צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים· רבי יוסף רוזין
פרק ד
הלכה א
איזהו לקט כו'. והנופל מאחר כו'. והנה רבינו ז"ל לא הביא הך מחלוקת דר"י ור"ע גבי ראש היד וראש המגל ועיין כאן בירוש' ועיין ביומא דף מ"ז ע"ב גבי בעיא דבין הביניים דהוה ג"כ בעיא כעין זה ושם מוקי בגמ' דקמצי שמני ורבינו לא הביא זה אך י"ל דר"ל כך דזה תליא בהך דזבחים דף פ"ז ע"ב גבי הך בעיא דרב"ח אם יש חיבור לעולין וע"ש דף מ"ג ע"ב גבי קומץ ותוס' שם דף מ"ב ע"ב ד"ה הקומץ ע"ש ובמה דמפרש רבינו בהל' פהמו"ק פ"ג הי"ז גבי קומץ שמיצה שמנה ע"ש וא"כ י"ל כך דהשמן הוא מחברם ועיין חולין דף ל"ו ע"א גבי צריד של מנחות ותוס' נזיר דף ל"ו ע"א גבי מקפה וע"ז דף ע"ה ע"ב ותוס' זבחים דף ק"ה ע"ב וכ"מ וזה ר"ל דקמצי שמני ר"ל כיון דקומצין במקום שנתרבה השמן כמבואר בסוטה דף י"ד ע"ב הוה חיבורי עולין ושייך להקומץ אך יהיה נ"מ לגבי מנחת סוטה וזה לא נתברר בגמ' לכך לא הביא זה רבינו הך דיומא הנ"ל ועיין בעירובין דף צ"ד ע"א גבי מקום מחיצות וכבר הארכתי בזה בכ"מ גבי מקום מחיצה אי הוה כלפנים או כלחוץ וזה תליא אם צריך תוך או שלא יהא חוץ ועיין בהך דפסחים דף כ"ו ע"א גבי מחיצות של היכל דלתוכו עשוי ובמ"ש הר"א ז"ל בהשגות בהלכות טומאת מת פרק י"ח הלכה ז' לחלק בין אוהל לכלי ושבת דף ח' ע"א גבי כורת ע"ש. ועיין בהך דמבואר בזבחים דף נ"ו ע"א גבי לשכות דלאכילת קק"ד איתרבי ולא לדבר אחר וגם דין דחולין בעזרה ליכא שם ועיין בתוס' יומא דף כ"ה ע"א ד"ה אין ע"ש ונראה דגבי בשר קק"ד שיצא לפני זריקה לשם יהיה זה תליא בהך פלוגתא דזבחים דף פ"ט ע"ב אם אמרינן סופו לצאת ע"ש ובאימורים או בשר עולה נראה דנפסלים אם נכנסו לשם ובזה יש ליישב הך דזבחים דף כ"ו ע"א ש"מ כו' ומוקי באימורים ע"ש בתוס' מ"ש מהך דדף פ"ט הנ"ל אך ר"ל כך דהך מחלוקת דשם דף פ"ט גבי אימורי קק"ל לא ר"ל לחוץ לעזרה לגמרי רק דר"ל חוץ למקום שחייבים עליו משום טומאה כמו ללשכות וכדומה דכ"ז שלא נזרק הדם אין עליהם שם חיוב הקטרה ולכך שם אינם נפסלים אבל ודאי אם יצאו חוץ לעזרה לגמרי אז נפסלין מטעם יוצא. ובזה א"ש הא דאמרינן שם דף צ' בעיילינהו ע"ש ובדברי רבינו פ"א מהל' פהמו"ק הט"ו והל"ב דאמר שם דלא נפסלו ומקטירן ע"ש בהשגות ורבינו יליף זה מהך דמעילה דף ח' ע"א וגבי אימורים ר"ל כגון דיצאו ללשכות דנהי דלפני ד' לא הוה מ"מ אין עליהם שם יוצא עדיין והך דדף כ"ו קאי אחוץ לעזרה לגמרי ובאמת נ"ל דזהו ג"כ כונת הגמ' במנחות דף מ"ח ע"א כיון דכתי' לפני כו' ע"ש בתוס' אך ר"ל דאף ללשכות נפסל אם יצא לפני זריקה ואין שייך הטעם לומר סופו לצאת כיון דאינם נאכלות בזריקה וא"ש מה דאמר שם דאם בפנים הוה חולין בעזרה משום דגם בלשכה לא ועיין תוס' זבחים דף נ"ו ע"ב וכן הך דשם דף צ"ה גבי הך דלחה"פ במה דפליגי אם נפסל במסעות ור"ל ג"כ דנהי דיוצא לא הוה מ"מ פנים לא הוה וא"כ י"ל דזה תליא במש"כ אם בשר קק"ד שיצאו לפני זריקת דמים אם נפסל ובהל' בית הבחירה אבאר זה. והנה לשיטת רבינו דס"ל לקמן בהל' ג' דיש לקט במחובר ואף דבו לא שייך כלל גדר תוך היד ותוך המגל דהא עדיין לא נקצר ועיין במ"ש הראב"ד ז"ל במס' עדיות פ"ב מ"ד דס"ל דאין שייך גדר לקט בקמה וכן מוכח מדברי הירוש' תרומות סוף פרק ו' וט"ס שם וצ"ל וכי יש לקט קמה וע"כ היה בו זיקת תרומות ומעשרות ומייתי שם הך דאילפא דתמורה דף כ"ה ודירוש' פ"ז דפיאה ה"ג אם קדוש לחול עליו שם לקט משעת נשירה או רק עד שמגיע לארץ ועיין לקמן בהי"ד הרי חזינן דלא שייך לקט קמה ובאמת י"ל דזה תליא בהך דר"י ור"ע דכאן אם אמרינן דרק מה שהי' בתוך היד ובתוך המגל אז שייך עליו שם לקט ובמחובר לא שייך זה אבל אם נימא דרק אחורי היד לא אז שייך שפיר גם במחובר לומר זה דמ"מ לא היה אחורי והך משנה דשבולת הוא לר"י כמבואר בעדיות הנ"ל ור"י לשיטתי' אך מלשון רבינו כאן בה"ד מש"כ שהרי היא כנופלת מתוך המגל ר"ל כך דזה ודאי דהא דמציל הוא רק אם היה בגדר לקט וכעין הך דזבחים דף ג' ע"א דמינה מחריב כו' ועיין בפסחים דף ס"ב ע"א בהך מחלוקת אם פסלי ערלים שלא למנויים ובירוש' פ"ה דפסחים ה"ג מה דאמר שם הקטן יש לו מנין ליפסול ר"ל דהוה בזה הגדר מנין להיפסל אם שחטו לשם קטן שאינו נמנה וכן אמר שם בירוש' דאם שחט למי שהיה בדרך רחוקה שלא למנויו פסול אך זה תליא בהך פלוגתא דשם דף צ"ב ע"ב אם זרק הורצה וכיון דקי"ל דלא הורצה ממילא לא פסול ולקמן בהל' ק"פ אבאר זה. וכבר הארכתי בזה לעיל ולכך כ' רבינו דזה הוה בגדר לקט וניצול ע"י הקמה ולכך הוא מציל את החיצונה. עכ"פ מוכח מדברי רבינו דס"ל דמחובר הוה כמו נופל מתוך המגל ואף דלא עשה בו שום פעולה ועיין תוספ' מעש"ש פ"ב והובא בירוש' ספ"ג דמעשרות החזיר את הנוף כלפנים חזינין דאף במחובר מועיל אם עשה פעולה לענין דין קדושה והנה בתוספ' כאן פ"ב גבי שבולת שבקמה כו' מה דנקט שם חציו בקמה וחציו בקציר ונראה דר"ל שהתחיל לקוצרה ונשארה קצת מחובר ואמר שם דהוה לקט מטעם ספק לקט אך יש לפרש בענין אחר ובאמת יש לפרש מה דמבואר בתוספ' כאן ספ"ב גבי שיבלין שבשדות דר"ע אומר דבע"ב נהגו בו עין יפה ליתנם לעניים ורבינו כאן בסה"ד לא הביא זה והראב"ד ז"ל בפ"ב ממס' עדיות הביאו וי"ל דר"ל כה"ג היכא דלא שייכא בו גדר שכחה רק אם יש בזה גדר לקט ובאמת לפי פי' רבינו בפיהמ"ש כאן פ"ה מ"ג גבי הך דאין מגלגלין בטופח משמע דגם במחובר חל עליו הדין שיהי' לקט לעניים ועיין כאן בה"ח ורבינו מפרש הירוש' כאן פ"ה ה"ג דמקשה מכאן ולא מהך דפ"ז מ"ה גבי עוללות וט"ס כאן וצ"ל אליבא דרבנן הכא אפשר ר"ל כאן אפשר שיפלו הטובים בלקט וכמש"כ רבינו בפיהמ"ש:
[השמטה לדף מ"ט ע"ב. למ"ש לענין מחיצה היכא דבעי כניסה או שלא יהא בחוץ. ובאמת נ"מ בהך דמבואר במכות דף י"ב ע"ב גבי רוצח שהרג בעיר מקלטו דגולה משכונה לשכונה אם קודם שגלה להשכונה אחרת אם פטור גואל הדם אם הרגו אם זה הוה כמו נכנס לתחום דאף דלדור בה לא כמבואר שם דף י"ב ע"א מ"מ אם הרגו חייב וה"נ כן או לא מהני רק הכניסה לשם ולא מה שהוא שם וכעין שכתבו התוס' נדה דף מ"א ע"ב גבי פולטת ש"ז וכמ"ש רש"י ע"ז דף מ' ע"ב גבי ראית פני הבית ועי' תוס' ב"מ דף פ"ח ע"א גבי תאנה בחצר וכן יהי' זה הדין גבי מעש"ש לענין מחיצה לקלוט עי' בדברי רבינו בהל' מעש"ש פ"ב ה"ד גבי טבל דמשמע שם דאף אם נגמר מלאכתו מהני שהוציאם לחוץ ואף דפסק שם בה"י דקולט ולא מצי לפדות וע"ש בירוש' פ"ג דמעש"ש ה"ו בהך דר"ח וסבא דזה ס"ל דרואין את המחיצות כאילו ישנן וזה ס"ל דלא ועי' שבועות דף ט"ז ע"א בהך דר"א ור"י וצ"ל דזה רק בשהכניסן אבל אם מתחילה היו שם לא ואף דמבואר שם דאם הפריש שם המעש"ש לא מצי לפדות י"ל דמה שהפריש זה גופא הוה כמו שהכניסו וכ"כ בזה לענין חולין בעזרה בהך דמנחות דף מ"ח ובאמת י"ל דאף דמבואר בירוש' דמעש"ש פ"ג אם הכניסו ע"מ שלא תתפוס המחיצה אם מהני י"ל דזה רק כשהכניסו אבל אם הי' שם בעי כונה לכ"ע ועי' בירושלמי מעשרות פ"ג ה"ח גבי נתגלגלה מאליה ע"ש ועי' מכות דף י' ע"א דשאר מ"ב עיר אינם קולטות רק בכונה וכן נ"ל במה דפי' רבינו בהל' רוצח פ"ז דבן לוי שהרג חוץ לעירו אם נכנס לעירו קולט שם ג"כ בעי כונה ועי' ביבמות דף נ"ב ע"ב גבי עודר בנכסי הגר וקסבר שלו כו' ע"ש ותוס' ב"מ דף נ"ג ע"ב וגם י"ל כיון דבזה"ז אין עליהם שם מחיצות עי' תוס' שבועות דף ט"ז ובדברי רבינו בהל' מעש"ש פ"ו הט"ז לכ"ע בעי כונה ובהל' פסוהמו"ק פ"א הט"ו וה' ל"ב ס"ל לרבינו כן גבי יוצא בקדשים ועי' זבחים דף כ"ו ע"א ש"מ כו' ושם דף פ"ט ע"ב ובהך דפסחים דף ס"ג ע"ב גבי תודה ולחמה ע"ש ברש"י ובירוש' פ"ו דיומא דאמר שם דאזלי לשיטתייהו בהך דזבחים דף פ"ט ע"ב הנ"ל גבי בשר קדשים קלים שיצאו קודם זריקה. ובאמת י"ל דהך מחלוקת דתוספ' מכות פ"ב ר' ורבנן דאמר שם שיהא מחצית העיר כעיר שלמה אף דלכאורה גם ת"ק ס"ל כן לשיטת התוס' שם ובזבחים דף קי"ז ע"ש י"ל דפליגי אם מהני לענין זה שיהא גואל הדם חייב אם הרגו כמו גבי תחום וזה ר"ל דהוה מחצית העיר כעיר שלמה וא"כ חצי האחר הוה כבתוך התחום דכל העיר כד"א אך נ"ל דיהי' נ"מ למה דקי"ל דרוצח שיצא מעיר מקלטו יכול גואל הדם להורגו וגבי יציאה י"ל דכ"ז שלא יצא לגמרי לא שמו יציאה ועי' ירוש' ספ"ג דמעשרות מה דאמר שם אם עלה דרך העיקר כבר קלטו ולכאורה קשה הא מ"מ כיון שיצא על הנוף הוה כמו שיצא מעיר מקלטו ודוחק לומר שיצא בשוגג עי' מכות דף י"ב וע"ש בע"ב אם יכול להורגו בחצים ע"ש אך באמת כך דלענין יציאה לא מיקרי עד שיצא לגמרי וכה"ג כ' בהל' אס"ב פ"ה ה"ב: ע"כ השמטה]
הלכה ב
הי' קוצר כו'. אבל התולש כו'. כ"כ בזה לעיל פ"א ובאמת כבר הארכתי בזה בהל' שבת דזה הוה מחלוקת בין גמרא דילן לירוש' אם תולש הוה רק תולדה דקוצר או בגדר אב דגמ' דילן ס"ל דרק תולדה והירוש' ס"ל דהוה אב וכן פי' רבינו בפיהמ"ש ועיין מ"ש התוס' בכורות דף כ"ד ע"ב ד"ה והיינו ודף כ"ה ע"א ד"ה ואמר ועיין רש"י פסחים דף נ"ו ע"ב דתולש הוה אב ע"ש ובתוספ' פ"י דמנחות דרשב"א אמר להך דין דלפני העומר שרי לקטף ע"ש ועיין בתוספ' דשביעית פ"ה הובא בדברי רבינו פ"ד מהל' שמיטה ה"ה דמבואר שם דגם בשביעית אסור לתלוש אך שם הוא הטעם משום עבודת הארץ וא"כ אין נ"מ ועיין תוס' גיטין דף מ"ד ע"ב גבי שדה שנתקווצה וסנהדרין דף כ"ו ע"א ד"ה לעקל ותוס' בכורות דף ל"ד ע"ב דהאיסור הוא רק משום מייפה את הקרקע ונ"מ דבשמינית שרי אך רבינו שם פי' דקאי אמוצאי שביעית וא"כ מוכח דהאיסור הוא מטעם קצירה ועיין בירוש' פ"ו ה"ב דשביעית ועיין במו"ק דף ג' ע"א דס"ל שם לרבא דתולדות אינו אסור מה"ת בשביעית ותוס' ע"ז דף נ' ע"ב ד"ה ומשקין דכ' שם דהשקאה הוה רק תולדה ומדברי הירוש' פ"ו דשביעית ה"ב מבואר שם לחלק בין להשקות הארץ ובין להשקות הזרעים דלהשקות את הזרעים הוה גם בשביעית מלאכה דאורייתא ולכך אסור אף בסוריא ולקמן בהל' שמיטה ויובל אבאר זה. עכ"פ חזינן דתלישה אסורה בשביעית מטעם קצירה ממש ולא מתולדה ואפי' לאביי דס"ל במו"ק שם דתולדות בשביעית אסורות מה"ת עיין תוס' ר"ה דף ט' ע"ב וע"ז דף נ' ע"ב ד"ה ומשקין דבתוספות שביעית לא אסירי רק מדרבנן לכ"ע ולמוצאי שביעית זה הוה בגדר תוספות ועיין תוס' ר"ה דף ט' ע"א ודף י"ג ע"א וכ"כ בזה וצ"ל דמיירי בדבר שדרכו לתלוש וכמו כאן ובזה יש ליישב דברי רבינו בפיהמ"ש במס' שבת דס"ל דתולש בשבת הוה אב וכ"כ בזה וי"ל דמיירי בדבר שדרכו כן:
הלכה ו
לקט שנפל כו'. וספק מתנות לעניים כו'. כבר הארכתי בזה לעיל דר"ל דמהך קרא דתעזוב ילפינן דספק מתנות עניים הוה בגדר ודאי לא בגדר ספק ופטור מן המעשרות וזהו כונת הגמ' בחולין דף קל"ד ע"א שספק לקט לקט ר"ל דספק לקט הוה ודאי לקט וכעין דמבואר בנזיר דף י"ג גבי ספק נזירות להקל אם ר"ל דהוה בגדר פטור וכבר הארכתי בזה ועיין בנדרים דף י"ט ע"א ג"כ כה"ג גבי ספק ובזה א"ש ג"כ מה דגמ' דילן בחולין לא מקשה מסתם משנה דפיאה פ"ז מ"ד גבי עוללות דספק לעניים ובמ"א כתבתי לחלק בין ספק סיבה ובין ספק מעיקרו וכמו שיטת רבינו בהל' בכורים פ"ט ה"ה גבי כוי ע"ש ובירוש' פ"ב דבכורים מה דאמר שם בהל' ו' דרבנן ס"ל דעיקרו הוא ספק ולא ע"י סיבה ולכך ס"ל דחייב במתנות אך מהך דבכורות דף מ"א ע"ב דאמר שם גבי אנדרוגנוס דאף דהוא בגדר מין שהוא ספק לא סיבה מ"מ אם נימא דהוא ספק בכור א"צ ליתנו לכהן ע"ש ועיין נדה דף כ"ה וכ"מ בזה. אך באמת כך דהנה עיין בכורות דף נ"ז ע"א וגיטין דף כ"ה ע"א דאמר שם דלכך חוזרת השדה ביובל משום דלחומרא ולא אמרינן דאדרבא נוקי בחזקת הלוקח ועיין במ"ש הר"א ז"ל בהשגות בהל' ערכין פ"ד הכ"ב דהאשה מוחזקת מחמת דהבעל תפוס בה לפירות ואמאי לא נימא כן גם כאן ועיין ב"ב דף קנ"ח ע"ב בהך מחלוקת דשם גבי ספק ובמש"כ רבינו בהל' זכי' פי"ב ה"ה גבי בריא שכ' נכסי לך ואחריך לפ' דאחריך נוטל מה שנשאר ולא אמרינן דישאר בחזקת הראשון כיון דהי' מוחזק עד עכשיו דהא זה בעיא דלא איפשטא גבי בריא אם מהני לשון ירושה אך י"ל דודאי ר"ל מתנה דירושה לא מהני גבי מחמת ספק ויהי' נ"מ להני דסברי דביורש אף אם פירש מתנה לא מהני אחריך שם י"ל דגם בבריא כן מחמת דאוקמי' אחזקה ועיין מ"ש רבינו בהל' נחלות פ"א ה"ט גבי ספק מגורשת דאין הבעל יורשה ע"ש בהשגות אך באמת זה תליא אם דין דירושת הבעל הוא ממילא או היא מזכה לו עיין במה דפליגי רבינו והראב"ד ז"ל בהל' אישות פרק כ"ג ה"ז ופרק כ"ב ה"ד ופי"ב ה"ט וכ"כ בזה בהל' אישות. וצ"ל דגבי יובל הוה זה בגדר איסור וכבר הארכתי בזה לעיל אם היובל מפקיע ממילא או הוא צריך להחזיר ואם לא החזיר הוא מבטל דין יובל כמבואר בר"ה דף ט' ע"ב ואף שזה הוה משום ספק מ"מ עכ"פ כעת אינו משמט וכבר הארכתי בזה בכ"מ ויהי' נ"מ ג"כ דאף דקי"ל בכתובות דף צ"ז ע"ב והובא בדברי רבינו ספי"ח מהל' אישות דספק גרושה אין לה מזונות לאחר מיתת בעלה מ"מ ג' חדשים הראשונים לאחר מיתה דאסורה להנשא יש לה מזונות דעכ"פ היא מעוכבת להנשא על ידו וכמו הך דיבמות דף מ"א ע"ב גבי יבמה ועיין תוס' ב"מ דף כ"ה ע"ב מש"כ שם דגבי ספק אבדה הוה ספק שומר שכר אף דלכאורה ממ"נ אם ע"י זה נפטר מן הצדקה הוה ודאי ש"ש ואם לא אז הוה ודאי ש"ח וצ"ל דמ"מ הפעולה לא נעשית ולכך הוה רק ספק וקמי שמיא גליא וכן נ"מ להך דמבואר בגיטין דף נ"ד ע"ב גבי ס"ת דנאמן להפסיד שכרו אף דהא הס"ת כשרה דשם ג"כ י"ל דלא יצא החיוב וקמי שמיא גליא וכעין הך דפסחים דף פ"ח ע"ב ובזה א"ש ג"כ הך דסוכה דף מ"ו ע"ב מה דנ"מ בין סוכה ללולב גבי ביהש"מ דשם הוה בגדר תיקון והוה ודאי איתקצאי משא"כ במצוה וכן הך דברכות דף נ"ג ע"א דמבואר שם דמברך במחצה על מחצה על האור וגבי ריח פסק רבינו בהל' ברכות פ"ט ה"ט דצריך רוב ועיין תוס' מנחות דף ס"ו ע"א גבי ביהש"מ בספירה והטעם משום דעכ"פ יצא בזה הדין מה דצריך לברך על האור ועל הספירה ולכך שפיר מברך משא"כ גבי ריח. וכן נ"מ גבי הך מחלוקת דכריתות דף כ"ב ע"א דר"ע ור"ט אם צריך להביא גבי ספק מעילה הקרן דמעכב את הכפרה ואף דספק כפרה להחמיר כמ"ש רבינו בפ"ו מהל' נזקי ממון גבי כופר ובאמת ר"ע ור"ט אזלי לשיטתייהו בבכורות דף י"ז גבי ספק בכור אם צריך ליתנו לכהן וכ"כ בזה דלדידן א"ש משום דהביא מעילתו עד שלא הביא אשמו לא יצא לפי שיטת רבינו בהל' מעילה פ"ה ה"ה וא"כ עדיין לא חל עליו החיוב כלל ולא דמי לכופר ואף לגירסא דידן מ"מ כיון שבזה לבד לא מתכפר א"צ ועיין בתו"כ פ' ויקרא פי"א פ"כ מה דאמר שם לאשם שהוא מפריש מעות לאשם ר"ל דאף שאינו יכול להביא אשמו קודם מעילתו וס"ל דאינו יכול להקדיש הקרבן ג"כ שהפריש המעילה דהוה כמו מחוסר זמן עיין מנחות דף ה' ובירוש' ר"ה פ"א דכאן התורה התירה להקדיש מחוסר זמן וכ"כ בזה ומ"מ המעות יכול להקדיש קודם זהו כונת התו"כ ועיין בהך דכריתות דף כ"ו ע"ב דשם לא משמע כן ובמ"א אבאר זה. עכ"פ חזינן דהיכא דהממון הוא גורם לאיסור אף בגדר ספק צריך ליתן וגבי צדקה י"ל דכיון דכ"ז שאין העני תובעו אין מוטל עליו החיוב ולקמן אבאר זה עיין בפ"ז ה"ב והאיסור הוא רק מה שמעלים עין וכיון שהוא עוסק בספק מצוה שוב לא הוה עליו זה הגדר ועיין במש"כ רבינו בהל' עבדים פ"א ה"ו גבי ע"ע הנמכר לגוי דרק אם אנו רואים אז אנו עוברים ובל"ז לא ע"ש ולכך ספק י"ל דלא עבר על זה ועיין ב"ב דף ט' בהך מחלוקת דבודקין וזהו ג"כ מה דאמר בירוש' תרומות פ"ח ה"ב הדא אמרי ספק טמא כו' וט"ס שם וצ"ל עבודתו פסולה ר"ל דהיכא דבעיא בירור כ"ז דהוה ספק הוה כמו שלא נתברר כלל וכבר הארכתי בזה במ"א כשיטת הראב"ד בהל' גנבה פ"ב הי"ב וכיון דגבי בע"מ וכן גבי טמא לר"ע שם ובקדושין דף ס"ו ע"ב ס"ל דאף שלא נתברר הוה פסול לכך גם ספק פסול משא"כ בבן גרושה ובבן חלוצה וכן הוא כונת הגמ' יומא דף י"ג ע"ב גבי הך מחלוקת דר"י ור"י אם שמע שנעשה אונן דר"י אומר מניח עבודתו ויוצא וע"ש ברש"י דמפרש לה אכהן הדיוט והתוס' תמה עליו שם אך באמת כך דהנה רבינו פסק בהל' ביאת מקדש פ"ב ה"ו דאף כהן הדיוט שנעשה אונן אסור ליצא מן המקדש בשעת עבודה ע"ש. ונראה כך אם גבי אונן ג"כ אם כהן הדיוט שימש ובאמצע עבודה נתגלה שהי' אונן אם עבודתו מחוללת למפרע עיין מו"ק דף ט"ו ע"ב דקרא לו אינו שלם ובזבחים דף ט"ז מספקא לי' שם אם אונן כשר בבמה ובע"מ מבואר שם דפסול גם בבמה ועיין רש"י זבחים דף ס"ח ע"ב ד"ה זר ובתוס' שם אך כיון דפסול אונן לא חל עליו שוב מיקרי שלם ועיין בדברי רבינו בהל' ביאת מקדש פ"ב ה"ח דפסק דאונן שעבד אינו לוקה ותוס' מכות דף י"ג ע"א מבואר דס"ל דלוקה וכן כ' התוס' זבחים דף ט"ז ע"ב ד"ה שם טומאה ומשמע דהוה בגדר בע"מ אך י"ל דזה הוה כמו הני דבכורות דף מ"ג ע"ב גבי אינו שוה בזרעו של אהרן וי"ל דהני מומין אינם אסורים בבמה כיון דשם לא בעי אהרן ועיין זבחים דף פ"ה ע"ב ודף ל"ה ע"ב במה דאמר שם דמודה ר"ע בעולת נקבה כמאן דקדם מומה להקדשה ר"ל אף דחל עלי' קדושת הגוף כמבואר בתמו' דף י"ט ע"ב וכ"מ מ"מ יש עלי' גדר בע"מ ג"כ לענין זה ויהי' נ"מ כמ"ש התוס' תמורה דף ז' ע"א דאם הקדיש נקבה לעולה לוקה ומדברי רבינו בהל' איסורי מזבח לא משמע כן. ובאמת לכאורה קשה למה להגמ' בזבחים שם לומר זה אליבא דר"ע משום דיליף מעוף תיפוק לו דהא מבואר בע"ז דף כ"ד ע"ב דעולת נקבה כשרה בבמה וא"כ נימא דאם עלה לא ירד כיון דיש לה הכשר בבמה וע"כ צ"ל דזה לא מיקרי הכשר כלל כיון דחזינן דיש קרבנות דנקבות כשרות בהם ע"כ צ"ל דגבי עולה זה לא הוה בגדר פסול רק בגדר גזיה"כ וכעין דאמרינן בזבחים דף י"ד ע"ב וכ"מ גבי כהן בפרה ומראות נגעים דזה הוה רק גזיה"כ ועיין בתוספ' פסחים פ"ח ובירוש' שם פ"ט אם גבי פסח מצרים נהג אתנן ומחיר ועיין תמורה דף ל' ע"ב ופרה פ"ב מ"ג דר"א ס"ל דגם גבי פרה לא פסול אתנן ומחיר משום שאינו בא לבית ויהי' נ"מ לר"א בבמה לדידן אם פסול אתנן ומחיר ועיין זבחים דף קי"ט ע"ב דגבי במה לא בעיא רחיצת ידים ורגלים משום דאינו לפני ד' וגבי פרה בעי כמבואר שם דף כ' ע"ב אך ר"א פליג בפ"ד דפרה ע"ש וביבמות דף פ"ג ע"ב דמבואר להדיא דר"א ס"ל דמטמא בבית הבליעה וע"כ דיורד וצ"ל דלא תליא זב"ז ויהי' ג"כ נ"מ גבי עגלה ערופה לדידן דלא ס"ל כר"א גבי פרה אם שם נפסלין הני כיון דבע"מ כשר ולא שייך הך דחולין דף כ"ג ע"א וכ"מ כל מקום כו' אך לשיטת הירוש' פ"ט דסוטה דס"ל דמחוסר אבר פסול י"ל דהוה כעופות ושם פסולים הני ובירוש' יליף שם ג"ש ועיין בע"ז דף כ"ג גבי קרבנות ב"נ ושם בתוס' דף ו' ע"א דמשמע שם דגבי קרבנות ב"נ סריס כשר. עכ"פ י"ל דזה תליא אם אונן פסול בבמה ועיין במ"ש התוס' נדה דף מ"ד ע"ב ובכורות דף מ"ט וכ"מ אם יש אנינות בספק ובאמת זה מבואר במשנה דיבמות דף ק' ע"ב דיש אנינות בספק לענין קדשים ובירוש' שם הביא הך ברייתא דאוננים ומטמאין על הספק ור"ל לא לכהן רק לישראל מחמת הך מצוה דלה יטמא ובגמ' שם מבואר דאף לגבי אנינות דרבנן כגון גבי ליקט עצמות חל עליו מספיקא לענין קדשים ונראה דזה תליא בהך מחלוקת דיומא הנ"ל דר"י ס"ל מניח עבודתו ויוצא ר"ל דעבודה שלו נפסלת למפרע וא"כ לא הוה כלל בשעת עבודה ולכך יוצא ור"י ס"ל דיגמור ר"ל העבודה ולא קאי עליו רק דכהן אחר גומרה ועבודה שעבד כשרה וכעין דאמרינן בירוש' בתרומות שם גבי ב"ג וב"ח דאם נודע לאחר קבלה קודם זריקה שגומרה אחר וה"נ כן וא"כ ממילא אסור להכהן האונן לצאת כיון שהוא בתוך עבודה וכמ"ש רבינו ואף דיש עליו טומאה דרבנן כמבואר בזבחים דף צ"ט י"ל דזה הוה כמו נטמא בפנים וכעין מ"ש התוס' ביבמות דף ח' ע"ב וכ"מ ועיין תוס' יומא דף ל' ע"ב גבי טמאים מחמת היסח הדעת ע"ש ובהך דפסחים דף צ"ב ע"א גבי ערל ובאמת יהי' ג"כ נ"מ למה דס"ל שם דהפורש מן הערלה כפורש מן הקבר גבי גר וא"כ י"ל דאסור לכנוס למקדש ולאכול קדשים ג"כ עד ז' ימים ובירוש' פסחים ספ"ח מבואר דצריך הזאה אך רבינו לא הביא זה וא"כ י"ל דשוב אינו יכול להביא הקרבן גירות שלו ג"כ עיין תוס' זבחים דף ע"ה וחגיגה דף ד' ע"ב ושם דף כ"א ע"א וכ"מ וי"ל דלכך מבואר בתוספ' דמס' כריתות פ"א גר שנתגייר כשהוא מהול ל"ל זה. אך י"ל דנ"מ לענין דא"צ להמתין ז' ימים דס"ל דדוקא הפורש מן הערלה אך בתוספ' פסחים פ"ז מוכח להיפך דגם גבי שפחה כן ובאמת רבינו בהל' ק"פ פ"ו ה"ז לא משמע כן דבה לא שייך הטעם שכ' רבינו דימתין עד שיתרפא מן המילה ר"ל דהיינו ז' ימים כמו הבראה וס"ל דהתוספ' אזלא למ"ד דאשה בראשון רק טפלה ולא חיוב גמור אך י"ל דיעכב שלא תביא הקרבן גירות ואז לענין קדשים הוה כמו שלא נתגיירה כמ"ש רבינו בפ"א מהל' מחוסרי כפרה וכ"כ בזה בהל' אס"ב ואז לא יהי' כלל בגדר מינוי ונ"מ דאם שחטו לשמו לא נפסל כלל וכמו לשם נכרי וזהו כונת רבינו בפ"ד מהל' ק"פ ה"ט המפריש פסחו כו' דאל"ה הא קי"ל דב"נ לא מצי להפריש כלל ק"פ עיין בירוש' פ"א דתרומות ה"ב וכ"מ. וא"כ י"ל דהך דיבמות דף ק' ע"ב הנ"ל אתיא כר"י דיומא הנ"ל ולכך ס"ל דגם ספק אונן אסור משא"כ לר' יוסי י"ל כמו דאמרינן בירוש' פ"ח דתרומות הנ"ל דכל היכא דצריך לברר ספק לא הוה מבורר. וכן יהי' נ"מ במה דמוכח מלשון רבינו בהל' בכורים פי"א הכ"ד וכו' דגבי אחת ביכרה ואחת לא ביכרה וגבי של שני אנשים דייק שם רבינו ילדו ונתערבו ולא כ' כן בה"כ דנקט שם ילדו ב' זכרים אעפ"י שאינו ידוע והיינו כגון תאומים ומשום דא"א לצמצם וע"ש דף ט' ע"א וברש"י מנחות דף ל"ז ע"א גבי מי שיש לו שני ראשים ע"ש אך נראה לי כך דכיון דמבואר בבכורות דף נ"ז ע"א בנך בברור לכך יש לומר כמו דאמרינן גבי חלק בכורה דדוקא הוכרו ואחר כך נתערבו אבל לא היו ניכרים מתחילה לא חל עליו שם בכור כלל ה"נ גבי פדה"ב ועיין בהך דיבמות דף ק"א ע"א גבי מכה אביו ובירוש' שם אביו ודאי ולא ספק. אך זה רק היכא דמעורב עם מי שאינו בכור או של שני אנשים אבל אם שניהם בכורים והם שלו אין נ"מ כיון דהחיוב הוא על האב וכן אם נולדו בב"א אף דא"א לצמצם מ"מ לא מיקרי שלא חל עליו שם בכור כלל וכעין מ"ש התוס' בכורות דף י"ח ע"א גבי מעשר בהמה דהיכא דיצאו שנים בעשירי דמ"מ שם עשירי על שניהם אף דא"א לצמצם ועיין בכורות דף ס' ע"ב דגבי מעשר בהמה די בראש אך בתוספ' וכן בדברי רבינו בהל' בכורות פ"ח הי"ב מבואר דבעי ראשו ורובו ותוס' תמורה דף כ"ו ע"ב ד"ה אמר ועיין זבחים דף כ"ו ע"א ודף ל"ג ע"א ופסחים דף פ"ט ע"א ע"מ שיכנס כו' כיון שנכנס וכו' ועיין עירובין דף נ"ב ע"ב גבי הך דר"ח ע"ש למקום שרובו כו' ובירוש' פ"ט דשבת וכ"מ. ויהי' לפי"ז ג"כ נ"מ גבי בכור לנחלה דהיכא דיצאו בב"א אף דא"א לצמצם מ"מ לא הוה כמו לא הוכרו ולכך דייק שם בגמ' דב"ב דף קכ"ז רק כגון ב' נשים שילדו ב' זכרים במחבא ולא נקט כגון תאומים. עכ"פ כל היכא דצריך בירור ספק אינו כלום ולכך כ' הרשב"ם שם גבי בכור דאף אם תפוס מפקינן מיני' ע"ש וה"נ גבי צדקה כן והנה גבי עוללות כ"כ לעיל דמבואר בירוש' פ"ז דהוה כמו שהעני שותף עם בעה"ב ולכך ספק הוה לעניים משא"כ בשאר וכ"כ בזה בח"ב בהל' ערכין די"ל דכיון דנימא דשייך בזה המע"ה שוב לא עבר כלל אם לא הניחם דהוה כמו לא לעורבים ולא לעטלפים כיון דלא יניח להעני ליקחם אך הגמ' הקשה מדאמר שספק לקט לקט משמע דהוה ודאי לקט לא בגדר ספק ובאמת זה תליא בהטעמים אם משום תעזוב דמבואר בירוש' כאן ובדברי רבינו אם משום הך דעני ורש כו' המבואר בירוש' לר"ל ובגמ' דילן דלזה הטעם הוה כמו משלך וא"כ לא הוה לקט ונ"מ ג"כ דחייב במעשרות ועיין בירוש' כאן דאמר דפטור מטעם הפקר ב"ד. וגם זה הטעם שייך על כל מתנות כהונה כמ"ש התוס' חולין דף ק"ל ע"ב ד"ה וכשיחזור ורש"י סוכה דף נ"ה ע"א ד"ה ימוטו ע"ש אבל אם נימא הטעם משום תעזוב אז רק בהני דשייך בהו זה דתעזוב וגם הוה ודאי ולא ספק ולכך בכ"מ ס"ל לרבינו דספק אף גבי מ"ע הולכין להקל כמבואר בפ"א מהל' מעש"ש הי"א ע"ש בהשגות ואף דבכ"מ מבואר בירוש' דיתר טוב שיהי' מ"ע כמבואר בירוש' שביעית פ"ה ה"ד גבי לוף ובכורים פ"ב ה"ה ולכך י"ל מה דהקשה הגמ' בר"ה דף ט"ו ע"א למה נקט גבי אילן שלישית לרביעית משום די"ל דאם היתה שני' לשלישית לא הוה אזלינן בתר שבט רק בתר תשרי כדי שיהי' מ"ע. מ"מ גבי ספק לא אמרינן זה דס"ל דבכ"מ אמרינן המע"ה רק גבי היכא דכתי' תעזוב וא"ש ובאמת י"ל דגבי מ"ע יש לחלק בין הנחלק בבית לנחלק בגורן דאותו שיש בו טובת הנאה וגדר נתינה שפיר י"ל בו המע"ה דכיון דהוא המוחזק והוא צריך ליתן וזהו כונת הגמ' דנדרים דף פ"ד ע"ב דתלה טובת הנאה בטבל ר"ל דזה הוה משום תיקון פירות דידי' ועיין ביבמות דף ק' ע"א ובתוספ' דמעש"ש ספ"ה וט"ס שם וצ"ל ושבעו זה מ"ע. ור"ל דרישא מיירי במ"ע המתחלק בגורן וסיפא במתחלק בבית ולכך אמר כיון שהפרשת מן הבית אי את זקוק לו ועיין פיאה פ"ח ולקמן פ"ו הלכה ז' ע"ש ועיין בתוספתא פרק ג' דמעשר שני דגם במעשר עני אם הפרישן בגורן אם הביאם לבית נוטל שכר ועיין חולין דף קל"ד ע"ב נתינה כתי' בהן ובדברי רבינו פי"ב מהל' תרומות הי"ז וכבר הארכתי בזה. והנה בבכורות דף כ"ו ע"ב מבואר דגם במ"ע שייך הדין דאסור לסייע בבית הגרנות וזה לא שייך רק היכא דהוה גדר נתינה ועיין בדברי רבינו ספ"ו דכאן דמ"ע מותר ליתנו לחבר בטובה ובתוספ' נדה פ"ו דאף מי שאינו נוטל צדקה יכול ליטל מעשר עני ותוס' כתובות דף כ"ו כ' דרק מי שאין לו מאתים זוז אף ת"ח וצ"ל כמש"כ דיש נ"מ בין היכא דהוה גדר נתינה דהיינו מן הבית רק לעני ובין עזיבה. ובזה יש ליישב מ"ש הראב"ד ז"ל בהשגות פ"א דהל' מעש"ש הי"א מהך דר"ע אך לפי מש"כ לחלק א"ש דהך דר"ע איירי בשעת הגורן דאז ליקט ועיין רש"י נדרים דף פ"ד ע"ב ודלא כשיטת התוס' ביבמות דף ק' ולכך גם זה הוה כמו מתנות עניים ולכך ספיקא להחמיר משא"כ הני דמתחלק בבית ועיין בדברי רבינו פי"א מהל' מע"ש הי"ב דמפרש דהא דקתני במשנה דאין מעכבין את הוידוי זה רק אלקט שכחה ופיאה ולא אמ"ע משום דאיכא הני דמתחלק בבית ומעכבין את הוידוי דהוה בגדר נתינה וכן נ"מ דהנה מבואר בספרי פ' ראה פסקא ק"י דלגר תושב אין ליתן מ"ע אף דמצווין להחיותו כמבואר בב"מ דף ע"א מ"מ מ"ע לא יתן לו ועיין במ"ש הראב"ד ז"ל בהל' אס"ב פי"ד ה"ח דמשמע קצת להיפך וביבמות דף ק' ע"א מוכח דמ"ע אין נותנים לעבד ובתוס' ב"ק דף פ"ח ע"א כ' שם דאין מצות צדקה כ"כ בעבד ובהך דיבמות דף מ"ז ע"א דמשמע שם דרק גר גמור נוטל מתנות עניים וכן מבואר בתו"כ פ' קדושים פ"ג דלגר תושב לא יתן לקט שכחה ופיאה ובירוש' כתובות פ"ב ה"ז מבואר שם דליטול מ"ע צריך להביא עד אחד שהוא ישראל ע"ש ובהך דע"ז דף י"ג ע"ב במה דמבעי שם עבד ישראל או עבד נכרי ונראה דר"ל עבד ישראל דהיינו במילה וטבילה או עבד נכרי דהיינו עבד תושב וכבר הארכתי בזה בסוף הל' ערכין אך מלשון רבינו בהל' מלכים פ"י ה"ב לא משמע כן דכ' שם דצריך לנהוג עמהם בגמ"ח וצ"ל דזה תליא בהך מחלוקת דב"מ דף קי"א ע"ב גבי פעולת שכיר ובירוש' פ"ח דיבמות ה"א גבי אונאה וכבר הארכתי בזה ועיין בסוף פ"א דכתובות גבי החזרת אבדה ותוס' ע"ז דף כ' דמשמע דצריך ליתן לו צדקה אך לפי מש"כ לחלק דהיכא דהוה בגדר עזיבה אז רק לבן ברית ובנתינה כל היכא דשייך בו גדר צדקה יכולין ליתן לו ועיין מ"ש רבינו בספ"ב מהל' חגיגה ובהל' עבדים פ"ט ה"ח והוא מהך דיומא דף ע"ה ע"א אוכל ממה שרבו אוכל:
[השמטה לדף מ"ט ע"ד. למ"ש לענין אתנן. ועי' בספרי פ' תצא פסקא רס"א דמרבה שם גם במה לאיסור אתנן ועי' תוספ' דפסחים פ"ט ובירוש' שם דהוה מחלוקת גבי פסח מצרים אם אסור אתנן. אך מלשון התוספ' דתמורה לא משמע כן דלא מרבה רק אה"מ של גלגל ע"ש: ע"כ השמטה]
[השמטה לדף נ' ע"א. במ"ש דהיכא דצריך לברר דבר ספק כמו ודאי לא. ועי' מ"ש הרשב"ם ב"ב דף פ' ע"ב גבי שקמה דצריך לשייר במקום שודאי יפה ע"ש וכן כ' שם דף קכ"ו ע"ב גבי יכיר דספק הוה ודאי אינו בכור ע"ש ועי' קדושין דף נ' ע"א אי בעי סליק וכ"כ בזה בח"א: ע"כ השמטה]
הלכה ז
ולמה אין כו'. קנסוהו ואפי' כו'. כן מבואר בירוש' ועיין בירוש' יבמות פ"ח ה"ב גבי משוך דמבואר שם להיפך דמשכוהו אחרים לא קנסו אותו וברש"י ביצה דף כ"ז ע"א דאם אדם אחר שחט את הבכור אין קונסין אותו ובירוש' תרומות פ"ט ה"ב הוה שם בעיא אם נתחלפו עומרים שלו בעומרים של תרומה אם קנסו אותו וכן רש"י בכורות דף ל"ד ע"א דייק שם גבי הצורם אוזן בכהן קמיירי ור"ל דבישראל לא קנסינן את הכהן כיון דאינו שלו וכעין שכ' התוס' יבמות דף צ' ע"א ד"ה אזיל דמה פשע הכהן ובתוס' כתובות דף נ"ז ע"ב ד"ה אי ובהך דבכורות דף י"ג ויומא דף ס"ו ותוס' ע"ז דף י"ג גם אם החרים בזמה"ז אם סתם חרמים לכהנים אם קונסין אותו ואף דזה הוה ממון כהן אך י"ל דכונת רש"י בבכורות הנ"ל משום דגבי ישראל הוה מילתא דלא שכיחא להטיל מום בבכור כמבואר שם דף ל"ה ע"ב וכ"מ ולא קנסו אותו וכמו דמבואר בבכורות דף ג' ע"א גבי עבד ורש"י שם דף ט"ו ע"ב גבי גזרה שמא יגדל עדרים עדרים דהיכא דעובר בלאו לא שכיח ולא גזרו ותוס' עירובין דף ל"ט ע"ב ד"ה אי וביבמות דף ל"ה ע"א ותוס' שם דף צ"ב ע"ב דנשואי מזיד לא קנסו אותו דלא שכיח ובגיטין דף נ"ג ע"א ובנדה דף ע"ב ע"ב גבי בועל דלא טימאו משום דלא שכיח. ובזה יש ליישב דברי רבינו בהל' תמורה פ"ד ה"א וה"ד גבי ולד וולדן דזה לא גזרו רק בשל גוף הקרבן ולא בשל תמורה משום דלא שכיחא ואף דמרש"י תמוה דף י"ח ע"א ד"ה גזרה לא משמע כן ע"ש ובזה יש ליישב כונת רש"י בהך דבכורות דף ס"א ע"א בד"ה במעשר בזמה"ז דכ' שם דלא ס"ל הך גזרה דר"ה והוא תמוה חדא דלמה נקט טעם הנדחה בגמ' וגם בדיעבד הא הוה מעשר כמ"ש התוס' שם וכן כ' תוס' חולין דף קל"ו ע"ב ד"ה לפני ע"ש ובירוש' סוף מס' שקלים מה דמחלק שם בין היכא דחזי בזמן המקדש או לא ע"ש והטעם י"ל דהוה כמו אין מפרישין תחילה לאיבוד כמבואר מנחות דף ע"ד ע"א ומעילה דף י' ע"א וכ"מ ובמ"א הארכתי בזה. אך באמת כונת רש"י בבכורות כך דהא כ"כ דהיכא דיש עוד איסור הוה מילתא דלא שכיחא ולא חיישינן לתקלה ולכך כ' רש"י דאם נימא כדס"ד בגמ' שם דלכך נתבטל מע"ב משום גזרה דיתום ולקוח לא משום תקלה כמסקנא א"כ גבי אם שנים בעשירי וקראן עשירי דעשה ב' איסורים מע"ב משום הך גזרה וי"א דהוה שלמים משום תקלה וא"כ לא שכיח ושוב לא קנסו אותו וכי הך דעירובין דף ס"ב ע"א ודף ס"ה ע"ב גבי יחיד במקום נכרי לא שכיח וכ"מ ותוס' יבמות דף ל"ו ע"ב גבי מינקת באירוסין וכ"מ. משא"כ גבי כהן בבכור דהוה זה בגדר תקנה דנחשדו ולכך פסקינן דאין נ"מ בין חבר לע"ה שפיר קנסינן. ובזה א"ש הא דלא הביא רבינו בהל' בכורות הך דין דדף ל"ו ע"א גבי לא היו מוחזקין בו שהוא בכור דנאמן הכהן לומר שלא הטיל בו מום ע"ש והטעם כך דעיין בירוש' דמאי פ"ג ה"ד דאמר שם דאם ע"ה אומר שהחליפם ונתן מתוקנים תחתיהם אם אומר שהפירות הי' שלו לא מהני והטעם כיון דזה הוה תקנה דשל ע"ה אף דהוא מסתמא מעשר מ"מ כ"ז שלא קיבל עליו חברות צריך לעשר דמאי מה יועיל לנו המיגו וכעין הך דאמרינן בחגיגה דף כ"ב ע"ב הובא בירוש' שם בדמאי פ"ב ה"ג דאין נאמן לומר הוכשרו ולא נגעתי בהם דכיון דהוכשרו שוב הם טמאים מחמת התקנה ולא מחמת המגע ולכך רבינו בהל' מעשר פי"ב הי"א לא הביא סיפא דאמר שם משלי חייב לעשר ואם אמר מעושרים הם א"צ לעשר משום דע"כ האי מעושרים ר"ל דאינם שלו דכיון דאמר שלו לא מהני מיגו ולכך השמיט זה דא"כ היינו רישא. ועיין במה דפליגי בירוש' דמאי פ"ב סה"א גבי הני פירות דתיקנו דצריך להפריש מהם דמאי ויש מקומות שצריך ויש שאין צריך אם הולכין בתר מקום שהפירות משם או בתר מקום שהם עכשיו שם. חזינן דזה הוה תקנה לא חשש דאל"כ אטו אגבא דחמרא כו' כעין דאמרינן בפסחים דף נ"ב ע"א גבי פירות שביעית ועיין בירוש' ספ"א דעירובין גבי מחנה דפטרו שם מן הדמאי אם אח"כ נכנס לעיר כבר נפטר ועיין בחגיגה דף כ"ה ע"ב ודף כ"ו ע"א כה"ג גבי ע"ה ברגל ובשעת הגתות ובירוש' שם ואף דבריש פ"ד דדמאי מבואר שם דאף דבשבת מותר לאכול על פיו מ"מ במוצ"ש אסור שם לא הוה בגדר פטור רק נאמנות ועל מוצ"ש אינו נאמן משא"כ בגדר פטור ועיין בירוש' כלאים פ"ג ה"ב גבי נתמעט הגבול לענין הירקות ומש"כ בזה בח"א פכ"ח מהל' שבת. ועיין בפ"ד מס' מעש"ש מ"א גבי פודהו כשער מקומו ובאמת י"ל דקאי על מקום שהפירות שם עיין בתוספ' דמאי פ"ה ומעש"ש פ"ג והנה בתוספ' שם גרס להיפך מגירסת הירוש' דגבי דמאי מחמירין לענין יוקר וי"ל דהא מבואר בירוש' שם הטעם משום דיכול להערים ולפוטרו מחומש וגבי דמאי לא שייך זה. עכ"פ חזינן דהוה תקנה לא חשש. וה"ה בהך דבכורות דף ל"ו הנ"ל כיון דקי"ל דלא חלקו בין חבר לע"ה וא"כ לא מהני כלל מיגו וזהו ג"כ הך דכתובות דף כ"ז גבי מחבואה בשבויה משום דזה הוה תקנה וכיון דאמרה לא נחבאתי שוב הויא טמאה ולא מהני בה מיגו ולכך לא איפשט שם והנה רבינו בהל' בכורות פ"ה ה"ז כ' שם לא נחשדו כו' ונאמן כו' וקשה הא בפ"ג פסקינן דאין רואין לישראל מום בבכור מפני שהוא חשוד על גזל הכהן וע"כ צ"ל דשם מיירי דאין אנו יודעים כלל שהוא בכור ומ"מ רק ישראל נאמן לא כהן וע"כ כמש"כ דזה בגדר תקנה. ועיין במה דמבואר בנדה דף ה' ע"א דר"מ ס"ל דגבי כתם אף בהני ד' נשים דדיין שעתן מ"מ כתמן טמא למפרע משום דס"ל דכתם הוה בגדר תקנה לא מחמת חשש ראיי' ולכך אין נ"מ ועיין תוס' שם בירוש' ערלה פ"ב דמדמה כתמים לדמאי ע"ש בהל' א' ועיין בהך דחולין דף ו' מה דמייתי ראי' דלא חשו על תערובות דמאי מהך דר"א אכל ומה ראי' דילמא איתרמי מילתא שזה עישר וע"כ משום דזה הוה בגדר תקנה וכל שלא קיבל עליו חברות צריך לעשר פירותיו וכן גבי שחיטת כותי כן וע"ש בתוס' דף ה' ע"א ד"ה עפ"י ושם ג"כ זה תליא אם הטעם דשחיטתו פסולה דלאו בר שחיטה הוא כמ"ש התוס' שם ג' ע"ב ד"ה קסבר או כמ"ש רש"י שם ד"ה חוץ משום דמנבל בכונה ע"ש ועיין ברש"י פסחים דף ל"ט ע"ב ד"ה דילמא דאמר שם דלא מהני חליטה גבי קלוי וע"ש דף מ' ע"ב והטעם דכיון דהוא קלוי ובל"ז לא מחמץ רק משום גזרה שוב אין נ"מ בין חלוט ללא גם נ"מ כמ"ש רש"י שם בין דבר שדרכו ליתנו לכלי ראשון דאז לא גזרו ועיין נדרים דף מ"א גבי ערסן דצריך רק בכלי ראשון שעל האור ולכך לא גזרו בזה וא"ש דברי רבינו בהל' חמץ פ"ה ע"ש בהל' ג' מש"כ. ולכך הוה הטלת מום ע"י כהן מילתא דשכיחא וקנסו אותו ועיין תוספ' בכורות פ"ד דאם אמר כהן נתנו לי נאמן הישראל ע"ש ועיין תמורה דף ח' ע"ב דשם מבואר דאינו נאמן ומה דשם חייש שמא יעשה הישראל בו מום ע"ש בתוס' וי"ל ר"ח לשיטתי' אזיל בבכורות דף ל"ה ע"ב דישראל ג"כ חשוד על זה אך לא בגדר תקנה ונ"מ דגבי ישראל יש לחלק בין חבר לע"ה וכן כ' שם התוס' בכורות וכן הוה במה דאמרינן בכ"מ רוב ע"ה מעשרין הן ועיין במנחות דף ל"א ע"א דלחד לישנא הוה זה מחלוקת ועיין תוס' בכורות דף י"א ע"ב דמכ"מ אף לדידי' לא הוה הפרשת דמאי רק מדרבנן ור"ל כך דמ"ד רוב ע"ה מעשרין הוה זה בגדר בירור ופסק ועיין תוס' בכורות דף כ' ע"ב ולכך אמרינן בסוף פ"ה דדמאי דמן הדמאי על הדמאי תרומה ויחזור ויתרום וכבר הקשה שם בירוש' אמאי לא נימא דתרומה ולא תאכל כמו מן הודאי על הדמאי ותירץ שם זאת אומרת דספק דמאי וספק ת"מ של דמאי פטורה מן הודאי ר"ל כך דעיין במעש"ש פ"ד מ"ח בהך מחלוקת דב"ש וב"ה גבי המניח איסר כו' דב"ש אומרים הכל עשרה וב"ה אומרים דבודאי י"א ובדמאי עשרה ובירוש' אמר דב"ק ס"ל דבין בדמאי ובין בודאי י"א ע"ש בדברי רבינו אך ר"ל דהנה בדמאי פ"א מ"ג מבואר שם דהלוקח בכסף מעש"ש א"צ להפריש דמאי ע"ש בירוש' וכן נקט שם דהמדומע ג"כ פטור ובירוש' שם הוה מחלוקת דאמוראי אם הוה זה בגדר תקנה דלא גזרו על זה דמאי או משום דלא נחשד ע"ה והנה בדמאי שם פ"ה ה"א מבואר דב"ש פליגי על זה ע"ש והנה בדמאי פ"א ה"ג אמר שם דהך דנקט דאם קרא שם לת"מ ולמעש"ש על הנך דפטורים מן הדמאי מה שעשה עשוי זה רק למ"ד דמעש"ש ממון הדיוט הוא אבל למ"ד ממון גבוה הוא לא חל ע"ש והנה רבינו ז"ל בפי"ג מהל' מעשר הי"ט כ' סתם דמה שעשה עשה והנה אשירי מנחות יש ליישב מה דלא חלק רבינו כמבואר בירוש' שם כיון דקי"ל דמשולחן גבוה קזכו הוה אינם שלו והיך מהני הקריאה אך י"ל דכיון דקי"ל דאין מנחה מן הטבל ואם הוא טבל לא חל עליו כלל קדושה ליקרב כמבואר בזבחים דף פ"ח ובתוספ' פ"ח ופ"י דמנחות ופסחים דף מ"ח וכ"כ בזה ודברי הירוש' י"ל דאתיא כרשב"א בתוספ' שם דס"ל דמביאין מנחות בטבלן ושפיר הוה מנחה אך ממעש"ש קשה. אך נ"ל דהא דאמרינן דלקוח בכסף מעש"ש פטור מן הדמאי זה רק מת"מ של דמאי אבל מעש"ש של דמאי שפיר צריך להפריש כיון דהוא שם אחד ולא אלים לבטל את החיוב וכעין דמבואר בירוש' כלאים פ"ד ה"ב ופ"ח ה"א אין דבר האוסר נעשה מחיצה להציל ובאהלות פי"ג מ"ו דאין העצם ממעט ע"י עצמות וע"ש בר"ש במ"ה ע"ש והנה בירוש' שם נקט או למעש"ש ורבינו נקט ומעש"ש וא"כ ע"כ לא מיירי בלקוח בכסף מעש"ש דזה לא פטור ולכך לא הביא זה ובזה נפרש לשון המשנה דמעש"ש פ"ד הנ"ל דמיירי שלקח באיסר מעש"ש סתם ור"ל כך דאוכל הפירות רק שצריך שישאר חלק אחד ממאה דהיינו שצריך להפריש עשרה לשם מעשר ראשון של דמאי והתשעה אוכל ואחד מניח בשביל ת"מ ואח"כ צריך להפריש מעש"ש דהיינו ט' דהוה ממה שהוא אוכל חלק אחד מי"א זהו שיטת ת"ק אך ב"ש ס"ל דהכל עשרה ר"ל כך דהנה מבואר שם בתוספ' פ"ג דב"ש ס"ל דהכל עשרה ר"ל כך דהנה מבואר שם בתוספ' פ"ג דב"ש ס"ל דמי שלקח מחברו כשהפריש מעשר ראשון אסור לאכול עד שיפריש עליהם מעש"ש דחיישינן שמא המוכר הפריש מעשר ראשון ולא הפריש מעש"ש וא"כ צריך להפריש מעש"ש על הכל וזהו ר"ל המשנה דב"ש אומרים הכל עשרה ר"ל דבין מעשר ראשון ובין מעש"ש צריך להפריש עשרה מזה הטעם וזה כונת הירוש' דשמואל אמר לא מצי תנינתא ר"ל כך כו' ר"ל דיאמר לב"ש חלק מה שצריך להפריש מעש"ש ממה שנשאר תחת ידו דהיינו צ"ט דעל זה לא שייך לומר חלק ברור דחלק העשירי ישאר לעולם ע"ש ואמר שם דב"ש כר"א דנאמן על הראשון י"ל דאינו נאמן על השני משום דס"ל הטעם כמבואר בירוש' דדמאי פ"ד ה"ד דלכך נאמן על השני נאמן על הראשון או משום שאינו חשוד להקדים או משום חזקה שהפריש ראשון דמה שני שאין לו בה טובת הנאה מפריש כ"ש ראשון ומביא ראי' דע"ה חשוד להקדים מדס"ל דא"צ להפריש מעשר עני של דמאי ומ"מ מעשר ראשון צריך להפריש הרי חזינן דחשוד להקדים ועיין בירושלמי תרומות פ"ג ה"ט בהך דר' ורשב"ג וט"ס שם וצריך לומר גבי הוציא להם מעשר ראשון כו' רשב"ג אומר א"צ כו' ת"ג בלבד ובסיפא צ"ל מעשר ראשון בלבד ומשום חששא שמא הקדים. ועיין בירושלמי פיאה פ"ח ה"ב במה דאמר שם מתניתין כר"א ר"ל מה דאמר דנאמנין על מ"ע כו' וקשה ניחוש דילמא קיבלה המ"ע מע"ה וע"ה לא הפריש מ"ר רק מ"ע וא"כ צריך להפריש ממנו דמאי וע"כ משום דאינו חשוד להקדים ותירץ דאין אדם עושה בדבר עבירה ר"ל כיון שעשה מעשה ונתן לעני בתורת מ"ע לא חיישינן שיעשה זה בעבירה ועי' בדברי רבינו בהל' מעשר פי"ב ה"ה מה דאמר שם לפיכך מי כו' ור"ל דכיון דאמר אלו מ"ר לא חיישינן דילמא פירות הללו אינם של מ"ר כלל רק הם טבל או חולין רק שעדיין לא הפריש מעש"ש וקמ"ל דנאמן לענין זה אבל מ"מ ת"מ צריך להפריש מהם אך זה רק אם הוא ישראל דנמצא צריך ליתנם ללוי ועל זה לא חשוד אבל גבי בן לוי שאמר פירות הללו הם מע"ר לענין שא"צ להפריש מהם ת"מ נאמן כמבואר בירושלמי פ"ח דפיאה והובא בדברי רבינו שם בהלכה ט"ו אבל להחשש שמא הוא מפירות שלא הפריש מעש"ש אינו נאמן דכיון דהוא א"צ ליתנם לאחר לא שייך בזה טעם הירושלמי הנ"ל וזהו שיטת רבינו ונ"מ דאם נתן ת"ג לכהן יכול הכהן לאוכלם דשוב אין בזה חשש וכן ר"ל הירושלמי פ"ד דדמאי והתוספתא הובא בדברי הר"א בהשגות גבי הוציא להם מעש"ש כו' אמר להם פדה הוא ר"ל שהוא אומר שהוא פדאם נאמן ר"ל ולא חיישינן שמא עדיין לא הפריש מעשר ראשון או שמא הוא טבל של מעש"ש אבל אם אמר להם פדו לי או פדו לכם ר"ל שהם יפדו לו או להם וא"כ לא נתן להם דבר שלם חיישינן שפיר שמא לא הפריש מהם מע"ר או שמא הוא טבל ור"ל בירושלמי שם דזה אתיא כר"א ודחה שם. אך בה' במעש"ש שם אזלי לשיטתם דס"ל דלקוח בכסף מעשר א"צ להפריש דמאי ורק ת"מ אבל מעש"ש צריך להפריש רק דזה ס"ל דמ"מ על העשרה שצריך להפריש מעשר ראשון א"צ להפריש מעשר שני דזה הוה תקנה דהלוקח דמאי מאה צריך להפריש ט' מעש"ש וא"כ נמצא מפריש רק חלק י"א רק זה ס"ל דהא דקי"ל דלקוח בכסף מעשר פטור מן הדמאי זה רק כשלקח בכסף מעש"ש של ודאי אבל כשלקח מכסף מעש"ש של דמאי לא פטור מדמאי דזה רק חומרא בעלמא וחומרא א"א שיהי' עי"ז קולא ועיין בנדה דף ס' ע"א דאין תולין כתם בכתם אפי' למ"ד דלא דתלינן משום דמעיינה פתוח דזה ודאי לא שייך גבי בעלת כתם דזה רק תקנה לא משום ראיי' כמש"כ ואף למ"ד משום דלא מקלקלה מ"מ לא תלינן מחמת זה וכן מפרש הירושלמי חלה פ"ג ה"ב הך דנדה דף ו' ע"ב במה דאמר שם נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה כו' ר"ל כך דאם זה הספק מטמא אף קודם גלגול אז שפיר תעשה בטומאה אבל אם נולד טומאה רק שא"א שיטמא רק לאחר גלגול משום מעלה דטבל אז תיעשה בטהרה אף שא"א שתנתן לאהרן מחמת טעם זה דהמעלה שלה א"א שיהי' חסרון וזהו כונת רבינו פ"ח מהל' בכורים ה"י גזרו על ספיקו כו' ע"ש ובזה יתבאר ג"כ כונת הירושלמי בחלה שם פ"ג ה"א על הך מחלוקת דראב"ע ורבנן אם יכול להפריש תרומה שתכף יתבטל ואמר שם דגבי טמאה לא מהני זה אף אם יש בו כדי להעלות וט"ס שם וצ"ל וחד אמר מכיון שזקוק להעלות כמי שיש לו פרנסה כו' ר"ל כך דכ"כ בזה דכל דבר תיקון והפרשה שע"י דיבור צריך שיהי' חל על איזה דבר דאל"כ הוה כמו מפריש לאיבוד כמבואר במנחות דף ע"ד וכ"מ ובירושלמי פ"א דדמאי ה"ב מהו להפריש כ"ש כו'. ועיין בשבועות דף כ"ח ע"א גבי אכלו כולו דאין נשאלין דאין על מה לחול וברש"י נדרים דף ע"ט ע"א גבי נשאלין דהיכא דקליש הדבר לא מהני שאלה וע"ש בירושלמי פ"ו ה"ח דאמר שם דנדרים לא הוה דבר שיש לו מתירין מטעם דעוקר הנדר מעיקרו ר"ל וא"כ עי"ז נעשה שלא הי' שם איסור מעולם וא"כ לא מיקרי היתר וכעין מש"כ התוס' פסחים דף מ"ד ע"ב ע"ש ואמר הירושלמי דאינו עוקר רק מכאן ולהבא ר"ל דזה לא הוה בגדר טעות רק בגדר דין ועיין מש"כ הר"ן ז"ל דף כ"ב ע"ב גבי הך דר"ס ושם דף ס"ז ע"א אך גמרא דילן לא ס"ל זה כמ"ש התוס' נזיר דף כ"ב ע"א ד"ה מ"ז ושם דף ל"א ע"ב וכ"כ בזה בח"ב בהל' שבועות ובאמת זה ר"ל בגמרא דנדרים דף נ"ט ע"א מה דמחלק שם בין תרומה לנדרים מחמת דזה מצוה לשאול ור"ל כך דאם נימא דבטל א"כ לא חל כלל השאלה דאין על מה לחול וע"י שאלה יהי' הדבר כמו שלא הי' מעולם ואמר דכיון דיש מצוה שפיר ישנו להדבר ושפיר שייך שאלה ומיקרי יש לו מתירין כיון דעי"ז קיים המצוה וגבי תרומה לא שייך זה ומ"מ י"ל דישנו בכלל שאלה כיון דצריך להעלות אחד ממאה. ועיין בירושלמי ערלה פ"א ה"א ובהך דשבת דף קמ"ב ע"א דמשמע שם דבשעת העלאה אז חל הקדושה שיש עלי' ואם עי"ז יהי' מועיל שאלה קודם העלאה ועיין בדברי רבינו בפיהמ"ש כלים פי"ד מ"ז דנראה שם דס"ל דגבי כלי מתכות כיון דקי"ל דאם נשברו ותקנם חזרו לטומאתן הישנה מהני עליהם הזאה אף בשעה שהם שבורים אך רבינו ז"ל בפי"ב מהל' כלים לא ס"ל כן ועי' בסוכה דף ט"ז ע"א בהך מחלוקת דמיטה דאינה מיטהר רק חבילה וכן מבואר בתוספתא שם דלא כפי' התוס' ובהך דפסחים דף ק"ט ע"ב גבי שולחן אם מהני טבילה בשעה שהוא פרוק ובחגיגה דף כ' ע"ב גבי מתיר כו' וטובל ושבת דף נ"ח ע"ב גבי זוג ועינבל ובמ"א אבאר זה וזה ר"ל גם כן הירושלמי דחלה הנ"ל דהטעם דלא מהני הך הפרשה כיון דתכף יתבטל אך ר"א ב"ע ס"ל כיון דמכל מקום צריך להעלות הוה כמו שיש לו פרנסה אך זה דוקא גבי תרומה טהורה אבל גבי טמאה כיון דבאמת א"צ להעלות כלל עיין תוספות בכורות דף כ"ב ע"ב רק משום לא פלוג א"א שעי"ז יהיה אפשר לתקן ועיין מנחות דף ק"א ע"א גבי עצים דא"א שיכול לפדותם אם נטמאו כיון שעיקר טומאתם בא ע"י קדושתם וכ"כ בזה. וכה"ג אמרינן בירושלמי דמאי פ"א ה"ג גבי מדומע דעל דעתי' דר"י דס"ל דזה לא הוה בגדר גזירת דמאי סאה תרומה שנפלה למאה אף דיש תקנה דצריך לעלותה בגדר קדושה מ"מ צריך להפריש ממנה דמאי ואין עלי' קולות מדומע זהו ר"ל המשנה דמעש"ש אך ב"ק שם פליג וס"ל דאף לקוח בכסף מעש"ש של דמאי לא גזרו עליו דמאי ולכך אמר דהכל דבין בדמאי בין בודאי א"צ להפריש רק חלק י"א וכן בירושלמי פ"א דדמאי ה"ג שם הוה זה בעיא שם אם קאי על כסף מעש"ש ודאי או דמאי ע"ש וט"ס ונהפך או יש לפרש דקאי אברייתא דאם קרא שם חל ואמר דזה רק אם הוא כסף מעש"ש של דמאי ולא של ודאי דדמאי י"ל דאין עליו שם ממון גבוה עיין מעש"ש פ"ג מ"ג דיכול ליתנו לע"ה ודמאי פ"א ה"ב דאין לו חומש וכ"מ. וזה ר"ל הירושלמי ספ"ה דדמאי הנ"ל דלכך מותר לאכול הת"מ דהוה כמו מדומע ושאר דברים הנ"ל דפטורים מן הדמאי וזהו כונת הירושלמי חלה פ"ד ה"ו במה דהקשה שם דלמה נקט ת"מ של דמאי הא גם של ודאי כן יכול להפריש מן הטהור על הטמא ותירץ דלא ר"ל בת"מ של דמאי רק דר"ל בת"ג ובספק והקשה דא"כ איך יכול להפריש מספק על ספק הא הוה תרומה ולא תאכל דשוב לא שייך הך תירץ הנ"ל ותירץ שם דהא דיכול להפריש ת"מ מן הטהור על הטמא זה כדי שיהי' נתון לאהרן הכהן בכהונתו כמבואר בירושלמי רפ"ב דתרומות וזה שייך רק אם רוצה לאוכלה אבל לשורפה לא וא"כ גבי דמאי דהוה פירות ע"ה הוה אמינא דאסור כיון דאינו עומד רק לשרפה קמ"ל. עכ"פ חזינן דהפרשת דמאי הוה בגדר תקנה ודין ולא מחמת חשש וזה רק להך מ"ד אבל למ"ד במנחות דף ל"א דלא ס"ל כן הוה זה בגדר חשש וכן נ"מ למה דמבואר בדברי רבינו פי"ג מהל' מעשר הי"ט דאם תיקן את הדמאי בודאי דמשמע אף לענין המעשרות ג"כ לא עשה ולא כלום ר"ל שהפריש מעשר בגדר ודאי ובאמת זה הוה מחלוקת בתוספתא שם הובא בדברי הר"א ז"ל בהשגות דר"ע ס"ל דגם המעשרות אינו כלום דזה לא הוה רק תקנה והוא סבר שהוא מחוייב עפ"י דין וכ"כ בזה ור"י ס"ל כהך מ"ד במנחות דף ל"א דזה הוה גדר חשש ולכך הוה המעשרות מעשר כדין וי"ל הטעם משום דר"י חייש למיעוט עיין יבמות דף ס"ז ע"ב ותוס' שם דף קי"ט גבי רוב ע"ה ותוס' בכורות דף כ' ותוס' נדה דף ל"ב ע"א ועיין בר"ן שבת פי"ט כתב שם דר"י לא חייש למיעוט שמא נולד מהול אך הא ביבמות מבואר להיפך ובזה א"ש הך דאמרינן בברכות דף נ"ג ע"א דלר"י תרי מיעוטי מצטרפי והוה רובא ועיין תוס' ב"ב דף צ"ג ע"א דמבואר שם דלא הוה רק מחצה על מחצה ועיין בירושלמי מעשרות פ"ג ה"ה גבי דבלה וט"ס שם וצ"ל שאין הכל דורסים כו' דאל"כ הא תרי מיעוטי מצטרפי ועיין מש"כ הר"ן ז"ל חולין על הך דדף ס"ג ע"ב גבי ביצים מן העכו"ם דתרי מיעוטי מצטרפי ע"ש אך מהך דיבמות דף קי"א ע"ב גבי קטן שבא על הקטנה דמבואר שם דרק לר"מ חיישינן ואמאי הא הוה תרי מיעוטי שמא הוא סריס והיא איילונית וע"כ דלא מצטרפי וא"כ קשיא מהך דברכות דף נ"ג ע"א הנ"ל וע"כ משום דשם לר"י לשיטתי' דס"ל דחיישינן למיעוטא וכמש"כ. וכן נ"מ למ"ש התוס' בכורות דף י"ב ע"א דהא דקי"ל דרוב ע"ה מעשרין זה רק בלוקח ממורח ע"ש ולכאורה דבריהם תמוהים הא מבואר להדיא ביצה דף ל"ה ע"ב דאף בדבר שלא נגמרה מלאכתו אין מעשר רק דמאי ע"ש אך י"ל כמש"כ דהתקנה שאמרו רוב ע"ה מעשרין בגדר דין לא הוה רק אממורח ושאר הוה בגדר חשש אך באמת בירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד גבי הלוקח תמרים מבואר שם דלרבנן דאמרי דלא קבע המקח מעשרן ודאי ואח"כ גרס שם בשם חילפיא דאוכל מהם עראי ומתקנן דמאי כצ"ל והקשה ממ"נ ותירץ דכיון שיודע שביתו טובל ר"ל דזה לא הוה כמה שהכניסו במוץ כמש"כ התוס' ע"ז דף נ"ו ע"א ומנחות דף ע"ז ע"ב וכ"מ לכך מפריש מתחילה וא"כ לא מפריש רק דמאי וע"ש בירושלמי פ"ג ה"ג גבי כלכלה ולקמן בהל' מעשרות אבאר זה. וכן בהך מחלוקת דחולין דף ג' ע"ב גבי רוב מצויין אבל שחיטה מומחין הן ר"ל ג"כ כך אם זה הוה בגדר בירור או רק אומדנא ועיין מ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ב דקדושין דף נ' ע"ב ע"ש גבי סבלונות ותוס' בכורות דף כ' ע"ב. גם י"ל דטעם דהך דתמורה דף ח' ע"ב הנ"ל דסבר הישראל כיון שלקח הבכור מיד כהן פקע ממנו הקדושה וכעין הך דאמרינן בבכורות דף כ"ז ע"א גבי מתנות כהונה ע"ש ולכך יש חשש שמא יעשה בו מום וגבי מעשר בהמה אף כהן נאמן כמבואר שם דף ל"ו ע"ב הכל נאמנין וכן דייק רבינו בפ"ו מהל' בכורות ה"ט והוה בגדר נאמן לא רק שלא גזרו ולכך לא מייתי בגמרא שם דף ל"ה ע"ב מהך משנה וע"ש דף ל"א ע"א. עכ"פ חזינן דאם עשה בשל אחרים לא קנסוהו וכאן קנסו אותו וצ"ל דכיון דאף בלא אונס צריך אמידה כמבואר בהלכה ה' וא"כ נמצא זה מסור לב"ד וכאן אמדו אותו בכך וכעין זה כ' במה דאמרינן בב"ב דף כ"ג ע"ב גבי רוב וקרוב וע"ש בתוס' מ"ש מהך דנמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד אך שם ר"ל כך דכיון דצריך למדוד מודדין לעיר שיש בה ב"ד ונ"מ דאם נמצא ההרוג בתוך העיר ממש אם נימא דמביאין עגלה ערופה עיין בתוספתא דסוטה דנראה דא"צ להביא עגלה ערופה וביומא דף כ"ג לא נראה כן אז אין מודדין לעיר שיש בה ב"ד דכיון דאז אין שייך כלל גדר מדידה. ובזה א"ש שינוי הגירסות שבין גמרא דילן בסוטה דף מ"ד ע"ב דנקט לה בתרי בבי ע"ש בדף מ"ה ע"ב ובירושלמי דנקט לה בחד בבא הך דעיר שאין בה ב"ד משום דנ"מ דהיכא דא"צ מדידה אז לא היו עורפין כלל והך דמכות דף י' ע"ב דהוה מחלוקת דאמוראי גבי עיר שאין בה זקנים שם לא קאי כלל אב"ד כשיטת התוס' רק דר"ל זקנים בעלמא וכמבואר בספרי פרשת שופטים פסקא ר"ט דאפי' מאה וב"ד הוא כג' כמ"ש רבינו בהל' רוצח פ"ט ה"ד וע"ש בה"ג דהביא ג"כ הספרי ועיין תוס' סנהדרין דף י"ד ע"א ד"ה ועריפת וגם נ"מ אם בעינן הב"ד של העיר עצמה ולכך מדייק שם במכות העיר ההיא ר"ל דוקא של אותה העיר וכן כונת הספרי שם פסקא ר"ז דמצוה בזקני העיר ההיא אבל ודאי ב"ד מעכב וכן ר"ל הך דמכות שם גבי בן סורר ומורה וכן הוא בתוספתא פי"א דסנהדרין ועיין בהך מחלוקת דתוספתא דסוף נגעים ובאדר"נ פ' ל"ה אם עושין בן סורר ומורה בירושלים דליכא עירו ע"ש. עכ"פ היכא דצריך פעולת ואמידת ב"ד י"ל דהכי אמדינן וה"נ כן גבי לקט דאז אמדינן כך דכל הנוגעות בארץ הרי הן של עניים ויש שם לקט על זה וכעין זה כתבתי בהל' ערכין דס"ל לרבינו גבי ירושה דאף היכא דהוה רק ירושה דרבנן יש עליהם שם ירושה ולא מתנה מחמת הך דמבואר בספרי פ' פנחס דהתורה מסרה דין ירושה לחכמים חל על זה שם ירושה וה"נ כן ועיין תוס' גיטין דף ט' ע"א שכ"מ שכתב כו' דאינו חוזר בעבד משום דדעתו הוה כתקנת ב"ד ובדברי רבינו בהל' זכי' פי"ב הי"א דב"ד אין יכולין להגבות חוב או כתובה מנכסים שכ' שיהי' אחריו לפלוני ומ"מ גבי בעל אין הדין כן דזה הוה גדר ממילא ולא סיבה. ועיין בדברי רבינו בהלכות חמץ ומצה פרק ד' הלכה ג' במש"כ שם אם קנסינן לאסור חמץ של גוי המופקד אצל ישראל ובאהלות פי"ג מ"ג גבי החורש את שאינו שלו דאינו עושה בית הפרס וע"כ צ"ל כמש"כ:
[השמטה לדף נ' ע"ד. במ"ש דהיכא דהוא משום תקנה אך התקנה הי' מחמת ספק היכא דודאי לא אם חל התקנה. ובזה יש ליישב מה שמקשין למה גבי חנוכה לא חשו לשני ימים ובר"ה דף מ"ח מבואר דהשלוחים היו יוצאים וצ"ל משום דהא מבואר בסנהדרין דמ"א ע"ב דאחר רובו של חודש לא אמרינן דלא ידעי בעיבורו של חודש רק דבזמן ב"ד דאז אף אם ידעינן בודאי מ"מ חיישינן שמא עיברו ב"ד החודש מחמת עדי ראי' וכדומה וזה ר"ל הגמ' דביצה דף ד' ע"ב וכמ"ש בח"א בהל' קה"ח אז גם בזה צריך שלוחים משא"כ עכשיו דזה רק מחמת הטעם דספק אף לנו דאין לנו ספק מ"מ היכא דא"א שיהי' חשש ספק לא תיקנו ועי' בפסחים דנ"ד ע"ב גבי ת"ב אף דספיקא אסור מ"מ לקביע דירחי לא חיישינן אך י"ל דשם משום הך דתענית דף ל' דקבעתי' בעשירי וכן הדין גבי מינקת וכ"כ בזה בשו"ת דלדידן דקי"ל הל' כר"מ בגזרותיו זה הוה גדר תקנה ולכך גמלתו אסור ולא מחמת גזרה אך זה רק אם הולד ישנו וכן הדין גבי הבחנה דיש בו ב' טעמים גבי נשואה הוה זה גדר תקנה ואין שום נ"מ וגבי זנות אז הוה משום ולד ואז יש בו חילוקים וכמבואר בדברי רבינו פי"א מהל' גירושין וכן הוא בירוש' ביבמות פ"ד ר"מ חשש לגיטין ועי' בדמאי פ"ב ופ"ג גבי מידה דקה ומידה גסה ובנדה דף ג' ע"א גבי שוטה ובכ"מ. נמצא כך דגבי מינקת יש בה שני טעמים אחד מצד הדין ואחד מצד הטעם והנה היכא דמצד הדין דזה הוה תקנה אז אין חודש העיבור בכלל עי' מ"ש הר"ן נדרים דף ס"ג ע"א מהך דערכין משא"כ היכא דמצד הטעם אז י"ל דשיעור הוא ב' שנים וגם חודש העיבור בכלל וא"כ לפי"ז בגמלתו דאז נשאר רק מחמת התקנה אז אין חודש העיבור בכלל וזהו כונת מ"ש הגהות מרדכי סוף קדושין ע"ש: ע"כ השמטה]
הלכה ח
הצריך לרבץ כו'. עיין לקמן בהכ"ד ובירושלמי שם פ"ז ה"ה גבי עוללות מה דאמר שם דתליא אם הוה כשותף או כמוכר וזה רק שייך שם ולא כאן כמבואר שם בירושלמי כיון דכאן לא הוה טובה לעניים על ידי ריבוץ ועיין ב"מ דף ל' ע"א גבי שלו מרובה ושם דף ל' ע"ב גבי אין שם ב"ד ודף ל"ג ע"א דהיכא דיש לו הפסד אף בפחות א"צ להשיב אבדה וכאן לא אמרינן כן ועיין בירושלמי דמאי פ"א ה"ב גבי הך דמאבדין את מיעוטו דגבי' הוה משום השבת אבדה בודאי ולא בדמאי והטעם משום דגבי ודאי כ"כ לעיל דמיד שהפריש זכה בו השבט ושייך בזה גדר השבת אבדה ולכך ס"ל לרבינו בהל' בכורות פ"ב הט"ז דבכור ביד ישראל רועי כהנים אין נאמנים אף אם הוא ביד כהן הכל נאמנים חוץ מבעלים משום דכ"ז דהישראל לא נתנם כל הכהנים מיקרי בעלים דילי' ובבעלים הוה תקנה דלא מהמני רק דכהן אחר מירתת אבל רועה לא מירתת ונ"מ לענין אם שנים נאמנים בזה דהא מבואר בבכורות דף ל"ה ע"ב דיש תנא דס"ל דהיכא דרק משום חשד לא משום תקנה אז שנים נאמנים אבל אם נימא מטעם בעלים אז לא מהני ועיין גיטין דף י"ט ע"ב גבי שטרי פרסאי דמקרי לב' נכרים ע"ש ובמה דפליגי רש"י ותוס' בסנהדרין דף ל' ע"ב דרש"י ס"ל שם דבעי גבי עדות בכור שנפל מום מאליו ב' עדים ע"ש וי"ל כה"ג ועיין סנהדרין דף קי"ב ע"ב גבי תרומה של עיר הנדחת ע"ש אך כל זה שייך בודאי אבל בדמאי אף אם נימא כשיטת הראשונים דנותנה לכהן מכל מקום לא הוה זה בגדר מתנות כהונה וי"ל דזהו כונת הספרי פ' קרח פסקא קי"ט חוץ מדבר שיש בו זיקת תרומה ע"ש ור"ל כה"ג דזה לא מיקרי מתנות כהונה ולכך יכולין לאבדו ועיין בתרומות פרק י"א ה"ה בירושלמי ובדברי רבינו פ"ג מהל' תרומות הט"ז ע"ש וזה ג"כ ר"ל מה דמבואר בכריתות דף ז' ע"ב דאף לר"י דס"ל דמהני גבי מחוסרי כפרה גבי ספק תנאי זה רק על חטאת העוף אבל עולה כיון דיכול להביא כל אחד בפ"ע א"א לעשות תנאי ואנן לא פסקינן גם על חטאת עיין בדברי רבינו פ"א מהל' מחוסרי כפרה וכבר הארכתי בזה לעיל גבי חטאת העוף הבא על הספק אם זה הוה בגדר קרבן בפ"ע וא"כ אינו יכול להפקיע הקרבנות שנתחייב וזהו ג"כ הטעם גבי הך דכריתות דף כ"ג ע"ב גבי ספק מעילה לר"ע דשניהם מביאים אשם תלוי ואמאי לא מהני בתנאי כיון דס"ל דלא בעי ידיעה בתחילה וע"כ משום זה וכן גם כן הטעם דמבואר בכריתות דף ה' ע"א גבי הך דמחציתו ר"נ משום דהקב"ה יודע בהכרעות ר"ל דזה גם כן בגדר כונות מכוין לא ממילא והוה בגדר ידיעה וציווי וזה ר"ל הך דבכורות דף י"ז ע"ב גבי א"א לצמצם בידי שמים ומה דמשני שם גבי מידות כלים וכיון שכן הכרעה גופה הוה מן המשקל ואם חסרה פסול וכעין קלבון גבי שקלים ובירושלמי פי"א דתרומות ה"ה גבי לוג שמן של מצורע אם הרכינה דכל היכא דהדבר רגיל שיהי' כן הוה כאילו ציותה התורה שיעשה כך וכעין מ"ש התוס' מנחות דף ל"ח ע"ב גבי ציצית דכיון דרוב בגדים הם לבן הוה כאילו ציותה התורה בפירוש שהציצית יהיה לבן ועיין בהך דבכורות דף מ"ה ע"ב גבי איטר ע"ש ברש"י דהטעם משום דמבואר במנחות דף ל"ד דכי עקר אינש כרעא דימינו וכיון דרגילות הוא כן הוה כמו דכתיב בקרא זה וע"ש דף מ"ה ע"א גבי רוב אברים דאף דיש לו כמה אברים מכל מקום די בקכ"ה ומיקרי רובו ועיין חולין דף צ"ב ע"ב גבי ג"ה ובמ"א הארכתי בזה וזהו גם כן טעם הירושלמי ביומא פ"ה גבי מחתה וכף דאם החליף ונטל הכף בימין והמחתה בשמאל פסול אף דהוא מטעם חמימות מכל מקום הוה כמו שכתוב בתורה כן ועיין ביומא דף מ"ה ותוספות מנחות דף י"ח ע"ב ד"ה ור"ש דכיון דמן הסתם א"א לזר שימלח והוה כאילו כתיב בהדיא כהן והוה עבודה ומעכבת לר"ש אף דאנן לא ס"ל כן כמבואר במנחות דף כ' ע"א דלא מלח כלל כשר ועיין בתו"כ פרשת ויקרא דיליף זה מקרא דוהנותרת וכ"כ בזה וכן יהי' נ"מ להך דמבואר בכריתות דף ז' ע"ב מה דמחלק שם בין לילה לשבת דלילה לא ראוי' לשום קרבן ותוס' חולין דף מ' ע"א ד"ה חייב אך בירושלמי נזיר פ"ב הלכה י' מה דמקשה שם הגע עצמך שנולד בלילה ודחה שם לילה הוא שגרמה משמע דדמי לשבת ועיין תוס' זבחים דף י"ב וחולין דף פ"א דגבי הקרבה יש עליו שם מחוסר זמן בלילה לגמרי וברש"י שבת דף קל"ו ע"א ד"ה הוה לא משמע כן וברש"י פסחים דף ג' ע"א ד"ה המפלת ע"ש. והנה בשבת דף קל"ב ע"א גבי מחוסרי כפרה דאמר שם דמביום צותו נפקא וקשה הא נ"מ אף לדידן דס"ל דשחיטת לילה תרד הא קי"ל בזבחים דף קי"ב ע"ב הובא בדברי רבינו בהל' מעה"ק פי"ח ה"ט דיולדת אם שחטה תוך זמנה חטאתה בחוץ פטורה ובזמנה אף אם שחטה בלילה בחוץ חייבת כמבואר שם דף קי"א ע"ב וכ"מ ואיך יהי' הדין אם נשחט ליל פ"א בחוץ אם חייבת ועיין בירושלמי יבמות פ"ח גבי ליל שמיני של מילה דאסור לסוכו בשמן של תרומה דשם ערל עליו ובירושלמי ספ"א דר"ה אם מכשירין של תמיד דוחה שבת בלילה ובירושלמי פ"ט דפסחים ה"ג גבי טמא שנכנס לעזרה בפסח הבא בטומאה בליל י"ד ובמה שכ' רבינו בהל' מחוסרי כפרה פרק ג' הלכה ה' דלילה מחוסר זמן לכל וכן מפרש הך דכריתות דף ח' גבי נטמא דר"ל לענין קרבן ראי' כמבואר בהל' חגיגה פ"ב אך כך דדבר שא"א שלא יהי' הזמנים לילה ונ"מ לענין קרבן וזה ידוע שקרבן א"א בלילה הוה כאילו הזמן של הקרבן מתחיל ביום ומיקרי מחוסר זמן ובזה א"ש ג"כ גבי מילה למ"ד דשלא בזמנה מותר למול בלילה וליל ח' הוה מחוסר זמן ל"ל מיעוט דלא ימול בלילה וכ"כ בזה אך זה רק לאחר שנדע דלילה פסול למילה אז הוה לילה גדר מחוסר זמן ועיין סוכה דף ל"ג ע"א ברש"י שם גבי אם בלילה יש שם דיחוי אצל לולב ובמ"א אבאר זה. עכ"פ היכא דהדבר הוא כך במציאות הוה כאילו התורה ציותה לנו מחמת הדין לא מחמת המציאות וכן היכא שהדין הוא שצריך שיעשה כך הוה כאילו שמחוייב לזה וא"א להפקיע זה רק גבי חטאת העוף הבא עה"ס ס"ל לר"י דזה הוה רק בגדר חשש וכעין שכ' לעיל בהל' ז' דס"ל כן גבי דמאי ולכך יכול לבטל זה ולהביא בין שניהם קרבן אחד וכן גבי דמאי ג"כ כן ועיין בכורות דף כ"ח ע"א מפני השבת אבדה לבעלים וכבר הארכתי בזה לעיל ועיין במה דפליגי הר"ן והרא"ש ז"ל בהך דנדרים דף מ"א ע"ב אם שייך גדר השבת אבדה לתקן את ההפסד כיון שכבר נפסד וברשב"ם דב"ב דף נ"ג ע"א משמע דגם בשדה הפקר שייך גדר השבת אבידה לתקן את ההפסד אף שעדיין לא זכה בה דשם הוה נכסי הגר ובב"ק דף פ"ג ע"א מוכח דלא חיישינן להפסד הפקר אך לפי מש"כ לעיל לחלק בין של גר דאז הוה דכ"ע ובין של הפקר דאז אינה של כל אדם א"ש. ועי' בתוספ' בכורות פ"א במה דאמרינן שם גבי פט"ח לא ימיתנה לא במקל כו' ואם עשה כן יצא ומה שייך גדר יצא כאן והנה צ"ל כך דלפי מה דמוכח בבכורות דף י' ע"ב נראה כך דלמ"ד פט"ח אף לאחר עריפה מותר בהנאה לר"ש שוב א"צ ליתנו לכהן והוה שלו דכך ציותה התורה או שיפדה בשה ויתנו לכהן או שיערפו ויופסד ממונו מה ששוה בין קודם עריפה לאחר עריפה ולכך אמר שם בגמרא סד"א עריפה במקום פדי' עומדת ועיין בקדושין דף נ"ז גבי שחיטה של ציפורי מצורע ותוס' ע"ז דף כ"ט גבי עריפה דעגלה ערופה והנה זה מבואר בירושלמי פ"ב דקדושין הלכה ט' דאף למ"ד דגם לר"ש לאחר עריפה אסור בהנאה זה רק כשנערף אבל אם מת או הרגו בקנה או במגל אז מותר בהנאה לר"ש וקמ"ל התוספתא דלא נימא דכיון דלא נתקיימה בו מצות עריפה ופדי' א"א כעת כמבואר בתוספתא בכורות ובספרי פרשת קרח יהי' שייך הנבלה גם כן לכהן קמ"ל דיצא וא"צ ליתנו וגם נ"מ למה דמבואר בחולין דף ק"ל ע"ב גבי המזיק מתנות כהונה דמ"מ לצאת ידי שמים חייב לשלם אם גם כאן צריך לשלם או כיון דרק לכשיפדה יחול עליו מצות מתנות כהונה ובל"ז די בעריפה וכדסבירא לו לרבינו ז"ל בהלכות בכורים פי"ב דזה הוה גדר מצוה ע"ש בה"א ובה"ו דמפרש כך הך דבכורות דף י"ג ע"א דהא דנקט מצות פדי' קודמת ר"ל קודמת לזמן דהיינו ל' יום ממתינן לו שמא יפדה ואח"כ יכול לערפו לכתחילה אם ירצה ואין כאן קנס כלל וע"ש דף י' ע"ב ופסק כרבא בבכורות דף י"ג שם והוה כמו אוכל פירותיו טבלים דא"צ לשלם אף לצאת ידי שמים כמבואר חולין דף ק"ל ע"ב ועיין בירוש' פסחים פ"ב במה דבעי שם פט"ח שהרג את הנפש אם עורפין או סוקלין ושם לאחר גמר דין אין שייך בו גדר פדיון כלל עיין ערכין דף ו' ע"ב וב"ק דף צ"א ובמש"כ רבינו בהל' נזקי ממון פי"א ה"ח דאין לו בעלים ע"ש. חזינן מדברי הגמרא דבכורות דף י' ע"ב דמ"מ אסור זה ומיקרי שהפסיד ממונו של כהן וע"כ הפ' שם הוא הפסיד ממונו של כהן דהיינו שהוא רוצה להמיתו בדבר אחר דאל"כ אכתי לא הפסידו רק הפ' דהתורה אמרה דהיכא דרוצה להמיתו כדי שהכהן יפסיד פדיונו צריך לעשות דוקא עריפה ולמ"ד דאז אסור בהנאה ודאי מפסידין לו ולמ"ד דמותר בהנאה עריפה מגרע יותר ועיין בתמורה דף ל"ד ע"א גבי שער פט"ח בין מחיים בין לאחר מיתה משמע שם דישרף או יקרב אך בירושלמי פ"ג דערלה ה"ב מחלק שם בין שערו לגופו ובאמת נראה דאף אם גזז שערו מ"מ כ"ז שהפט"ח בחיים ואח"כ פדה אותו הותר שערו למפרע ולא דמי להך דבכורות דף כ"ו וחולין דף קל"ה גבי העמדה והערכה דכאן לא שייך זה דזה רק בגדר הפקעה לא בגדר פדיון ולכך ישרף משום דיש לו תקנה ועיין מ"ש רבינו בפיהמ"ש פ"א דבכורות דהנאת גופו אינו אסור כלל מחיים והא דנקט בבכורות דף י' ע"ב ואסור בגיזה ועבודה זה לא מחמת הנאה רק משום לא תעבוד ולא תגוז ונ"מ דהגיזה מותר בהנאה לא כמו גבי קדשים לשיטת התוס' בכורות דף כ"ו וחולין דף קל"ה ומ"ש התוס' בכורות דף כ"ה ע"ב ומעילה דף י"ב ע"ב דהגיזה אין אסור בדיעבד זה רק אבכור בע"מ ופסוהמו"ק אחר פדיונן אך מדברי רבינו בהלכות מעילה פ"א ה"י לא משמע כן רק דאין בהם מעילה אף בשל תמימים ומחמת הך דתמורה דף ל"א ע"ב דוקא הני דחזי למזבח אך י"ל כגון צמר שבראשי כבשים וזה ר"ל הך דפסחים דף ל"ג ע"א או דמיירי כגון שנפרש לפני זריקת הדם וכמו גבי עצמות קדשים עיין זבחים דף פ"ו וזה ר"ל ג"כ רבינו בהך דהל' בכורות ספ"ג ושם אבאר זה. עכ"פ אף שלא זכה בו ואין בו עדיין גדר זכי' אסור להפסידו ועיין בירושלמי מעשרות פ"ה ה"א מה דאמר שם מודה ר"ע בלפת וצנונות שאסור לזורעם מחמת דמפקיעם מתרומות ומעשרות ע"ש. ועי' ב"מ דף ל"א ע"א גבי אבדה מדעת אך לשיטת רבינו שם פי"א מהל' גזלה הי"א א"ש דלא הוה הפקר רק ההשבה אין מוטל עליו ועי' ב"ק דף ק"ג ע"ב בהך דראב"צ תקנה גדולה התקינו דאף במקום שמעכב השבה מ"מ היכא דהיציאה יתירה די במה שמניחה ביד ב"ד וע"ש דף קי"ז ע"ב תוס' ד"ה אין לך וגיטין דף מ"ד ע"א גבי הרי שאנסו בית המלך כו' ואמר שם שהי' לו לפייס ועיין תרומות פי"א מ"ה גבי נוהג בתרומה כדרך שנוהג בחולין ומבואר שם בירושלמי דרק עד שישאר קב לסאה אבל אם הפריש תרומה יותר מכשיעור אז די שיעמידנו על השיעור והיינו שישאר עד אחד ממאה ור"י לשיטתי' בירושלמי תרומות פ"ד סה"ג דמן התורה צריך להיות בתרומה אחד ממאה ע"ש אך שם קאי אכהן. והנה בהך דלקמן הכ"ד גבי עוללות דמבואר שם דמותר ומשום דמשביח הגפן לשנה הבאה ואף דהא מבואר בכתובות דף ק"ו ע"ב דאין משתכרין בשל עניים הרי חזינן דאסור לעשות פעולה בשל עניים אף אם עי"ז ירויחו אך בערכין דף ו' ע"ב גבי הך דר' ינאי מבואר דמותר ללוות הצדקה כדי שעל ידי זה יהי' טובה לעניים ועיין מ"ש בפיהמ"ש ספ"ו דערכין דהטעם הוא שמא יחסר לא מטעם שכתוב בגמרא בכתובות שם דילמא אתרמי עניא ע"ש ועיין מ"ש הר"א ז"ל בהשגות בהל' כלי המקדש פ"ז ה"ט דמחלק שם בין ליקח פירות דזה אסור אבל שאר דברים מותר ובה"ג בהל' כיסוי הדם משמע דהטעם דהוה כמו שאסור לעשות סחורה בדבר האסור וצדקה הוה כמו הקדש לענין זה ואף דבערכין דף ו' מבואר להדיא דלא הוה כהקדש לענין שמותר להשתמש זה רק כ"ז שלא בא ליד גבאי ולכך אמר שם דעבר בב"ת דבהקדש בדה"ב ליכא ב"ת כיון שהפריש מחמת כל היכא דאיתא בי' גזא דרחמנא משא"כ בצדקה אבל משבא ליד גבאי שחל שם צדקה עליו ואסור להשתמש בה וע"ש בתוספות ערכין מה דהקשו שם מב"ב דף ח' ועיין בתוספתא מגילה פ"ב דמדעת הפרנסים מותר לשנותם ובירושלמי שקלים פרק ב' הלכה ז' דאין ממחין ביד הפרנסים ומגילה פ"ג ע"ש ופ"א הלכה ו' וב"מ דף ע"ח ע"ב. אך באמת כך דהך דב"ב קאי אצדקה של צבור ושייך בה לב ב"ד מתנה כמבואר במנחות דף ט"ו ע"ב ודף פ"ח ודף צ' ומעילה דף י"ד וכ"מ וזהו גם כן מה דאמר שם בב"ב דף ח' ע"ב דמתחילה הוה עביד תרי כיסי כו' ר"ל משום הך דב"מ דף ע"ח דמגבת אותה העיר להעיר עצמה ובזה א"ש גם כן מ"ש התוספות ערכין דף ו' ע"ב גבי קופה תמחוי ותמחוי קופה דלא מהני דעת גבאי משום דזה הוה לעניי העיר וזה לעניי העולם ולזה לא מהני דעת גבאי כעין דמבואר במגילה דף כ"ו ע"א דדבר דמעלמא אתא לא מהני ז' טובי העיר ועיין ב"ב דף כ"ג ע"א דמשמע שם דמהני אף ברה"ר וכבר הארכתי בזה לעיל אך י"ל דהטעם דהא מבואר שם דצריך שהקדושה של בהכנ"ס תיפקע ע"י איזה דבר עיין ברש"י מגילה דף כ"ו ע"א ד"ה אבל ובע"ב ד"ה חילופא והנה זה מבואר דלהוציא דבר מרשות זה לרשות אחר לא מהני על ידי עצמו וכעין מ"ש ה"ה ז"ל בשם הרשב"א פי"ז מהלכות אישות הלכה י"ד גבי שליח דאינו יכול ליקח הדבר לעצמו וכעין מה דמבואר בירושלמי פיאה פרק ה' הלכה ב' דהוה כזכה מימינו לשמאלו דלא מהני ועיין ב"ב דף פ"ה ע"א בתוספות ד"ה ארבע מ"ש דאין אדם מקנה רשותו על ידי עצמו ובגיטין דף ל' ע"ב ברש"י ד"ה אין חושש וזהו ר"ל הגמרא שם דף כ"ד ע"א והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ר"ל דדבר הנשתנה צריך להיות על ידי רשות אחר וא"כ הגט כשיוצא מיד שליח להולכה ליד שליח לקבלה צריך שיהי' על ידי גוף אחר ועיין נדרים דף מ"ח ע"ב גבי קנה ע"מ להקנות דלא קנה ור"ל ג"כ משום זה דאימת קנה להדבר כשמקנה לאחר וכ"ז שלא הקנה לא קנה וכ"ז שלא קנה היך יכול להקנות ע"י עצמו וזהו מה דאמר שם בנדרים ר"א היא ואמר אפי' ויתר כו' ע"ש בר"ן ורא"ש ר"ל ור"א ס"ל בפיאה פ"ה גבי גדיש דזה לא הוה קנין ועיין ב"ק דף ע' ע"א גבי הרשאה בגירסת הרמב"ן במלחמות וב"מ דף צ"ט ע"א במה דאמר שם הכישה במקל כו'. עכ"פ צריך להיות חילוף רשות וכיון דקי"ל דביהכנ"ס של כרכים יש לכל העולם חלק בו כמבואר שם ורש"י חולין דף קל"ו וכ"מ וכן תמחוי הוא שייך לעניי עולם א"א לשנותו דלא שייך בו חילוף רשות כלל אך בני העיר בעצמן או חכם גדול כמ"ש רבינו לקמן בפ"ט ה"ז והא מהך דב"ב דף ט' ע"א ומגילה דף כ"ו ע"א גבי הך דר"א גבי בי כנישתא דמתא מחסיא מהני שפיר וזה הוה כעין הך דנדרים דף מ"ח ע"א מה דס"ל לר"י דהכותב לנשיא א"צ לזכות והך דב"ב דף ק' ע"א רבים קנו לה בהילוכו וזה הוה בגדר הפקר ב"ד ועיין במה דפליגי התוס' יבמות דף ע"ט ע"א וע"ב גבי חלק מזבח וכתובות דף כ"ט ע"א ד"ה ועל הכותית אם שייך בדבר שיש בו זכות גבוה הפקר ב"ד להפקיע וכמ"ש ר"ש גיטין דף ט' ע"א דהכלי אינו חוזר בעבד משום דזכה בו שמיא אף דעדיין לא נשתחרר ותוס' שם דף ע"ז ע"א גבי הך דואין לו עסק בך וב"ב דף פ"ח ע"א גבי הך דהלקח ירק דגמר בלבו נתחייב במעשר ע"ש ברמב"ן בזה. ולכך מהני משא"כ בשל יחיד דאז די רק בדעת הגבאי אך זה רק שלא לצורך הגבאי וכמו התוספ' דמגילה הנ"ל אבל הגבאי בעצמו אינו יכול לצורך עצמו דהוה כמו כזכה מימינו לשמאלו דלא מהני והוה גדר הקדש כמש"כ בשם בה"ג ותירץ דכיון דעי"ז יהי' טובה לעניים לא מקרי זה לצורך עצמו ושפיר יש רשות ביד הגבאי לשנות ולא הוה כזכה מימינו לשמאלו ועיין חולין דף קל"ד ע"ב גבי ההוא שקא דדינרי דאמר שם ואב"א אדם חשוב כו' ע"ש ברש"י ור"ל כך דכיון דעליהם מוטל לפרנסו לא מיקרי שזה לא נטל לעצמו וכעין דאמרינן בקדושין דף ז' ע"א גבי אדם חשוב דקבלה שלו הוה נתינה ועיין חולין דף מ"ה ע"א איתייקורי בי ובע"ז דף מ"ד ע"ב שלא בטובת ר"ג כו' ושבת דף קכ"ב ע"א בהך מחלוקת דאביי ורבא ע"ש בתוס' ועיין בנדרים דף פ' ע"ב גבי מעיין של בני העיר חייהם קודמין והטעם עיין בשאלתות דר"א פ' ראה משמע כך דהיכא דהוא מעיין היוצא בתחילה אז שייך רק לבני העיר כעין הך דב"ק דף פ"א דכיון דלא זכו בו ליכא עליהם חיוב ליתן לאחרים. ועיין בתוס' ב"ק שם ובדברי רבינו בהל' נזקי ממון פ"ה אבל היכא דחפרו בור דהוה שלהם אז צריך ליתן לאחרים לשתות ולא יקח מהן שכר ועיין בפ"ח דשביעית מ"ה ובפיהמ"ש שם ובירוש' וא"כ כ"ז שלא זכה בו ר"א לא הי' מוטל ליתנו לו ומ"מ הוה זכי' בשבילם כדי שיוכל ליקח הוא לעצמו כמש"כ ומ"ש רבינו לקמן בפ"ח ה"ה שהצדקה אינה כהקדש ר"ל ג"כ כמש"כ דבזה מהני דעת הגבאי ולקמן אבאר זה. אבל בצדקה של צבור אין רשות ביד הגבאים ולכך אסור לעשות בהם סחורה כמבואר בהך דכתובות דף ק"ו ע"ב הנ"ל וא"כ מ"ש גבי עוללות דמותר וצ"ל כיון דפסקינן לקמן בהל' כ"ב דאין עניים זוכין עד שיתחיל בעה"ב לבצור עדיין לא הוה ממון עניים ומותר וא"כ לפי"ז נ"מ בכרם שכולו עוללות דכולו לעניים אז אסור להדיל אף דעי"ז יהי' נשבח לשנה הבאה ולכך קאמר שם כשם שהוא מדל בתוך שלו ומשום שותפות וכבר הארכתי בזה לעיל גבי דין עוללות בפ"ב ועיין בגיטין דף י"ב ע"ב דאמר שם הקדש גופה ניחא לי' כי היכא דנשבח עבדא הרי חזינן דמשבחינן הקדש ולא אמרינן בזה אין עושין סחורה ע"ש ועיין במ"ש המפרש במס' תמיד דף כ"ה ע"ב ד"ה בשלשה גבי שמירה ע"ש אך י"ל דיש נ"מ בין קדשי יחיד לקדשי צבור דגבי קדשי יחיד שפיר משבחינן ועיין במ"ש רבינו בהל' מעילה פ"ג הי"ב ע"ש גבי ולד מעשר ובהך דכריתות דף כ"ז ע"א מה דמחלק שם גבי שבח הקדש משום דטרח קמי' ובמעילה דף י"ט ע"ב בתוס' ד"ה מכדי דגבי בהמה תמימה לא מיקרי פגם אם היא כחושה ור"ל אם לאחר שהקדישה נכחשה אך י"ל דבהך דגיטין כיון דאינו עושה רק פחות מש"פ לא חל עלי' גדר ממון הקדש ע"ש ברש"י ותוס' ושרי ועיין רש"י פסחים דף נ' ע"א ד"ה כנעני דמבואר שם דהגזבר הי' עושה סחורה בהקדש וצ"ל דשם קאי לר"י ור"י לשיטתי' במנחות דף צ' גבי מותר נסכים ולשיטת הראב"ד ובירוש' פ"ד דשקלים ה"ה ע"ש:
[השמטה למ"ש לעיל דנ"ב ע"א בין דבר דזה רק סיבה ובין דבר דהוא מתחילה כן. ובזה א"ש מה דאמר במכילתא פ' בוא פ"ו דר"י אמר דצריך קרא שלא ישרופו בשבת אם חל לאחר יו"ט ע"ש והיא תמוה אך כך דהנה עי' בזבחים דנ"ו ע"ב דחזקיה ס"ל דהמחשב לאור שלישי לא הוה פיגול וכן אינו חייב משום נותר כרת וא"כ לפ"ז י"ל דגבי פסח ראשון כיון דא"א בלא י"ט הוה כמו שהתורה אמרה דהשרפה לא יהי' רק בקר שני ולא הוה פיגול וכרת בנותר לחזקיה ועי' בתוספ' פסחים פ"ה ומגילה פ"ב אך אם חל ט"ז בשבת דזה רק סיבה מאי אם זה ג"כ הוה כמו לא אנתיק לשרפה או רק סיבה וכן למ"ש התוס' ביבמות דף ע"ב ע"ב לענין אם מיקרי שלא בזמנו לגבי לילה ע"ש ותוס' מנחות דף נ"א וכ"מ ואמר דזה ג"כ בטל והוה כמו שהוא עדיין י"ט ולחזקי' לא הוה פיגול והוה בזמנו ועי' בתוספ' שבת פט"ז גבי מילה אם הוה אז בקום מהול וכ"מ בזה כנ"ל וכן נ"ל במה דאמרינן בקדושין דף נ"ז וחולין דף קט"ו וחולין דף ק"מ זה רק דבר דעיקרו כך אבל דבר דרק ע"י סיבה אז לא שייך לומר שלח לתקלה וצ"ל הפירוש בחולין דקט"ו דקאי על כל שילוח הקן ע"ש וא"ש מ"ש בח"א הל' שחיטה פי"ג גבי טרפה וכן נ"מ גבי הך דין של עשה ול"ת אם העשה עכ"פ קיים אם עבר ועשה זה אם הוה רק ע"י סיבה אבל העשה מוטל עליו כמו גבי מצורע וגם שבירת עצם בפסח ואכל המוח וכה"ג אז קיים אבל אם העיקר כן כמו גבי אמר לו אביו הטמא וכיוצא בו אז אין עליו כלל עשה ועמ"ש רבינו בהל' שחיטה פי"ג דעשה ול"ת דוחה עשה ור"ל כמ"ש: ע"כ השמטה]
הלכה ט
זרעים כו'. ואעפ"י שנמצא כו'. שספק הלקט לקט. כבר הארכתי בזה והנה לכאורה לפי' המבואר בירוש' מעשרות פ"ה ה"ז דאמר שם דלכך תבואה הנמצאת בחורי הנמלים קודם גמר פטור מן המעשרות מטעם יאוש ע"ש ואף דהא בתוספ' כאן פ"ב מבואר דחורי הנמלים אסורים משום גזל צ"ל משום דבעה"ב קנה להם מטעם חצירו ואף דלכאורה למה לפי"ז גם אם הוא לקט לא נימא דהעניים מייאשי ויזכה בהם בעה"ב וכמבואר ב"מ דף י"ב ודף כ"א ע"ב וברש"י גיטין דף ל' ע"א ד"ה במכירי כהונה ע"ש וכבר הארכתי בזה לעיל ובהל' ערכין אם יש להעניים ג"כ זכות בהשדה כעין הך דבכורות דף י"ח ע"ב גבי רועה לענין בכור ע"ש. והנה מבואר בתוספ' דפיאה הנ"ל דאם הי' פקדון אסור משום גזל ובאמת נ"ל דט"ס הוא וצ"ל מותר ור"ל דאז לא שייך לומר דהם קונים מטעם חצר כיון דאין החצר שלהם ועיין תוס' גיטין דף ע"ט ע"ב וב"מ דף י"א ע"ב גבי הך דר"ג משום דהוה כמו אינו משתמר ועיין ביצה דף מ' ע"א אם המקום שהפקדון מונח בו שייך להנפקד ע"ש ורש"י כתובות דף פ"ה ע"א במה דאמר שם דבעי תפיסה דוקא מחיים אף דהי' מונח ברשותו ובהך דפסחים דף ו' ע"א ובר"ן שם גבי יחד לו בית ובהך דע"ז דף ל"א ע"א גבי יחד לו קרן זוית דאז מותר היין משום דהוה ברשות ישראל ובהך דב"מ דף ס"ג ע"א כגון שיחד לו קרן זוית וביצה שם וזהו כונת הרשב"ם בבא בתרא דף פ"ה ע"א ד"ה עד עיין שם שכ' לייחד לו מקום ואם לא ייחד מקום להמפקיד אין לו זכי' בהמקום ועיין ב"מ דף מ"א ולכך שוב מותרות משום גזל ואף דלמה לא נימא דהבעה"ב בעצמו יזכה בהם כמו הך דב"מ דף ק"ב וכ"מ אך י"ל כעין מ"ש הראב"ד ז"ל בהל' גזלה פרק ט"ז ה"ד דהדבר היה בחצר קודם יאוש והוה כמו באיסורא אתא לידו וכעין הך דב"מ דף ק"ב ע"א גבי יוני שובך כל היכא דאיהו מצי. עכ"פ אף אם נימא דהם שייכים לבעה"ב מ"מ לא הוה מחמת חזקתו הראשונה רק מחמת קנין חצירו וא"כ י"ל דבזה לא שייך המע"ה כיון דעכ"פ חזקתו נתבטל וכעין מ"ש התוס' קדושין דף ע"ט ע"א ד"ה קידשה ותוס' ב"ב דף פ"א ע"ב גבי בכורים ובהך דיבמות דף ל"ח ע"ב מה דמחלק שם בין אשה עצמה ליורשי האשה דלא שייך בזה חזקה כיון דע"כ נשתנה הדבר מקודם וכעין זה כ' התוס' ב"ב דף ל"א ע"ב ד"ה אבל גבי זילותא דבי דינא ובמ"ש התוס' סוטה דף כ"ה ע"ב ד"ה ב"ה דלכך לא שייך הכא לומר לב"ה העמידה על חזקתה משום דהכתובה הוציאה מחזקתה ועשאה ספק ועיין מ"ש התוס' ריש נדה וכ"מ וזהו ג"כ כונת הירוש' סנהדרין פ"ח ה"ו מ"ט דב"ה כו' החזירתה התורה לספיקה וספיקה לודאה כו' ר"ל כיון דע"כ יצאה מחזקתה ע"י הדין שוב י"ל דהוה כודאי זינתה ולא דמי לכל הספיקות דהוה רק בגדר ספק עיין מ"ש התוס' יבמות דף י"א וסוטה דף כ"ח דזה הוה בגדר ודאי. ובאמת כ"כ בזה אם כל הספיקות שבתורה אף במקום דבעי אשם תלוי הוה שם אחד או כל אחד הוה שם ספק לעצמו ועיין במה דפליגי בכריתות דף י"ח ע"ב אם ידיעות מחלקות לאשם תלוי וע"ש דף ח' ע"ב ודף ט"ו ע"ב ובאיסורים נפרדים לכ"ע מחלקים אך באמת נ"מ אם הטעם דאשם תלוי הוא משום דחייבים על שגגתו חטאת חייבים על ספיקו אשם תלוי או זה הוה חיוב בפ"ע ועיין בכריתות שם דף י"ח ע"ב דאף למ"ד דידיעות ספק אין מחלקות לחטאות מ"מ לאשם תלוי מחלקות וכן אמרינן בירוש' פ"ג דהוריות ה"ג עיקרו פטור וספיקו חייב אך באמת כבר עמדו התוס' בכריתות דף ט' ע"ב ודף ט"ו ע"א ד"ה הרי דבכ"מ מצריכינן קרא לחלק גבי גופין מחולקים ועיין תוס' סנהדרין דף נ"ד ע"ב ד"ה הנרבע ובדברי רבינו בהל' שגגות פ"ה ה"ג מש"כ שם מכאן אתה למד והוא לכאורה להיפך מגמ' דסנהדרין הנ"ל ובמ"ש רבינו שם פ"ד ה"א אעפ"י שהם שני גופין אך שם י"ל דכונתו דהרובע והנרבע הם שני גופין אך נ"ל כך דעיין בתוס' כריתות דף ט"ז ע"ב בד"ה אמר רבא מה דהקשו שם דהא ר"א מחייב על כל ביאה וביאה ולמה צריך גופין מחולקין אך באמת נראה לחלק דהא דר"א מחייב על כל ביאה וביאה זה רק שהשגגה הי' בהגוף שלא הי' ידע שהיא נדה או א"א כהך דיבמות דף צ"ב ודף ל"ד ע"א ע"ש בזה לרבנן אגופים מחולקים חייב על כל אחת ואחת בלא קרא ור"א על כל ביאה וביאה אבל היכא דהטעות הי' בדין שלא ידע שזה הוה איסור או שטעה בשלא כדרכה או בהעראה עיין בסנהדרין דף ל"ג ע"ב והוריות דף ד' אז לרבנן בעי קרא לחלק גם בגופין מחולקין ולר"א לא מחייב על כל ביאה וביאה וכח וכח. והנה בדברי רבינו פ"ב מהל' שגגות ה"ה ס"ל שם דאם בעל אשה נדה ואינו יודע איזה היא אם זו אם זו חייב קרבן ובפיהמ"ש לא פי' כן בכריתות שם ועיין בשבועות דף י"ח ע"ב גבי העלם טומאה דמקשה שם כה"ג גבי טומאה ואף דאין נ"מ לנו דמ"מ הוא טמא וכן גבי תמחויין של חלב שכ' שם רבינו ודאי אין נ"מ אם הי' אחד של שור ואחד של כשב ועיין קדושין דף ע"ז ע"ב גבי אלמנת ראובן ואלמנת שמעון דקרא להם שמות מחולקים אף דמה נ"מ ובכריתות דף כ' ע"א גבי תאנים וענבים ובנדה דף כ"ח ע"ב גבי לובן ואודם ובירוש' פ"ב דשבועות שם דיש לחלק בין ידיעה קמייתא לידיעה בתרייתא וכן יהי' נ"מ לשיטת רבינו הנ"ל אם היתה אחת נדה ואחת זבה אף דאין שום נ"מ בו אך לפי מש"כ לחלק בין אם השגגה בהגוף או בהאיסור י"ל דה"נ כן וא"ש דלא סתרי דברי רבינו אהדדי ומה שכ' רבינו פ"ה ה"ג בהל' שגגות דגופין מחולקין חייב על כל או"א שם מיירי דהשגגה הי' בהגוף לא בהדין וכעין מש"כ רש"י כריתות דף ב' ע"א אבל היכא דהי' טעות בדין לא מחלק וכן גבי הך דכריתות דף ט"ו ע"ב גבי השוחט ה' זבחים בחוץ שם י"ל ג"כ מיירי שטעה בדין לא בגוף ועיין רש"י כריתות דף ב' ע"א דגבי שוחט חוץ פי' דסבר שהוא חולין וגבי מעלה פי' דטעה בדין ופי' כן משום דהא מבואר בזבחים דף ק"ח ע"א דגבי שחיטת חוץ אף להדיוט חייב וגבי העלאת חוץ רק אם כיון לגבוה וא"כ אם הי' סבר שהוא חולין פטור לגמרי לכך פי' כן משא"כ בשוחט דחייב אף להדיוט וכן כת' התוס' סנהדרין דף ס"ב ע"ב ד"ה רישא וכן מבואר בחולין דף מ' גבי השוחט חטאת וכן פסק רבינו בפי"ח מהל' מעה"ק הט"ז ועיין בתו"כ פ' אחרי פ' ו' פ"ט במה דאמר שם לרבות שאר ע"ז כו' ע"ש בפי' הראב"ד ובאמת אין הפי' כן רק דר"ל הזובח בהמה למרקוליס אף שאין עבודתה בכך וכמבואר בסנהדרין דף ס"א ובע"ז דף נ"א. וכן ג"כ מ"ש רבינו בפ"ה ה"ה גבי נדה דאם טבלה בינתיים חייב על כל פעם ופעם ורבינו בפ"ז ה"ח ט' ס"ל דהא דקי"ל דשבתות כגופין דמיין גבי שגגות מלאכות וזדון שבת וכן דהויין ידיעה לחלק גבי שגגות שבת וזדון מלאכות זה רק היכא דהמלאכות הוה הרבה תולדות מאב אחד אבל אם מלאכה אחת ממש עשה לא מחלק וכן מוכח מירוש' ובזה א"ש מה דמקשה בגמ' דף ט"ז ע"ב אמאי לא נקט חייב על כל אב מלאכה של כל שבת וע"ש ברש"י ד"ה ר"ח אך לפי"ז א"ש דשם מיירי במלאכה אחת ממש וכאן מיירי רק במין מלאכה אחת אך תולדות מפורדות. וכן נ"ל דהא דאמרינן דלר"י תמחויין מחלקין עיין כריתות דף ט"ז ע"א דהוה מחלוקת בזה מה נקרא ב' תמחויין אך נראה דאם הוא ג' מיני חלב כמו שור כשב ועז אז תמחויין מחלקין אף לר"י אם לא הוה תבשילין מיוחדים וזה מבואר בכריתות דף ד' ע"א ב' שמות בהעלם אחד ע"ש ברש"י ד"ה הב"ע אך ר"ל כה"ג וכעין הך דע"ז דף ס"ו ע"א שלש שמות וכן מבואר בתוספ' כריתות פ"ב דאף לר"ג דס"ל דאין ידיעה לחצי שיעור מכל מקום אם הוה בשני שמות כה"ג אין מצטרף דאז הוה כמו גופין מחולקין לענין זה וכעין הך דכריתות דף י"ז ע"א לענין שבתות וכן למה דמבואר בכריתות דף י"ב ע"ב ושבת דף ע"א דאף לר"י שני תמחויין מצטרפין מ"מ כה"ג לר"ג אם הי' לו ידיעה בינתיים לא מצטרפי ועיין תוס' שבת דף ס"ח ע"ב ד"ה וחייב כו' דכ' שם דאם נעלם ממנו עיקר חלב אז תמחויין אינם מחלקים לכ"ע וכמו לענין שבת אף דקי"ל כגופין דמי וזה ודאי לענין גופין מחולקין ממש ודאי חייב על כל אחת ואחת אף כה"ג אך י"ל דלזה בעי קרא כמש"כ. ועיין שבת דף ק"ה ע"א גבי אות אחת שחרית ואות אחת בין הערבים. ובאמת הטעם דאין ידיעה לחצי שיעור י"ל כמו דמבואר בכריתות דף י"ח ע"ב דאין יוהכ"פ מכפר על חצי שיעור ור"ל כיון דאין הידיעה מועלת כלל לא מחלקה כלל ועיין תוס' שבת דף ס"ח ע"ב ושבועות דף י"ח ע"א ד"ה אי דבמקום דהידיעה לא פעלה כלום לא הוה חילוק ועיין בירוש' שבועות פ"ב דאמר שם דאף לר"ל דס"ל דידיעות ספק קובעו לחטאת זה רק משום דעשה פעולה לענין אשם תלוי ע"ש ובאמת לפי שיטת רבינו בהל' שגגות פ"ח ה"ב מוכח דס"ל דלא כשיטת התוס' בכריתות דף י"ז ע"ב רק דחצי שיעור פועל לענין שיקרא עליו שם איקבע איסורא וחייב אשם תלוי וע"כ זה לדידן דקי"ל דחצי שיעור אסור מה"ת ועיין שבת דף ע"א ע"ב גבי כזית ומחצה אם מצטרף אח"כ אם היתה לו ידיעה ובהוריות דף י"א גבי נשיאות מהו שתפסיק לצירוף שיעור וע"ש בירוש' דנשיאות משום דמכפרת ובירוש' פ"ו דתרומות ה"א גבי מזיד בחצי זית ובמ"א כ' בזה. עכ"פ ס"ל לרבינו דבעי שלא יהיו שוין ממש ועיין הוריות דף ג' ודף ז' גבי הוראה כה"ג ע"ש ואמאי גבי נדה ס"ל דכשטבלה בינתיים חייב על כל או"א ודוחק לומר דס"ל לחלק בין ביאה למלאכה כעין הך דכריתות דף ט"ו ע"א בהך דרבה ור"י אליבא דר"א ועיין תוס' שבת דף צ' ע"א ד"ה המוציא אך י"ל דכבר הארכתי בח"א בהל' אס"ב אם שם נדה הוא הגוף שראתה הדם בזה הזמן או הדם עושה את הגוף ועיין יבמות דף נ"ד שכן אוסרה מתירה ע"ש ברש"י וא"כ לפי"ז כשטבלה בינתיים הוה כגופים מחולקים ופנים חדשות ובזה פליגי הנך אמוראי בכריתות דף י"ז אם נדה או נדות ע"ש אך זה רק אם השוגג הי' בגוף אם היא נדה או לא אבל אם השגגה הי' בדין אז לא מחלק וכמש"כ וה"ה לגבי אשם תלוי מה דמחלק ידיעות וכה"ג זה אם השגגה הי' בגוף אבל לא בדין ואז י"ל דאף באיסורים חלוקים ג"כ א"צ להביא רק אשם תלוי אחד ועיין בדברי רבינו פי"ב בהל' שגגות ה"ב והוא מהך דהוריות דף ז' ע"א דאין ציבור באשם תלוי ובאמת אין הפי' כך רק דר"ל כגון שהורו שספק מותר כגון ביהש"מ או כוי וזה לא הוה הוראה על שגגת כרת אך נ"מ למ"ד בכריתות דף י"ט ע"ב גבי שגג ואינו יודע באיזה מהם שגג ג"כ צריך להביא אשם תלוי אך זה אימעוט בהוריות דף ה' ע"א ידעו שהורו כו'. וא"כ לפי"ז כל הספיקות של איסור הוא גדר אחד וראי' לזה דהנה מבואר שם בכריתות דף י"ח ע"ב דעל אשם תלוי של יוהכ"פ בעצמו ג"כ יוהכ"פ מכפר וכן מבואר להדיא בירוש' פ"ג דהוריות ה"ג וכן לס"ד בכריתות שם דיוהכ"פ מכפר על חצי שיעור גם על של יוהכ"פ מכפר והא עבירה דיומא לא מכפר כמבואר בכריתות דף ז' ע"א ע"ש וע"כ משום דספק וחצי שיעור אין עליהם שם האיסור כלל רק הוא איסור כללי ולא מיקרי כלל עבירה דיומא משא"כ בסוטה יש עלי' שם סוטה ומחמת דיצאה מחזקתה וכמש"כ וכעין מ"ש הר"ש במס' מקואות פ"ב מ"ב גבי טבל מטומאה חמורה וספק שמא אח"כ נכנס במים שאובין טהור דממ"נ הטומאה הראשונה אזלא ממנו משא"כ בטומאה קלה דאז הא יש עליו שם הראשון ולא פקע ממנו וזהו כונת הגמ' בחולין דף י' והא הכא דודאי טבל וכ"כ בזה בח"א בהל' שחיטה פ"א הי"ב ולכך גבי ספק סוטה כ"ז שלא נתבררה יש עלי' גדר ודאי עיין מש"כ בהל' סוטה. וזה ר"ל הך דיבמות דף פ"ה ע"ב גבי הך דרמב"ח דהוה זונה אם בא עלי' בעלה וע"ש בתוס' אך ר"ל כך דלא משום חשש דשמא זנתה רק דהוה זונה ונ"מ למש"כ בהל' סוטה דאם קינא לה מקרוביה אז יכול למחול אף לאחר סתירה והנה בירוש' סוטה הובא בתוס' דף י"ח ע"ב דבעי שם אם גירושין הוה כמחילה ע"ש ועיין בנדרים דף ע"א ע"ב ואם נימא דלא הוה כמחילה וקינה לה מאבי' ונסתרה וגירשה ואח"כ כנסה בחופה אם נימא דיש חופה לפסולות ואח"כ בא עלי' לרמב"ח הויא זונה כיון דס"ל דהביאה של בעל עושה אותה לזונה ולרבנן אדרבא אמרינן דהוה כמחילה וכן נ"מ אם לאח"כ באו עדים שלא נבעלה לרבנן מותרת לכהונה ולרמב"ח כיון דכ"ז שלא נתברר שלא זנתה הויא עלה שם סוטה ולא אמרי' דנתברר למפרע כמ"ש התוס' סוטה דף כ"ח ע"א ואז בא עלי' בעלה נפסלה לכהונה אז מחמת זונה ושוב לא מהני העדים וא"ש. וא"כ כאן לכך לא אמרינן המע"ה. ובזה יש ליישב מה דהגמ' בחולין דף קל"ד לא מקשה על הך דין דחורי הנמלים רק מהך דגר ולא משום דף קל"ב גבי בכור שנתערב דבזמן שמאה שוחטים כולם פטורים ואין לומר דשם הוחזק פטור אף דמאה שוחטים וכעין הך דכריתות דף י"ח ע"א דזה מיקרי איקבע איסורא אף לב' בני אדם וכן פסק רבינו והטעם משום דבכריתות דף כ"ג ע"א הוה סתם משנה כן וגם ר"י ס"ל כן ועיין תוס' גיטין דף ע"ד ע"א אך שם מיקרי ג"כ איקבע איסורא וכן כ' רבינו בפ"ח ה"ג גבי ספק מגורשת ובתוספ' פ"י דשבת ס"ל לר"י דאף בשני אנשים שאינם יודעים מי מהם חילל שבת חייבים אשם תלוי וי"ל דזה ג"כ מיקרי איקבע ועיין בדברי רבינו פ"ח מהל' שגגות ה"ב שכ' או שעשה מלאכה בשבת ואינו יודע והוא תמוה ע"ש בכ"מ וצ"ל דר"ל כמו בהך דכריתות דף כ' שנתכוין לכבות ואח"כ להדליק ועשה שניהם רק שאינו יודע איזה מהם הקדים וא"כ י"ל דלא נעשית מחשבתו ומ"מ מיקרי איקבע או כגון שנסתפק אם זה הדבר שעשה אם הוא מעין מלאכה שנתכוין לו כגון שנתכוין לעשות פעולת בורר ושימר וזה היה ספק בשבת דף קל"ח אם זה הוה בורר או מרקד וכה"ג חייב אשם תלוי דמ"מ יש שם איסור על זה. ועיין תוס' ב"ק דף ק"ג ע"ב מה דמחלקי בהך דגזל לה' בני אדם כה"ג. אך מהך דיבמות דף ק' ע"ב גבי מי שלא שהתה כו' דנקט דפטור מן הזרוע ולחיים אך י"ל דגבי גר ג"כ כיון דהנכסים נשתנו מחזקתן דבתחילה היו של גוי ואח"כ של ישראל ומ"מ אמרינן המע"ה ושפיר מקשה מחורי הנמלים ועיין במ"ש התוס' נזיר דף ס"ו ע"א ד"ה אמר רבא ור"ל דכיון דע"כ צריך לסתור עכ"פ יום אחד שוב סתר הכל וע"ש דף ח' גבי ספק נזירות ובירוש' פ"ב גבי ספק אם קיבל עליו שני נזירות או נזירות אחת דהוה מחלוקת דאמוראי אם להחמיר או להקל אף דע"כ א"א לחול עליו נזירות השני' כ"ז שלא נסתלקה ממנו הראשונה:
הלכה י
שבולת של לקט כו'. עיין בירוש' ובכ"מ אך באמת כונת הירוש' כך דהנה כ"כ דאף דמבואר בב"ק דף כ"ח דתכף בשעת קריאת שם נפטרו המתנות עניים מן המעשרות זה רק בשכחה ופיאה אבל לקט רק בשעה שלקטו עניים אז נפטר ולא קודם ולכך נקט במשנה פ"ה מ"ו מי שאינו מניח כו' הרי זה גוזל ור"ל דקמ"ל דאף דגבי לקט עדיין לא מיקרי של עניים מ"מ הוה גזל וכעין דמבואר בירוש' לקמן פ"ז ה"ג גבי פרט ולקמן אבאר זה ובזה א"ש הך דגיטין דף מ"ז ע"א די"ל דשם מקשה מלקט ועיין בדברי רבינו לקמן בהל' מעשר פ"ז ה"י גבי המחליף דנקט כגון שנתנו לו דהיינו שכבר בא ליד עניים ועיין במ"ש רש"י סנהדרין דף פ"ח ע"א ד"ה שלש גבי לקט דפי' דלא מפקיר ור"ל דרק כשזכה בו אז נפטר ומבואר בב"ק דף ס"ט ע"א דבלא זה הי' דרכם להפקירם ואמר דזה אין דעתו להפקירם ונ"מ ג"כ דהנה רבינו מדייק בפ"ד ה"א דרק שנפלו ג' כאחת אז לא הוה לקט וכן כ' רש"י שבת דף קי"ג דנקט שם ג' שוכבות יחד ובתוספ' כאן פ"ג נקט המובדלות כדרכן וכן הוא לשון רבינו בפ"ה הי"ד גבי שכחה וע"ש בה"ז שני עומרים י"ל דלכך נקט מובדלות דבמעורבין אף שנים לא ועיין ב"מ דף כ"ה גבי אבידה גבי מטבע דזה הוה כמו צבור ע"ש בתוס' ובירוש' כאן בפ"ו הובא בדברי רבינו לקמן בה"ו גבי שכחה וט"ס שם וצ"ל משישחה כדי ליטול החמישי והטעם שם לא כפי' הר"ש דג' אינו שכחה רק מחמת דג' הוה שורה שלמה כמבואר ביצה דף י"ד ע"ב ויומא דף פ"ז ע"א ע"ש ועיין בפי' הראב"ד במס' עדיות פ"ד גבי הך דב"ש ובירוש' כאן ורבינו ס"ל לקמן פ"ה הי"ז דאם הוא יתר מארבעה פעמים מן העומר גם ב"ה מודה דלא הוה שכחה וכן מוכח בירוש' פ"ז ה"א גבי זית ועיין בפ"ו ה"ג גבי הי' עומר אחד גדול אם נידון כשורה עכ"פ מוכח שם דאף אם שכחן בזה אחר זה לא הוה שכחה ועי' נזיר דף ס"ה ע"ב גבי קברים ע"ש דבדוק ופנה לא מצטרף וב"ב דף צ"ד גבי אם בא לנפות מנפה את כולם ע"ש אך אם נימא דשם לקט לא הוה רק אח"כ שפיר י"ל דמצטרף אפי' בזה אחר זה עיין זבחים דף ל"א ע"א גבי פיגול ובזה י"ל מה דמבואר בב"ק דף ס"ט ע"ב דלכך בעניים מהני ההפקר משום דעביד להו תקנתא וע"ש בע"א ברש"י ד"ה ר"ד אך י"ל דהם סבורים דנפלו בזא"ז. וכן יהי' נ"מ להך דין דפ"ה ה"ד הובא לקמן פ"ט הט"ו גבי בעה"ב העובר ממקום למקום אם יהי' צריך להפריש מן הלקט מעשר אליבא דר"א דצריך לשלם אח"כ וע"ש ברא"ש וזהו כונת התוספ' כאן פ"ב לא יטול בעה"ב לקט מן העניים ע"מ ללקט כו' ור"ל דבשאר מתנות עניים י"ל לר"א בפ"ד מ"ט דיכול לומר להם שלא יטלו הפיאה והוא יתן להם אחרים כיון שכבר חל עליהם שם פיאה וכמו הך דגיטין דף ל' גבי המלוה מעות כו' ובירוש' שם משא"כ גבי לקט דזה לא משום דכ"ז שלא לקטו העניים אין עליו שם לקט ואף דהירוש' כאן מקשה מר"א אר"א אף דזה לקט וזה פיאה לקמן אבאר זה. והנה עיין בדברי רבינו פ"ג מהל' זכי' ומתנה ה"ה דדבר שאינו מסויים לא קנה וכן הוא בירוש' כאן פ"ג ה"ח ובעירובין דף נ' דאף אחת מתוך שתים לא מיקרי מסויים ובירוש' כאן ובפי"א דכתובות הוה זה בעיא דלא איפשטא וגבי תרומה הוה זה מחלוקת בפ"ז דדמאי ה"ח ופ"ג דתרומות ה"ה ר"י ור"ל ורבינו פסק בהל' תרומות פי"ג הט"ז דהוה מסויים כה"ג ע"ש ועיין בירוש' יומא פ"ו ה"ב גבי שלוח לעזאזל דבעי עתי שיהא מזומן אם כה"ג יש עליו שם מזומן ובתמורה דף כ"ב ע"ב גבי אבידה אם זה מיקרי אבוד ועיין בה"ג בהל' הלואה דסבירא ליה גם כן כשיטת רבינו דרק אם שכחו העדים איזה שדה מכר לו אז נותן לו הפחות אבל אם לא ידעי מתחילה לא כלום והוה כעין הך דבבא בתרא דף קמ"ב ע"א דרפויא מרפייא וכשיטת רש"י יבמות דף כ"ט ע"ב ור"ן נדרים דף ע"ד גבי הפרה ודף פ"ו ע"ב ודף פ"ז דכל היכא דלא נברר הדבר לא הוה פעולה שלמה ועיין בדברי רבינו בספ"ב מהל' איסורי מזבח דהיכא דאמרינן דלמפרע הוה מומא מ"מ המעילה על המעות לא הוה רק אח"כ ואם מכאן ולהבא הוה מומא צריך לקרות שם עוד הפעם. ובזה י"ל מה דמביא ראי' בכריתות דף י"ח דר"מ ס"ל דלא בעי חתיכה אחת משתי חתיכות מדמחייב אשם תלוי אם שוחט בחוץ אשם תלוי כן פי' שם רבינו בפי"ח ממעה"ק ולכאורה קשה דלמא מיירי כאן דהראשון שהביא אשם תלוי הי' על ספק מעילה וכר"ע שם דף כ"ב והי' שתי חתיכות והוה אתחזק איסורא גם לענין שחוטי חוץ דהא אם יודע לו שאכל ודאי קודש ג"כ יוצא בזה כמבואר שם דף כ"ב ע"ב וא"כ שפיר חייב ובאמת י"ל בזה אם זה הוה מחוסר זמן בבעלים אם נימא דאם הביא אשמו קודם מעילתו לא יצא כמבואר ב"ק דף קי"א ותוס' שבת דף ע"א ע"ב אך לפי מש"כ התוס' זבחים דף ק"ג דיכול להביא גם קודם זריקה ודאי חייב על שחיטתו בחוץ אך באמת לר"מ דס"ל כריתו' דף כ"ג ע"ב דלא חל קדושה גמורה על אשם תלוי י"ל דגם גבי מעילה לא נפיק בי' אם נודע לו שחטא ודאי כיון דלא קדוש קדושה גמורה ורפוי' מרפייא כמש"כ. ועיין בהך דעירובין דף ל"ז ע"ב דמוכח שם דאף בשנים מיקרי גבי תרומה דבר שאינו מסויים ע"ש גבי שני רימונים והנה עיין בהך דמעילה דף כ"א ע"ב גבי פרוטה של הקדש או שאמר כו' ע"ש בתוס' ד"ה פרוטה ובתוס' סוטה דף י"ח ע"א ובירוש' פ"ז דדמאי ה"ה דאמר שם תנא על הראשונה כו' ועל השני' כו' ואח"כ אמר שם אבל אם היה שתים כו' וה"פ דהראשונה היינו רישא דהיינו פרוטה שנפלה לתוך הכיס והשני' ר"ל סיפא ומיירי כך שנפל פרוטה של הקדש לתוך הכיס במקום ידוע ואח"כ אמר סתם פרוטה בכיס זה הקדש. והנה מבואר בירושל' תרומות פ"ג דאם נפלה סאה תרומה לתוך כרי ואח"כ אמר דסאה יהא תרומה אמרינן דמסתמא ר"ל במקום שנפלה הראשונה ע"ש והנה זה ר"ל מה דאמר בירוש' שני' מועלין בודאי אך זה לר"ע אבל חכמים ס"ל כמו דאמרינן בקדושין דף ס"ד ע"ב במחלוקת דר"מ ור"י אם נחית אינש נפשי' לספיקא וא"כ י"ל ה"נ דכל אחד הוא סמוך להסאה שנפלה יותר מחבירו וזהו טעם דחכמים אך הנה זה מבואר שם בקדושין דף ס"ד דבכת אחת אמרינן דרק הגדולה ביותר או הקטנה ביותר לכך קאמר הירוש' דאם היה שנים לבד זאת שנפלה אז בודאי ר"ל על הראשונה הסמוכה ולכך מעל בודאי זהו כונת הירוש' שם ואח"כ מקשה שם והא הוה דבר שאינו מסויים וא"כ לא ימעול כלל ותירץ דאמר אל יוציא כיס כו' ור"ל דהוה משועבד כל הכיס לזה והוה בגדר אחריות וזהו ג"כ כונת הגמ' מעילה דף כ"ב ע"א אל יפטר כיס כו' אך זה שייך רק בדבר שיש לו פדיון משא"כ בקדושת הגוף ועיין במנחות דף ק"ה ע"ב שמעינן לר"ש ור"ל הך דתרומה דלא בעי דבר המסויים וכבר הארכתי בזה בח"א בהל' שקלים ובהל' מ"א ובהל' שחיטה ע"ש ועיין בהך דחגיגה דף ח' גבי הך מחלוקת דטופלין וזה ג"כ משום הך דבעי דבר המסויים. והנה הטעם דגבי תרומה פסקינן דשנים שפיר מיקרי דבר המסויים י"ל משום דמבואר בעירובין דף נ' דהיכא דממ"נ יש לו קצת חלק באחד מהם הוה מקצת ביתו ניכר והוה דבר המסויים וכ"כ בזה בהל' אישות ובמ"ש ה"ה בשם הרשב"א בפ"ה מהל' מכירה גבי מכר לו חטים בחמור וטלה דקנה החטים כנגד החמור לבד אם לא משך גם את הטלה והטעם משום דהחמור הוא רוב וא"כ הוה כמו דבר המסויים והנה בעירובין דף נ' אמר שם דאם אמר תיקדש פלגא דחיטתא מהני גבי תרומה ואמאי הא הוה דבר שאינו מסויים אך י"ל דכ"כ דאף דמבואר בחולין דף צ"ט דמקום חתך גבי קדשים מותר ור"ל דדבר שאינו אסור רק מצד הקדש ודין לא תפוס רק מה דחזי לו וכל היכא דהוה בגדר איסור שפיר אוסר גם דבר אחר והנה כבר הארכתי לעיל דטבל שייך בו גדר איסור ג"כ מלבד הקדושת תרומה שחל עליו אחר שקדשה לשם תרומה נשתייר בו לגבי זרים גדר איסור טבל אך זה רק גבי דגן תירוש ויצהר אבל גבי שאר פירות אף אם נימא דתרומה שלהם מה"ת כמו שיטת רבינו מ"מ אין על הטבל שלהם שם גדר איסור עצמיי רק מחמת התרומה וא"כ לפי"ז לגבי מקום חתך בתרומה של דגן ודאי אסור משום דיש עליהם גם גדר איסור משא"כ בשל פירות הוה רק בגדר קדושה ולא איסור וא"כ לפי"ז גבי ב' סאין כיון דמשכחת שיחול שם תרומה על שני הסאים כהך דעירובין הנ"ל והוה דבר המסוים משום דאוסר גם מקום החתך כמש"כ לכך חל שפיר משא"כ גבי רימונים בעירובין שם דהוה רק פירות ואין אוסר מקום חתך וא"כ לא הוה דבר המסויים. והך דעירובין הנ"ל אף דהוה מעשר מ"מ האיסור משום ת"מ שיש בו. עכ"פ גבי קנין אף אחד משנים לא הוה מסויים והנה זה כתבתי דגבי לקט כ"ז שלא בא ליד עני לא נפטר ממעשר אך י"ל דאם נותן חילופיו לעני הוה כמו שבא ליד העני וכעין הך דבכורות דף י"ח הובא בירוש' כאן וכעין הך דע"ז דף ס"ג גבי אתנן וא"כ לפי דאמר כאן בירוש' בתחילה דצריך ליתן לו שבולת הראשונה וא"כ הוה כמו שהגיע לידו וא"כ הוה דבר המסויים וא"כ נפטר הלקט מן המעשר וא"כ אינו יכול לעשר מחמת חשש דמן הפטור על החיוב לכך קאמר דנותן לו איזה שבולת שירצה וא"כ לא הוה דבר המסויים ולא הוה קנין גמור ולא מפטר הלקט מן המעשר ושוב ליכא חשש זהו כונת הירוש' וכעין זה כ' התוס' ע"ז דף ס"ג ע"א ד"ה דקאי בחצירה גבי אתנן. והנה עיין במ"ש הר"א ז"ל בהשגות בהל' מעשר פ"ז ה"י דאם עשאן בגורן חייב מדבריהם והנה לכאורה מאי קמ"ל הא זה מבואר בסוטה דף מ"ג ע"ב והביאו רבינו בהל' תרומות פ"ב ה"ט ע"ש וגם למה לא מחלק בין גורן לעיר ודוחק לומר דזה קמ"ל דכאן אין נ"מ וכעין מש"כ בהשגות בהל' תרומות שם בהי"ב גבי הפקר קמה דאם עשה מהם גורן חייב אפי' בעיר ור"ל דלא שייך הך טעם דקלא אית לי' והנה רבינו ז"ל שם כ' דהעמדת כרי בלקט שכחה ופיאה פטור אך רש"י ז"ל ב"ק דף צ"ד ע"א כ' להיפך ובירוש' כלאים פ"ה ה"ב מבואר אתיא לב"ש וי"ל דזה כונת הירוש' פיאה פ"א ה"ו מתניתין דב"ש היא כו' וט"ס שם ור"ל הך ב"ש דכרי הנ"ל וכשיטת רש"י ב"ק הנ"ל דלכך לאחר מירוח צריך לעשר גם מן הפיאה שנותן לו ועיין רא"ש נדרים דף מ"ד ע"ב ע"ש. אך באמת י"ל כך דהנה לכאורה קשה למה לא הביא רבינו דין זה דעשאן גורן גם לגבי הפקר ועיין ברכות דף מ' ע"ב דמבואר שם דזה הדין גם לגבי הפקר ע"ש אך נ"ל דכ"כ בח"ב על מש"כ רבינו בפיהמ"ש פ"א דמס' תרומות מ"ה גבי אין תורמין מן ההפקר דפי' שם מטעם אחר ולא קאמר מטעם דהוה מן הפטור אך י"ל דנ"מ לפי מה דמבואר בירוש' פ"א דמעשרות הובא בדברי רבינו פ"ב מהל' תרומות דאם הפקיר קמה וזכה בה והפריש ממנה תרומה חל שם תרומה אף דפטור קמ"ל דגם אם תרם מזה על פירות החייבים לא מהני ונ"ל דה"ה גבי לקט שכחה ופיאה אף דהתורה פטרה אותו ובפרט גבי פיאת קמה ולשיטת רבינו גבי לקט קמה אם עבר והפריש ממנו תרומה חל שם תרומה ועיין מ"ש רש"י ב"מ דף צ"ב ע"ב ד"ה הוא אוכל דהטעם דהפטור מחמת שהתורה זיכתה לו ולקמן אבאר זה. והנה כ"כ במ"א דזה תליא אם מה שנפטר עפ"י דין הוא כמו כבר נתן או דא"צ ליתן וכל היכא שפטרה אותו התורה אם זה הוה בגדר הפקעה או פטור וזהו כונת הגמ' בנדרים דף כ"ז ע"א אונס רחמנא פטרי' ר"ל כיון דהתורה פטרה אותו הוה כמו קיום התנאי ועיין מכות דף ט"ז ע"ב גבי גר שמשכנו ומת אם הפטור הוה בגדר הפקעה או גדר נתינה וזה ר"ל ג"כ הך דב"ק דף ק"ו ע"א גבי שבועה קונה וזה ר"ל התוס' דגיטין דף נ"ג ע"א במ"ש שם דלרב חייב משום שעת הגבהה כו' ואמאי לא נימא הרי שלך לפניך אך כיון דרב ס"ל בסנהדרין דף ע"ב דבדמים קנינהו והוה שלו לגמרי לא בגדר פטור לא שייך לומר הרי שלך לפניך וכעין דמבואר בב"ק דף ס"ו ע"ב גבי יאוש ועיין בירוש' ב"ק פ"ט דמבואר שם דלמ"ד שבועה קונה אינו יכול לומר לאחר שבועה גבי חמץ הרי שלך לפניך וע"ש דף ק"י ע"ב. ועיין תוס' ב"ק דף ד' ע"א דקלב"מ לא הוה רק פטור וכתובות דף ל"ג ע"ב במה דמקשה שם מי איכא מידי כו' ומתרץ שם ע"ש ובהך דע"ז דף כ"ז ע"א נשי כמאן דמהילי דמיא ובר"ה דף ט"ז ע"ב גבי הך דכל שנה שאין תוקעין כו' דלא מחמת דין רק מחמת אונס וכן נ"מ בכ"מ שהפטור הוא מחמת דין או מחמת סיבה וכעין הך דפומייהו הוא דכאיב להו ביבמות דף ס"ו ודף ק"ד ודף מ"ד וכ"מ וזהו ג"כ ר"ל הגמ' בגיטין דף ע"א ע"א גבי יכול לדבר מתוך הכתב מה דמקשה שם מהך דקרבן שבועה ע"ש ברש"י ותוס' אך ר"ל כך אם זה החסרון בהעדות או בהאדם ולשיטת ר"ת דהך מפיהם ולא מפי כתבם הוא רק באלם ור"ל דהוא אינו בר עדות אבל אם נימא כשיטת רש"י דלא מהני עדותו אבל הוא בר עדות וא"כ לא שייך בזה הך דין דב"ב דף קכ"ח דתחילתו וסופו בכשרות ע"ש וגם המיעוט דקרבן שבועה למסקנא אם משום דאינו בר עדות או משום דאין מקבלין עדותו וכמבואר ברש"י שבועות דף ל"א ע"א גבי משחק בקוביא וביומא דף ע"ד ובירוש' ובתוספ' דשבועות דזהו ב' דינים פסולים ואינם ראויים להעיד עיין ב"ב דף קס"ה ע"ב מה דאמר שם הא קמ"ל דשנים במקושר דומיא דעד אחד בפשוט פסולא דאורייתא ע"ש בתוס' וברא"ש דנ"מ לענין תפיסה ונ"מ ג"כ לענין עד מיתה דגבי עד אחד חייב קרבן שבועה כיון דמהני עדותו כמבואר בשבועות דף ל"ב וגבי פסול אף דמהני עדותו מ"מ פטור מקרבן שבועה וכן גבי אילם וזה ר"ל הך דגיטין הנ"ל אף דכשר לעדות אשה כמבואר שם וכן נ"מ אם חייב משום שבועת ביטוי גבי עד כזה עיין רש"י שבועות דף כ"ה ע"ב ד"ה סבר ובירוש' שם פ"ד דגבי ע"א פטור משבועת ביטוי אף אם נימא כמ"ד דפטור מקרבן שבועת העדות אך רש"י שבועות דף ל"ו ע"ב ד"ה שאני לא כ' כן וכ"כ בזה וכה"ג כ' רש"י סנהדרין דף ס"ו ע"ב ד"ה ונימא דיש חילוק בין היכא דהפטור הוא מחמת גזיה"כ או מחמת סיבה וכן נ"מ לשיטת רבינו דס"ל בהל' אס"ב פ"ג ובהל' שגגות פ"ט ה"ג דבן ט' הבא על שפחה חרופה גדולה הוא ג"כ חייב קרבן והטעם משום דס"ל משום דאיתקש להדדי וכל היכא דהיא חייבת מלקות גם הוא חייב קרבן ואם הוא פטור גם היא פטורה ונ"מ דהעראה שלא כדרכה דהוא פטור מקרבן גם היא פטורה ממלקות עיין ביבמות דף נ"ה ע"א וע"ב ברש"י דלכאורה משמע דרק לענין קרבן הוה הפטור אבל לענין מלקות בה י"ל דחייבת אף בהעראה ושלא כדרכה אך מלשון רבינו לא משמע כן עיין מש"כ שם בהל' אס"ב. ובאמת גבי שלא כדרכה גבי שפחה חרופה מלשון הגמרא דכריתות דף י"א משמע דזה לא יתמעט לגמרי גבי שפחה חרופה רק מגדר קרבן ועיין תוס' יבמות דף נ"ה ע"ב ד"ה אינו ואף דביבמות דף ל"ד ע"ב מצריך ב' קראי לרבנן למעט העראה ושלא כדרכה אך באמת הנה בירוש' ביבמות פ"ו משמע דלא כשיטת התוס' ביבמות שם רק דאינו חייב עד שיפלוט ובאמת י"ל דהך מה דאמרינן בנדה דף ט"ו ע"א בשלא גמר לא ר"ל העראה רק דר"ל בלא פליטה וכן הך דכריתות דף י"ב ע"ב גבי שפחה חרופה אי בעי אמר לא גמרתי ביאתי ר"ל ג"כ כך ועיין קדושין דף ע"ח ע"א גבי לא יחלל זרעו ר"ל ג"כ כה"ג וביבמות דף ל"ד ע"ב ר"ל ג"כ כך ובירוש' שבת פ"ז ה"ב מבואר להדיא גבי בועל נדה דליכא טומאה בהעראה ועיין במ"ש התוס' במו"ק דף ט"ו ע"א ד"ה ובועלי נדות אך רבינו ז"ל לא ס"ל כן בהל' מטמא מו"מ פ"א ה"ג וכן י"ל דהא דצריך ב' קראי ביבמות דף ל"ד הוא רק אם נימא דהעראה רק נשיקה ובירוש' רפ"ו דיבמות מבואר דגבי אלמנה לכה"ג אף למ"ד דהעראה נשיקה אינו חייב משום הך לאו דלא יקח דאין עלי' שם קיחה ועיין תוס' קדושין דף י' ע"א ד"ה כל הבועל וביבמות דף נ"ט. והנה גבי נתקע הוה מחלוקת רש"י ותוס' בכריתות כאן אם הפטור הוא משום אנוס דפטור גם משפחה חרופה כמבואר בתוספ' פ"א דכריתות ובירוש' פ"ח דנזיר ה"א ובדברי רבינו בהל' שגגות פ"י ה"ט ובפיהמ"ש לרבינו בכריתות שם וא"כ לזה היא חייבת אם היא היתה מזידה אבל להטעם משום דאינו מזריע היא ג"כ פטורה אך מהך דיבמות דף נ"ד ע"א גבי יבום לא משמע כן מדאמר שם הטעם דלא מכוין וכאן בכריתות לחד גירסא בגמ' גרס מכונה משמע משום דידה וכשיטת התוס' אך רש"י גרס מכוין וע"ש בתוס' בע"ב ד"ה שאינו מתכוין וכן יהי' נ"ב גבי משמש מת למ"ד חייב גבי שפחה חרופה אם חייב ע"ש ביבמות דף נ"ה ע"ב וכן נ"מ אף לדידן אם יש בו דין של בועל נדה לענין טומאה וי"ל דזהו כונת התוס' מו"ק דף ט"ו ע"א הנ"ל מ"ש דטומאת בועל נדה מטעם קרי ור"ל לאפוקי כה"ג. וכן יהי' נ"מ גבי ישן דפטור אם מטעם אונס או מטעם דכאן לא הוה גדר ביאה ונ"מ לגבה ועיין יבמות דף נ"ד ע"א ובדברי רבינו שם דרק אם הוה ישן לא קנה ועיין בפ"ב דב"ק דף כ"ז ע"א גבי ישן שבייש ובעירובין דף ל"ח ע"ב גבי הואיל וניער קנה ישן נמי קנה ושם דף מ"ה ע"ב ותוס' סנהדרין דף מ"ז ע"א גבי קרבן וגיטין דף ע' ע"ב וכ"מ והנה מלשון הגמ' בכריתות משמע דפטור דישן גבי ש"ח כמו בכל עריות וא"כ ממילא היא חייבת אם הוא ישן כיון דהפטור הוא רק ע"י סיבה. עכ"פ נמצא דיש מקום שהפטור שלהם לא מחמת דהם נפטרו רק דאין עליהם חיוב וא"כ י"ל דבזה אם עבר וקרא עליהם שם תרומה חל עליהם ולכך בהם י"ל דאם עשאן בגורן חייב להפריש מהם מדרבנן כיון דחל עליהם שם תרומה משא"כ בהפקר כיון דאף דיעבד לא חל עליו כלל לא תיקן בהם תרומה ועיין תוס' יומא דף י' ע"ב ואף דגבי הך דברכות דף מ' אמר זה גם על הנה באמת בירוש' רפ"א דדמאי אמר דזה אינו הפקר גמור רק ספק אם רוב אין משמרים ע"ש לר"ל וב"מ דף כ"ב ע"ב גבי תמרי דזיקי ובתוס' ב"ק דף ס"ח ע"ב היכי ס"ל לר"ל גבי יאוש שלא מדעת ותוס' ר"ה דף ט"ו ע"ב וא"כ י"ל דדיעבד חל עליהם שם תרומה וכעין הנך דפטורים מן הדמאי כמבואר בירוש' ספ"א ובאמת זה תליא בהך דהוריות דף י"ב ע"ב ודף ט' ע"ב גבי משיח ונשיא שנצטרע אי מידחי דחי או מפטר פטור ר"ל אם פקע שם הדבר ממנו או יש שם הדבר עליו רק דאינו יכול וכן נ"מ גבי קרובים היכא דיש קרובים יותר ממנו אם יש עליו השם או לא ועיין ב"ק דף ק"ח ע"ב בתוס' ד"ה לבניו אם יש עליהם שם יורש כיון דהוא קודם וברש"י שם דמפרש אחי האב ונ"מ להך דגיטין דף ע"ד ע"א גבי תנאי אם יש לו בנים ומחזיר לאחיו אם קיים התנאי ובירוש' כתובות פ"ט ה"א מה דמקשה שם דכיון דיש לה בעל שוב הוה יורשי האשה כנכרים כמ"ש התוס' ב"ב דף מ"ט ע"ב ואיך יורשים אותה וגם י"ל דזה תליא בהך דב"ב דף ק"ל ע"א גבי בת במקום בן אם יש עלי' שם קרובות וערכין דף כ"ה ע"ב ע"ש כאחר דמיא ובמ"ש רבינו בהל' רוצח פ"א גבי גואל הדם גבי אב שהרג אם אין לו בן אין האח נעשה גואל הדם וקשה הא במקום שיש אב אין האח יורשו וע"ש בה"ב דרק הראוי לירושה הוא גואל הדם וא"כ לא מיקרי גואל הדם כלל ועיין ברש"י קדושין דף כ"א ע"א ד"ה חובה ע"ש ודוחק לומר דר"ל שהניח הנהרג אשה וא"כ זקוקה לאחיו ליבום והוא קודם לנחלה מאב לדידן כמבואר ביבמות דף מ' אך באמת מדברי רבינו בסוף הל' ממרים גבי בן סורר ומורה מוכח דס"ל דהיכא שהוא גרם לו מיתה שלא עפ"י דין אינו יורשו וכעין מ"ש רבינו בהל' חובל ומזיק פ"ד הט"ז דבעל שחבל באשתו צריך לשלם לה הכל ואין לו בהם פירות ועיין תוספ' כתובות פ"ג דאמר שם גבי קנס דאם נותן מיד אביה יורשה ולכאורה קשה הא צריך ליתן לאבי' וצ"ל דמיירי כעין הך דכתובות דף ל"ט גבי בא עלי' ונשאת דנותן לעצמה וקמ"ל דהבעל אינו יורשה כיון דהוא גרם זה ומיירי שנשאה הוא בעצמו ועיין בכתובות דף ק"ב ע"ב דמשמע קצת דשפיר יורשין אותו אף אם הם גרמו לו מיתה אך י"ל דשם קאי כעין הך דירוש' דכתובות פ"י ה"ב גבי כתובת בנין דיכרין דלא דירשו אותו רק דאינו וא"כ נתרבה חלקם וגבי עישר נכסי משום דקי"ל בע"ח דאחי הוה כמבואר בכתובות דף ס"ט ע"א ועיין תוס' כתובות דף כ"ט ע"א וסנהדרין דף ע"ג ע"ב ד"ה במפותה אם קנס הוה מתחילה שלו או רק בגדר זכי' ואכ"מ. עכ"פ היכא שהתורה הפקיעה י"ל דבטל השם ממנו וכן כאן גבי הפקר: