צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה ב
מתוכה ומאותו השבט כו' ולא גרים כו' אף שדרים שם. עי' בירושלמי דהוא בעיא אם גרים משלימין לרוב ועי' בתוספתא כאן פרק י"ד ועי' כאן דף ע' ע"ב גבי בן סורר ומורה דלהשלים שאני ועיין חולין דף ע"ו ע"ב וכ"מ. אך עי' בספרי פ' ראה דמרבי גם גרים למדיחין:
סוקלין כל מי כו'. עיין יבמות דף ט' ע"א:
[ממהדורא תניינא: אין העיר כו' עד שיהיה מדיחיה מתוכה. ור"ל דאף דמבואר בגמרא ולקמן בהל' ט' דשיירה ששהתה ל' יום יש עליה שם בני העיר זה רק לנדחים אבל המדיחים צריכי' להיות מתוכה ממש ועי' בתוספתא פי"ד דסנהדרין מבואר שם דרק הני שיש להם חלק בארץ אבל אם דרים שם גרים ומשוחררים דאין להם חלק בגוף הארץ אין עלי' דין עיר הנדחת וע' בדברי רבינו לקמן הל' ד' גבי ערי מקלט דכיון דאין להם חלק עצמיי כמבו' מכו' די"ג דרק לדירה ניתנה לא נעשית עיר הנדחת ואף דרבינו פסק בהל' ביכורי' דכהנים ולווים מביאי' ביכורי' וקוראים חזינן דס"ל דיש להם קנין הגוף בערי מגרש וע"ש בתוספ' פ"א ובמעש"ש פ"ה גבי וידוי וכל מקום סבירא לי' דזה רק שייך על הפרטים דכל פרט יש לו חלק בהעיר אבל העיר עצמה אין עליה גדר עריך וע' בהך דמכות ד"י ע"א גבי ערי מקלט דאמר שם דצריך שיהי' שם אוכלסי' ואח"כ אמר שם דאם נתמעטו הדיירי' מביאי' להם כו' חזינן דבזה לא די באוכלסי' רק צריכי' דיורים קבועים והטעם דהנה מבו' שם ד"י ע"ב דעיר שרובה רוצחים אינה קולטת ולכך צרי' שיהיו שם דיירים אחרים ולא סגי באוכלסין כיון דאין להם קביעות וקנין ועי' עירובין י"ז ע"א גבי מחנה דחוני' בכל מקום ר"ל שיש להם רשות וע' תוספ' שם דס"ט ע"ב ע"ש ולקמן אבאר בזה. עכ"פ מדברי התוספת' מבו' דצריך שיה' להדרים בהעיר קנין בגדר חלוקה לא קנין שאינו גמור ועיי' בירושלמי כאן דמספקא ליה אם עכ"פ הגרים והתושבים משלימים לרוב אבל רובא גרים ודאי לא נעשית העיר עיר הנדחת שתהא תל עולם דאינם יכולים לאסרה עולמית ועי' בספרי פרש' בהעלותך דמבואר שם גבי פרי העלם דבר דצריך מכל שבט ושבט וגרים מתכפרים באותו השבט שהם דרים בו וזה ר"ל קרא דפ' שלח ונסלח כו' ולגר הגר בתוכם ר"ל בתוך השבט וכן מבו' שם דלקבורה יש קנין גם לגר בא"י. ע"כ ממהדורא תניינא]
[ממהדורא תניינא: ויהיו המודחים ממאה ועד כו'. הנה רבינו שינה מלשון הגמרא דבגמרא בסנהדרין דט"ו ע"ב מבואר דפליגי כמה יהא בעיר לא כמה יהיו הנדחים וא"כ אם העיר היתה מאה או היתה רובו של שבט אף שלא נדחה כל כך אז הוי זה הדין ורבינו נקט שיהיו הנדחים כך והנה לפשטות הגמ' דמאה ר"ל כל העיר, וקיי"ל בעירובין דנ"ט גבי עיר דצריך נ' דיורים ע"ש בד"ס דשם גם נשי' וטף מצטרפי' וכאן גבי עיר הנדחת אי מצטרפין נשי' וטף ע' בירו' ובספרי ובתוספ', וא"כ אי הוי פחות מנ' לא הוו נקרא יושבי עירם ולכך צריך ק' ואם יהי' מחצה על מחצה בעיר הנדחת אין בש"ס הכרעה וע' סנהדר' דקי"א ע"ב במשנ' עד שיודח רובו כו' או שהודח מיעוטו כו' אבל מחצ' ע"מ אין הכרעה איך הוא הדין והוי בגדר ספק, ע' פסחים ד"ז וחולין דכ"ח וכ"מ בזה, ובירוש' סנהד' מבו' דסדום הוה בגדר עיר הנדחת וראי' מלוט שנאבדו הנכסי' שלו וזהו מה ששאל אאע"ה אם יש בעיר חמישי' צדיקים דאז יהי' בגדר מחע"מ, ואמר השופט כל הארץ לא יעשה משפט, ולא א' כמשפט, כי שאל מדוע אין בכל התו' פסק דין ברור למע"מ ועיי' בירושלמי פ"י הל' ז' ובדברי הראב"ד בהשגות בהלכות מגילה עי"ש וכן נ"מ ג"כ לפי מה דמבואר בהוריות ד"ו דאפרים ומנשה לדינא דהוראת בי"ד הוי שניהם רק שבט אחד ועיי' ב"ב דקכ"ב דלעתיד לבוא לא יטלו רק ח' א' אם גם על א' מהם לבדו אם הודח רובו אם לא תהיה עיר הנדחת ועיקר הגדר יש לומר כמו הך דמבואר בב"ב דקט"ז גמירא דלא כלה שבטא ועי' ת"י יומא דף נ' עי"ש אם כן כה"ג איך הדין בזה וקצת ראיה מדלא מוקי בסנהד' דט"ו ע"ב הך דאין דנים את השבט דר"ל כה"ג כגון שבט אפרים לחודא, אך י"ל דשוב לא הוי בכלל שבט לענין שיהיה צריך ב"ד של ע"א ואף דמבואר במ"ק ד"ט דקרבן נשיא של אפרים בנשיאים דוחה את השבת ע"ש ובדברי רבינו בהלכות מעשה הקרבנות ספ"ב דזה הוי גדר חנוך דדוחה שבת ועיין בספרי נשא פסקא מ"ז מגיד הכתוב שכשם כו' כך התנדבו כו' ור"ל אם הקרבנות הוי כמו קרבנות מזבח א"כ היה צריך שיהיה מתרומת הלשכה דאז היה שם תרומת שקלים כמבואר שבת דפ"ז ע"ב ע"ש דהקרבנות של מלואים מבואר בירושלמי פ"א דיומא דהוי נדבה ועי' ביצה ד"כ ע"ש ברש"י ותוספו' וכבר כתבתי בזה בח"א בהל' שקלים אך הני קרבנות דנשיאים דהוי גם כן בגדר חנוך יש עליהם שם של בדק הבית כיון דנעשו לגמור את המשכן והכלים דע"י זה נתחנכו עי' מנחו' דמ"ט דאף במשכן שנמשחו בשמן המשחה מ"מ בעי גם חנוך עבודה ועיי' בסנהדרין דט"ז ע"ב וכמה מקומות והוי כהך דכתובות דק"ו ע"א גבי פרוכת אם הוי בגדר בנין ולפי דברי רבינו בפ"ד מהל' תמורה דמפרש הך דתמורה דל"ב דיש ב' מיני בדק א' של הבית וא' של המזבח וזה ר"ל הספרי ועי"ש בפסקא מ"ט על קרא דוקרבנו מגיד שלא נעשו כו' שם קרבנות ור"ל דדייק דגבי נחשון כתיב שם וקרבנו ובשאר כתיב קרבנו* והטעם דהנה בזבחים דקט"ז ע"ב הוי מחלוקת אם בקדשי במה צריך ג"כ דבר שלא נשתמש בו הדיוט והנה בירושלמי פ"א דיומא ובספרי פסקא מ"ד ובתו"כ פליגי בזה תנאי אם גם ביום השמיני פרקו את המשכן עי"ש ועיי' תוספות ע"ז דל"ד שבזמן פריקא היה עליהם רק שם במה ולכך מצריך הספרי שם רבוי דגם זה לא נעשה רק לצורך קרבן ובמקום אחר אבאר זה. עכ"פ רבינו סבירא ליה דאזלינן בתר הנדחים ולא אחר העיר בעצמה וכן נ"מ בנכסים השייכים רק להעיר לא להפרטים כמו הך דנדרים דמ"ז ע"ב אם הם גם כן בכלל שללה ונשרפים ועיין בירושלמי שם דמיבעי ליה ביברים של חיות כו' אם נאסרים משום דלא הוי קנין גמור אך מכל מקום הם שייכים להעיר עיין ערובין דמ"ז ע"ב גבי אוצרות הסמוכים עי"ש.
*ובאמת הוא כך דבנחשון כתיב שני פעמים קרבנו-עי' מנחות ד"נ ודנ"ו- משו' דזה הוי חיוב על השבט דקיי"ל דמיקרי קהל והם מחויי' לחנך את המשכן והמקדש רק הנשיא נדר ומסר זה לצבור עי' תוס' יומא דל"ה ע"ב דלגבי גדול בתו' לא חיישינן כו' וע' חולין כ"ג ע"ב דהיכא דנדר עבור חבירו אם לא אמר למפטר כו' אף דהקרבן לא עלה לו מ"מ יצא ידי נדרו וע' גיטין ס"ג ע"ב גבי נאבד כו' והך דמעילה י"ט ע"א לר"ש אם הבי' בעזרה קיים הנדר וכן בירוש' ובתוספ' שקלים פ"ב ורצ"ל כך דודאי צריך להקריב קרבן אחר, רק זהו מחמת הקרבן ולא מחמת הנדר וכגון שנדר קרבן גדול ואז יש עליו שני חיובים, הקרבן וגם שיהי' גדול, עי' מנחות דק"ז ואז אם הביא את הגדול בעזרה ומת אז די גם בקטן וכן י"ל כה"ג במאי דקיי"ל דעשיר שהבי' קרבן עני לא יצא יומא מ"א י"ל גם כן דאם הביא קרבן עשיר לעזרה ומת אז די גם בקרבן עני ובאמת זה תלי' בהך מחלוקת דר"י ורבנן בנזיר דנ"ט ע"ב אם יכול להביא קרבנות נזיר שלא בב"א תליא אם קביעות אז צריך להביא בב"א ותלי' בהך מחלוקת ירוש' פ"א דפא' וחגיג' הובא בתוס' חגיגה ד"ח אם יכול לחלוק חובתו על שתי בהמות ועי' מנחות דק"ח ובהך דזבחים דס"ח וספ"ג דקני' דאר"י כשהוא חי כו' ור"ל דאזל לשיטתי' דהוי קבע ועיי' בזבחים דק"י ע"א ובכ"מ, ובאמת גבי נזירות תלי' בהך מחלוקת דזבחים דקט"ז אם הקרבנות של הנזיר הן בגדר נדר או חיוב ממילא, ולכך ס"ל לר"מ בנזיר ד"ג גבי הרי עלי צפרים דהוי יד בנזיר, וע' בספרי פ' נשא פסקא ל"ח דאם אמר הרי עלי לגלח על מאה כו' ע"ש ושם בספרי מבואר דקרבנו' לא הוי יד לנזיר וכן חזינן דאף דלבונה אין פחות מקומץ מ"מ קיי"ל דאם נחסרה הלבונה ונשא' קור' א' או ב' כשיר' כמבו' מנחו' י"א אף דמ"מ לא הקריב קומץ לבונה ובזה א"ש דברי רבי' בסו' הל' מחוס"כ על הך דנידה ד"ע גבי הך דשני מצורעים שנתערבו כו' דפס' דמהני דיפקיר נכסיו אף דס"ל דאשם קובע, דזה רק שיש עליו חיוב להקריב קרבן עשיר, אבל מ"מ שלא יהי' מחוסר כפרה די לו אף בקרבן עני, ורק להגמ' דניד' שם קאי לר"י ור"י לשיטתי' דס"ל דהמציאות של הקרבן והפעולה של הקרבן הוא א' וא"א לחלקם, והנה כבר כ' הת"י יומא דמ"ז ודנ"ג דקטורת שהביא נחשון ע' מנחות ד"נ הקריבו נדב ואביהו שלא כדין, ואז היה הספק אם קיי' נחשון את נדרו מאחר שנפסל והיה ניצרך קטורת אחר לחינוך, וזה שייך להשבט ולכך כתוב בקרא גבי קרבן נחשון שני פעמים קרבנו וזה תלי' בהך דחולין הנ"ל וכהאי גוונא מבו' בתוספ' ובירו' מכות פ"ב גבי ערי מקלט דמתחילה נחלק' א"י לשבטים לי"ב חלקים ואח"כ נתן כל שבט מחלקו עבור ערי מקלט וערי הלווים כמבו' שם ואם אח"כ נפלה העיר על אותו השבט לבנות' דעדיין שם השבט עליהם והטעם כיון דמסרו רק לדבר פרטי, ועי' בתוספ' דפרה הובא בר"ש פ"ב דפרה מ"ג, ועי' בפסקי תו' ערוכין פסק' כ"א גבי מוסר דבר לציבור שוב אין לו חלק