אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי יוסף רוזין

פרק ה · הלכה יא

הלכה י

נזיר שגילח כו' ואם הניח כו'. הנה בלשון המשנה מבואר שם כ"ש וע' בירושלמי כאן משמע ג"כ דכ"ש ג"כ חייב ע"ש בהך מחלוקת דגם למלקות צריך שנים וע' כאן דף ל"ט גבי הניח בו לכוף ראשו לעיקרו ובירושלמי מה דבעי אם גלח רוב ראשו והניח ב' שערות ובהם ב' שיעורים כדי לכוף ואח"כ גילח מאותן שתי שערות כדי לכוף אם יצא ע"ש והרי לא קים מצות תער לשיטת רבינו כיון שהניח בו כדי לכוף ראשו לעיקרו. וע' בהך דנדה דף נ"ב ע"ב במשנה גבי מה דאמר שם והאמורות בכל מקום ור"ל כמו כאן גבי נזיר. והנה ע' כאן דף מ"ב ע"א וב"ק דף ק"ה בהא דבעי שם אם שייר בו שערות ואח"כ צמח ראשו כו'. והנה טעם האבעיא דשם אם כל השיעורים לא הוה שם הדבר עליהם רק לאחר גמרם או הוה שם עליהם רק שלא נגמר וכעין הך דנדרים דף ס"ח ע"א גבי מיגז גייז או מיקלש קליש וע' זבחים דף ק"י ע"א דאמר שם לחד תנא דגם לא מקלש ר"ל דלא עשה שום פעולה כ"ז שלא השלים הדבר וע"ש דף מ"ב ובהך דמעילה דף ג' ע"ב גבי פיגול דאמרינן דלא נגמר הדבר עד לאחר זריקה לא הוי התחלה כלל. וע' בהך דזבחים דף ל"ו ע"ב ברש"י ד"ה אמר רבא וע' תוס' ב"ק דף ע"ב גבי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וכ"מ בזה ובהך דיבמות דף ק"ד ע"ב גבי שני דברים המתירים וע' ב"ב דף צ"ה ע"א בד"ה כל יתר מכאן כבא ליטע מתחלה ע"ש בתוס' דר"ל דעדין לא התחיל לקים התנאי ע"ש ובהך דע"ז דף ס"ה ע"א גבי הא דאמר לו העבר לי מאה חביות בק' פרוטות דמבואר שם ג"כ לכמה שיטות דלא מקרי קיום התנאי כלל ע"ש וב"מ דף ע"ט אילו עד הכא בעית למיתי ע"ש וע"ש דף פ"ג ע"ב במי שהשלים עבודתו כו' ובזה יש לבאר מה דפליגי רבינו והר"א ז"ל בהל' טומאת צרעת פ"ז ה"ד וה"ו גבי פרח בכולו אם נשאר כחצי עדשה אם הוה טמא או לא דרבינו ס"ל דטהור והר"ש והר"א ס"ל דטמא ומה דמבואר שם במשנה פ"ח ה"ה דאם נשתיר כחצי עדשה ואח"כ נקרח הזקן אף דבאמת פחות מכעדשה אינו מעכב את הפריחה מ"מ לענין זה מהני לשיטת רבינו דאם אח"כ נקרח הראש אז גם זה מעכב בפריחה וכעין הך דב"ק דף ק"ה ע"ש אך באמת כך דהנה לק' פ"ז הט"ו וכן מבואר בגמרא דף מ' ע"ב וכ"מ מבואר שם דהטעם דמצורע נזיר יכול לגלח הוא משום דעשה דחי ל"ת ולכאורה קשה הא מבואר להדיא כאן בירושלמי פ"ו ובתוספתא כאן פ"ד וכן פסק רבינו בהל' ט"צ פ"ח ה"ד דגם גבי תגלחת נתק גם גבי נזיר מגלח אף דהוה רק רשות ע"ש. אך צ"ל כך דהנה לפי המבואר בגמרא דידן דף מ' ע"א מבואר דגבי נזיר ומצורע יש בהמצות גילוח שני דברים אחד משום העברת השער מראשו ואחד משום המצוה התגלחת ולכך קאמר שם דנשיא לא מהני עיי"ש בתוס' דמשמע דנשיא הוה בגדר תער ועיין מכות דף כ' ע"ב דגבי קרחה חייב בנשיא וע' בדברי רבינו כאן בהי"ב דרק עבר בעשה ועיין כאן דף נ"א ע"ב דמבואר שם דאינו משחית את עיקר השער ע"ש ובדף ס"א ע"א אך כך דהנה מבואר בקדושין דף כ"א ע"ב דע"י סם לא מקרי שהוא עושה הדבר רק הדבר נפעל מאיליו ולכך ממה דבעי שיהא הראש פנוי בזה די גם בסם דמ"מ עי"ז נשאר הראש פנוי ובמה דבעי שיטול צריך דוקא תער אף אם נימא דזה הוה השחתה והנה גבי קרחה וכן גבי הקפה דקי"ל דשניהם חייבים אחד המקיף ואחד הניקף וכן גבי השחתה משום איסורים מיוחדים וכשעושה לעצמו מחייב ב' א"כ חזינן דיש בהעברה ב' הפעולות מה שנשאר המקום פנוי וממה שנטל השער והחיוב בנשאר המקום פנוי לא שייך רק עליו ובזה די אף בסם והחיוב דנטילת השער הוא אף באחר ובזה רק בתער וביד. ובזה ר"ל ג"כ מה דמבואר בירוש' כאן פ"ו דכיון שקידש ראשו בדם כנשור ר"ל ואז לא בעי נטילת השער רק דמ"מ הראש אינו פנוי ולזה יהי' די גם בשאר דברים אך מ"מ בירוש' לא מסקינן כן וגם גמ' שלנו לא ס"ל כן אך זה רק ברוב ראשו אבל בב' שערות שנשאר בו אז זה די גם שלא בתער והטעם דאף דנימא דכנשור הוא מ"מ זה לא גרע ממרוט וגם שם ס"ל דאם נימא דצריך הוא רק תער אף דליכא שם כלל שערות וע"כ דיש מצוה בפ"ע העברת תער אך זה רק בשעדיין לא העביר תער אבל בהעביר תער על רוב ראשו אף דקי"ל דב' שערות מעכבות בו מ"מ בזה די בשאר דברים והנה הך מצוה דהעברת תער הוא רק בנזיר טהור אבל בנזיר טמא לא כמו גבי מרוט אך מ"מ ע"כ צריך תער משום דגבי נזיר טמא לא שייך הטעם דקידש שערו בדם כמבואר בירוש' הנ"ל וכן הדין גבי מצורע והנה מבואר כאן בגמ' דף מ' ע"א דעל תער יש ב' לאוין אף לדידן ור"ל כך דכמו דגבי מצות גילוח יש ב' מיני מצות כן גבי האיסור כך אחד משום שלא ישאר הראש פנוי ואחד משום נטילת שער ולכך בתער יש הני ב' דברים ויהי' ג"כ נ"מ אם גילח עצמו או לאחר וכמש"כ. והנה לפי שיטת רבינו דס"ל לק' וכן מבואר בירוש' דסתירת תער דוקא תער ודוקא רוב ראשו כמבואר בגמ' ואז הוה סתירה גמורה מבואר דבעי ב' דברים לסתירה וגם דוקא רוב ראשו וע' בירוש' כאן ופ"ג ה"ג דגבי נזיר טמא כיון דאין שם טעם דקידש ראשו בדם גם שאר דברים סותרים אך רק ז' ע"ש והטעם די"ל דגבי נזיר טהור בעי השער לשלח תחת הדוד ולכך צריך השער שיהא קדוש משא"כ גבי נזיר טמא לדידן דא"צ זה רק משום מצות גילוח ומצות העברה לכך די סתירת ז'. והנה ע' בתוס' שבועות דף ב' ע"ב שכ' דגבי מצורע מלקט ורהטני לא מהני משום דלא הוה גילוח והנה מהך דנזיר דף מ' ע"ב מוכח להיפך דרק משום דיליף מקרא ובלא זה לא ע"ש וצ"ל ג"כ כמש"כ דיש ב' מצות תגלחת והנה זה מחלוקת בסוטה דף ט"ז אם תגלחת ב' דמצורע הוא ג"כ מגלחו כדלעת או לא ע"ש וזה ג"כ תליא בזה דהרי חזינן דגבי מצורע העברה לא הוי רק בכל גופו כמו גבי תגלחת ראשונה וא"כ אם נימא דבתגלחת ב' א"צ כל גופו א"כ י"ל דנ"מ בין ראשונה לב' דראשונה משום העברה והשניה משום מצות גילוח ולכך על הראשונה צריך קרא דלא די במלקט משא"כ בשניה אבל לדידן דשניהם שוין אין נ"מ. אך ע' בתו"כ פ' מצורע בפי' הראב"ד דלא משמע כן וגם משום דגבי מצורע התגלחת מעכבת הטהרה כמבואר בדף מ"ד ע"ב וע' מש"כ רבינו ז"ל בהל' טו"צ פי"א ולק' אבאר זה וגם נ"מ אם גבי מצורע מרוט אי צריך העברת תער ע"ש. והנה לפי מה דקי"ל דאין ימי חלוטו וימי ספורו עולין לנזירות ולכך ס"ל לר"ל כאן דף י"ד ע"ב דנטמא בימי צרעתו אינו סותר ובאמת הולך לשיטתיה בירוש' פ"ח כאן ה"י דס"ל דשערו מותר בהנאה דאינו בכלל נזיר כלל וע' כאן דף י"ז ע"ב שאינו ראוי לתגלחת ע"ש ואף דרבינו סותר את דבריו בזה בפ"ו ה"ב ובפ"ז ה"ו ע"ש וע' מש"כ רבינו לק' פ"ז הט"ו דקדושה ליכא בהו בימי צרעתו ע"ש וא"כ לפ"ז כך הטעם של לאו דגילוח ליכא גבי נזיר בימי צרעתו רק משום טעם העברה וכמש"כ ובטעם איסור העברה יש ג"כ ב' טעמים אחד משום שלא יהא הראש פנוי והב' משום דצריך השער לגלח למצוה וגבי מצורע לא שייך משום גילוח מצוה ורק משום שלא יהא הראש פנוי ובזה בעי רק רוב ראשו ולכך גבי נתק דשם אינו מגלח כולו מותר כשהוא נזיר אף דהוה רק תגלחת רשות וגם שם די גם בתגלחת שאר דברים ואף דהא מבואר בירוש' כאן פ"ו ובתוספתא מכות פ"ד דגם גבי נזיר מצורע אם תולש ב' שערות חייב י"ל דשם מיירי שעדיין לא נזקק לטומאה ע' שבת דף קל"ב ע"ב ותוס' שבועות דף ד' ע"א דמ"מ משום מצורע יש הלאו אך נ"מ יהא גבי נתק לשיטת רבינו בפ"י מהל' טו"צ דרק אם גילח בתער אז לוקה ובאמת קשה על דברי הגמ' כאן דף ל"ט ע"ב גבי ללמדו ממצורע א"א כו' דילמא קאי אנתק ולק' בהל' טו"צ אבאר זה וזהו כונת האבעיא דדף מ"ב ע"א הנ"ל אם התגלחת עיקר הוא הגילוח או העברה וזה תליא בפי' דברי רבינו לק' פ"ח ה"ז ע"ש דההעברה שפיר מצטרפת והגילוח לא אם השליכה תחת הדוד וכעין הך דחולין דף ע' ע"א ע"ש ברש"י וכ"כ בזה בח"א. ולפי"ז י"ל כך דהא דהניח כדי לכוף לא לקי זה רק אשערה אחת אבל ברוב ראשו אז שפיר לקי וכן יש לחלק בין אם גילח לעצמו בין אחר לענין האחר ובזה א"ש סידור הדין שכ' רבינו כאן והנה זה ודאי הלאו דבל יחל לא עבר אחר שגילחו וכן העשה של קדוש יהי' ג"כ לא עבר ועי' מש"כ רבינו לעיל פ"ה ה"א ובהל' שבועות פ"ה ה"ד ע"ש ובאמת עיקר הדין של בל יחל הוא משום העשה דקדוש יהי' וא"כ לפי"ז גבי נזיר מצורע ליכא לאו דבל יחל דשם ליכא העשה דקדוש כמש"כ רבינו לק' בספ"ז וכן כיון דאינו עולה לא שייך זה וכמש"כ. וע' תוס' כאן דף מ' ע"ב ודף מ"א ע"ב גבי אם עשה דוחה ב' לאוין וכן אם אחר גילח נזיר לא כעין תער אף לדידן לא עבר כלום וכן במצורע כה"ג וכמש"כ:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה