צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יוסף רוזין
פרק ז · הלכה טו
נתן לו אחר מתנה כו'. ע' במש"כ התוס' ב"ב דף קנ"א ע"א דאפילו למ"ד מברחת לא קנה מ"מ כל כמה דלא חזר בו הם ברשות המקבל מתנה ע"ש בד"ה גליא וע' בהך דנדה ד' ע' ע"א דא"ש כותב נכסים לאחרים ולא אמר שיפקיר נכסיו ע' כאן דף מ"ג רק הטעם משום דאח"כ יכול לחזור בו מהמתנה דהוה רק כעין מברחת ומ"מ יש עליו שם עני כל זמן שלא חזר בו כמו הך דערכין דף י"ז ע"ב ודף י"ח ע"א גבי אביו גוסס כו' וע' בהך דעירובין דף ס"ה ע"ב דהוא בעיא דאיפשיטא אם יש עליו שם בעלים היכא דיכול לחזור בו. וזהו מה דר"ל בגמ' כאן דף מ"ח ע"ב דזה תליא בויתור ר"ל דאף שלא יחזור בו מ"מ מה שאינו חוזר בו הוה ויתור ובזה א"ש דאף דרבינו פסק דויתור אסור כמבואר לעיל פ"ו מ"מ גבי קנה ע"מ להקנות פסק דמותר לעיל פ"ה ה"ז וע' ברש"י כאן דף ל"ב ע"ב ד"ה ויתור ע"ש דאף עכשיו דמותר לא מקרי זה גדר מתנה רק שם מכר מ"מ ג"ז אסור. וע' בהך דב"מ דף ס"ה ע"א מחלוקת דאביי ורבא אם נתן לו יותר ממה שהתנה עמו אם יש עליו שם רבית קצוצה כיון דנותן לו זה רק מחמת הריבית וע' בהך דפסחים דף פ"ט ע"ב גבי מעות כ"ש יפלו לנדבה דאף שנתן לו יותר מן התנאי יפלו להקדש וע' בהך דתמורה ד' כ"ט ע"א גבי אתנן דאם נתן לה ק' מחמת טלה אחד שהתנה עמה הוה כולם אתנן וכן מבואר בירוש' ע"ז פ"ה ה"א אם נתן לו הכל בשכרו אם נאסר הכל וזה שם בעיא דלא איפשטא עי"ש. ועי' ב"מ דף ע"ג ע"ב בד"ה ושפכי ליה וכ"מ וה"נ דכיון דיכול לבטל המתנה ולא ביטל הוה זה כויתור וע' בהך דערכין דף י"ט ע"א גבי מה דאמר שם דמוסיף על המשקל אם זה הוי כביטל משקל וע' בכריתות דף ה' ע"א דמוכח שם דהכרעות הוה כעצם המשקל דאם חסר הוה כמו חסר מן הדבר ע"ש גבי שמן המשחה. אך זה רק שם דע"פ דין צריך כך כמו קלבון לגבי שקלים ע' בכורות דף נ' בתוס' ודף נ"ו ע"ב וכ"מ וכ"כ בזה ועי' בהך דב"מ דף ס"ו ע"ב מודינא דאי שמיט ואכיל כו' וע"ש בתוספות ד"ה התם ובהך דב"ב דף פ"ח ע"א גבי הך דרב ספרא ע"ש דהוה קנין גמור כ"ז שאינו חוזר בו. וכן הדין גבי מעות אם קונות דלר"י דסבירא ליה דמן התורה הוה קנין רק דמדרבנן יכול לבטל ע"י חזקה אבל כ"ז שלא בטלו הוה קנין גמור ולר"ל לא הוה קנין גם בלא חזרה וזהו כונת רש"י בב"מ מ"ח ע"א דנ"מ אם קידש אשה ור"ל היכא דלא חזר בו וע' תוס' ב"מ דף מ"ג ע"א דכתבו כה"ג ע"ש. אך י"ל כמו דאמרינן בקדושין דף מ"ח ע"א דאשה לא סמכה דעתה וע' במש"כ רבינו בהלכות תרומות פ"ט ה"ו דמוכח שם דאף אם לא יחזור בו מ"מ אסור הכהן להאכילה כרשיני תרומה אך י"ל דחיישינן שמא יחזור בו וכעין הך דקדושין דף מ"ה ע"ב שמא יבוא וכו'. ועי' בירושלמי שביעית פ"ח ה"א גבי מוכר לעצים והלוקח לאוכלין ונתן מעות ולא משך ע"ש. ועי' בדברי רבינו בהל' מעשר פ"ה ה"א דמעות קובע למעשר בלא משיכה ובמק"א אבאר זה: