צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יוסף רוזין
פרק ה · הלכה ז
אסר בנו כו'. ע' בהשגות והנה מדברי רבינו מוכח כך דאף דירושה הוי ממילא לא שהאב נותן לו דכרעיה דאבוה הוא אך ע' בירושלמי פ"ט דכתובות ה"ג גבי מה דאמר שם דאפילו צבורים בביתו לא זכה ע"ש ר"ל כך דאף דירושה הוה ממילא ואין שייך בהם קנין זה רק בקרקע אבל במטלטלין נהי שאין אחר יכול ליטלם מ"מ צריך לזכות בהם ולכך מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח משום דהיורש ג"כ נוטלם בגדר זכיה ובמקום אחר אאריך בזה. ובזה א"ש מה שהקשו התוס' כתובות דף פ"ו ע"ב ד"ה אדרבא דר' יוחנן סבירא ליה דתפיסה מהני בסמטא עיין שם דהא מבואר בירושלמי כאן דגם בבית מהני תפיסה דלא נתכוין היורש לזכות בהם. וע' מש"כ התוס' בכורות דף נ"ב ע"א ובירוש' שביעית ספ"ט גבי פירות עבירה ע"ש ולכך אף דיכול ליתנה לאחיו או לבע"ח זה רק לא שיזכה בהם רק שמסלק עצמו. וכעין הך דב"ב דף קנ"ט ע"א ע"ש ובאמת לכאו' קשה למה לא מפרש בגמ' הך דאמר שם בן שלוה כו' דר"ל דאם הבן לוה מאביו ושעבד נכסיו לאביו ומכרן ומת הבן ואח"כ מת האב יכול בן הבן ליקח קרקעות שמכר אביו בשביל החוב שחייב לאבי אביו. וע' בהך דכתובות דף צ"ב ע"א גבי בע"ח דיעקב כבע"ח דעלמא ע"ש וה"נ כן. וע' ערובין דף ע' גבי ביטל רשות ע"ש. אבל לזכות בו אסור לבן ואף דממילא הוה כמו שלו. וע' בהך דערובין דף ל"א גבי אסור לקנות בית באיסורי הנאה דזה גופא הוה הנאה וע' כאן דף ל"ד ע"ב גבי נטלה להורישה לבניו דמעל לפי טובת הנאה ע"ש בר"ן ובתו"י. ואף דהא מ"מ קנה אותה דהא א"א להורישה אם לא יקנה. אך באמת שם אין הפירוש כן. רק דאף דיכול להקדיש של הפקר ע"ש זה רק היכא שאח"כ נוטלה הוה הקדש למפרע משא"כ כאן כיון דלא נטלה לזכיה גמורה לא קדש בה רק מה ששוה הטובת הנאה. לכך לא מעל רק לפי טובת הנאה. וצ"ל דס"ל לרבינו דזה רק היכא דהוא אסר על עצמו הנאת הדבר אז אסור. אף טובת הנאה. אבל כאן אביו אסר עליו לכך שרי דזה רק כמין גרמא. וע' כאן דף ל"ח ע"ב גבי בתו בוגרת ע"ש בר"ן וברא"ש דאף שמשיאה עצה שרי ושם מיירי שאבי הכלה אסר הנאתו על החתן אבל אם החתן אסר על עצמו הנאה מאבי הכלה גם זה אסור וכמו דמבואר לקמן פ"ז ה"ט דאסור לשאול מן חכם ע"ש וע' במש"כ התו"י כאן דף ל"ג ע"ב דנהי דפורע חובו זה רק שאחר יפרע בשבילו אבל הוא אסור ליקח וליפרע לבע"ח ע"ש. אך מדברי רבינו כאן לכאו' לא משמע כן דנקט דיכול לפרוע בחובו. אך צריך לחלק כמש"כ: