צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה יג
האומר הריני נזיר כו' הרי הקרבנות ספק כו'. כ"כ בזה לעיל ספ"א והנה מלשון רבינו כאן נראה דר"ל הך אם צריך לחזור ולהקדישם לאחר שילדה כיון דספק נזירות להקל הוה כמו פטורה ודאי ואין עליה שום גדר חיוב כלל א"כ הוה כמבואר בירושלמי כאן בכ"מ דבעינן שיהא ניזרו קודם לקרבנו ועי' בירושלמי שבועות פ"ד וספ"ח גבי שבועת העדות כה"ג דכ"ז דאין עליו החיוב לא מהני ההפרשה ולא חל ההקדש וע' בהך דזבחים דף ו' ע"א גבי חטאת דקודם הפרשה דוקא אם נתחייב אז מכפר ובאמת לכא' תמוה היך מדמה שם עולה לחטאת הא גבי חטאת הטעם משום דלא חל ההקדש כלל קודם החטא וע' מש"כ התוס' שבועות דף ד' ע"ב ד"ה ונעלם משום דחטאת לכ"ע בעי ידיעה וע' שבת דף ע"א ע"ב בתוס' ובעל המאור שם דהא יש תנא בכריתות דף כ"ג דאף חטאת יכולין להפריש על תנאי וע' בכריתות דף ז' ע"ב דהיכא דלא משום כפרה רק משום תיקון גם ר' יוסי מודה דיכולין שנים להביא על תנאי וזהו באמת כונת הגמ' בהך דנדרים דף ל"ה ע"ב דמחו"כ א"צ דעת ר"ל כה"ג דא"צ שידע דהוא מחוסר כפרה ור' יוחנן לשיטתיה בכריתות שם או דר"ל לפ"מ דס"ל לר' יהושע בכריתות דף י"ט ע"ב ובכ"מ דצריך שידע באיזה חטא חטא גבי מחו"כ לא בעי זה וכמבואר בנדה דף כ"א ע"ב אליבא דרב יהושע ע"ש וא"כ י"ל דלכך לא מצי להקדיש החטאת קודם שידע משום דלא מכפר ליה וע' תוס' ב"ק דף ס"ו ע"ב ד"ה דגזל ובירושלמי דהוריות פ"ג דל"ש כפרה רק אחר שנודע לו החטא וע' תוס' שבועות דף ח' ע"ב ד"ה מאי ע"ש. ויהי' נ"מ למ"ד דאשם תלוי בא בנדבה דאם הקדיש אשם תלוי קודם שידע שחטא ואח"כ נודע לו שחטא אי מהני אך י"ל דכיון דקי"ל דאין דבר שבחובה בא אלא מן החולין לא מתכפר לו בההוא אשם תלוי שהפריש קודם וע' בהך דתמורה דף כ' ע"ב גבי תמורת אשם דהוי מחלוקת שם אם יכול להתכפר בו משום דהוה דבר הבא בעבירה וע' בתו"י יומא דף נ' ע"ב שכתבו דאינו יוצא בתמורת פסח משום דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. וע' בהך דכריתות דף כ"ז גבי אם אדם מתכפר בכינוס חומשין ובשבח הקדש וזה ג"כ תלוי בזה וע' בהך דמעילה דף ט' ע"ב גבי הנהנה מדמי חטאת דצריך שיוסיף הקרן והחומש על הדמים ויקח מהן חטאת שמינה דזה לא איכפת לן אם אינו בא מן החולין וכעין דאמרינן בהך דקדושין דף ל"ב ע"ב גבי העדפה דנותן לו אף ממ"ע ובאמת זהו ג"כ כונת הגמ' דב"ק דף ט' ע"ב עד כאן משלו כו' ר"ל עד מה שצריך ע"פ דין צריך שיהיה דוקא משלו מכאן ואילך משל הקב"ה ר"ל אף ממעות צדקה וכה"ג וזהו ג"כ מה דאמר בחולין דף קל"א ע"א גבי ט' נכסי כהן דמותר ליקח מהן ס"ת ע"ש ברש"י מה שדחק אך ר"ל דגבי ס"ת בעי ג"כ משלו כמבואר בהך דסנהדרין דף כ"א ע"ש. ובאמת זהו ג"כ ר"ל הך דזבחים דף ו' מד"א שם כיפרה על מה שבאה ע"ש בתוס' דדחקו עצמן. אך ר"ל כך דנהי דצריך להביא עולה אחרת מחמת הנדר מ"מ אם העולה ששחט שלא לשמה אי מכפרת על עשה או כיון דעכשיו ששחט שלא לשמה ולא יצא ידי נדר א"כ החיוב הוא רק ע"פ דין לא יכפר שוב וזה יהי תליא בהך דשם דף ה' ע"ב אם עולת יולדת מכפרת על עשה ע"ש. והנה במה דאמר שם דהעולה מכפרת גם על העשה של היורשין לכא' קשה אם נימא דאין עולה מכפר על עשה דלאחר הפרשה הא לגבי היורשים הוי כלאחר הפרשה וזה דוחק לאמר דאתיא כמד"א שעבודא דאורייתא והם מפרישים את הקרבן. אך י"ל דרק אם הוא הפריש אז י"ל דאין דעתו על להבא משא"כ גבי יורשים דהוא מופרש ועומד וע' תוס' שבועות דף י"ג גבי שעיר המשתלח ודף י' ע"א ד"ה מהו וה"נ י"ל דזה הוה כמו נאבד והוי כמו הפרשה חדשה וע' בירושלמי יומא ספ"ח דמבואר שם דיכול אדם להפריש עולות לכפר על בניו וע' בהך דכתובות דף ע"ב ע"א גבי הך דבעון נדרים. וי"ל דזה ג"כ מחמת הטעם דכתבתי לעיל דבעינן חסרא ממונא וע' במה דמבואר בתוספתא דמנחות פ"י דלכך גבי שומרי ספיחים בשביעית היו נוטלים שכרם מלשכה משום שצריך שיחסר ממון מהלשכה לצורך הקרבנות ושביעית נוהג אף בהקדש כמבואר בירושלמי ספ"ז דפיאה אם כן הפירות אין בהם קנין ואם כן לא חסרי ממונא לכך על כל פנים צריך שיתנו מהלשכה דמי השמירה וזהו כונת התוספתא שם בין מרובה בין מועט עכ"פ חסרא ממונא. וע' תוס' מנחות דף פ"ד ע"א דכתבו חד טעם משום דגבי הקדש לא שייך איסור דשימור בשביעית אך דבריהם תמוהים מהך דב"מ דף קי"ח ע"א דלמד"א הבטה בהפקר קניא מתחלה קנה אותה השומר ואח"כ נותנה לציבור וא"כ שוב נאסרה ביד השומר ואיך מוסרה אח"כ לציבור. וא"כ אם נימא דכל היכא דפטור מצד ספק הוה פטור ודאי ואין בו שום צד חיוב וכעין שכתב הרשב"ם ב"ב דף קכ"ו ע"ב גבי יכיר ע"ש וכן הדין גבי ספק נפשות להקל דהוה בגדר פטור ודאי ולא מצד ספק ובזה א"ש מ"ש התוס' ב"ב דף נ' ע"ב וכ"מ וזהו באמת כונת הגמ' בסנהדרין דף מ"ב ע"א גבי מד"א שם נזדקן הדין דרק בדיני נפשות כן ולא בד"מ ע"ש ברש"י אך כך דהנה זה ודאי בד"מ אם היה ספק לב"ד ופסקו דהמוציא מחבירו עליו הראיה ולאח"כ כשיתברר חוזר הדין ולא הוי כמו הך דטעה בשיקול הדעת וכד' דזה אינו פסק כלל גבי ממונות וזה תליא בהך אם תקפו כהן מוציאין מידו משא"כ גבי ד"נ אם זיכו אותו מחמת דנסתפק להם הדין זה הוה כמו פסק גמור לזכות ואין מחזירין אותו לחוב והוה כמו יצא מב"ד זכאי בגדר ודאי וע' תוס' חולין דף כ"ב ע"ב וכ"מ וע' בירושלמי סנהדרין ספ"ג דהוה מחלוקת אם גבי ד"מ יכולין להוסיף יותר על ע"א וע' בתוספתא שם ובהשגות פ"ט מה' סנהדרין וזהו באמת מה דפליגי אם ספק של תורה להחמיר מן התורה ר"ל אם זה הוי גדר דין שאסור מן התורה או רק בגדר חסרון ידיעה וכעין מה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהלכות מעה"ק פי"ח ה"ו גבי אשם תלוי בחוץ ע"ש. א"כ א"א לקרוא שם להקרבנות רק לאחר לידה ב' ומותרין בגיזה ועבודה או הפטור רק מתורת ספק ויש בו עדיין קצת חיוב ושפיר חל שם קריאת קרבנות קודם הלידה וע' מש"כ רבינו בהלכות איסורי מזבח פ"ב הט"ז ג"כ כה"ג אם צריך לקרוא שם לפדיון בהמת בע"מ לאחר שנתברר שהיא בעלת מום או די גם קודם רק מעת שנפל בה המום וע' ביבמות דף נ"ג ע"א גבי חליצה פסולה ותנאי דאף דניתרת לשוק מ"מ יש בה עדיין קצת זיקה לענין אם קדשה ע"ש בתוס' וע' תוס' נזיר דף כ"ב ע"א ד"ה מר זוטרא ע"ש דמחלקי גם כן כה"ג וע' בירושלמי דמאי פ"א ה"ג מה דאמר שם וכולן שנקרא שם כו' מה שעשה עשוי אף דנפטרים ולפי מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות פי"ג מהלכות מעשר הי"ט. ועי' בירושל' מעש"ש פ"ג ה"ח דמעש"ש שנטמא בולד הטומאה ופדה ואח"כ נטמא באב הטומאה ופדה במעות אחרות אי לוקה על הפדיון הב' ע"ש וכ"כ בזה בהל' אסו"ב גבי חלל ועי' נזיר דף י"ח ע"א גבי הך דר"י ור"ל ובתוס' ב"ב דף נ' ע"א ד"ה קסבר מה דמחלקים כה"ג גבי קנין פירות ותוס' גיטין דף מ"ז ע"ב ד"ה מתה דכיון דמעיקרא הוה שלו לפירות משו"ה לאחר מיתה מביא וקורא וע' ב"ק דף מ"ט ע"ב מה דמחלק בין היכא דשייך במקצת ע"ש: