צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים· רבי יוסף רוזין
פרק ג · הלכה יד
הזורע כו'. אעפ"י שהוא עושהו כו'. הנה בירושלמי מוכח כאן בהל' ה' דאם זרע שני מיני חטים ומתחילה חשב לעשותן שני גרנות וקצר כך מקצת ואח"כ נמלך ועשאן גורן אחת וקצר מקצת ועדיין לא כילה שדהו מבואר שם דאף ממין אחד אסור להפריש מזה על זה ע"ש והטעם כך דאם כילה שדהו במחשבת גורן אחת נמצא מהחצי האחרון מועיל מה שמניח ממין על חברו וגורר את מינו ונפטר גם הראשון וכעין הך דשבת דף ע"א גבי ידיעה ומנחות דף כ"ד ודף פ' ע"ב ע"ש אבל כשעדיין לא כילה בזו המחשבה חיישינן שמא אח"כ יחזור בו ואינו מניח המין השני את הראשון להמשך אצל מינו וכעין זה מבואר בזבחים דף ל"א בהך מחלוקת דרבא ורב המנונא גבי חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו כו' ועיין ב"ק דף ל"ז גבי מועד כה"ג ובירושלמי הוריות פ"ג ובזה יש ליישב דברי רבינו בהל' שגגות פ"ו ה"ט והי"א ע"ש בכ"מ מה דמקשה דסתרי אהדדי דבהל' ט' ס"ל דידיעות מחלקות ובהל' י"א לא ס"ל כן אך הטעם הוא כך דהא דפסק רבינו דידיעות מחלקות הוא מפני שהידיעה גרמה חיוב חטאת על הראשון תכף ולכך מבואר בירושלמי דהוריות פ"ג ה"ג ובשבועות פ"ב דלכך ס"ל לר"ל דידיעות ספק מחלקות לחטאת משום דהידיעה פועלת לאשם תלוי ולכך אמר שם דגבי טומאת מקדש וקדשיו כיון דליכא בו אשם תלוי לא הוה ידיעת ספק מחלק ואף דשם בשבועות קאי גם לר"א ור"א ס"ל בהוריות דף ט' ע"ב לחד אמורא דגם גבי טומאת מקדש וקדשיו יש אשם תלוי ע"ש באמת נ"ל דזה רק אנשיא כיון דהוא מביא קרבן קבוע הוא חייב אשם תלוי אבל שאר פטורים ובזה יש ליישב דברי הגמרא ועיין שבועות דף כ"ד ע"ב ותוס' שם דף י"ט ע"א ד"ה הרי ע"ש ובכריתות דף ב' ע"ב ושם דף כ"ה ע"ב גבי אשם תלוי בא על הנבלה ע"ש. וה"נ כאן כיון דמיד שנודע לו נתחייב חטאת ואם יביא עד שלא נודע לו על השני ס"ל כמ"ד בגמרא שם דבזה ודאי צריך להביא קרבן אחר על השני לכך תכף הוה חילוק משא"כ בהך דהל' י"א שם דאף אם יביא קרבן על הראשון בלבד מ"מ יוכל להיות שלא יתחייב קרבן על השני אם יתודע לו על השלישי דדי בקרבן של השלישי גם על השני כמבואר שם לכך לא חשוב שם הידיעה לחלק בין ראשון לשני ואינו נפרד השני מן הראשון ועיין בירושלמי בהוריות שם דמבואר דזה רק אם עדיין לא נתודע לו על השלישי אבל אם נתודע לו אח"כ על השני ועל השלישי בב"א שוב הוה הידיעה הראשונה חילוק וצריך להביא קרבן על הראשון ועל השני ופטור על השלישי ושם אבאר זה. עכ"פ מבואר דהמין השני אינו מניח את הראשון להפרד ממנו לילך אצל מינו ולכך גם כאן כן ולכך אף ממין אחר אינו יכול להפריש פיאה מזה על זה משום דע"י זה יתפרד המין הב' וזה א"א ולפטור את המין הב' ג"כ לא כיון שעדיין לא כילה שדהו בשני המינים חיישינן שמא יבטל מחשבתו אבל אם כילה שדהו במין אחד במחשבת גורן אחד וממין השני עדיין נשאר קצת וחשב לעשות שני גרנות מ"מ מהני ממין על מינו דכאן ליכא דבר שאינו מניחו וממילא פטור המין השני מטעם גרירה ואם הי' שתי מחשבות כה"ג יהי' זה תליא בהך מחלוקת דשבת דף ע"א וכמ"ש רבינו בהל' שגגות פ"ז ה"י ע"ש: