צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין
פרק ח · הלכה ג
חתך דלעת כו'. עי' ע"ז דמ"ז ע"א לבבואה קא סגיד ולמה לא הוי מים יד לאבבואה וצ"ל דזה אם נאסר איזה דבר אז הוי יד ועי' במע"ש פ"ג גבי עד שלא גפן קרא כו' משמע דכיון שנעשה שומר להדבר נעשה כמו גוף הדבר ועי' פסחים דפ"ג ע"א גבי עצמות קדשים ששמשו כו', ועי' בהך דע"ז דף ל"ב גבי חרס הדרייני דהוה כגוף האיסור וזה בעצם מחלוקת דר"מ ורבנן שם גבי קנקנים דלר"מ הקנקן גופא נעשה איסור דלא כמ"ש התוס' שם דל"ב ע"א וכמבואר להדיא בתוספתא שם פ"ח ע"ש דלר"מ אסור להוליך קנקנים ישנים עמהם אך ממע"ש יש לדחות דהא מצי משוה ליה להקנקן כמו שלקחו בכסף מע"ש ובאמת נראה דזה הטעם של הרי"ף ז"ל דבית שאור אין להם תקנה בפסח ואסור להשתמש בהם אף בצונן דנעשה גופה של איסור, ועי' תוס' חולין דכ"ו ע"א גבי תמד עי' סנהדרין דמ"ח ע"א דבזמן שהמת שם אסור אף בלא הזמנה ע"ש, וכן בהך דע"ז דמ"ז ע"ב כמבואר לקמן בהלכה ד' אך נ"ל דלזה לא מהני ביטול כיון שהיא בעצם אינו ע"ז ולא הוי כמו תשמישי ע"ז, ועי' בירושלמי כאן פ"ג גבי המוצא ע"ז משמע דלשברים לא מהני ביטול, ועי' בירושלמי פ"ב דערלה גבי חימץ ממנה כו' ריבה עליו נעשה עיקר טפילה וטפילה עיקר ר"ל דאף דהא השניה אינה טמאה רק משום שבראשונה יש בה איסור וטומאה והאיסור בראשונה נתבטל אך לטומאה לא מהני ביטול כמה שכתב הרמב"ם בהל' אבות הטומאות סוף פ"א מ"מ טמאה, ועי' בירושלמי פ"ג דכלאים הל' ב' ר' ירמיה בעי כו', ועי' עירובין דצ"ב גבי קטנה דלא מהני הרחקה ד' אמות, ועי' באהלות פ"י משנה ב' בהך פלוגתא דר"ש ורבנן ועי' בירושלמי פ"ב דמע"ש גבי תבשיל שבישלו בתבלין מע"ש דלא מהני פדיון ועי' בתוספתא פ"ג דחגיגה דטהרות שעשה ביד שניה אף שטבלה לא מהני דהיא לא נטמאה מה שייך בה טבילה:
[ממהדורא תניינא: חתך דלעת כו' שמא כו' כמו יד. ושם בהל' ד', והנה עיין בתוס' דף מ"ז ע"ב ד"ה בית דבימוס יש עליו שני השמות: משמשי ע"ז וע"ז עצמה, וע' בת"כ פ' בהר הוב' ברמב"ן בסה"מ דמקיש שם מצבה לפסל, דאף דבכל מקום משמשי ע"ז אינם אסורים עד שיעבדו ומה ר"ל יעבדו, אם ר"ל יעבדו העבודה של הע"ז או ר"ל רק תשמישי ע"ז, והני שעושים בהם העבודה י"ל דחל עליהם גדר כלי של תקרובת ע"ז , עי' ע"ז דף נ"ב ע"ב בתוס' ד"ה כיון ודף נון ע"ב גבי מחתה דלא ס"ל לי' כן ובירוש' ע"ז פ"ג ופ"ד דאמר שם המתיך כוס לע"ז נאסר מיד ור"ל דזה הוי כמו כלים של תקרובות ע"ז , ועי' מנחות דף צ"ט וברש"י סוכה דף ל"א ע"ב גבי לולב של ע"ז דנקט שם כיבד כו' ועי' חולין דף ח' גבי סכין של ע"ז דאמר שם דחתך בה גווזא אך י"ל דשם ר"ל דהוי דרך עבודתה בכך וכמו גבי מים ומלח בע"ז דנ"א ע"ב ובירוש' שם מלח לשוף, ומים להדיח כו' ור"ל דהוי עבודתה בכך וכן יש לומר גבי הך דע"ז דף נ"ד ע"ב גבי חופר בקרקע לע"ז נאסרה עי"ש בתוספ' דף מ"ח ע"א, אך י"ל דר"ל דזה גופא הוה עבודה שלה, מה שאין כן הך דסנהדרין דף מ"ז עמוד ב' גבי קבר דשם רק בשביל המת ע"ש וכן הך דע"ז דמ"ד ע"ב גבי מרחץ של אפרודיטי ובאמת מבואר בירוש' דשביעית פ"ח הי"א דהוי העבודה של האפרודיטי שהיו מזלפין בה מים זה הוי כעין הך עובדא דע"ז דנ"ט ע"א גבי הך דריש לקיש כו' מים של רבים כו' והנה עי' בע"ז דנ"ד ע"ב ורש"י דט"ז ע"ב גבי בימוסאות דהוי תשמיש דתשמיש ע"ש בתו' שהקשו עליו אך זה הבימוס והמצבה הוי המעמיד של הע"ז ויש עליו גם גדר של ע"ז עצמה ונ"מ דמבואר שם בע"ז דנ"ג לחד מ"ד אף אי נימא דאין עובדים לשברים, בבימוס גם זה אסור, וזה ר"ל התו"כ שם דכמו במצבה אף אם נפלה ונפגמה וכמבו' בירוש' ע"ז פ"ד ה"ד דקימה ר"ל שאם תפול לא יקימנו ה"נ גבי ע"ז קמ"ל קרא דע"ז שנשברה מאלי' אסורה דעדיין שם ע"ז עלי' וכן להיפך דכיון דהוא מעמיד את הע"ז אסורה מיד וזה ר"ל התו"כ, אך זה רק אם עשה זה בכוונה, אבל מאליו זהו הך בעי' דחולין דקכ"ח לשיטת רבינו וגם נ"מ דאף דמחובר לקרקע דלא נאסר, מ"מ יד לע"ז הוי, וכמו גבי בע"ח בגולל וקבר וכבר כתבתי בזה, ואף דגבי בימוס מבואר בע"ז דף נ"ד ע"א דבע"ח אין עליו דין בימוס ע"ש ברש"י, אך שם ר"ל היכי דלא מעמיד דע"ז רק שניסך ע"ג וגם שלא בפני ע"ז, ובאמת זה החילוק בין יין למים דגבי יין אף דהוא מחלוקת בחולין דמ"א יש מ"ד דיין אין מנסכין אלא בפני ע"ז ועי' בתו' שם דף מ' ע"א ד"ה לפני ובתוס' ע"ז דל"א ע"א אך בתוס' שבת די"ז ע"ב מבואר להיפך אך הנ"מ כך דיין גופא המתנסך זה לכו"ע אסור בגדר תקרובות, ועי' תוס' ע"ז דכ"ט ע"ב ובדברי רבינו והרמב"ן בסה"מ אם יין גדר אחד עם תקרובות או מציאות אחרת, ועי' תוס' ע"ז דף נ"ח ע"ב ד"ה אלא, אך זה רק איין שכבר נתנסך לע"ז, דזה חל עליו גדר תקרובות לכו"ע, וזה גם במים אסור כמבואר בע"ז דף ע"ג ופסחים דף כ"ב, ודייק שם הגמר' כמים הנשפכים לפני ע"ז, והני הוי כמו דאמרינן בע"ז דכ"ב אם איתא דפלחי לה לא הוי מזבין לי', ועי' בע"ז דף ל"ב ע"ב גבי בשר היוצא, ובהך דע"ז ס"ד גבי דמי ע"ז ביד עכו"ם דמותר וע"ש בתוס' דף י"ב ודף ל"ג דהאיך הדין לגבי דמי י"נ ביד עכו"ם ע"ש בתוס' דף ס"ד ובירוש' שם הוי זה מחלוקת, אבל ביין הנשאר בזה הוי מחלוקת בחולין דמ"א שם אם רק היכי דניסך לפני ע"ז אז גם השאר אסור או לא, ואנן קיי"ל דכולו אסור וזה מקרא דישתו יין נסיכם, ועי' בלשון רבינו פ"ז כאן בהל' ג' דדייק שם שהקריבה כולה. עכ"פ היכא דעשאה להעמיד ע"ז אז יש עליו שם ע"ז וכמו בתו"כ הנ"ל גם י"ל דנ"מ היכא דעשה מעמיד לע"ז אך הע"ז עדיין לא עבדה וע"ז עצמה אסורה מיד מאי, ואף קרקע ובע"ח נאסרים דשם רק בזמן שע"ז עומד עלי' אבל כשסילק הע"ז משם, אז הם מותרים בקרקע ובע"ח ואף דבירוש' ע"ז פ"ג הלכה ה' אמר שם דגבי ביצה אף שאין בה תפוסת ידי אדם מ"מ גידר בה מחמת תשמישו אסורה י"ל דמיירי שאז עבדו לע"ז ונאסרה ואגב נאסרה גם היא וכבר כתבתי בזה לשיטת רש"י עירובין דט"ו ועי' בפי' המשניות לרבינו באהלות פט"ו הל' ט' גבי בע"ח שהי' גולל לקבר איך הדין גבי איסור הנאה אם חל עליו, ובלשון רבינו בהלכות טומאת מת פ"ו הל' י"ד, ובמאי דפליגי בירוש' ע"ז פ"ג שם גבי אפרוח ביצת ע"ז אם אסורה משום דאין בע"ח נאסרים, ועי' תוס' ב"ק דע"ז וחולין דף קכ"ח אם החיות הוי טהרה או שהחיות איננו מקבל טומאה ובהך מחלוקת דתמורה דף ל"א ג"כ גבי כזית רימה הבא ממת בזמן שהרימה חי אם יש בה טומאה ובמ"א אבאר, ולכך כאן בהל' ד' מוכח לשון רבינו דאילן שמעמידין תחתיו כו' כל זמן שע"ז תחתיו אסור בהנאה מה"ת בגדר יד לע"ז דלא כשיטת רש"י ותוס' כאן ועי' בסנהד' דמ"ח גבי קבר וכבר כתבתי בזה דכל זמן שהמת בתוכו, היכא דבעי קבורה בגדר נחלה עי' נדה דף נ"ז ברש"י, אז אף מחובר אסור וכדמוכח מהך דעירובין דף ל"א וכלאים פ"ב. ע"כ ממהדורא תניינא]