בו, וכמו בשקלים הובא בערוכי' ד"ד וכ"מ דאף דכהן שוקל מ"מ הקרבן שקרב מהם אין בו חלק רק בגדר ציבור, אך זה רק בשקלים דהוא חיו' תמידי, אבל בדבר פרטי אז אם נתבטל הדבר חוזר לו, ועי' מ"ש התוס' שבועות די"ד גבי קרבן ציבור השייך רק לישראל אם אין מעות בלשכה גובים רק מישראלים ולא מכהנים, וזה ר"ל הספרי פ' נשא גבי עגלות ופרו' שהיה מחלקם לפי דעתם ר"ל לפי דעתם של נשיאים, ועי' בתוס' זבחים דנ"ט ע"ב דשלמה הקריב את הפרים לשלמים, וזה ג"כ הי' לחינוך ולכך הי' יכול להקריבם וכמו דס"ל להרמב"ם בה' שקלים ובהל' עירכין ובהל' תמורה דמביאים מקדשי בדה"ב לקרבנות המזבח וכבר כתבתי בזה בהל' שקלים ובהל' ערוכי' אך העגלו' החזיר ליורשיהם כיון שאז עוד לא היה צריך להעגלות א"כ לפ"ז גם בערי מקלט בזמן דליכא ערי מקלט חוזרים להשבטים ובזה לקמן בהל' ה' פליגי רבינו והראב"ד אם יש בערי מקלט גדר עיר הנדחת דהראב"ד ס"ל דעדיין שם השבטים עליהם, ובזה י"ל במה דמבו' בירמי' גבי חנמאל דאמר שם הכשדים כו' ור"ל כך דהשדה היה מהערים השייכים להכהנים ובאמת העיר היתה של בנימין וכך מבוא' בקרא דהוי שם קנין כסף וקנין שטר, עי' גיטין דכ"ב וב"ב דכ"ח ע"ב וקס"א ובאמת שם היה בגדר מוכר שדהו מפני רעתה עי' קידושין דכ"ו וע' תוס' עירוכין ל"א ד"ה דאי דאינם יכולי' ליתנם במתנה וגם באמת אין בהם הגדר דחמישים שקל כסף, ואין בהם דין יובל כלל לגבי הקדש אך מ"מ העיר הי' מחלק בנימין וא"כ בזמן החורבן יהי' שייך לשבט בנימין ועי' סוטה דף מ"ח דבב"ש לא היו כלל ערי מגרש, וזהו דאמר ירמי' להקב"ה מה זה המכירה, הרי כבר אינו שלהם כלל אך זה תליא בהך מחלוקת ביבמות דע"ט דבזמן החורבן מ"מ חלק מזבח קיים, דאצלו ית' לא שייך כלל גדר זמן והכל כנקודה וחוט השערה כמבו' בתוספ' דעדיות פ"ב וא"כ גם אז ישנו כיון דלעתיד אי"ה יהי' הוי כאילו יש גם עכשיו וכן גבי ערי מקלט ערי כהנים וזה מחלוקת ג"כ בירו' כתוב' פ"ו ה"ה בילדה אחת כו' אם אומרים לפרנס ללוות, ור"ל כך דעי' ברש"י מגילה ה' ע"א ובר"ן שם מוכח דהאומר שיביא קרבן לזמן פ' אם הביא קודם לא יצא, ולכן ס"ל לר' אמי דא"א ללוות ואח"כ יפרעו מן הנדרים שנדרו אז דא"כ נמצא שנתקיים הצדקה קודם זמן קביעות הנדר, ועי' בירו' נזיר פ"ד ושבועות פ"ד דצריך שיקדים החיוב להקרבן ולא הקרבן להחיוב, וברמב"ם בה' גירושין פ"ט הל' ל"ג. והשיב לי' ר"ז דלא איכפת לן דמרי דמועדי קיים ואצלו ליכא גדר זמן וכמ"ש, ועי' בהך דסנהד' ב"פ חלק דק"ה דגם נבוכדנצר הוא עבדי ע"ש, וזה ר"ל הקב"ה שם בתשובה שהשיב לירמי' כל בשר כו' דמזה יליף הירו' במ"ק פ"ג דאף ב"נ אם גידף צריך ג"כ לקרוע, דכל בשר ר"ל השגחה פרטית וגם בב"נ וא"כ צריך לקרוע גם על גידופו, וא"כ גם נבוכדנצר תחת השגחת הקב"ה השגחה פרטית והזמן כנקודה ושייך גם עכשיו ערי כהנים ושפיר הוי מכירה. ע"כ ממהדורא תניינא]