ועי' תוס' ע"ז דמ"ח ע"ב ונדרים דמ"ז דבכל דבר שמצותו בשריפה הוי הדין כן ולא איכפת לן מה שנעשה ע"י זה היתר וכעין שכתבו התוס' פסחים דכ"ב ע"ב דהוי כמו לא אפשר ולא מכוון מה שאין כן בנקברין אבל גבי ע"ז ושאר דברים דתפסי דמיהם והשריפה לא משום שריפה רק משום ביעור עי' רש"י חולין דפ"ט ע"ב וסנהדרין דנ"ה ע"א אפרן אסור לעולם. ומותר לשרוף אף הנקברין ועי' בסוף תמורה ובירוש' פ"ג דערלה, וכן גבי מת ג"כ אם שרפו אפרו אסור דלא גרע מתכריכין ולכך היכא דליכא מצות קבורה מותר לשורפו עי' חולין דקכ"ד ע"ב, ועי' בירושלמי פי"א דכתובות ע"ש, ועיין בתוס' יומא דף ס' ובזה א"ש דברי רבינו ז"ל בהל' נזירות פרק ו' הל' י"ד דמותר לשרוף את הנקברין ע"ש: