צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק י · הלכה כ
האוכל טבל כו' קודם כו'. הנה כ"כ בזה אם טבל הוא איסור עצמיי והתרומה והמעשר מתקן אותם או שאיסור לא הוה רק מחמת תרומה ומעשר רק שקודם הפרשה האיסור גם לכהן ועיין מש"כ רש"י חולין ד' כ"ו ע"א ובאמת זה הוה מחלוקת דתנאי ביומא ד' פ"ג ע"א אם טבל חמור או תרומה חמורה ועיין מש"כ התוס' קדושין ד' ל"ח ע"ב דס"ל דטבל אין איסורו אלא מחמת תרומה ומעשר ובדברי הר"ן והרא"ש ז"ל בהך דנדרים ד' י"א וי"ב אם הפרשת תרומה הוה גדר התרת האיסור או רק אדרבא חל עליו איסור חדש ועי' בירושלמי שבת פ"ב דאמר שם הרי טבל עד שלא נתקן אסור לזה ולזה משנתקן כו', ומבואר שם דהתרומה איסור חדש, ועיין מש"כ התוס' יומא ד' ע"ז ע"א ראיה דסיכה כשתיה אינו מה"ת מהך דכריתות ד' ז' גבי כהן שסך שמן של תרומה מביא בן בתו וכו' ולכאורה תמוה הא שם מבואר בגמ' הטעם משום דאיתחל קדושתו ועיין תוס' ישנים יומא דף פ' ע"ב ותוס' מנחות ד' ס"ט דאמרינן נתחללה הקדושה של תרומה וצריך לומר דרק הקדושה פקעה ממנה אבל מה שיש בו איסור שנשתייר בו מחמת איסור של טבל לא פקע ממנה ועיין במה דמבואר בירושלמי פ"ב דמעש"ש ה"א דשמן של מעש"ש שנסרח פקע ממנו קדושתו ע"ש אבל גבי שביעית לא והטעם משום דשביעית נוהגת ג"כ במאכל בהמה ועיין במש"כ רבינו ז"ל בפיהמ"ש במעש"ש פ"ב מ"ב בהך מחלוקת דר"ש ורבנן דאמר שם אם הקל בתרומה וס"ל דזה הוה קולא מה דמביא כהן בן בתו ומגילו כו' ועיין במש"כ הרמב"ן ז"ל במלחמות פ"ג דב"מ על הך דדף ל"ח דס"ל דפקע מהם הקדושה לגמרי ומותרים לזרים אם אינה ראויה לאכילה ועיין בהך דפסחים ד' ט"ו ע"ב גבי פת שעיפשה ואמר שם שאני התם דעפרא בעלמא וי"ל דר"ל דפקע ממנה שם תרומה וכמש"כ ועיין בירושלמי שבת פט"ז תנא אף מטמאין להציל והא תנא בכל קודש כו' היא תרומה היא מעש"ש ור"ל כך כמו דאמרינן בהך דמנחות ד' מ"ח ע"ב דכיון דלטומאה קיימי יכול לטמאן. ובאמת נ"ל דזה ר"ל רבינו בהל' תרומות פי"ב ה"ה גבי חבית שמן שכיון שנשברו כו' מפני שהוא בהול ונ"ל שט"ס הוא וצ"ל שהוא כחול ור"ל כיון שהולך לאיבוד פקע הקדושה ממנו והוה כעין הך דירושלמי פ"ב דמעש"ש הנ"ל גבי שמן של מעש"ש שנסרח וזה כונת הירושלמי דשבת היא תרומה היא מעש"ש ר"ל דתרומה ג"כ כן ולכך מותר לטמאן. אך כל זה לענין קדושה אבל לענין איסור י"ל דיש עליו עדיין וכמש"כ. והנה באמת כך עיין בירושלמי פ"ה דמעש"ש ה"ו דמבואר שם דגם טבל קרוי קודש, ועיין בירושלמי דחלה פ"ג ה"ב גבי אם טבל מנינו לגבי טומאה כחולין וכן שם דמותר לטמא טבלו דבר תורה ועיין בע"ז ד' נ"ו ונדה ד' ו' ע"ב וכ"מ, ועיין בתוס' ר"ה דף ד' דס"ל דגבי טבל ליכא דין בל תאחר ובירושלמי דשקלים פ"ג מבואר דיש גם בטבל ב"ת. אך באמת כך דהנה עיין במסכת פאה פ"א ה"ו גבי הפקר אם לאחר מירוח קודם הכניסה לבית אם פטור מן המעשר ע"ש בר"ש ובירושלמי שם מחלק דמתרומה פטור אף לאחר מירוח ובמעשר חייב ועיין תוס' סנהדרין ד' פ"ח ע"א מש"כ כן בשם יש מפרשים, ועיין בירושלמי פ"ג דמעש"ש הל' ו' דהוה שם מחלוקת דב"ש וב"ה אם פירות שנגמרה מלאכתן יכול להפקירן ולפוטרן מן המעשרות ור"ל קודם הכניסה לבית וזהו ר"ל הירושלמי בפיאה מתניתין דב"ש היא וט"ס הך הפקר לעניים ור"ל הך ב"ש דכאן, ועיין מש"כ התוס' ב"מ ד' כ"א ע"ב ד"ה ופטורות. אך כך דהנה עיין בירושלמי מעשרות פ"א וכן פסק רבינו בהלכות תרומות פ"ב הל' י"ב דאם הפקיר קמה וזכה בה והפריש תרומה הוה תרומה אבל אם הפקיר שבלים ואח"כ זכה בהן והפריש תרומה אינו כלום וא"כ חזינן דיש גבי תרומה שני גדרים אחד מה שמתיר והב' אף שאינו מתיר כלל ולא דמי להך דיכול לתרום מדבר שלא נגמרה מלאכתו דשם סופו לבוא לידי חיוב ולכך גם גבי מעשר כן כמבואר בכ"מ משא"כ גבי הפקר דשוב לא יבוא לידי חיוב לעולם ומ"מ אם הפקיר בשבלים דאז הוה נראה ונדחה ושם הדיחוי לא הוה גדר פטור רק כמו הפקעה וכמו שכבר פעל, ועיין במש"כ רבינו בהל' ביכורים פ"ז הל' ח' ט' וכ"מ בזה, וכן הדין בכל מקום הטעם של נראה ונדחה דר"ל דהוה כמו שכבר עשה הדבר וא"א לעשות עוד פעם ועיין בהך דברכות דף נ"א ע"א וכ"מ בזה, וכן הטעם מה דפסקינן גבי אבלות דאם נהג מקצת קודם הרגל פקע ממנו האבלות משום דהוה נראה ונדחה ועיין סנהדרין ד' מ"ז ע"ב ואכמ"ל. משא"כ גבי קמה נהי דאיסור ליכא ולא יהיה מ"מ חל עליו שם קדושת תרומה אבל מעשר אם הפריש י"ל דלא חל ולכך ס"ל להירושלמי ג"כ דהפקר לאחר גמר אך קודם קבע מתרומה גדולה לא נפטר דהקדושה לא נפקעת רק ממעשרות נפטר. והנה כך לאחר שנכנס לבית דהוה קבע מה"ת אז הוה הטבל איסור עצמיי ושפיר יש עליו שם קודש ועיין מה דס"ל להראב"ד ז"ל בהל' תרומות פ"ה הי"ג דאם הפריש מעשר ראשון שהקדימו בכרי והפריש ממנו תרומת מעשר ולא תרומה גדולה אסור להפריש ממנו על תבואה שחייבת תרומה גדולה דהוה כמו שהוא קצת מן הפטור וע"ש בהל' מעשר פ"ז ה"ג דס"ל שם להראב"ד ג"כ כן אך זה רק גבי תרומת מעשר ותרומה גדולה אך גבי מעשר ראשון ומעש"ש לא איכפת לן זה לשיטת הראב"ד ז"ל ורבינו ס"ל להיפך דקודם שהפריש תרומת מעשר ממעשר ראשון שהקדימו בכרי אסור להפריש ממנו תרומה גדולה על מקום אחר דאסור להפקיע התרומת מעשר אבל משנטל תרומת מעשר מותר, ועיין בספרי זוטא מה שהביא הר"ש בתרומות פ"א מ"ה דלכאורה מבואר שם כשיטת הראב"ד ז"ל, אך רבינו ז"ל יפרש דשם מיירי דהקדימו בשבלים ועיין מש"כ רבינו בפ"ג מהל' תרומות הכ"א אך שם נלמד מהך משנה דתרומות פ"ב מ"ב ע"ש ודברי הספרי זוטא ר"ל לשיטת רבינו בהקדימו בשבלים דקיי"ל דפטור מתרומה גדולה וחייב בתרומת מעשר. אך זה רק כשהפריש ת"מ ממנו אבל אם הפריש ממקום אחר ת"מ עליו אז צריך להפריש ממנו תרומה גדולה כמבואר בירושלמי פ"א דחלה ה"ד וא"כ כ"ז שלא הפריש ממנו ת"מ יש בו עדיין שום צד חיוב של ת"ג, ותרומה גדולה כיון דהוה בגדר קדושה כמש"כ לעיל שוב אם קרא עליו שם ת"ג נתפס ופוטר משא"כ אם כבר תרם ממנו ת"מ דאז א"א שיהיה בו שום צד חיוב של ת"ג שוב א"א לפטור תבואה אחרת ועיין בביכורים פ"ב מ"ה דאמר שם גבי ת"מ ואוסרת את הגורן ועיין שם בר"ש מ"ג מה שעמד שם על פירושו. אך עיין בירושלמי ספ"א דתרומות מפרש לה כך דר"ל בהקדימו בשבלים וכפי שיטת הירושלמי דמבואר בפ"א דחלה דרק אם הפריש ת"מ אחר מירוח מהני שהקדימו בשבלים אז פטור מת"ג אבל קודם מירוח אם הפריש ת"מ אז אחר מירוח צריך להפריש גם ת"ג וא"כ חזינן דת"מ יש בה גדר קדושה כתרומה גדולה וא"כ אם הפקיר לאחר מירוח אף דפטור מן המעשרות כמש"כ מ"מ אם המעשר ראשון כבר הפריש קודם שהפקיר והפקיר גם המעשר ראשון מ"מ צריך להפריש ת"מ וזה ר"ל הך ואוסרת וא"כ מוכח דהני קביעות דהוה לאחר מירוח חוץ מבית וחצר לא הוה מה"ת דאל"כ הא כיון שהפריש מעשר מיד נטבל לת"מ והיאך סד"א שיועיל ההפקר זה כונת הירושלמי דשם וא"כ חזינן דקודם הכניסה לבית אף לאחר מירוח אין עליהם שם איסור עצמיי ואף דיש שם טבל עליו דאסור לאוכלן קבע מה"ת כאשר אבאר זה בדברי רבינו בהלכות מעשרות מ"מ האיסור שיש בו הוא מחמת הדברים שצריכין להפריש ממנו, ונ"מ כך דהנה עיין בירושלמי פ"ג דמעש"ש דמבעי ליה שם בהל' ה' אם טבל שהוא טבול למעשר ראשון ולמעש"ש אם התרה בו משום מעש"ש אם לוקה ור"ל אף דכעת א"א להפריש מעש"ש משום דאסור להקדים כמבואר בתרומות פ"ג וכ"מ ואף דהרי מבואר בירושלמי ספ"א דדמאי דלקבוע שני קודם ראשון מותר וגם יכול לפדות המעש"ש קודם הפרשת מעשר ראשון ות"מ ודוחק לומר דזה קאי אדמאי דמבואר שם לחד שיטה דמותר אף לכתחלה וע"ש בפ"ה ה"א דפסק שם דמותר בדמאי להקדים. אך מדברי רבינו ז"ל בפ"ז מהל' מעשר ה"ג לא משמע כן וצ"ל כך דרק לקבוע מותר אבל להקדים בקריאת שם אסור דהם שני דברים עיין בדמאי פ"ז ובזה א"ש מ"ש התוס' על רש"י בכ"מ דס"ל דבעי דיבור היאך מהני מחשב דאילם דעיין בתוספתא דמעש"ש פ"ד הוה בזה מחלוקת דתנאי אם צריך הפרשה וקריאת שם או די במה שמפריש ועיין בתוספתא תרומות פ"ג גבי ברכה אימתי מברכין ובתוספתא סוף ברכות. אך כך דכבר כתבתי דגבי תרומה ות"מ יש בהם ב' דברים להתיר האיסור וגם משום קדושה וגבי טבל יש בו ג"כ ב' מיני טבל אחד לאחר גמר וקבע אז הוה הטבל איסור עצמיי שם אחד והפרשת תו"מ הוה היתר מיד שהפרישם חל עליהם הקדושה דבלא זה הם קדושים מתחלה כשהוא טבל דגם הוא נקרא קודש משא"כ לאחר גמר קודם קבע אז האיסור עליהם רק מחמת תו"מ שיש בהם וכל אחד הוה חיוב נפרד ואז שייך מה דבירושלמי פ"ג דמעש"ש הנ"ל גבי טבל שהוא טבול לראשון ולשני אם חייב אם התרה בו משום שני דכיון דאין עליו חיוב עצמיי רק משום דצריך להפריש כ"ז שא"א להפריש השני לא שייך בו התראה ושם במעש"ש מיירי בהנך שעדיין לא נקבע רק נגמר כמבואר שם בירושלמי, ועיין בירושלמי פ"ב דנזיר ה"ט גבי היה עומד בנזירות בנו והתרו בו משום נזירותו אם הוה התראה או לא אם הוה חד שם ע"ש ובהך דשבועות דף כ"ח ע"א גבי ראשונה עולה לשניה ובמש"כ לעיל בשם הר"א ז"ל אם גבי כשהפריש מעש"ש אם יכול מזה גופא להפריש מעשר ראשון ע"ש בפ"ז מהל' מעשר ה"ג וגם אז הוה האיסור והקדושה שני דברים וצריך הפרשה וקריאת שם זה לתיקון האיסור וזה להקדישו ועי' בהך דשבת דף קמ"ב ע"א וא"ש. והנה עיין בירושלמי פ"ג דתרומות דהוה מחלוקת ב"ש וב"ה אם מותר לטמא טבל של מעש"ש ועיין ברש"י סוכה דף ל"ה ע"ב דאסור לטמא מעש"ש ע"ש דהוה קודש ועי' בהך דפסחים ד' ל"ח ע"א וצ"ל דמיירי בגמר בלא קבע ואזלי לשיטתייהו בפ"ג דמעש"ש ה"ו דב"ש ס"ל דאף בגמר לבד אין יכולין להפקירן ולפוטרן מן המעשרות וב"ה ס"ל דיכולים ע"ש ועיין מש"כ התוס' כתובות ד' כ"ה ע"א ד"ה לא וברש"י שם גבי קודש דר"ל לענין אכילת זרים. ובזה א"ש מ"ש הכ"מ כאן על שיטת רבינו והר"א ז"ל דהא מעש"ש איקרי קודש, אך זה רק לענין טומאה ולא לענין זרות ועיין מש"כ רבינו בפיהמ"ש פ"א דמס' דמאי מ"א דרק משום מתנות כהן חייב מיתה ואף דבירושלמי פ"ג דקדושין ופ"ד דדמאי ה"ה מבואר דחייב מיתה בידי שמים אף על טבל של מעשר עני צ"ל דרק לרב לשיטתיה דס"ל בסנהדרין ד' פ"ג דזר בתרומה רק לאו וא"כ א"א לומר דאיסורו של טבל הוא בגדר מחמת התרומה דהא תרומה רק לאו, ועיין מש"כ התוס' יבמות ד' פ"ו ע"א ד"ה מה וד"ה אי ע"ש וע"כ ס"ל דהטבל איסור עצמיי וא"כ ה"ה הטבל דאינך משא"כ לדידן. ובאמת לפי מש"כ לעיל הוה אפשר לומר דהא דרב דאמר דעל תרומה לקי מיירי בתרומה בדבר דעדיין לא נקבע או לא נגמר או מהפקר קמה וזכה בה דא"צ לתרום רק דאם עבר ותרם תרומתו תרומה בזה י"ל דרק לאו אך אמאי לא משני כן הגמ' בסנהדרין שם, ועיין בתוספתא סוף עוקצין משמע דלר"ש כרשינין אינן חייבין במעשרות ולר"י חייבין ועיין במעש"ש פ"ב מ"ב מבואר דר"ש ס"ל דיש גבי כרשינין תרומה ומעשרות, וי"ל דהיינו רק מדרבנן כמו תרומת שאר פירות לשיטת התוס'. אך מלשון רבינו בפ"ב מהלכות תרומות ה"ב לא משמע כן דרק גבי ירק ס"ל דמדרבנן שם בהל' ו' כמבואר בפסחים ד' ל"ט וד' מ"ד ובזבחים ד' ע"ו ע"א אבל כרשינין משמע דהוה מה"ת והא דאמר שם בירושלמי דמעש"ש כאן השיבו ד"ס לד"ת ר"ל דמה שאסור לטמא אותן הוא רק מד"ס וזהו מה דר"ל בירושלמי פ"ד דחלה הי"א דגזרו על הכרשינין בימי דוד ר"ל דאסור לטמאותן וכן מוכח בירושלמי פי"א דתרומות ה"ו דתרומת כרשינין הוה מה"ת ועיין תוס' יבמות ד' ס"ו ע"ב וב"מ ד' צ' ע"א ע"ש והא דאמרינן בירושלמי פ"ט דתרומות ה"א גבי זרע תרומת כרשינין דגזירה היא ואין גוזרין גזירה לגזירה שם ר"ל דהא דיש בהם טומאה בכרשינין הוא רק מדרבנן דהא ר"ש ס"ל דאין מטמאין כלל בעוקצין אך זה רק בכרשינין של חול אבל בכרשינין של תרומה מטמאין ע"כ כדמוכח מהך דמעש"ש הנ"ל וכהך דב"ב ד' צ"ז ע"א גבי שמרים ובכורות ד' י' וכ"מ וכ"כ בזה וזה רק מדרבנן ועיקר הגזירה של גידולי תרומה תרומה מבואר בשבת ד' י"ז ע"ב דהוא משום תרומה טמאה וזה בכרשינין רק מדרבנן וזהו כונת הירושלמי. גם י"ל דהטעם דס"ל להירושלמי דתרומות פ"ג גבי טבל של מעש"ש דמותר לטמא אף אם נימא דגם טבל אקרי קודש וגם במעש"ש גופא משמע קצת מהך דפסחים דאין בו איסור כל כך עכ"פ לגרום טומאה ועיין ברש"י סוכה ד' ל"ה ע"ב הנ"ל. אך י"ל כיון דיכול לפדות המעש"ש שוב אין זה פסול גמור וכן משמע בירושלמי דמעש"ש פ"ג ה"ב דלכך אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מחמת דבהפסול של תרומה דהיינו ט"י ע"י זה לא נוכל לפדות המעש"ש כיון דלגבי מעש"ש עצמו אין זה טמא וגם משום דמבואר בירושלמי דחלה פ"ג ה"ז דאין זה מקרי טמא גמור דיש עליו גם שם טהור וכן כתב רש"י חולין ד' קכ"ח ע"א ד"ה ומהדר זהו כונת רש"י שם ועיין בסוף פ"א דטהרות גבי מקרצות גבי שלישית ע"ש. הרי מוכח מהירושלמי דאם היה יכול לפדות ע"י זה לא היה בזה חשש. גם יש לחלק במעש"ש בירושלים לגבולין, ועיין ברש"י עירובין ד' ק"ד ע"ב דס"ל דאסור לטמא כלי שרת אף דהא יכול להטבילן ועיין מנחות ד' ק"א ע"א, ועיין בתוס' בכורות ד' ל"ז ע"ב גבי להטיל מום עובר בכהן דס"ל דאסור ע"ש:
[השמטה למש"כ שם דיש ב' גדרים גבי הפרשת תרומה אחד הקביעות מקום והקביעות שם אחד להתרת השירים ואחד להקדיש התרומה ועיין תוס' יומא דף נ"ו וסוכה דף כ"ג ע"ב אם גבי ודאי מותר כה"ג לענין שבת ע"ש ובדברי רבינו בהל' מעשרות פ"ט דס"ל דמותר והנה כ"כ בהל' שבת דגבי הפרשת תרומות ומעשרות בשבת יש שני טעמים לאסור אחד מפני שמתקן השיריים והב' מפני שמקדיש התרומה ולאיסורא דמקדיש לא מהני מה שהתנה מע"ש גבי ודאי רק גבי מעשר עני דשם האיסור רק משום תיקון לא משום מקדיש בזה גבי תנאי ודאי מע"ש מותר ליתן המעשר עני לעני אבל בתרומה אסור דע"י הרמה מקדיש התרומה וזה אסור בשבת ובזה א"ש הך דמבואר בפ"ד דדמאי מ"ו דרק במעשר עני של ודאי ע"ש בר"ש ובזה יתבאר ג"כ דברי הירוש' פ"ג דפסחים ה"ג מתניתא ביו"ט של פסח הא בשאר יו"ט מותר וחד שם אמר דאף בשאר יו"ט אסור משום לא תעשה מלאכה ור"ל כך דהוה ס"ל דהאיסור הוא רק משום מקדיש לא משום מתקן דביו"ט זה שרי משום אוכל נפש וא"כ לפי"ז יכול לעשות קביעות מקום בלבד בלא קריאת שם רק ביו"ט של פסח א"א זה דהא אם לא קרא עליה השם עדיין אין שם חלה עליה ועבר על בל יראה אם תחמיצה ולאפותה ותשאר בתנור שתשרף כמו דמבואר שם לר"א א"א דא"כ שוב בטלה למפרע כמבואר בירוש' פ"ז דדמאי ואידך ס"ל דגבי חלה האיסור ג"כ משום תיקון וזהו מה דאמר משום לא תעשה מלאכה משום מתקן. וא"כ אסור אף בשאר יו"ט וא"ש. והך דירוש' דדמאי שהביא התוס' סוכה דף כ"ג ע"ב שם משום דרבי ינאי הוה כהן כמבואר בירוש' דתענית פ"ד והוא היה יכול לאכול גם התרומה לאחר התיקון והך דיבמות דף צ"ג ר"ל כך דבאמת כל הפירות היה שלו דלא כמש"כ התוס' ביבמות שם רק דהנה בירוש' פ"ז דדמאי ה"א ופ"ה ה"ב דאמר שם עד כדון כהן כו' ישראל אם יאמר תרומת מעשר כו' מוכח דס"ל דלא קי"ל כר"א בן גמלא דישראל יכול להפריש ת"מ ועיין בפ"א דתרומות סוף ה"א דמשמע דס"ל דרק בדיעבד אם תרם הוה תרומה אבל לכתחלה לא ובזה מבואר דברי הירוש' פ"ה דדמאי ה"ט גבי הך דר"ז דמייתי שם הך דאבא אנטולי זבין פירי כו' ע"ש וביאר דברי הירושלמי כך דאבא בעצמו לא רצה לתקן הפירות דהיינו ת"מ רק אמר ללוי דהוא יתקן ואח"כ נתן לו בחזרה והקפיד עליו ריב"ל וס"ד שם דלכך הקפיד שנטלה ממנו והקשה דריב"ל אדריב"ל דהא ס"ל דנוטל דמים מן השבט בלוקח מן העכו"ם ואח"כ אמר דלכך הקפיד משום דכיון דלוקח דמים מן השבט שוב א"צ ליטול רשות מלוי והוא עצמו יכול להפריש ת"מ. והנה מבואר בירושלמי פ"ה דמעש"ש ה"ה דאף אם ס"ל דאין נותנין מעשר לכהן מ"מ מכהן לא מפקינן מעשר ליתן ללוי וכן פסק רבינו ז"ל בפ"א מהל' מעשר ועיין ברש"י קדושין דף נ"ח ע"ב ד"ה ה"ג. דלכאורה לא משמע כן שכ' רק לאחר שקנס משמע אבל קודם שקנס מוציאין מכהן ללוי ע"ש. אך בעצם כך דלא משום דהכהן א"צ ליתן רק דהוא נוטלן לעצמו וא"כ גבי טבל דעדיין אין שם מעשר ראשון עליו לא שייך בו לומר דזכה בו הכהן. ועיין בכורות דף י"א ע"ב. אך שם גבי תרומה לא משום דהכהן זכה בו רק משום דהוא פטור ליתן ולכך אם אמרינן כמו שהורמו דמיין נפטר משא"כ גבי מעשר דרק משום זכיה ועיין בהך דחולין דף קל"א ע"א דמשמע דזכה בהו בעודן בטבל בגדר זכיה אך זה תליא בב' לשונות דרש"י שם ע"ש ברש"י ד"ה כמי. והנה לפי"ז ר"י אף דהפירות הוה שלו מ"מ כ"ז שלא הפריש מעשר עדיין לא זכה בהמעשר אף שהוא כהן ולכך שאל לר"ח אם יכול להפריש ת"מ וליטלן לעצמו ואמר דיכול להפריש משום דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא"ש: ע"כ השמטה]