אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יוסף רוזין

פרק יא · הלכה ח

הלכה ג

ומאימתי כו' משתכנס לחופה כו' ור"ל דאף למאן דאמר בכתובות דף מ"ח ע"ב ולקמן בהלכה כ"ב דלאחר מסירה יצאה מרשות האב שזה רק שאינה עוד ברשות האב אבל מ"מ לא נכנסה לרשות הבעל ג"כ לענין הפרה וכמבואר בירושלמי שם. וע' מש"כ רש"י נדרים דף פ"ט ע"א ד"ה זה הכלל דמשמע שם מלשונו דעדין לא הגיעה לרשות הבעל ואם נדרה אז לא מהני הפרתו. ועיין בהך דיבמות דף נ"ו ע"א גבי ביאת שוגג ביבמה אם מהני להפרת נדרים לשמואל ומשום דביאת שוגג לא הוה רק שנסתלק מעליה שם של בעל הראשון אבל עדין לא נכנסה לרשות הב' לגמרי. וע' בירושלמי כאן פ"ו ה"ו גבי מיעדה לבנו קטן מי מיפר לה ע"ש ועיין ברא"ש כאן דף ע"ג ע"א גבי חרש שכ' שם דחרש מדרבנן אינו יכול להפר ברמיזה וע' לקמן פי"ב הי"ד מש"כ רבינו גבי קטן ואמאי הא משכחת לה בחרש שיבם אשת פקח וכן גבי קטן לשיטת רבינו ורש"י דהוה מה"ת קנויה לו וע"כ צ"ל דאך נסתלקה מראשון אבל אינה של שני ויהי ג"כ נ"מ לר"ש בהך דיבמות דף י"ח ע"ב ודף כ' ע"א גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו אם בא עליה ביאת שוגג לשמואל ואח"כ נולד לו אח ואח"כ מת המיבם אם מותרת להתיבם לו ועי"ש ברש"י ד"ה אוסר דכ' דהטעם דהשלישי בא מכח הב' ובתוס' שם כתבו דיכול להחזירה אחר גירושין ועיין בירושלמי דיבמות פ"ו דמוכח שם דאף לאחר ביאת שוגג מ"מ יכול לגרשה בגט ולהחזירה אבל אם נימא כטעם רש"י י"ל דגבי ביאת שוגג כיון דלא נקראת אשת שני אסורה על השלישי משום אשת אחיו שלא היה בעולמו. ובאמת זהו כונת הירוש' פ"א ה"א ביבמות ר' יודן בעי כמאן דאמר הוא אינו חייב כו' ודכותיה בא עליה נאסרה כו' ולכאו' הוא תמוה הא ודאי הרי נעשית אשתו גמורה רק דר"ל כגון ביאת שוגג דכיון דהקנין הוא רק מחמת שהיתה אשת הראשון י"ל דעדין יש שם הראשון עליה וכן נ"מ אם יש עליה שם אשת ב' מתים וגם נ"מ להך דיבמות דף ס"א גבי נתמנה אח"כ להיות כה"ג וע"ש בירושלמי דלר"א בן ערך דס"ל דמאמר הוה קנין גמור הוה זה כמו אירס גלם לגבי כה"ג ע"ש והנה באמת זה תליא מה הוא יבום אם להפקיע זיקת הראשון או שתהיה קנויה לו וזה באמת כונת רש"י ז"ל ביבמות דף ו' ע"א גבי שכן הכשר מצוה ע"ש בתוס' מה שהקשו עליו אך כך דגבי כבוד אב ובנין בית המקדש הוה המצוה הדבר ובלא הדבר ליכא מצוה אבל גבי יבום כיון דחזינן דאם חלץ לה פקעה המצוה א"כ נמצא דאין המצוה זה הדבר רק ע"י הזיקה נתחייב בהמצוה וא"כ י"ל דהערוה עושה פעולה שתפקע הזיקה וממילא ליכא כאן מצות יבום ובזה א"ש מה שהקשו התוס' שם דף ט' ע"א ד"ה והרי דאמאי לא אתי עשה כו' רק כיון דס"ל דאין קדושין תופסין עי"ז פקעה הזיקה דלא עדיפא מקדושין. וע' בירושלמי יבמות פ"א ה"א דאמ"ש מה ביניהן ור"ל לר"ע ושיטתיה דאין קדושין תופסין. אך זה תליא אם הזיקה באה מחמת היבום או היבום מחמת הזיקה וע' ביבמות דף נ"ב ע"ב במחלוקת דר' ורבנן ע"ש בתוס' ד"ה או ור"ל ג"כ כך אם הזיקה הוא מחמת הדין או הדין הוא מחמת הזיקה. ועיין בהך דמכות דף ח' ע"א במד"א שם דכיון דאם מצא חרוש כו' לאו מצוה וביבמות דף ו' ע"ב תוס' ד"ה טעמא ופסחים דף ע"ה ע"א בתוס' גבי אבר. אך כך דנ"מ דאם עכשיו שצריך לעשות הדבר הוא דצריך הדבר ואם יש הדבר אז אין צריך לדבר או דכיון דיש הדבר הרי ישנו וזהו ר"ל ג"כ בהך מחלוקת דזבחים דף י"ג ודף ט"ו גבי הולכה דהוי עבודה שאפשר לבטלה דלא הוי עבודה לר"ש אם ר"ל דאז אין צריך להוליך או דהוי כמו הוליכן וזה תליא בהך פלוגתא דאביי ורבא בספ"ק דזבחים גבי הך דהא בעי לאמטוי ע"ש. ועיין תוס' מנחות דף ב' ע"ב ד"ה שחיטה מ"ש לר"ש גבי קבלה הא אפשר לבטלה ע"ש אך באמת זה תליא אם מה שא"צ הוא מטעם דלא בעי או מטעם דהוה כמו נתקבל ע"ש דף כ"ו ע"ב מה דפליגי שם אם פסלתו שמאל וע' בהך דיומא דף מ"ח ע"א גבי קטרת דהוי שם בעיא אם משום דא"צ כלי או דהוה ככלי ע"ש בתו"י ודבריהם תמוהים מהך דמנחות וזהו באמת ג"כ כונת הגמ' בזבחים דף צ"ב ע"ב גבי עוף בנשפך על הרצפה ע"ש ברש"י ולקמן אאריך בזה וע' בהך דמנחות דף כ"ז ע"א מה דמייתי שם תנאים גבי לולב אם צריך אגד וכן בסוכה דף י"ג ודף ל"ג ואמאי לא מייתי מהך דסוכה דף ל"ו ע"ב דהוה משנה דמוכח שם דר"י ס"ל דצריך אגד ע"ש דף ל"א ע"ב אך י"ל דהו"א דשם קאי אהך דשם דף כ"ט ע"ב ודף ל"ב ע"א דאם היה פרוד יכפתנו ואך בזה דאף אם אינו פרוד א"צ מ"מ הוה בגדר בל תוסיף כיון דכעת צריך ואם כפות אז הוה כמו שנתקיים הדבר לא שא"צ הדבר וזה יהי' תליא בהך דסוכה דף י"ג ע"א ע"ש בבעל המאור אם אגד בידי שמים שמו אגד. והנה באמת צ"ל דכונת הרא"ש בנדרים שם דף ע"ג גבי חרש משום דהא דמהניא רמיזתו הוה רק דרבנן וכבר הארכתי בזה בח"א אם שייך מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו. וכונת הירושלמי גבי יעוד של קטן ר"ל כך דהנה ע' בלשון המשנה כאן דף ס"ז גבי הפר האב ולא הפר הבעל ושם דף ס"ז ע"ב מוכח כך דהא דגבי ארוסה צריך גם בעל לא משום דנגרע כח האב רק משום דיש גם רשות הארוס וע' בהך דכתובות דף ל"ט ע"א דאמ"ש גבי אירוסין מי קמפקא מרשותו כו' ור"ל דגבי נשואין הי' הטעם משום דיצאה מרשות האב דהרי גבי מסירה לבעל אף דהבעל עדין אינו יכול להפר מ"מ מרשות האב יצאת משא"כ באירוסין דהטעם רק משום שיש עליה עוד רשות וא"כ נ"מ לפי"ז בנדרים שאין בהם עינוי נפש ובינו לבינה לשיטת רבינו דאב מצי מיפר ולא בעל אז האב לחודי' מצי מיפר דכיון דכאן אין רשות לארוס וגם לא מהני הקמתו כלל בנדרים כיון דהוא אינו יכול להפר וזהו הטעם ג"כ מה דאמרינן בירושלמי כאן פ"ו מיתה כהפרה ר"ל משום דנסתלק זכותו ושוב יכול האב לחודיה להפר ולכך ס"ל להירוש' שם דגבי אב שייך לומר טפי מקלש קליש דעיקר הפרת הארוס הוא שמבטל זכותו שיש לו בהני נדרים ועי' בירושלמי פ"ו דערובין גבי ביטול רשות בשבת דאמר שם ג"כ משום דמיתה כביטול דמיא ע"ש ולכך ר"ל שם לפי גרסת הירושלמי דאם מת הארוס והאב הפיר כבר חלקו דא"צ האב לחזור ולהפר חלקו של ארוס זה רק בששמע הארוס הנדר דאז הוה מיתה כהפרה אבל אם לא שמע אז לא מהני אך זה יהי תליא אם יכול להפר נדרים בלא שמיעה וזהו כונת הירושלמי שם בה"ב הוין בעי מימר ר"ל דסד"א דמת האב לא נתרוקן לארוס זה רק בשלא הפר האב ואף דקי"ל דמיתה כהפרה זה רק כששמע אך מביא ראיה מהמשנה דמהני הפרה אף בלא שמיעה וא"כ יהי' מיתה כהפרה אף בלא שמיעה ומ"מ לא נתרוקן חזינן דאף לאחר הפרה לא נתרוקן וע' בירוש' הוריות פ"ג ה"ג דאף אם נימא דהגדולה מכפרת מ"מ לא נתכפר רק בזמן שנודע לו בשעת הגדולה ע"ש וזהו כונת הירוש' גבי יעוד אם מיעדה לקטן אם נימא דיעוד אירוסין עושה אם אז די באב לחודא כיון דהארוס הוא קטן ואינו יכול להפר והוי כמו שלא זכה כלל וכן ר"ל שם גבי שומרת יבם וגבי קדושי מאה וגבי חרש עי"ש:

שם היתה מחייבי לאוין כו'. מבואר בתוספתא פ"ב דיבמות וע"ש בתוס' דף פ"ט ע"ב ובספרי פ' מטות פסקא קנ"ד ע"ש והנה גבי שניה משמע מל' התוספתא שם ביבמות דאינו יכול להפר נדריה ע"ש. אך ע' בירושלמי יבמות פ"ט וכתובות פי"א מבואר להיפך ע"ש. אך באמת ט"ס שם בירושלמי וקאי על ממאנת ור"ל אקטנה מהך דיבמות דף פ"ט ע"ב ע"ש. והנה הטעם גבי שניות דאינו מפר י"ל כמו דאמרינן שם תתגנה ותתגנה וכמו גבי כתובה כמש"כ התוס' גם י"ל דזה תליא במה דמבואר בירושלמי כאן פ"י ה"ה דלר"א היכא דאין חייב לה מזונות אין הבעל יכול להפר וה"נ כן. אך יהי נ"מ לבוגרת ומוכת עץ לכה"ג דאם נשא נשוי אם יכול להפר נדריה ע' בתוס' יבמות דף ס' ע"א גבי בעולת עצמו. והנה בתוספתא שם מבואר דמטמא לאשתו שניה אך בירוש' כתובות הנ"ל משמע דפליגי בזה ע"ש אך לפי שיטת התוס' ורבינו דתליא בירושה וכיון דקי"ל דיורשה ה"ה דמטמא לה וע' ביבמות דף כ"ב דהטעם משום דלאפוקי קיימא א"כ גבי שניות ג"כ כן וגם באמת לפי מש"כ הראב"ד בתו"כ פ' אמור דהא דממעטינן בסנהדרין דף מ"ז פרט לשפירשו אבותיו מדרכי צבור וכן כתב רבינו בפ"ב מהל' אבל ה"ח וס"ל להראב"ד שם דאף בכל העבירות כן וא"כ בל"ז לא יטמא לה והך מיעוט דאשתו פסולה י"ל דקאי אאשתו כהן שנאנסה וכמו הך דיבמות דף צ' וע' ב"ק דף צ"ד ע"ב גבי עושה מעשה עמך דאי בעי תשובה מאי בעי גביה אך י"ל דנ"מ בין ישראל לכהן ולענין חיוב טומאה וזה רק גבי שניות דרבנן אבל לא בממזרת דאורייתא וע' מש"כ הנ"י ביבמות פ"י ע"ש ובמק"א אבאר זה ובמש"כ רבינו בהל' ממרים פ"ו הי"א והי"ב ע"ש וע' במס' שמחות פ"ד דאלמנה לכה"ג נוהג בה אבילות אף דאסור לטמא לה ע"ש וי"ל דרק מדרבנן וכמו קרובי אם וע' בהך מחלוקת דרבינו ורמב"ן ז"ל גבי אחותו הנשואה אם יש בה אבילות מה"ת. וגם י"ל דלגבי אלמנה לכה"ג כיון דיש לה כתובה י"ל ג"כ קבורה מחמת כתובתה וע' כתובות דף פ"א ע"ב ד"ה איקבר ובירוש' שם וכי אשה שאין לה כתובה אין לה קבורה. אך באמת כך דע' מש"כ רבינו בהל' אבל פ"ב ה"ז גבי אשתו של כהן ובתוס' ביבמות שם דף פ"ט ע"ב אך כך דגבי נשואה גמורה אז החיוב דקבורה הוא מצד הדין לא מצד הכתובה אבל לאחר מסירת שלוחי האב לשלוחי הבעל אז רק מטעם כתובה ועיין בהך דכתובות דף נ"ג ע"א דמוכח שם דגם ארוסה אם היה לה כתובה יש לה קבורה מהבעל וכן יהי' נ"מ גבי יבמה אף דמבואר ביבמות דף כ"ט ע"ב דאין מטמא לה זה רק מחמת דין טומאה אבל מחמת כתובה מוטל עליו לקוברה וכן יהי' נ"מ למה דמבואר ביבמות דף ס' ע"א בהך דאחותו ארוסה שנתגרשה יכול לטמא לה וכן אם מת הארוס שלה איך יהי' הדין גבי יבמה כה"ג אם מתה בעודה זקוקה ליבם אי מטמא לה אחיה. ובזה יש לפרש כונת רש"י גטין דף ע"ט ע"ב ד"ה מטמאין לה מה דכ' אם כהנים הם דקשה היכא משכחת לה הא אסורה לכהן אך ה"ק דר"ל אם היה לה אח כהן וארוס שלה היה כהן ולאחר שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל ומ"מ לא מקרי נשואה לענין שהאח עדיין יכול להטמא לה ונתגרשה בגט זה דאז לא האח ולא הארוס יכולין להטמא לה וע' תוס' יבמות דף י"ב ע"א ע"ש בד"ה אחר. והנה ע' ביבמות דף פ"ה ע"א דאמ"ש על אלמנה לכה"ג דהמזונות הוא מתנאי כתובה ע"ש רק מחיים לית לה מחמת עמוד והוצא וע' שם דף נ"ו ע"ב בתוס' ד"ה מן האירוסין ודף נ"ח ע"א בד"ה דהני. אך יהיה נ"מ לגבי הני דקי"ל דאם נשאו לא יצאו כגון בוגרת ומוכת עץ דשם לא שייך הך עמוד והוצא וכן לגבי אשת כהן שנאנסה שיש לה כתובה ותנאי כתובה כמבואר בנדרים דף צ' ע"ב וכתובות דף נ"א ע"ב גבי שבויה ע' בתו"י נדרים שם ובתוספתא כתובות פ"ב גבי הך דר' זכריה בן הקצב מבואר דיש לה מזונות ע"ש אך המזונות הוה רק בגדר תנאי כתובה ולא בגדר חיוב התורה שהתורה לא חיבה ע"ז וכעין דאמרינן בהך דסוטה דף כ"ו ע"א גבי אשת ממזר שותה סד"א כו' ע"ש. ולכך אמר שם ביבמות דהוה רק בגדר תנאי כתובה ולכך שפיר חל בהך דבכורות דף מ"ה ע"ב דאוסר הנאתו עליה אף דהוא משועבד לה דהיכא דהשעבוד הוא רק בגדר תנאי כתובה אז חל שפיר ע' בהך דכתובות דף ע' ע"ב בתוס' ד"ה שהגיע ויהי' נ"מ ג"כ למש"כ בח"א בפ"ג מהל' נערה בתולה ה"ח אם עבר ונשא חייבי לאוין אם שייך בה הדין של מוש"ר ועיין רש"י מכות דף ט"ז ע"א ד"ה ע"ד רבים שכתב שמצא בה עון וע"ש בתוס' שתמהו עליו אך רש"י ר"ל כגון שעוברת על דת דקי"ל דמצוה לגרשה ומ"מ אם רצה לקיים מקימה כמבואר בסוטה דף כ"ה ע"א ע"ש ובכ"מ ואז חל שפיר הנדר ואם בזה ג"כ יש חיוב התורה שלא לגרשה וכעין דאמרינן בהך דסוטה דף ו' ע"א מי קרמינן עליה ע"ש ברש"י ובתוס' וע' בתו"י נדרים דף צ' ע"ב גבי חרם ר"ג לדידן וע' בירוש' הובא בתוס' סוטה דף ג' ע"א אם לב"ש יכול לגרשה בשביל דברים מכוערים לבד וכן יהי' נ"מ אם לאחר שאנסה נשא את אחותה ואח"כ מתה אם מוטל עליו לקחתה ואף דמבואר בירושלמי בכתובות פ"ג דאף אם מתה כבר נפטר ע"ש בה"ו זה רק שבשעה שאנסה אז היה נשוי אחותה שמתחלה לא חל עליו החיוב לקחתה וע' בירושלמי קדושין פ"א דאמ"ש בה"ג דנ"מ אם מעות הראשונות לקדושין ניתנו אם היה נשוי אחותה ואח"כ מתה אם יכול ליעדה וע"ש בירושלמי דאם היה נשוי אחותה שפיר יכול למוכרה לו אף למ"ד דאין מוכרה לקרובים משום דיש בה צד יעוד לעצמו. וע' בירוש' גטין פ"ז גבי חתכה דדה אם זה הוה ביטול בידים ע"ש. וא"כ יהי' נ"מ לענין שניה וע' בדברי רבינו בהל' אבל פ"א ה"ט מש"כ שם דמשמע דאף אם הרוגי ב"ד עשו תשובה מ"מ אין מתאבלין עליהן ע' סנהדרין דף פ"ה והטעם י"ל דכיון דאינו יכול לקוברם לא חלה עליו אבילות וע"ש דף מ"ז דאינו מבואר כן גם י"ל כיון דדעתו לפנותם אחר שיתעכל הבשר ועיין בתוס' דסנהדרין פי"ז דמשמע שם דשלוחי ב"ד מלקטין עצמות ועיין מש"כ רבינו בהל' סנהדרין פי"ד ה"ט מש"כ שם. וכן נ"מ לאשת כהן שנאנסה די"ל כתובה אם חייב בקבורתה:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה