אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין

פרק יד · הלכה יב

הלכה י

האוכל מאכל כו'. לכאורה נ"ל דגבי דבר דאף שלא כדרך הנאתו אסור ונתכוון לאכול דבר היתר ונמצא שהוא איסור אך הוה שלא כדרך הנאתו והיכא דחייב אם שייך לומר בזה שכן נהנה דהא לא נהנה ועיין מש"כ התוס' שבועות דף י"ט ע"א וכ"מ ועיין בירושלמי סוף פ' י"א דשבת גבי נתכון לחמם והערה וכו' והעראה מחלוקת אם שייך בה הנאה וכ"כ בזה ועיין בהך דפסחים ד' ל"ג ע"א מה דנקט שם גבי הקדש הך דין דחייב מתעסק ואמאי הא בכל איסורים מתעסק חייב אך י"ל דנ"מ אם נימא כמש"כ התוס' סנהדרין ד' פ' ע"א דשם גבי הקדש גם שלא כדרך הנאתו חייב ר"ל כאן כה"ג ומ"מ בהקדש חייב. אך באמת דבר דגם שלא כדרך הנאתו חייב שם אף אם לא נימא משום דנהנה מ"מ מתעסק חייב וכעין דאמרינן בכריתות ד' י"ט ע"ב דהיכא דמקלקל חייב מתעסק ג"כ חייב ועיין תוס' שבת ד' ע"ג ע"א גבי שחוטי חוץ כה"ג אם חייב ע"ש ובאמת זה תליא דאם נימא דהשוחט להדיוט חייב כמבואר בזבחים ד' ק"ח גם זה חייב. ועיין בחולין ד' מ' ע"א גבי השוחט חטאת כו'. אך נ"מ להעלאה דלהדיוט פטור, ועיין רש"י חולין ד' ס"ז ע"א ד"ה באורתא וכ"כ בזה:

והנאה הבאה כו'. עיין בכ"מ. ובאמת הטעם משום דאנן פסקינן כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר וא"כ עיקר הוה הכונה ועיין בהך דברכות ד' נ"ג ע"א היה מהלך בשוק כו' ונתרצה להריח הרי זה חוטא. ועיין תוס' פסחים ד' כ"ב ע"ב ד"ה ואבר מן החי. אך באמת כך, דר"ל כמו דאמרינן בהך דקדושין ד' נ"ד ע"א גבי כתנות כהונה וגבי שערי ירושלים דמחמת דלא נתנה תורה למלאכי השרת התירו ע"כ גם הנאה שאפשר להזהר מזה ועיין בהך דפסחים ד' פ"ה ע"ב גבי שערי ירושלים עשויין להגן כו'. וזה ר"ל הך מחלוקת דאביי ורבא ור"ל כך דלר"ש דס"ל דבר שאין מתכוין מותר ועיין בר"ן דס"ל דגבי שארי דברים אף פסיק רישא מותר בהנאה וא"כ לפי זה נמצא דלא הותר מעולם הנאה זה דהא לא מתכוין להנאה וא"כ אין איסור כלל ולכך אם מתכוין אסור אבל לר"י דדבר שאין מתכוין אסור וא"כ ע"כ שוב הותר מטעם דלא נתנה תורה כו' ובזה פליגי אביי ורבא אם רק היכא דצריך לזה אז מותר אבל בענין אחר לא. ועיין מש"כ רש"י שבת ד' כ"ט ע"ב מוכח שם דלר"י גבי מוכרי כסות אף אם מתכוונים פטורים דלדידיה כיון דיש מיעוט מקרא ביבמות דף ד' ע"ב דמוכרי כסות לא שייך בהו כלאים ה"ה אף מכוין ומביא ראיה שם מצילו של היכל ר"ל דבהיכל עצמו ודאי שרי כמו בכתנות כהונה דלא נתנה תורה כו'. ועיין בהך דתענית ד' י"ט ע"ב שנכנסו בהר הבית וכעין הך דפסחים ד' פ"ה הנ"ל ועיין בירושלמי פסחים שם פ"ז הי"א דמביא ראיה מהא דהיו נותנים המנעלים תחת האגף ש"מ דלא קדשו וצ"ל דזה אין דרכו בכך וכמו שכ' התוס' מנחות ד' מ"א ע"א גבי בגדי כהונה ע"ש ותוס' ישנים יומא ד' ס"ט ע"א ד"ה ותיפוק ליה כו' אם שייך קדושה לחצאין ועיין בהך דסוכה ד' ל"ז ע"ב גבי אתרוג כי אקצייה ע"ש ברש"י דס"ל מטעם דחל שם שמים ותוס' ס"ל מטעם איתקצאי וע"ש ד' ט' וד' י' ע"ב ועיין במעילה ד' י"ג אם יכול לשייר בהקדש ופסחים ד' צ' וכ"מ. אך באמת כך דדין דחל שם שמים לא שייך אז משום הך דקדושין ד' נ"ד דלא נתנה תורה למלאכי השרת ולכך האיסור רק משום מוקצה ובזה מהני שיור וא"כ נ"מ דלאחר שנפלה או שנפסלה אז גרע טפי דהוה כמו כתנות כהונה שבלו. וע"ש ד' מ"ו ע"ב גבי אתרוג שנפסל וכן הדין בהך דמגילה ד' כ"ח גבי ביהכ"נ שחרב אין מספידין כו' ומשמע בירושלמי שם דרק חרב ומשום זה דבלו שאני, וכן גבי היכל כן ועיין בירושלמי סוף פ"ג דע"ז. אך מצילו של היכל מקשה דשם הוה כמו הנאה אחרת וס"ד דאסור ותירץ שאני היכל דלתוכו עשוי והוה הצל ג"כ כמו תוכו וכמו דבתוכו שרי ה"ה בצלו ועיין במש"כ רבינו ז"ל בהל' בית הבחירה סוף פ"ז דכל הנכנסין להיכל יכנסו בתיבות ולא כתב הטעם שלא יזונו עיניהם כמו שם ספ"ד גבי עליה ועיין בהך דשבועות ד' ט"ז ע"א דמבואר שם דהיו בונין בחוץ אך שם היה בשעת בנין דעדיין אינו ראוי לכניסה והוה כמו בלו ולכך אסור וכן גבי ק"ק י"ל דעיקר האיסור משום העליה דשם לא היו נכנסין לעבודה כמבואר שם ד' פ"ו ע"א ולכך אסור משא"כ בהיכל. ועיין בתוס' זבחים ד' פ"ב ע"ב ד"ה לא נצרכה דהוה דרך משופש ע"ש ולכך בהיכל רק בתיבות משום דלא יבוא ועיין תוס' ב"ב ד' י"ד ע"א שלא יהא כו' ובהך דגיטין ד' נ"ד ע"ב וסוף מס' ערובין ע"ש, ועיין בהך דע"ז ד' מ"ח ע"ב בהך עובדא דרב ששת:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה