צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה יז
המפקיר את שדהו כו'. והנה אם חייב במעשר' תוך ג' ימים לא ביאר רבינו ואף דהא הביאו לק' בהל' מתנות עניים ספ"ה הך דין דהשכים בבקר וזוכה בו ע"ש. אך באמת מה דמבואר מדברי רבינו הך דין דג' ימים הוא רק בקרקע ולא במטלטלין ולפי המבואר בירוש' קידושין פ"א דאם זכה בקרקע חייב אף במעשרות וע"כ מיירי דזכה רק בהאילנות וא"כ שוב אין הדין של ג' ימים. גם י"ל דלפי מה דמבואר כאן בדברי רבינו דלשם זכיה גם הוא עצמו תוך ג' הוה כזוכה מן ההפקר. וכן ס"ל להרא"ש שם לחד תירוץ וכש"כ לדידן דהוה רק בגדר תקנה. ועי' בירוש' פאה פ"ג גבי אמהות של בצלים דרצה שם מתחילה לומר מטעם הפקר ע"ש בהל"ד. ובזה יש לישב דלכך לא מוקי הגמ' דילן כאן דף מ"ד ע"ב כר"י ובזכה בהם בתורת זכיה משום דר"י ס"ל דבכה"ג פטור אף מפאה כמבואר שם גבי אמהות של בצלים ע"ש:
והאומר הרי כו' ספק הפקר כו'. ע' בדברי הר"ן כאן וע' מש"כ רבינו בהל' זכיה ומתנה פ"ט הי"ט דספק לא הוה הפקר ע"ש. אך אם נימא דזה הוה בגדר נדר לכא' קשה דבזה צ"ל לחומרא ע"ש בר"ן וכן קשה מהך דבהקדיש נכסיו שם בהל' זכיה אך י"ל דס"ל כמו שמפרש הר"י הלוי שם דף קע"ד ע"ב הובא ברמב"ן שם במלחמות משום דיכול לחזור בו מן ההקדש ולכך פסק גם באינך כן משא"כ כאן פסק דהוה ספק. וע' מש"כ רבינו בהל' ערכין פ"ז הי"ט דגבי חולה מהני בשעה שהקדיש אם הודה ע"ש בהשגות. ומשום דרבינו ס"ל דגבי בריא לא מהני חזרה תכ"ד בהקדש כמש"כ רבינו בפהמ"ש פ"ו דמס' תמורה וכמש"כ התוס' מנחות דף פ"א ע"ב משום דהוה כמו שנמסר משא"כ בשכ"מ כיון שיכול לחזור לא שייך לומר כמסור. אך מ"מ ס"ל דרק לאחר שהבריא אז יכול לחזור בו אבל לא כ"ז שהוא חולה. אך מ"מ תכ"ד מהני אף בזמן שהוא חולה דאכתי לאו כמסור הוא דזה דקי"ל דגבי ש"מ מהני חזרה אף בזמן שהוא שכ"מ ע' ב"ב דף קנ"א ס"ל דזה רק היכא דהקנין הוא רק מחמת מתשכ"מ אבל אם לא היה שכ"מ לא היה קנוי כגון בלא קנין או בהלואה או בשטרות וכד'. אבל היכא דגם בבריא כה"ג היה קנוי ס"ל דאינו יכול לחזור בו בזמן שהוא חולה. וע' בב"ב דף קנ"א ובירושלמי שם פ"ח דהוה מחלוקת דתנאי ע"ש בה"ח וכן מוכח בירושלמי ספ"ג דפאה ע"ש ולק' בהל' זכיה אאריך בזה וא"כ גבי הקדש והפקר אף אם יכול לחזור בו רק כשעמד אבל מ"מ תכ"ד מהני אף כשהוא שכ"מ ולק' בהל' ערכין אבאר זה: