אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין

פרק יד · הלכה י

הלכה ו

כל האוכלין כו' עד שיאכל כו'. והנה אכילה גסה דגבי יוהכ"פ פטור כמבואר ביומא ד' פ' ע"ב וכן גבי תרומה משלם את הקרן ואינו משלם החומש י"ל דזה רק גבי יוהכ"פ דבעי יתובי דעתיה וכן גבי תרומה לענין תשלומי חומש אבל לענין איסור ללקות עליו י"ל דשפיר לקה. ועיין במה דס"ל להראב"ד ז"ל בהל' תרומות פ"י ה"ז וה"ח דכוסס את החטים ג"כ פטור מחומש ומ"מ ללקות לוקה וכמבואר בהך דמנחות ד' ע' ע"ב לגבי חדש ולגבי מעש"ש חוץ לחומה. ועיין בירושלמי תרומות פ"ו דלוקה על חומץ של תרומה ועל האוכל חטה של תרומה ואף דמבואר בירושלמי שביעית פ"ח ה' ב' דאסור לאכול חטים חיות של שביעית ע"ש והטעם משום לאכלה ולא להפסד זה רק דיכול להיות דהוה כמו אכילה ע"י הדחק ולענין חומש אמרינן דבטלה דעתו וכן לענין אכילת קדשים דיבמות ד' מ' וכ"מ משום דבעיא למשחה לגדולה כמבואר בזבחים דף כ"ח ע"א ועיין תוס' מנחות ד' מ"ח ע"א דאכילת בשר חי בקדשים לא הוה זכות ר"ל דלא קיים מצות אכילת קדשים. ועיין פסחים ד' ע' ע"א דלא מקיים בה מצות שמחה ובהך מחלוקת דר"ע ורבנן בביצה דף כ"ה ע"א אם מותר לשחוט בהמה ביו"ט כדי שיאכל ממנה כזית בשר חי ועיין תוס' יבמות ד' מ"ו ע"א גבי בשולי עכו"ם ועיין מש"כ התוס' ע"ז ד' ס"ו ע"ב ד"ה אמר רבא דחטים חיות הוה בר אכילה כמו לענין ברכה ע"ש וגם הא דאמר במנחות ד' ע' ע"א אי גחין ואכיל בטלה דעתו אצל כל אדם זה ג"כ ר"ל רק לענין חומש דהא דמבואר דלא מצינו תרומה במחובר לקרקע היינו הך דמעילה ד' י"ח ע"ב ע"ש דשם ר"ל לענין תשלומין. ועיין בביכורים פ"ב מ' ד' דשם ג"כ מבואר דתרומה אינה במחובר לקרקע וביכורים ישנן וא"כ לפי"ז כה"ג גם בביכורים כן. ועיין בתוספתא ביכורים פ"ב ובירושלמי ריש פ"ג דמשמע שם דשייך חיוב מיתה בביכורים במחובר אף דלכאורה קשה הא צריך הבאה לירושלים לגירסת רבינו או לגירסא דידן בעזרה כמבואר במכות ד' י"ט ודוחק לומר דמיירי שגדל האילן בירושלים עיין תוס' ב"מ ד' פ"ח גבי תאנה העומדת בחצר אך י"ל דנ"מ להך דמבואר בירושלמי סי' פ"ו דתרומות דאם אכל ביכורים בשוגג יכול לשלם אף במחובר לקרקע ע"ש, והני לא בעי הבאה לעזרה. ובאמת כך דלגבי מלקות חייב אם אינו מזיק את הגוף ע"י האכילה וגבי חומש היה רק אם אינו מזיק את האוכל וגבי יוהכ"פ שאני משום דבעי מייתבא דעתיה ועיין בהך דע"ז ד' ס"ח ע"ב גבי עכבר ע"ש מה דפליגי שם רש"י ותוס' בד"ה דהא מאיסה אם ע"י זה יפקע ממנו האיסור של אכילה ועיין תוס' מנחות ד' ס"ט ע"א ד"ה דבלע מה דמחלקי ג"כ בין איסור לטומאה ועיין חולין ד' ע"א ע"א שלא בפניו מחזי חזי ע"ש ועיין תוס' ע"ז ד' י"ב ע"ב דמספקא להו גבי שתיה גסה אם מותרת באיסורי הנאה ותוס' ב"ק ד' קט"ז ע"א ד"ה הכרעה ע"ש בסוף הדבור ובע"ז ד' ס"ו ע"ב וזה תליא במש"כ לעיל אם שתיה בעי דוקא דרך הגרון ועיין תוס' שבת ד' מ' וכ"מ. ולכאורה י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דר"י ור"ל המבואר בירוש' פ' שמונה שרצים גבי עורות הרכים לאכילה אם לוקה וכ"כ בזה. אך לא דמי דשם אמרינן דלא חל עלייהו כלל שם איסור:

חוץ מבשר וחלב כו'. כ"כ די"ל דזה מה דר"ל בתוספתא חולין פ"ח דאסור ברפואה והנה רבינו ז"ל דייק בהל' י"א דרק אם עירב דבר מר בתוך קדרה בשר בחלב משמע אבל אם בישל בשר סרוח בחלב לא חל עליו שם בשר בחלב כלל. ועיין רש"י פסחים דף מ"ז ע"ב גבי המבשל גיד. אך י"ל דרש"י ר"ל דאם אין בו בנותן טעם אין עליו שם בשר כלל כמבואר בחולין ד' קי"ד ע"א וכ"כ בזה. ועיין שבועות ד' כ"ד ע"א ד"ה אלא בתוס' גבי סרוחה דמותרת אם משום דאין שם נבלה עליו או משום דלא הוה אכילה וגם באמת לפי מש"כ התוס' ע"ז ד' ס"ז ע"ב ד"ה ואידך דגם ר"ש מודה דקדירה בת יומא יש בה פגם וא"כ לכאורה קשה גבי בשר בחלב לא יאסור לעולם בבלוע דהא הוה כמו סרוחה מעיקרא קודם שחל האיסור, וע"כ צ"ל דלא הוה סרוחה ממש אך יש שם טעם בשר עליו רק לאכילה אינו טוב כל כך התערובות והוה שלא כדרך הנאתו וגבי בשר בחלב אסור שלא כדרך הנאתו. גם י"ל דלא דר"ל דנתקלקל הדבר ע"י זה רק דכעת הוה פגם קצת לענין אכילה אבל הבישול בעצמו מיקרי בשר בחלב וא"כ אסור לבשל וממילא שוב אסור באכילה דהא כבר חל האיסור ולא מיקרי סרוחה מעיקרא, ובאמת זה כוונת הגמ' שם דף ס"ז ע"א בהך תרי לשני דר"ל גבי נותן טעם לפגם אם האיסור פוגם התערובות ר"ל דשני הדברים ביחד אינם טובים או ר"ל דעכשיו ע"י איזה גרם לא נתן האיסור טעם טוב בהיתר ע"ש ברש"י ולקמן אבאר זה. ועיין בתוס' ע"ז ד' ע"ו ד"ה בת יומא ובר"ש שביעית פ"ח מ"ב דמשמע שנתבטל שם הדבר ממנה ע"י לינת לילה ועיין שבועות ד' י"א ע"א גבי קטרת ורש"י סנהדרין ד' ע' ע"א גבי בן סורר ומורה:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה