צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה טו
והמפקיר עבדיו כו'. ע' בהך דגטין דף ל"ט ובמש"כ רבינו בהל' זכיה פ"ב הי"ז ומשמע מדברי רבינו בהל' עבדים פ"ח הי"ג דגבי קטנים כ"ז שלא זכה בו אחר לא מהני גט שחרור שיתן להם המפקיר דרק היכא שיש לו בו ממון ואיסור אז מהני גט שחרור לאפקועי שניהם ע' בתוס' גטין דף ל"ט ע"ב ד"ה מה. אבל כאן גבי הפקר כיון שסילק עצמו מהם ויש זכות לכל אחד לזכות בהם לא מהני השטר שלו לאפקועי וגם אינו יכול לבטל זכות אחרים וע' בהך דיבמות דף ע"ט ע"א גבי נתינים חלק מזבח מי יתיר. וע' במה דס"ל לרש"י כאן דף ל"ח ע"ב ד"ה אין הגזברים ע"ש ור"ל ג"כ כך דהעבד יש בו תורת עבדות דכל מי שיפדה אותו מן ההפקר יזכה בו ואין כח ביד גזבר להפקיע זה. וע' מש"כ התוס' קדושין דף כ"ב ע"ב וזה כמש"כ לעיל דגבי גר שמת הוה כמו שכל אחד שזוכה בו הוה כמו בעלים ולא בגדר הפקר ולכך אם אינו רוצה לזכות בעצמו יוכל לזכות בו אחר: