צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק יד · הלכה יח
כבר ביארנו כו' ומשום אוכל ביוהכ"פ כו'. והנה כאן לא כ' רבינו כמו בהל' שגגות פ"ו דגבי יוהכ"פ ע"כ מיירי שהשלימו בדבר אחר דהא בעי כותבת וכמבואר בגמ' דכריתות שם וצ"ל דס"ל לרבינו דגבי מלקות היכא שבלאו הכי יש עוד איסור לקי גם ביוהכ"פ על זה וכעין דפסק רבינו לעיל פ"ח מהל' מאכלות אסורות ה"ו גבי גיד הנשה ע"ש רק דגבי כרת לא מהני זה וכעין לר"ש גבי כ"ש. ובזה א"ש מש"כ רש"י בכריתות דף י"ד ד"ה כגון דלכך לא משכחת כה"ג פיגול ונותר משום דלא הוה חד אכולהו ע"ש וא"כ הא על כוליא ליכא חלב וצ"ל משום דיוהכ"פ האיסור שייך גם על זית רק דקרבן ליכא וכמש"כ גם י"ל לפי מש"כ לעיל דגבי חלב מוקדשין על כל הנקרב יש בו גם איסור חלב וא"כ י"ל דגם על לובן כוליא אף דבחולין פטור משום חלב מ"מ במוקדשין חייב גם על זה משום חלב וא"ש מ"ש התוס' חולין ד' צ"ב ע"ב על רא"מ ע"ש ולכך נקט הגמ' רק כה"ג ולא שני זיתים ע"ש בתוס' ישנים ד"ה כגון. וגם באמת קשה לכאורה למה לא הקשה שם משבת דגבי שבת בעי כגרוגרת וי"ל דהוה כמו הך דשבת ד' צ' ע"א דדרכו להצניע ועי' שם ד' צ"א ע"א גבי כזית תרומה ומש"כ הרי"ף ז"ל ספ"ג דיבמות בשם אית דמפרשי ע"ש. ומכאן נמי מוכח כמש"כ לעיל דרבינו ז"ל ס"ל בהך דמנחות ד' ע"ד דגבי אימורים ליכא דין זרות לגבי כהן דאל"כ אמאי לא חשיב גם הך לאו דזרות כאן, והא דלא חשיב הך לאו דכליל תהיה י"ל דכיון דהוה נותר שוב פקע ממנה הך לאו ועי' תוס' שבועות ד' כ"ד ע"ב ד"ה והרי ועי' רש"י כריתות ד' כ"ג ע"א דלכך יש בו מעילה משום דאם עלה לא ירד ע"ש וא"כ י"ל דגם הך לאו דכליל תהיה ג"כ שייך בו וכמו קודם זריקה וכמ"ש רבינו בהל' מעשה הקרבנות פי"א הי"ג ע"ש והך דמכות ד' י"ח ע"ב גבי עולה דאף לפני זריקה אף דאכתי לא שייך הקרבה בו מ"מ כיון דאם עלה לא ירד כמבואר בזבחים ד' פ"ה יש בו לאו דכליל תהיה ועי' בתוספתא במס' קרבנות ספ"ה דגבי עולה ואימורים גם לפני זריקת דמים עובר בלאו והיינו כר"א דלאו של כליל תהיה דהרי גבי קדשים מבואר שם בתוספתא דלא כר"ש במכות שם דאינו לוקה לפני זריקה ודלא כמש"כ התוס' יבמות ד' ל"ג ע"א ד"ה אלא ועיין בירושלמי ערלה ספ"ב דהוה מחלוקת שם אם גבי פיגול ונותר אם הזריקה מועלת בו וזה דוחק לומר דס"ל כמ"ד מעילה ד' ג' דאין זריקת פיגול מביא לידי מעילה ומוציא מידי מעילה דנותר מאי איכא למימר רק דר"ל אזרות וכפי מש"כ לעיל בשיטת רבינו דכאן מיירי באימורים ובאמת י"ל דגבי אימורים יש עליהם שם נותר מיד לאחר ליל הקטרתו אף דהבשר אין עליהם עדיין שם נותר אך מהך דכריתות ד' כ"ג ע"א ברש"י ד"ה בימות החמה משמע דצריך שני ימים אך באמת נ"ל דיש לחלק בין חטאת ואשם לעולה דגבי עולה כיון דאין בהם נאכל י"ל דשפיר חל שם נותר תיכף לאחר זמן הקטרתו, ועי' בהך דפסחים ד' ע"א ע"א אם תליא בשר באימורים ע"ש. ובאמת גבי עולה גופא דמועלין בה לעולם אם זה הוה משום דכיון דהכל נקטר הוה קדשי ה' ועי' מש"כ רש"י זבחים ד' נ"ג ע"ב ד"ה ומשני ועי' תוס' מעילה ד' ח' ע"א ד"ה אין מועלין דמשמע דס"ל דהקדושה ראשונה פקע גם בעולה רק הטעם משום דכיון דקרב כולו הוה קדשי ה' וא"כ לפי"ז למאי דמסקינן במעילה ד' ד' דלהוצאה פיגול מהני לגבי מעילה, ולהביא לידי מעילה לא מהני זריקת פיגול, גם עולה ליכא מעילה וזהו בעצם כונת הגמ' דמעילה ד' י' ע"א גבי הך דהכל מודי' שאם נהנה ע"ש בתוס' ור"ל דמיירי שנטמא הבשר לאחר זריקה וקאי אעולה והזריקה נ"מ לענין היאך ישרפנה עיין בהך דזבחים ד' צ"ב ע"א ובדברי רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ו ה"ה ע"ש ובהך דמנחות ד' ע"ד ע"א וזבחים ד' ק"ד ע"ב ובהך דפסחים ד' ע"ח לאפוקי מידי מעילה וגם בעולה כן ואף אם עלה לא ירד מ"מ הוה רק בגדר לחמו של מזבח דאין בהם מעילה כמבואר בזבחים ד' פ"ה גבי אימורים שהעלן לפני זריקת דמן אך י"ל כיון דקיי"ל בזבחים ד' מ"ג דפקע פיגולן מהן אם העלן וה"ה נותר י"ל דשוב מועלת הזריקה למפרע וזה כונת רש"י בכריתות ד' כ"ג ע"א הנ"ל דלכך מעל משום דאם עלה לא ירד, ועי' בהך דביצה ד' כ' ע"ב גבי הך מחלוקת בנו"נ אם עבר ושחט אם מותר לזרוק ע"מ להקטיר אימורים ונקט שם מאי בינייהו כגון שנטמא ואמאי לא אמר דנ"מ לגבי עולה וצ"ל דכיון דעיקר האיסור בזריקה ביו"ט הוא רק משום תיקון כמש"כ התוס' נזיר ד' כ"ח ע"ב וי"ל דגבי עולה לא הויא הזריקה תיקון כלל כיון דהכל נקטר, ועי' יבמות ד' ל"ג ע"ב ע"ש דנקט לשון טלטול ובאמת עיקר הטעם דביצה שם משום דלאכילה הוה כמו בשביל שתזכה היום משא"כ בהקטרה דהוה בלילה וכמבואר במנחות ד' מ"ח ואכמ"ל. נמצא י"ל כך דלגבי עולה הכל תלוי בזמן הקטרה ולגבי אימורי קדשים קלים י"ל דהנותר הוה רק כמו זמן אכילתה וכן גבי חטאת ואשם אף דאין נ"מ מ"מ הוה הנותר רק משום גדר אכילה לא משום גדר הקטרה וא"כ י"ל דלא שייך על זה לאו דכליל תהיה ונ"מ דאף דקיי"ל דאין לינה מועלת בראשו של מזבח מ"מ י"ל דיש שם נותר עליהם לענין אם אכלם ולא דמי להך דכריתות ד' י"ד דהתם אסקינהו לאחר שנעשה פיגול והוה גדר ביטול משא"כ היכא דהוה על המזבח מתחלה. וי"ל דזה תליא בפלוגתא דרבה ורבא בזבחים דף פ"ז ועי' תוס' שם ד"ה לשולחן מה דמקשה שם מלחם הפנים אך באמת נהי דלהקטיר הבזיכין לא נפסל בכלי אבל מ"מ לענין אכילה שפיר יש עליו שם נותר ובזה א"ש מה דמבואר בירושלמי שקלים פ"ז דהלחם פסול וכן פסק רבינו שם, וא"כ ה"נ י"ל כן אך גבי עולה לא ואין בו נותר. גם משמע מלשון רבינו ז"ל כאן דאף דקיי"ל דנהנה מן ההקדש לענין אשם ומלקות תליא בש"פ ועי' בהל' מעילה פ"ז ה"ח מ"מ לגבי אכילה י"ל דתליא בכזית לענין מלקות והך דפסחים ד' ל"ג ע"ב זה רק לענין קרן וחומש אך לשון הגמ' לא משמע שם כן וכן בהך דשבועות ד' כ"ד ע"ב ג"כ לא משמע כן. אך יש לדחות זה, ועי' מכות ד' י"ח ע"א בתוס' ומנחות ד' ע"א ע"א, ועי' בתוס' מנחות ד' ע"ט ע"א ד"ה תודה דמוכח שם דלגבי ק"ק באימורים הזריקה לא עבדה כלום ע"ש בזה: