צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות· רבי יוסף רוזין
פרק י · הלכה י
בד"א כו' אבל כו'. וס"ל לרבינו דאין לוקין על ערלה שבחו"ל עיין בירושלמי פ"ט דנזיר וכי לוקין על הלכה ועיין בהך דתמורה ד' י"ח ע"א מבואר ג"כ דעל הלכה למשה מסיני אין לוקין, ועיין ברמב"ן בס' המצות שחולק בזה ועיין במש"כ רבינו בהל' טומאת מת פ"ב ופ"א הל"ב אך באמת כך דס"ל לרבינו דזה הוה דין חדש מהל' למשה מסיני לא דהלכה מפרשת דהערלה דכתיבא באורייתא שייך גם בחו"ל רק דזהו דין בפ"ע ונ"מ כך. דהנה עיין בירושלמי פ"ב דפסחים דמוכח שם דגבי ערלה שלא כדרך הנאתו עובר על עשה מהך דוערלתם דאמר שם עשה לרחקו כתיב ר"ל דגבי שאר הנאות לא הוה רק שיהיה בגדר אכילה ובכלאי הכרם גם הלאו הוה אף שלא בגדר אכילה ובערלה רק עשה, ועיין תוס' ב"ק ד' ק"א ע"א דר"ת ז"ל ס"ל כעין זה ומה דמקשה שם מהך דפסחים ד' כ"ה לשיטת רבינו א"ש דרק גבי ערלת א"י דכתיב בה הך עשה דלרחקו אסור אף שלא כדרך הנאתו אבל ערלה בחו"ל דהוה איסור בפ"ע הלכה בפ"ע שם שלא כדרך הנאתו שרי, ועיין בהך דקדושין ד' נ"ו ע"ב בתוס' וברש"י שם ד' ל"ח ע"א ד"ה ואסורים בהנאה גבי כלאים דנקט משום תקדש לשון הקדש, ובאמת קשה הא בקדושין ד' נ"ו ע"ב דחה הגמ' זה, אך י"ל כך דהנה שם אמר דגבי ערלה רק שנים וע"ש ברש"י ותוס' מה שדחקו שם, ועיין פסחים ד' מ"ד ע"ב אך באמת ר"ל כך דהנה גבי כלאים יש קרא דבעי שרפה וגבי ערלה ליכא קרא עיין תוס' סוכה ד' ל"ה ותמורה ד' ל"ג ע"ב ועי' תוס' ע"ז ד' מ"ח ע"ב גבי נטע והבריך והרכיב מה דהקשה שם בד"ה ואין נוטעין א"כ אמאי ערלה בשרפה ע"ש אך גבי כלאים לא קשה זה דכיון דהתורה צותה לנו שישרפו אז א"א לנו להפקיע זה וכמש"כ התוס' ב"ק ד' ע"ו ע"א גבי קדשים דהיכא דהמצוה בשרפה א"א לעשות עצה להפקיע זה אף שנעשה פנים חדשות מ"מ אסור וזה ר"ל רש"י בפסחים דף ד' ע"ב מדכתיב תשביתו סגי בביטול ר"ל דשם אין המצוה שיהיה בשרפה רק שיהיה נשרף ולכך אם עושה איזה פעולה שיתבטל הדבר לא איכפת לן, משא"כ אם היה המצוה בשרפה או לר"י דס"ד דיליף מנותר דשוב המצוה הוה שריפה אז א"א לן לבטל זה, ועיין בירושלמי שבת פ"ב ופסחים פ"ז גבי מהו להצית האור במדורת חמץ ואמר שם דזה תליא אם המצוה הוא בשריפה מחמת נותר אסור דאז הוה גדר מצוה והוה כמו עשיה, ואם רק משום ביעור אז מותר, ועיין מש"כ רש"י פסחים דף ו' גבי מפולת כה"ג דלכתחלה לא זהו ביעורו וכיון דתוך ל' חל עליו מצות הביעור מדרבנן שוב א"א לבטלו וזה ג"כ הך טעם דב"ש שם ד' כ"א, ועי' בירושלמי פסחים פ"ב הל' ב' דאם הקדיש לאחר ביעורו וכן אם הפקיר לאחר זמן ביעורו לא מהני גבי חמץ ור"ל אף למ"ד דמותר בהנאה דשפיר חל ההקדש וההפקר מ"מ א"א לעשות פעולה לבטל ממנו החיוב, וע"ש בירושלמי פ"ג הל' ב' גבי עריבה דאם היה מתחלה כזית ומיעטו צריך לבער את כולו כיון דחל עליו חובת ביעור, וכן הוה הדין גבי כלי מקדש עיין בהך דזבחים ד' צ"ו בתוס' ד"ה אלא וי"ל חידוש הוא, ואף דכתבו התוס' שם ד' פ"ו גבי עצמות קדשים דיכול לבטל הבשר לעצמות ולהשליכם ועיין פסחים ד' פ"ג גבי עצמות קדשים כו' לשדינהו אך זה רק קודם שחל עליו המצוה של שריפה אבל אח"כ לא מהני זה ועיין בתמורה דכ"ד ע"ב גבי בכור דוקא קדושה חמורה ושם ד' כ"ה ע"א דברי הרב ודברי התלמיד כו' וה"נ כן ועיין בזבחים ד' ע"ד ע"ב רחמנא אמר לא תפדה ע"ש ובהך דב"ב ד' קל"ג הוא אפסקיה ורחמנא אמר אין לה הפסק וכ"מ בזה, וה"נ החילוק שבין ערלה לכלאי הכרם דגבי כלאי הכרם מצותו בשריפה מחמת הך תקדש וממילא אסור לבטלו וזה מה דקאמר רש"י דהוה כהקדש. אבל בערלה רק הדין שישרף ולא מצותו בשריפה וזהו דר"ל יש היתר לאיסורו דהיינו להפקיע הדין של שריפה, ועיין תוס' פסחים ד' מ"ד ע"ב אך י"ל דמ"מ גם זה יש עליו איסור משום דיש בו גדר קודש מחמת נטע רבעי ועי' בירוש' פ"א דערלה פ"ו גבי פגי תמרה שיקברו של רבעי ואף דהא מבואר דעדיין לא קדשו עיין נדה ד' מ"ז ע"א גבי פגי ובמש"כ רבינו בהל' מעשר שני פ"ט ה"ב דגם בוסר אין בו קדושה וזהו באמת כוונת המשנה ספ"א דערלה גבי ר"י אומר נוטעין יחור ע"ש ור"ל כעין הך דב"ק דנ"ט ע"א דיחור הוא קטן מסמדר ואף דר"י ס"ל דסמדר אסור מ"מ יחור מותר וגבי רבעי ס"ל דאף בוסר מותר, ועיין בפה"מ פ"א ה"ז דמבואר שם דבוסר אסור אך זה רק בערלה אבל ברבעי שרי ע"ש במשנה ח' ומ"מ מבואר שם דפגי תמרה צריך קבורה וצ"ל דמיירי בנסחני כעין הך דעירובין ד' כ"ח ע"ב ע"ש ועי' ב"מ ד' פ"ט בתוחלני דיש לו תקנה ע"י חותלות ועי' סוף ביצה גבי פצעילי תמרה ופסק דצריך קבורה ולא כמו דאמרינן בברכות ד' ל"ו ע"א דזרק לאביונות וצ"ל דרק ברבעי דיש עליו שם קדש כמבואר במעשר שני פ"ה גבי בערתי הקודש מן הבית וגם בערלה בא"י ג"כ כן הואיל ועל ידו יש רבעי משא"כ בחו"ל לדידן דס"ל דאין שם רבעי יכול לזרוק אותם וגם שלא כדרך הנאתו שרי ועיין תוס' סנהדרין דף פ' ע"א דגבי הקדש שלא כדרך הנאתו אסור ור"ל בהני דבעי שרפה דע"י זה מתבטל המצוה וכן גבי אותן דצריך לקיים בהן מצוה הכנסה לכיפה כמש"כ התוס"י יומא ד' נ"ה ע"ב ולא בשאר הקדש כמבואר בכ"מ דרק כדרך הנאתו וכמש"כ, ועיין בירושלמי נזיר פ"ו ה"ב גבי פסולת פרי: