צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה ג
נדר כו'. האחד ככל היוצא כו'. כ"כ לעיל בזה דרבינו ז"ל לא הביא כאן הך דמוצא שפתיך משום דבהל' ה' ס"ל לרבינו דכאן לא בעי שיבטא בשפתיו לגמרי ופי' שם הך דכאן דף ב' ע"ב קמ"ל כו' ר"ל דלא בעי משום דהוה בגדר קרבן ע' כאן דף ט' ע"א ד"ה אין שאלה ברש"י ובתוס' ע"ש וכן מבואר בירוש' כאן פ"א דלכ"ע כאן לוקה על הכנוין והא דצריך להוציא בשפתיו משום דכתיב כי יפליא כמבואר דף ס"ב ע"א וע' בספרי פ' נשא פסקא כ"ז ופסחים דף כ"ג ושם פסקא כ"ה דשער נזיר אף אם גלחוהו לסטים שלא בזמנו ולא ינתן תחת הדוד מ"מ יש בו קדושה וע' רש"י ע"ז דף ע"ד ע"א ובירוש' שם דמשמע שם רק משום דוד וע' תענית דף י"א דהוה מחלוקת אי הקדוש קאי אשער או אנזיר ע"ש. והך דכל היוצא חדא משום דילפינן ממנו ידות כמבואר בנדרים וגם נ"מ להך דה"ד גבי האומר לא אפטר דשם עדין לא חל עליו וע' בהך דשבועות דף כ"ו ע"ב מוצא שפתיך כו' ומש"כ רבינו לק' בהל' מעה"ק פ' י"ד הי"ב ומבואר שם דלא מהני בלב רק להתחייב בדבר אבל לעשות הדבר כגון קרבן להקדישו לא מהני בלב וכן מבואר בירוש' פ"ג דתרומות ע"ש וגם יהי' נ"מ אף דקי"ל דאסור לנזור מ"מ אם נזר אי מצוה לאתשולי וע' בהך דערובין דף ל' ע"ב מה דדחק שם מה בין נזיר ביין לישראל בתרומה ולא אמר משום דזה עומד לישאל וכמו הך דנדרים דף נ"ט: