צפנת פענח על משנה תורה, הלכות נדרים· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה יד
ההפקר כו' הרי הוא כמו נדר כו'. ע' בהך דתמורה דף כ"ה ע"א גבי אמר על הלקט כו' ואמר שם דברי הרב כו' ומדמה לה להך בעיא שם דהקדש ומשמע דהוה כמו גדר הקדש. וע' בהך דב"ב דף קמ"ח ע"ב בבעיא דשם אם שכ"מ יכול לחזור בו ובהך דנדרים דף ז' ע"א גבי יד דר"ל דהיינו צדקה. ונראה דס"ל לרבינו דיכול לשאול על הפקר וע' מש"כ בה"ג בהל' כיסוי הדם דמאי דמפקיר לעניי הקדש הוא. וע' בתענית דף כ"א ה"ה הקדש ואין לך כו' ועי' מש"כ רבינו בהל' מעילה פ"ג הי"ב יהיה הקדש וע"ש בהשגות ובאמת זה תליא אם ההפקר הוא שמסלק רשותו ממנו וממילא אין עליו שום רשות או ר"ל שנותן רשות לכל מי שירצה שיכול ליטלה וע' ביצה דף ל"ט גבי הך מחלוקת דמעינות הנובעין אם הוה של כל העולם או בלא שום בעלים וע' רש"י חולין דף קל"א ע"א ד"ה כמי שהורמו שכתב שם שזכה בהם מן ההפקר ור"ל שהתורה זיכתה אותו לכל הכהנים והוציאה אותו מרשות בעלים ואף שיש בו לבעלים טובת הנאה זה רק היכא שהם ברשות הבעלים ועי' תוס' ב"מ דף ו' ע"ב ובהך דקדושין דף כ"ז ע"א גבי מקומו מושכר למעשר ר"ל להזכות שזכה רחמנא במעשר לעניים מושכרת זאת החצר וע' בהך דב"מ דף מ' ע"ב כי זכה רחמנא כו' לנקוטי פאה ומשמע דלזה יש להם זכיה בגוף השדה וע' בהך דנדרים דף מ"ב ע"ב גבי שביעית דארעא נמי רחמנא אפקריה וע' בב"ב דף ע"ט אם שייך גדר חצר בהקדש ובנדרים דף ל"ד ע"ב ע"ש בר"ן וכ"מ. וע' בספרי פ' נשא פסקא ו' מה דאמר שם הרי שמדד בארץ ונתוספו יכול כו' קורא אני עליו כו' ומחלק שם בין אם מדד בכלי ע"ש וע' בתוספתא ב"מ פ"ג גבי הך דשאל ר' יוסי לחכמים הרי כו'. ור"ל משום דהכלי משועבד להכהן וע' תענית דף ח' ע"ב בתוס' ד"ה אלא וסנהדרין דף כ"ה ע"א בתוס' גבי משחק בקוביא ע"ש. ואף דקי"ל דאין הפקר עד שיפקיר לכל זה רק ר"ל דאם עשירים יטלו יהי נקרא שלהם אבל בדבר שיצא מרשותו לגמרי אף דאין רשות ליטול רק לעניים שפיר יש עליו שם הפקר וא"ש בזה מ"ש התוס' בגטין דף מ"ז ע"א ד"ה אדעתא וע' מש"כ הר"ש בפאה פ"ה ובירוש' שם גבי גדיש שלא לוקט ושם בה"ד לגבי בעה"ב העובר לר"א דאח"כ צריך לשלם אם הוא חייב במעשרות ע"ש ברא"ש והטעם דזה לא מיקרי הפקר לעניים לבד כיון דיצאה מרשותו לגמרי וע' בהך דב"ק דף כ"ח ע"א ע"ש בתוס' ד"ה זה. אך באמת הטעם דכמו דאמרינן במתנות עניים שבשדה שאין עניים מקפידין עליהם דהרי הן של בעה"ב ומ"מ פטורין מן המעשרות וה"נ כן כיון דעניים נטלו אחרים שוב הוה הני כמו אין עניים מקפידין ע"ז שהרי הם לא יטלו זה וע' ב"ק דף קי"ג ע"ב ברש"י דמבואר שם דהפקר לא הוה שינוי רשות. וע' מש"כ בזה לק' בה' מתנות עניים ספ"ו. ונמצא כך דאם הפקירם לזמן אז הוה בגדר שהוא נותנם לכל ולכך אם לא זכו יכול לחזור בו וגם כיון דפקע' רשותו ממנו אך לאחר זמן חוזרת לו כעין הך דנדרים דף כ"ט. וע' בהך דמנחות דף ק"ב ע"א כיון דפקע כו' במאי הדר רכיב עליה וע"כ צ"ל כה"ג. וכן הדין בנכסי הגר ובהמות המדבר ע' ערובין דף ע' ע"ב וב"ק דף מ"ד ע"ב דכל הזוכה בו הוה שלו ולא בגדר הפקר רק דהוא שייך לכל וע' בירוש' דמאי פ"ג ה"ב דמשמע שם דזה הוה בגדר הוצאה מרשותו ולק' בהל' מעשר אבאר זה. וע' בהך דב"ק דף קט"ו ע"ב אם יכול להפריש מן הפקר. אף שחייב במעשרות. על שלו. וזה ר"ל ג"כ רבינו ז"ל בפיהמ"ש פ"א דתרומות ה"ה שכ' אבל ההפקר אולי תהי' כו' ואמאי לא אמר משום דהוה פטור אך י"ל כה"ג. גם י"ל דנ"מ לפי המבואר בירוש' פ"א דמעשרות הובא בדברי רבינו לק' בהל' תרומות פ"ב הי"ב דאם הפקיר קמה וזכה בה אף דפטורה מ"מ אם הפריש ממנה הוה תרומה וקמ"ל דמ"מ על שלו אינו יכול להרים וגם יהי נ"מ לפ"ז מש"כ דלשיטת רבינו מהני שאלה אם עכ"פ נפטר מן המעשר. וע' מש"כ הר"ן ז"ל כאן דף ס"ז ע"א ודף פ"ד ע"א דמ"מ לא נעקר לגמרי. ובזה יש לישב דברי הרא"ש כאן דף מ"ג ע"ב ד"ה מכאן ואילך. דנקט דאם היה יכול לחזור בו היה מפקירו וחוזר בו ע"ש דהוא לכאו' תמוה דמה ירויח בזה הא חייב במעשרות כמבואר שם דף מ"ד ע"ב. אך י"ל דר"ל שישאל. גם י"ל דנ"מ בין פירות תלושים לקמה דבפירות תלושים אף אם חזר בו מ"מ נפטר דהוה כמו דיחוי משא"כ במחובר. וכעין דמחלק הירוש' בפ"א דמעשרות ובפ"א דחלה גבי גדיש שנדמע: