אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין

פרק ח · הלכה ה

הלכה ג

מחצה למחצה כו'. עי' בירושלמי כאן דמוקי לה בגר ועכו"ם שנפל להן בירושה דאי בנשתתפו אסור הכל דכיון דהוא שעבד ליה חלקו וכמו דמבואר בתוספתא דדמאי פ"ו, ועי' מה שכתב הראב"ד ז"ל בהשגות סוף פ"ט מהל' מעשר, ועיין בתוספתא דע"ז פ"ד וע"ז דס"ד ובהך דחגיגה דכ"ה ע"ב, ועי' ע"ז דנ"ג ע"א גבי ישראל ועכו"ם שהיו שותפים בע"ז וביטל הגוי חלקו ע"ש:

[ממהדורא תניינא: הי' הכותל שלו כו'. הנה ל' רבינו קשה לכאורה מחצה שלו מותר כו' ואח"כ כתב אבניו עצו כו' הכל אסור, אך באמת כך עי' ברש"י ב"מ דף קט"ז ע"ב גבי בית ועלי' ובדברי רבינו בהל' שכנים פ"ד הל' ב' עי"ש נראה דס"ל דהאבנים שנפלו הוי כמו מציאות חדשה שנעשה משניהם לא בגדר שזה נוטל חלקו וזה נוטל חלקו רק דהוו כמו הך דכתובות דף צ"ג גבי שור לחרישה דחולקים בשוה, דזה הוי כמו דבר חדש מן השותפות וכבר כתבתי בזה גבי גדר המשתחוה לבית ובהך דמעילה דף כ' גבי המקדיש את הבית, ומ"ש התוס' בשם הירוש' במשתחוה לכל אבן דר"ל דאם מקדיש או משתחוה למציאות הבית, או לכל הפרטים שמהם נבנה הבית, ועי' ב"ב דף נ"ג ע"ב גבי הבונה פלטין כו' קמא ליבנא בעלמא הוא דאפיך, ועיין שם בדברי רבינו בהלכ' זכיה פ"ב ה"ט עי"ש בה"ה דמי שהעמיד להדלתות קנה ג"כ להפלטי' דהוא עשה הצורה של הבית רק שצריך לשלם עבור (החומר) הפרטים שמהם נבנה הבית, ולא דמי למה דמבואר בירוש' מעשרות פ"א וכן פסק רבינו בהל' תרומות פ"ב דהזורע שדה של הפקר אף דלא קנה השדה מ"מ התבואה חייבת במעשר וכמו הך דב"ב דף נ"ד ע"א דשם התבואה נשארה כקדם משא"כ גבי פלטי' ע"י השני שהעמיד להם דלתות נעשה פנים חדשות והפרטים שבהם הם בגדר מעשה עץ דחולין דף קכ"ט, ובגדר איברים, והארכתי בהך מחלוקת בנגעים פי"ג מ"ג דר"א חסמא ורבנן אם החלקים של בית המנוגע אם מטמאים בכזית או בכל שהוא עי"ש וכן במה דמבואר בנגעים שם הובא בחולין דקכ"ח ע"ב דהיכא שהוא צריך רק לחלוץ את האבן הפרטי אז אם הוא של שותפות חולץ את כל האבן אע"פ שהוא שייך גם לחבירו, אך בזמן שצריך לנתוץ את כל הבית אז רק בית שלו אסור ולא של חבירו, ובזה א"ש הך דע"ז דנ"ב ע"ב גבי מזבח שגנזו בית חשמונאי כו' ואמר שם היכי נעביד ליתברינהו כו' וקשה הא אסירי לגבוה כמבואר בדמ"ו אך זה בגדר דמאיס לגבוה וכאן גבי מזבח דהם שיקצו את עצם המזבח, אבל כשנתפרק, האבנים שלו הם דבר חדש ולא שייך בהם גדר מאוס, וכן שיטת רבינו גבי משתחוה למעיין והמים שלו הוה רק פנים חדשות לא פרטי המים, ולכך גם שם רק במעיין שלו וכמ"ש רבינו בהל' אסורי מזבח, וג"כ זה משום דלית בזה גדר מאיס וזה ר"ל הגמ' בע"ז דף מ"ז קמא קמא אזלא, ור"ל שאינם כלל מה שהיו דכל זמן שאינם נתלשים מן המעיין אין עליהם שם מים רק שם מעיין, ולכך ס"ל לבה"ג דגבי מעיין לטבילה צריך דווקא זוחלין, ועי' תוס' בכורות דנ"ה ע"ב דמספקי בזה שם דעדיין אין עליהם שם מים רק לאחר שנתלשו מן המעיין, וגם פירות מחוברין כן, ועי' בירוש' ביכורים רפ"ג גבי מקרא ביכורים לר"ש דווקא בתלוש דכ"ז שהם מחוברים אין עליהם עדיין שם פירות ועי' בירוש' מעש"ש פ"ה ותוס' ב"ק דף ס"ט גבי פדיון כרם רבעי במחובר ובתוס' מעש"ש ויש להאריך בזה הרבה גבי תרומה והכשר עי' קידושין דף ס"ב ובספרי פ' קרח ובנדה דף נו"ן ע"ב גבי מחשבת מחובר. ובזה יש לבאר הך דמנחות דף כ"א ע"ב ובדברי רבינו בהלכו' בית הבחירה פ"א גבי מזבח שלא נשתמש בו הדיוט ר"ל בהבנין לא בהאבנים אבל באבנים לא איכפת לן משא"כ בכלי' ועצים דאינם משתנים, ואין כאן מקומו, ולכך כל זמן שהבית קיים שלו מותר בהנאה ושל ע"ז אסור, אבל כשנפלו אז הכל אסור, ועיין בירוש' כאן דמחלק בין אם נשתתפו מדעת אז אסור הכל, וכה"ג מבואר בהך דדמאי פ"ו הובא בדברי רבינו פ"ט מהל' מעשר הי"ג ע"ש בהשגות. ומהך דע"ז דף מ"ו ע"ב מבואר דאף דעצים ואבנים שכבר נבנו בבית מותר אח"כ לסותרן ולבנותם לבהמ"ק, ורק למערכה פסול כמבואר מנחות דף כ"א וברמב"ם הלכ' איסורי מזבח פ"ז הל' ג' ובפ"ו הל' ב' כיון דהן עולין לגבי מזבח כמו שהן ורק אם חצבן מתחילה לבית הכנסת אז אין בונין אותן להר הבית משום דכבר חל עליהן גדר הזמנה לבהכ"נ אף דקיי"ל הזמנה לאו מילתא, מ"מ חל עלייהו בגדר נדר ובפרט ע"י מעשה ועי' מגילה דף כ"ו ע"ב עי"ש אבל להבית לא איכפת לן דלא חל עליו גדר מחשבה כלל וכמ"ש ביצה דף ב' ע"ב וחגיגה דף י"ט וכבר כתבתי בזה ובפרט דלכתחילה צריך שיהי' אבנים שלימות וכמ"ש רבינו בפ"א מהל' בית הבחירה הי"ד ואח"כ סותתם וכמבו' בסוטה ד' מ"ח, ורק למזבח צריך חדשות ממש שלא נשתמש בהך כלל מתחילה וכמבואר במדות פ"ג מ"ד בבקעת בית כרם כו' ע"ש ועיין נדה דף כ' דהתם אדמה שמנה, וזה ר"ל הך דסוכה דף מ"ט ע"א כרם כו' אך כבר כתבתי בזה משום דמבואר במכילת' פ' יתרו דצריך שיבנה לשמה ועי' בירוש' יומא פ"ג גבי בגדי כהונה וגבי אבני קודש שצריך שיהיו אריגתן בקודש וחציבתן בקודש, ועיין בירוש' כריתות דף ו' גבי קטורת דצריך עשייתן בקודש ובירוש' יומא פ"ה הוי זה פלוגתא גבי קטורת שפיטמן בחולין, ועי' מכות דף ח' דגבי עצים למערכה אין צריך שיחתוך אותן לשמה אך יש נ"מ בין עצי המערכה ובין שני גזרי עצים וגם בין היכא דמתנדב עצים בגדר קרבן עי' בהל' שקלים פ"ב ה"ב גבי מעות לקנות עצים למערכה, ובמ"ש רבינו בהלכ' מעשה הקרבנות פט"ז הל"ד במ"ש שם הרי עלי עצים וגם הרי עלי עץ, ונ"מ אם שם ר"ל בגדר קרבן מנחה ואף דרבינו לא פסק כרבי במנחות ד"כ ע"ב ודף פ"ה ומעילה ד' י"ט דזה הוי מנחה גמורה, מ"מ אף לדידן חל עליהן קדושת הגוף בגדר מנחה ועי' במנחות דף ק"א דמשפה לי' בגזירין, ומה ר"ל אם על שני גזרי עצים דתמיד או רק בגדר קרבן, ועי' בתוס' מנחות דף כ' ע"ב דמוכח שם דאין עליהם עדיין שם קרבן מדרבנן ולא הוי גדר קרבן מדרבנן דמבואר שם דנופל ללשכת דיר העצים ובמ"ש רבינו בהלכ' ביאת מקדש פ"ט ה"ה דזה המסדר שני גזרי עצים על המערכה הוי כמקריב קרבן וחייב מיתה, ובאמת בגמ' יומא שם י"ל דהוה רק לאו ועי"ש דכ"ז ע"ב ובהך דתענית דף כ"ו וכ"ח ושם דף ט"ו ומגילה ד"ה מוכח שם ברש"י גבי קרבן עצים דר"ל דאז הי' מביא קרבן ובמ"א אבאר ועי' תוספ' זבחים דף ל"ד ע"א ד"ה שקידש עי"ש וחגיגה דף כ"ג וזבחים דף מ"ג, ובאמת כוונת רבינו בהל' מעה"ק דנקט שם לשון גבי עצים במחוקות, ולא כמו בה' איסורי מזבח, וי"ל דשם ר"ל דאותן עצים לא הוה משפה לה הגזבר בקרדום והנודר צריך להביאן משופין, ובאמת זה ר"ל הגמר' סוף תענית וב"ב דף קכ"א דעד ט"ו באב הי' זמן קיצה כמבואר שם שלא יהי' בהן תולעים, וזה רק בציבור שהיו לוקחין העצים קודם השיפוי אבל יחיד המתנדב לא איכפת לן וכמבואר בתענית דף כ"ו, וזה ר"ל מכאן ואילך דמוסיף יוסיף דר"ל על נדבת עצים למערכה. עכ"פ יש לחלק גבי עצים למערכה ולגבי עצים לקרבן, ועי' בתוס' ע"ז דף ל"ד ע"א ובפסקי תוס' שם גבי בגדי כהונה ובזבחים דף י"ח ע"ב גבי משוחקים, ולשיטת הירושלמי ביומא שם הוה זה שני דברים דחדשים ר"ל שלא יעשה בגדי כהונה מדברים ישנים של חול אבל כשנעשו בהמשך הזמן אצלו משוחקים אינם נפסלים. ע"כ ממהדורא תניינא]

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה