צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יוסף רוזין
פרק ה · הלכה יג
האומר כו'. ואצ"ל במשקין כו'. עי' בתו"י כאן דף נ"ג גבי תמרים אם אמר כן אם אסור בדבש שלהם וע' בהך דחולין דף ק"כ ע"ב ופסחים דף כ"ד ע"ב דשאר דברים הוה רק זיעה בעלמא. ועי' תוס' ב"ק דף ק"א משמע דס"ל דרק משום שיש מיעוט בקרא וע' מש"כ בזה בדברי רבינו בספ"י מהל' מא"ס דס"ל דרק אינו עצם הדבר אבל בא מחמת הדבר הוא וא"כ ה"נ גם זה אסור והפסוק צריך רק לענין דהוה כעצם הדבר. וע' בהך דב"ב דף צ"ז ע"א גבי שמרים של הקדש דמחלק שם בין קדושת דמים לקדושת הגוף. וע"כ דמיירי שם דמתחלה לא היה בו שמרים דאל"כ פסול לנסכים כמבואר במנחות דף פ"ז וצ"ל דאח"כ נעשה שמרים ומ"מ משמע דרק אסור מחמת שמא יש בהם יין מעורב ולא מחמת עצם הדבר. והנה שיטת רבינו כך דכל דבר שאסור בהנאה והאיסור על דבר שראוי לאכילה אף שמכח זה גם שאינו ראוי לאוכל מ"מ אין לוקין על הנאה ר"ל אף כלאי הכרם דלוקין עליהם שלא כדרך הנאתן. והנה בירוש' כלאים פ"ה פליגי ר"י ור"א אם אף קודם שנעשה תבואה נאסר. והנה נ"ל שרבינו פסק כר"א אף שהכ"מ לא כתב כן לא נ"ל כך ובפיהמ"ש ג"כ פסק כר"א ע"ש בפ"ז ולכך לשיטתו ס"ל בפ"ג דערלה דלוקין על הנאה בלחוד אבל אנן לא ס"ל כן לכך לא לקי אבל בדבר דלא תליא זה בזה אז לקי וזה רק בדבר שאינו ראוי לאכילה אבל אם ראוי לאכילה לא לקי על הנאתן. והנה גבי משקין בלא קרא ה"א כך דזה לא הוה גוף האיסור רק כמו הנאה. וא"כ נמצא לפ"ז דדבר דלא הוה אסור בהנאה שאר משקין שרי חוץ מיין ושמן ומה שאסור בהנאה ג"כ רק מה שאין ראוי לאכילה ג"כ שרי ומה שאסור בהנאה אף מה שאינו ראוי לאכילה כמו כלאים אז אסור מן התורה אך מ"מ לא לקי אבל מה שאסור בהנאה ולא תליא באכילה אז לקי בזמן שאינו ראוי אבל בזמן שראוי אז הוה בעי דכאן כנ"ל: