צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה כז
מי שהי' לו ה' גפנים כו'. עי' בהשגות דגרס מן הפיאה ובירוש' גרס גם מערלה ומרבעי ובאמת לכאורה תמוה מה שייך פטור דערלה ורבעי לכאן וכ"כ בזה בח"א די"ל דרבעי אתיא כמ"ד ברכות דף ל"ה ע"א דכרם רבעי ולא נטע רבעי וא"כ לפי"ז אם נטע הגפנים רק לאוכלן ענבים ולא לעשות יין אין עליהם שם כרם רק נטע ואין בהם רבעי ועי' תוס' קדושין דף ב' ע"ב דמדרבנן יש רבעי לכ"ע והנה רש"י סוטה דף מ"ג ע"ב כ' דגם ערלה אינו נוהג רק בכרם בת ה' גפנים והוא תמוה עי' בעהמא"ו רפ"ו דברכות אך ר"ל כך דהנה זה מבואר בסוטה שם ובירוש' פ"ב דכלאים ופ"ד דשביעית וכ"מ דפחות מטפח אין עלי' שם נטיעה רק דלענין ערלה לא גרע מעולה מאליו דחייב כמבואר בערלה פ"א ובסוטה דף מ"ג ע"ב רק דהא מבואר בירושל' שם ובפיהמ"ש לרבינו ובפ"י מהל' מעש"ש דברה"ר אם עלה מאיליו פטור מן הערלה ועי' בירוש' ערלה פ"א ה"א מה דמחלק שם גבי רימון והדס בין מקום שרוב משמרים או לא ר"ל היכא דלא הוה דרך נטיעה אז החיוב רק דלא גרע מעלה מאליו כמש"כ ולכך במקום שאין רוב משמרין הוה כמו לרבים דאז אם עלה מאליו פטור וזהו ג"כ כונת רש"י בסוטה הנ"ל דכה"ג רק בדבר חשוב דמינטר אז יש ערלה ובל"ז לא ועי' גיטין דף נ"ד ע"ב חזקה אין אדם אוסר כו' ובשאלתות דר"א פ' קדושים למ"ד כרם רבעי אם בעי דוקא ה' גפנים או די בגפן אחד ובתוספ' סוף מעש"ש הוה מחלוקת דתנאי בהך תקנה שתיקנו שיהא מעלין לירושלים אם אף בגפן אחד כן או רק בה' גפנים וי"ל דזה ר"ל רבינו והירוש' כאן אם נטע לאוכלן ענבים אין עליהם שם כרם לענין זה ובפרט לשיטת הירוש' פ"ה דמעש"ש דהטעם שהתקינו הוא משום שיהי' שם נסכים ע"ש. ולכך בתוספ' ובירוש' כאן לא ממעטי אלא מן פרט משום דלא נהוג רק בכרם אך רבינו דחשיב גם שכחה ע"כ משום דס"ל דזה לא מיקרי בצירה וא"כ הוה לי' למחשב גם פיאה אך באמת עיקר טעם רבינו משום דזה לא מיקרי גמר ועי' לקמן פ"ה ה"ט גבי שכחה ולעיל בהל' ט"ז ופ"ב ה"ו ולכך לא הביא פיאה דכבר הביא זה לעיל שם וספ"ג דעיקר הגמר הוא הגת ועי' ע"ז דף נ"ו ע"א בתוס' ד"ה אעפ"י דעיקר הגת שלהם הי' בשדה ולא בבית וקמ"ל דאף אם הכניסן לבית כיון דכונתו לעשותו יין חייב ורבינו מפרש דהך בכל ר"ל כל הני חיובים והר"א ז"ל מפרש דצריך ליתן ממה ששייר על הכל ועי' לעיל פ"ב ה"ו גבי מדל בכרם ובמ"ש רבינו פ"ג מהל' מעשר ה"ו ובירוש' מעשרות פ"ב ה"ב ובמשייר אז פטור לר"י ע"ש והך דנקט כאן אלא אם שייר ס"ל לרבינו דזה קאי ארבעי ולקיים התקנה שתיקנו להוליכם לירושלים וכמש"כ: