צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי יוסף רוזין
פרק ה · הלכה ח
נזיר שאכל כו'. והנה הך לאו דבין הבינים לא חשיב עי' בגמרא כאן וצ"ל דס"ל דזה דמרבינן מן ועד זג הך דבין הבינים זה רק אליבא דראב"ע דס"ל דאינו חייב עד שיאכל ב' חרצנים וזג א"כ איתר לו הך ועד ולכך מרבה זה משא"כ לדידן דצריך ועד לחלק וכן משמע בירושלמי כאן בהל' ב' ור"א דכאן דף ל"ח ע"ב ס"ל כראב"ע כמבואר כאן דף ל"ה ע"א וכן מבואר להדיא בתוספתא רפ"ד דמכות ובתוספתא כאן על הך דכאן דאינו חייב עד שיאכל ב' חרצנים וזג ולכך מקשה שפיר כאן אמאי לא חשיב הך דבין הבינים משא"כ לדידן וא"ש:
שם וה"ה לנזיר כו'. ע' נדרים דף ג' ע"ב ע"ש. והנה נראה דעל עשה דחשיב לעיל פ"א ה"ג ככל היוצא לא עבר רק אם שתה יין דכיון דאינו סותר שוב עבר על עשה אבל אם נטמא וגלח לשיטת רבינו דסתר אז מקים להעשה בזמן אחר שהוא מונה וע' במש"כ רבינו בס' המצות ל"ת קנ"ז שהמאחר עובר גם משום בל יחל והשיג עליו הרמב"ן ז"ל במ"ע צ"ד ע"ש והנה כאן דמבואר דגם אם נטמא עובר משום בל יחל לכאורה מבואר כשיטת רבינו ז"ל דגם על איחור הזמן שייך בל יחל דהא משלים להנזירות בזמן אחר. וצ"ל כך דגבי נזירות ההשלמה לא מתקן להנזירות שקיבל עליו ורק בשביל הנזירות שעבר ובאמת זה הוה מחלוקת בירושלמי חגיגה פ"ב ה"ד גבי עורות של יום טבוח אם שייך להמשמר או לכל המשמרות ר"ל אם יש עליהם שם קרבן של יו"ט או לא ואזלא לשיטתם בירושלמי תענית פ"ד ה"ח גבי שיר אם אמר אותו על קרבן של אתמול כגון דאיתרמי לי' אז נסכים כמו הך דערכין דף י"א ע"ב ע"ש בתוס' אם צריך לומר שיר של אמש או של היום ע"ש בירושלמי וט"ס שם וכן שם בהל' ט' גבי לאחריו אם חל בשבת פליגי ג"כ כה"ג ע"ש ועיין תוס' מנחות דף נ"א ע"א דאם אינו דוחה שבת הוה הזמן ערב שבת וכן כ' התוס' יבמות דף ע"ב ע"ב ד"ה שלא בזמנו. וע' בירושלמי שבת פ"ב ה"א גבי שמן שריפה וע' מש"כ הר"ן נדרים דף ס"ג ע"א גבי שנה ובירוש' פי"ב דכתובות ה"א גבי ה' שנים הראשונים דאם לא זנה הראשונים חייב לזונה אחרים. ונ"מ אם היו הראשונים ביוקר ואחרונים בזול וגם לנזירות יהא נ"מ גבי האב מדיר את בנו בנזיר דאם נטמא באמצע נזירות דסותר את הקודמין וצריך להביא קרבן טומאה כמבואר כאן דף כ"ט אם אח"כ נתגדל אי צריך למנות אחרים דהנדר פקע כמבואר שם אבל אי נימא דחיוב התשלומין הוא על הימים שסתר לא על נדרו אז חייב גם לאחר שיגדל. וגם נ"מ גבי אם השלים נזירות בזמן שהיה קטן ולא הביא קרבנותיו עד שהגדיל אם צריך להביא. ועיין לעיל גבי עבד שהשלים נזירות ואח"כ יצא לחירות. וע' מש"כ התוס' חגיגה דף ט' ע"א ד"ה כיון גבי נעשה חיגר ביום שני ועיין מש"כ רש"י בכורות דף נ"א ע"ב ד"ה מה עולת ראיה דחיוב אחריות גבי עולת ראיה הוה משום לתקן העבירה או משום דנתחיב בקרבן וחיב באחריות ונ"מ אי שייך בזה ב"ת על ג' רגלים דוקא ע' תוס' ר"ה דף ה' ע"ב ד"ה אלו ודף ו' ע"ב ד"ה יורש ועיין בהך דנזיר דף ס"ג ע"א גבי נטמא בתוך מלאת ונודע לאחר מלאת עי"ש. וגם נ"מ להך ירוש' דכתובות הנ"ל אי צריך לשלם ליורשים של הבת אם לא זנה ה' שנים הראשונות דשוב הוה כבע"ח ע' ב"ב דף ק"מ ע"א ובירושלמי בכתובות שם ועי' בהך דשבועות דף מ"ח ע"א גבי עמד בדין דהוה שם מחלוקת אי מוריש לבניו והירושלמי ס"ל דמוריש בסנהדרין פ"ח וכ"מ וע' בהך דבכורות דף מ"ב גבי קנס וכ"מ. ובאמת י"ל דזה ר"ל האיבעי כאן בירושלמי פ"א גבי נזיר עולם דאם נטמא תוך י"ב חודש אי צריך אח"כ להמתין דוקא י"ב חודש ולהקל בתער או די בששה חדשים ר"ל כך דגדר השלמה מחמת הנדר לא שייך כאן דכיון דאמר הריני נזיר עולם ומה השלמה יש בזה וכעין דאמרינן כאן דף ח' ע"ב אבל אם נימא מחמת הדין סותר והוי י"ב חדש הראשונים קודמין להשניים אף דהנדר חל עליהם בבת אחת ולכך צריך להמתין י"ב חדש. ובאמת י"ל דמש"כ רבינו דעובר על בל יחל כשנטמא ר"ל בנזיר עולם דשם לא שייך גדר השלמה כמש"כ או אפשר כשיטת רבינו גבי לא בו ביום לקמן פ"ו ה"ו דס"ל שם דרבנן לא פליגי אר"א רק לענין קרבן אבל גם לרבנן לא סותר ובזה שפיר י"ל הך בל יחל וא"ש: