צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה כ
נדר משובתי כו' שלא נתכון כו'. הנה מלשון רבינו מבואר דלא כגמ' דידן רק דס"ל דאין עליהם ציווי לעלות לירושלים וצ"ל דכאן לאחר שגזרו עליהם וע' במש"כ רבינו בנדה בפיהמ"ש בפ' דם הנדה דאף להקל יצאו מכלל ישראל ובמש"כ רבינו בפ"א דמס' שקלים אם דינם כישראל מומר וע' במש"כ ספ"ח דמס' ברכות ע"ש ובירוש' פ"ה דע"ז דס"ל דרק לחומרא וע' בגיטין דף ל' דהוה מחלוקת אם יכולין ליתן להם מתנות עניים ע"ש ובמש"כ רבינו בהל' עבדים בפ"ח ה"ה ע"ש ופ"ו ה"ו וע' בנדה דף ל"ג ע"ב דגבי כותי לא מתרץ רגל הוה כמו גבי צדוקי משום דס"ל דכיון דאין עליהם דין לעלות לרגל אף אם עלו לא נטהרו. וע' בתוספתא כאן פ"ב גבי אוכלי שום דרק ר"י ס"ל דאסור אף בכותים ע"ש. והטעם משום דזה תליא בהך מחלוקת דחולין דף ד' באחזיק בדלא כתיבא אם גבי כותים הוה הוחזק ע"ש ובהך דברכות דף מ"ז ע"ב ע"ש: